בדז'ה וו הזה כבר היינו
למה להרוס את ג'נרל-מוטורס פעם אחת, אם אפשר להרוס אותה פעמיים? כנראה שלמנכ"ל החדש של החברה—איש כספים יהיר ומקושר מוושינגטון—תהיה תשובה טובה לזה בקרוב.

וכל זה מתקשר באופן טבעי למדי לתערוכה מדהימה ומדכדכת של איב מרשן ורומן מפר, שצילמו את לב העיר דטרויט החרבה משנת 2005 ועד שנת 2010.

סיפורה העצוב של דטרויט הוא דוגמה מבעיתה למדי לאופן בו יכולה אפילו מידה מתונה של סוציאליזם למוטט לחלוטין כרך מודרני ומשגשג.

מרכז העיר דטרויט. החלקים הבהירים יותר הם מבנים שהוחרבו ופינו מקומם למגרשי חניה

דטרויט צמחה בתחילת המאה העשרים במהירות מופלאה: מעיר בינונית של פחות מ-300 אלף תושבים בשנת 1900 התפתח בתוך שלושים שנה כרך גדול ומשגשג של 1.9 מליון (בדטרויט רבתי). הסיבה הראשונית לשגשוג הייתה החלטתן של יצרניות הרכב הגדולות לקבוע את מושבן באזור דטרויט. העבודה במפעלי הרכב משכה אל העיר ציבור גדול של בני מעמד הפועלים ומעמד בינוני נמוך לבנים מהמחוזות שבאזור דטרויט, ומעט מאוחר יותר עוררה נהירה של שחורים ולבנים עניים, שביקשו למצוא עבודה במפעלי הרכב.

נהירה זו של שחורים לא הייתה לרצון לאיגודי העובדים המתפתחים של תעשיית הרכב. איגוד הרכב המאוחד (UAW) הנודע, בדומה לעובדים לבנים ולאיגודים לבנים במקומות אחרים בארצות־הברית, ביקש לדחוק את רגליהם של השחורים משוק העבודה (לדוגמה, 25,000 פועלי מפעלי פקרד, יצרנית המנועים למפציצים ולספינות, הכריזו על שביתה בגלל קידומם בעבודה של שלושה שחורים. סיסמתם הייתה: "אני מעדיף שהיטלר והירוהיטו קיסר יפן ינצחו, מאשר לעבוד לצד כושון בקו הייצור"). לא עזרה לשחורים העובדה כי נמנעו מהם המגורים ברוב שכונות העיר, ונאסרה עליהם קניית דירות ברבעי המגורים הזולים. המקום שהוקצה להם התמצה בשני אזורים במרכז העיר, בהם הם שכרו דירות במחירים שהיו תדיר מופקעים.

מרכז העיר דטרויט, מבט מקרוב. ניתן לראות בברור כי מעבר לקבוצת המבנים של העיריה, ככל שמצפינים המבנים חרבים בחלקם

מצב נפיץ זה הוביל לפרוץ המהומות הגזעיות הראשונות בארצות־הברית ב-1943. מהומות אלו, שבשורשן היה נסיונם האלים של לבנים למנוע מעבר של שחורים להתגורר בשכונות לבנות, הוביל לפרעות של לבנים, ואחר־כך של שחורים, כשקציר הדמים מגיע ל-34 הרוגים (מהם 25 שחורים).

אחרי המלחמה, שהובילה לפריחה מאוחרת וקצרת־מועד, בזכות העבודה במפעלי המטוסים והנשק, החלה דטרויט שוקעת לאטה. הגידול באוכלוסיית הרבעים שסביב העיר היה איתן עדיין, אך לב העיר החל דועך. תהליך זה, שערים רבות בארצות־הברית חוו כמוהו בשנות השישים והשבעים, לא היה ייחודי לדטרויט, אך הוא זכה בה להאצה קטלנית ומיוחדת במינה בזכות ג'רום קאבאנה.

