עושים היסטוריה
Hacked by KAR MUS
 
  עושים היסטוריה (1997) הוא ספרו השלישי של הקומיקאי סטיבן פריי ונושאו הוא "היסטוריה אלטרנטיבית"—מה שמכונה בלעז What if. עיקרו של הסיפור בספר הוא בשאלה מה היה קורה לו אדולף היטלר לא היה קיים מעולם. אגב כך, עוסק הרומן גם בשאלות של בחירה אישית, ביכולותיו ובמגבלותיו של המדע ובבחירת זהות מינית ואישית.

טוב, כאן אלו שלא קראו את הספר, מוזמנים להיפרד מאיתנו ולחזור רק למטה, בסעיף "הערה על התרגום."

אנחנו לבד? טוב, אז הסיפור הולך ככה: מייקל יאנג הצעיר (24), המכונה גוּרוֹן (puppy) השלים זה עתה את התזה לדוקטורט, העוסקת בשורשיו ובנעוריו של אדולף היטלר. שרשרת של אירועים מובילה אותו להיתקל בפרופסור לפיזיקה בשם ליאו צוקרמן וללמוד ממנו כי פיתח מכונת זמן, המאפשרת לצפות אל העבר ואף לשגר אליו חפצים. יאנג הוגה רעיון למנוע את הולדתו של היטלר, ובכך להושיע את העולם מזדון מעשיו, ולפטור את צוקרמן מתחושות האשם שיש לו על מה שאירע לאביו באושוויץ.

הסיפור, כדרכם של סיפורים, מסתבך ומתברר כי סילוקו של היטלר מנתיב ההיסטוריה לא הוביל לשינוי כלשהו במצב. למעשה, במובנים רבים הוא רק הורע. יאנג מוצא עצמו מושלך לנתיב חלופי של ההיסטוריה, בו אחד מעמיתיו של היטלר לגדוד הוא שעולה לגדולה בגרמניה, מצליח לשכנע את הפיזיקאים היהודים להישאר על מכונם, מפתח פצצת אטום ומכניע את רוסיה ואחר־כך משליט מעין שלטון דיקטטורי על כל אירופה... ומשמיד את היהודים. ומשליט אותה במעין דיקטטורה על־פני אירופה כולה.

הספר מסתיים, באנחת הקלה מסוימת, בשיבה לנתיבה הישן של ההיסטוריה.

עד כמה זה מציאותי?
חזון "מה היה אילו" של פריי מעניין (וגם מבעית במקצת), ויש בו מידה לא מבוטלת של פטליזם: ההיסטוריה הייתה חוזרת על עצמה גם בלי היטלר, והתוצאות היו עשויות להיות אף גרועות יותר. בליבו, עם זאת, סובל החזון מבעיה נפוצה בחיזויים כאלו: ההנחה שהסוגיה הכלכלית אינה משמעותית. כלומר, שהבעיות הכלכליות אינן גורמים מניעים מרכזיים בעלייתן או נפילתן של אימפריות. במקום, גורס פריי, אפשר להתמקד כגורמים מניעים בשכלולים טכנולוגיים. בפועל, זה לא עובד ככה.


הערה על התרגום
"עושים היסטוריה" תורגם על־ידי דפנה לוי-ינוביץ'. לבד מביטויים רבים באנגרית—הלא היא שפת הכלאיים שבה ביטויים באנגלית מתורגמים כלשונם—שפה נוקשה לפרקים, ושגיאות לא מעטות בתרגום (במיוחד בתרגום דרגות בצבא), לוי-ינוביץ' גם חוטאת לפרקים בחיפוף, כמו בתרגום "העולם כרצון ודימוי" של שופנהאואר כ"העולם כרצון והצגה," (במקור, התרגום של פריי לשם הוא "העולם כרצון וכרעיון/דימוי") או בהפיכת כל היוזפים לג'וזפים, האנגלות לאנג'לות ומטעמים דומים (לדוגמה, המרשל פוש ההופך בעמ' 126 ל"פוך"). מעצבנים יותר הם קטעים בהם ניכר שאין ללוי-ינוביץ' מושג לאילו דברים מרמזים הגיבורים בדבריהם. בעמ' 67 היא מדברת, למשל על "קולונל ג'ק ריפר של סטרלינג היידן" (כלומר, הדמות שגילם היידן בסרט "דר' סטריינג'לאב") ועל "כתביו של דאן סקאוטס" (? ניחוש שלי, כתבי יואנס דונז סקוטס). עם כל זאת, התרגום סביר וקריא, ואינו מהווה מכשול משמעותי לקורא.
 
 
אורי רדלר 8/10/2010