קאבאנה (Cavanagh), דמוקרט צעיר בן שלושים ושלוש, נבחר לראשות עירית דטרויט בשנת 1961, בתמיכה מסיבית של אוכלוסיית העיר השחורה. זו היוותה רק חמישית מאוכלוסיית דטרויט רבתי, אך כמעט כולה הייתה מרוכזת בעיר עצמה, וקאבאנה ראה עצמו כשלוח האינטרסים שלה. הוא אימץ את מרטין לותר קינג אל חיקו—ראש העיר הקודם (והמושחת) סרב לאפשר לו לצעוד בעיר—אישר תוכניות רווחה רבות למלחמה בעוני, ודטרויט אומצה כעיר המרכזית ב'תוכנית עיר לדוגמה' של הנשיא ג'ונסון—תוכנית שכוונה להפוך קטע מן העיר ל'עיר לדוגמה' מתוכננת לפלא. חשוב מכל, קאבאנה, שנהנה מקשרים בוושינגטון, הצליח לגייס יותר מ-400 מיליון דולר לתוכנית 'העיר לדוגמה', ועוד 360 מליון בקרנות פדרליות לצורך המאבק בעוני—סכומים השווים לכמה עשרות מיליארדי דולרים בערכים של היום.

העיתונאי מייקל ברון—אז ליברל צעיר ונלהב—הגיע אז לעיר כמתמחה במשרד ראש העיר, והיה משוכנע כי הוא ניצב בחזית המאבק הפרוגרסיבי למען עתיד טוב יותר, בו היחסים בין הגזעים הרמוניים יותר וזיכרון מהומות 1943 נמחה. הכל נראה אכן מבטיח, למעט כמה סימני אזהרה, אבל ברון, כמו קאבאנה, היה משוכנע כי התרחשויות מעין אלו שאירעו בשנת 1967 בניוארק שתחת השלטון הרפובליקני, לא תיתכנה בדטרויט—הרי לכל היה ברור שתוכניותיו של קאבאנה מועילות.

האזור הסמוך לקומריקה פארק (אצטדיון), בלב העיר דטרויט. רוב המבנים באזור חרבו

ואז, כמובן, פרצו המהומות הגדולות של יולי 1967: המשטרה ביקשה לפשוט על בר באזור מגורים של שחורים, בלבה של 'העיר לדוגמה', עם תוצאות קטלניות במיוחד: מהומות, ירי, ביזה, 43 הרוגים, ויותר מאלף פצועים. קילוח הנטישה הלבנה הפך לאשד גואה: בתוך שנה וחצי נטשו 140 אלף איש—רובם לבנים—את העיר.

ג'רום קאבאנה לא העמיד את עצמו לבחירה לכהונה שלישית כראש העיריה. הוא הותיר אחריו תוכניות רווחה מסועפות למלחמה בעוני, שהשיגו את מה שהשיגו בכל מקום אחר: עוד עוני, עוד שקיעה ועוד חורבן. דטרויט דעה במהירות. בשנות השבעים התכווצה העיר עד 1.2 מליון תושבים, בשנות השמונים למעט יותר ממיליון, מספר שהצטמצם ל-951 אלף בשנת 2000 ול-871 אלף בשנת 2006. 63 אחוז מתושבי אזור 'העיר לדוגמה' נטשו אותו ו-45 אחוז מהבתים בו עומדים נטושים.

וזו רק ההתחלה. שליש מתושבי העיר מובטלים. מחירי הבתים נפלו ב-80 אחוז או יותר בשלוש השנים האחרונות והמחיר לבית העומד למכירה נפל עד 7,500 דולר, בממוצע. אפשר להשיג שם בתים גם ב-500 דולר ויש מקומות בהם המחיר צונח, כפי שמספר הגארדיין, עד 100 דולר לבית. בתי־הספר בעיר פשטו את הרגל, שירותי החירום הרפואיים נמצאים על סף קריסה ובאחרונה הכריז ראש העיר כי הוא מתכוון להכריז על פשיטת רגל ולהפסיק את איסוף הזבל והשיטור ב-20 אחוז משטח העיר. התכנית אינה סופית, ותלויה ביכולת לגייס כספים למשכורות. ל"וול סטריט ג'ורנל" סיפרו אנשיו כי בכוונתם להתמקד בחלקים המאוכלסים יותר של העיר. החלקים האחרים יעברו באופן רשמי לשליטת הכנופיות וחסרי הבית.

רחוב קליפורד, סמוך לשדרות ווסט-אליזבת' במרכז העיר. רוב המבנים כאן נעלמו

לא ממש מסובך להבין מדוע מתה דטרויט. איש לא יטען כי דטרויט סבלה ממחסור תקציבי, מחוסר בטחון תעסוקתי, או מהיעדר תוכניות רווחה וטיפול בעוני. להפך, דטרויט היא חלומו הרטוב של כל סוציאל-דמוקרט: העיר נתונה לשליטת הדמוקרטים כבר חמישים שנה, תוכניות הרווחה שלה הם מהנרחבות והמקיפות ביותר בארצות־הברית, האפליה המתקנת בה כה מתוקנת, עד שהיא מתכופפת לאחור בזווית של שישים מעלות, שוק העבודה שלה לפות בעוז בידם החסונה של אנשי איגוד הרכב המאוחד הדואגים לצדק תעסוקתי לכל עובדיהם, עובדי העירייה נהנים מפנסיות הוגנות, המורים מאובטחים בחוזים בלתי־שבירים, ויכולים למנוע חדירת כוח הוראה במחירי היצף (קרי, מורים מתנדבים), וכן הלאה.

לכאורה, מתכון מושלם לשקט, שלווה, שלום, שגשוג, ופריחה. אבל די לפתוח את תוכנת Google Earth, לנווט לדטרויט ולרדת לתצפית בגובה הרחוב בלב העיר כדי להבין שמשהו השתבש כאן. לב העיר חרב בחציו—לא תמצאו כרך כלשהו בעולם הנראה כך: זרוע מגרשים ריקים, בתים שהוחרבו והומרו במגרשי חניה, בתי קומות נטושים, רחובות עזובים. השקט הוא שקט של בית קברות. השלווה מדיפה ניחוח פורמלין. לא שלום. לא שגשוג. והפריחה היחידה היא בעצם חררה.

שדרת גרשוט (Gratiot), מרחק כמה דקות הליכה ממבני מחלקת ההנדסה של העיר. השדרה היא המשכה של השדרה הראשית של לב העיר

דטרויט היא עיר שהמוות מולך בה, ולא מסובך להבין מדוע. תוכניות הרווחה והטיפול בעוני קיבעו את תושבי לב העיר במקום נטול התקווה בו תיוולד, תחיה ותמות כפושע או כנתמך סעד. אנשי איגוד הרכב (אלו המושלים בשוק העבודה) הם דרך נפלאה ליצור כיסים של אבטלה סביבם. הרי פועלי הרכב נהנים מתנאים משופרים רק בזכות יכולתם למנוע תנאים כאלו מאחרים. כלל דומה חל גם על עובדי העירייה, המורים, העובדים הסוציאליים ושאר מנגנוני התמיכה המסועפים של העירייה. כל אלו נהנים מתנאי תעסוקה טובים. כדי לממן את התנאים האלו יש צורך במסים גבוהים. כשיש מסים גבוהים (ודטרויט מתאפיינת במיסוי גבוה ושרירותי) משלמי המסים שאינם עובדי עירייה בורחים למקומות אחרים. כשהם בורחים למקומות אחרים, יש פחות כסף בכיסה של העירייה ובכיסם של תושבים המתפרנסים על הצריכה של משלמי המסים. כשיש פחות כסף, התושבים שנשארו בורחים והעירייה מעלה עוד את המסים או שומטת חלק מהשירותים לאזרחים. וכן הלאה וכן הלאה ועוד ועוד וכיוצא בזה.

בינתיים, יש עוד סוג של חיים בעיר, כפי שמספר "דטרויט ניוז." אלו חייהם של המתים שעדיין לא נודע להם שמתו. חסן ומרילין יזבק מציעים למכירה את אחוזתם המפוארת (1,100 מ"ר בנויים, 10 חדרי שינה, 11 חדרי אמבטיה) ב-2.5 מליון דולר. בישיבת מועצת העיר סערו הרוחות, שכן רק 19 מתוך 46 רכבי העזרה הראשונה של העיר פעלו ביום ב'. כמעט כל האמבולנסים דורשים תיקון ומעבר לכך, לעיר תקציב ל-221 פרמדיקים, אך 57 משרות אינן מאוישות מהיעדר פונים. ראש העיר בינג, בינתיים, מתכוון להקשיח את ידו נגד בעלי נכסים נטושים. אלו מתוארים כספקולנטים, הרוכשים מבנים במחיר נמוך ואינם מתחזקים אותם. בעל הנכסים הגדול בעיר, מייקל ג'. קלי, רכש במכירות חיסול של חדלי פרעון 1,152 חבילות מגורים (יש גם ביקורת על מכירות חיסול אלו). רוב המבנים שרכש היו נטושים. העירייה תובעת שישלם 100 אלף דולר בקנסות הזנחה. קלי ציין כי העיר עצמה מחזיקה ב-39,000 חבילות מבנים נטושים. המבנים הנטושים מחבלים, כך העירייה, במאמץ של פרויקט שיקום המכוון לרכז את התושבים שנשארו בשבע עד תשע שכונות, ולהפוך את שאר השכונות לשטח נטוש. בינתיים, ראש העיר מתכוון לנסוע לוושינגטון ולשוחח עם הנשיא. דייב בינג היה פעם שחקן כדורסל מקצועני בשורות ה"דטרויט פיסטונס" והוא מקווה כי עברו יסייע לו בגיוס כספים מהנשיא חובב הכדורסל. מדובר בנושא חשוב, ובעיתון גם מודאגים מהשלכות חזרתו של ריצ'רד המילטון לשורות קבוצת הכדורסל השוקעת. בעל הטור מייקל הפי מקונן על־כך שהספקולנט קלי רכש את בית סבתו ברחוב דוביי 8040. הבית, הוא זוכר, היה מלא "בכל כך הרבה חיים, שמחה ואהבה בשנות ילדותי." הוא מציג תמונה מן העבר, של רחוב שוקק חיים ובתים. היום, רוב המבנים נעקרו ממקומם והרחוב כמעט נטוש לכל אורכו. בכל זאת, האשם הוא מי שקנה את הבית במכירת חיסול מהעירייה: קלי צריך "להתבייש בגלל המצב העגום של רוב המבנים שבבעלותו" (ויש גם מפה אינטראקטיבית הזוקרת אצבע מאשימה נגד קלי ומרעיו). ביום שני צפוי לרדת שלג בגובה של 5 ס"מ על הכבישים. הטמפרטורה היא 2 מעלות מתחת לאפס ביום ו-11 מתחת לאפס בלילה. בליל יום רביעי הן תצנחנה ל-16 מתחת לאפס. סעו בזהירות.
 
אורי רדלר 6/2/2011
רשימת תגובות (47)
 
 
אני לא בטוח שהניתוח שלך נכון לגמרי.
6/2/2011
נכתב על ידי אביעד

"סוציאליזם" מהסוג ששרר או שורר בדטרויט יש בעוד הרבה ערים אמריקאיות גדולות, ועובדה שלא כולן הגיעו למצבה המחריד של דטרויט. את הגורם הכי חשוב למפלתה של העיר, לדעתי, כלל לא הזכרת: תעשיית הרכב האמריקאית, שסיפקה מאז ומעולם את עמוד השדרה הכלכלי של דטרויט, נמצא כבר הרבה שנים בנפילה חופשית בהילוך איטי. לצערי הנתונים המספריים לא מול עיני כרגע, אבל אני זוכר שמספר המועסקים בתעשיית הרכב בעיר כיום הוא קצת פחות מ-10% ממספרם לפני שלושים שנה. אם כבר, הסיבה העיקרית לחורבנה של העיר הוא שפרנסיה לא השכילו - מסיבות סוציאליסטיות או אחרות - לדאוג לגיוון יותר גדול של מקורות הפרנסה בעיר.
 
 
 
 
תמיד אפשר שאני טועה - אבל אני לא חושב כך. הגנה על הטיעון שלי...
6/2/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

א. ההיעלמות של תעשיות מהערים הגדולות אינה תופעה ייחודית לדטרויט. זו, למעשה, תופעה טיפוסית לכל הכרכים (ניו יורק היא דוגמה מובהקת; גם שיקגו דוגמה טובה). למעשה, כפי שקורה גם באופן כללי, יש ירידה בתעסוקה בייצור והיום תושבי מרכזי הכרכים הגדולים הם רק בנדיר עובדי מפעלים. קשה להבין מדוע דטרויט - היא לבדה - נפגעה באופן כה עמוק.
ב. למעשה, לא הייתה ירידה בתעסוקה בדטרויט. הייתה ירידה בתעסוקה במפעלים, אבל סטטיסטיקה של מספר בעלי משרות (עמ' 54) מצביעה על כך שמספר המשרות באזור המטרופולין עלה בהתמדה. מעבר לכך, כבר בשנת 1970 היה מספר בעלי המשרות התעשייתיות מיעוט (כשליש) מכלל המשרות ושיעורו רק ירד (היום הוא פחות מעשרים אחוז).
ג. יש מקרים דומים של שקיעה. לדוגמה, קליבלנד, בפאלו, אלנטאון. באף מקרה זה לא נראה ככה (אפילו לא קרוב — השכנה היחידה שלה במובן זה היא ניו-אורלינס, וגם שם המדיניות זהה) ובשום מקום אין תופעות כמו 70 אחוז מהתלמידים שאינם משלימים תיכון או מחצית מהאוכלוסייה החיה על תשלומי רווחה (יש גם נתונים קצת פחות פסימיים כאן). באף מקום גם לא ננקטה מדיניות כה קיצונית כמו בדטרויט. יש מתאם בין השליטה המוחלטת של המדיניות של המפלגה הדמוקרטית (והמפלגה הדמוקרטית) והמצב.
ד. וסעיף ג' על שום מה: כי השליטה המוחלטת הזו, יותר מכל גורם אחר, היא מה שהניע את גלגלי ההידרדרות חסרת התקדים. ברוב המקומות, כאשר ראש עיר נוקט מדיניות מסוימת, כאשר היא אינה רצויה לאנשי העיר, הוא מוחלף. יש איזה איזון ומיזוג בין גישות מדיניות שונות. כאשר השלטון מוחלט, קשה מאוד להחליף כיוון — יש צורך באומץ — ולדטרויט היה מזל רע במיוחד במובן זה. כאשר עיר נקלעת למצב קשה של הידרדרות, זה קורה תמיד ובכל מצב בגלל סיבה אחת: מספר התושבים המפרנסים (כלומר, כאלו שתשלומי המסים שלהם גדולים מתשלומי התמיכה) קטן מעבר לשיעור מסוים. מצב כזה אפשר לשנות רק בדרך אחת: להגדיל את מספר התושבים המפרנסים. בדטרויט ניסו להגדיל את מספר התושבים המפורנסים או לשפוך כסף. זה לא יכול לעבוד ואף פעם לא עובד וכאשר מדיניות זו מופעלת באופן עקבי, היא תוביל תמיד ובכל מקרה לכך שהעיר תמות.
 
 
 
 
אביעד,
6/2/2011
נכתב על ידי dugmanegdit

הסיבה לכך שתעשיית הרכב בארה"ב נמצאת בנפילה חופשית היא בדיוק אותו סוציאליזם ששולט בכל בדטרויט. למזלן של ערים רבות אחרות יש בהן גם גורמים שאותו סוציאליזם לא מעורב בהן. לצערה של דטרויט היא זכתה להיות המרכז של אחד מענפי התעשיה שעליהם השתלטו האיגודים, ולא רק שהיתה במרכז - עיקר כלכלתה הושתתה על ענף זה. אם ענף הרכב בארה"ב היה נראה יותר כמו הונדה או קיה דטרויט היתה ממשיכה להיות עיר משגשגת היום.
 
 
 
 
אגב סעיף ד' שלך אורי,
6/2/2011
נכתב על ידי dugmanegdit

האם אתה צופה מצב דומה בישראל (שבו יהיו מעט מדי מפרנסים)? אם כן - מתי?
 
 
 
 
משהו קטן
6/2/2011
נכתב על ידי גרידג'

לא הבנתי מדוע ציינת את אותה אחוזה שמוצעת למכירה - כיצד היא נוגעת לסיפור?
 
 
 
 
שתי תגובות
6/2/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

דוגמה נגדית:

האם אתה צופה מצב דומה בישראל (שבו יהיו מעט מדי מפרנסים)? אם כן - מתי?


כבר היום, כאילו?

גרידג' כתב:

לא הבנתי מדוע ציינת את אותה אחוזה שמוצעת למכירה - כיצד היא נוגעת לסיפור?


האחוזה היא מבנה שבכל עיר גדולה אחרת בארצות הברית היה עולה יותר. הרבה יותר. כאן היא מוצעת כשהכותב מפקפק אם ניתן לקבל אפילו חצי המחיר הזה.
 
 
 
 
אורי-
6/2/2011
נכתב על ידי dugmanegdit

ברור שכבר היום מספר המפרנסים קטן יחסית למקובל במערב, אולם עדיין לא הגענו לנקודת שבר. שאלתי היא מתי להערכתך תבוא נקודת השבר הזו?
 
 
 
 
דוגמה, כבר הגענו אליה - פחות כאן, יותר במערב...
7/2/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

דווקא בישראל, המצב מעט יותר אופטימי. הנתון שיש לבחון, לדעתי, הוא פחות מספר המפרנסים ויותר מספר הנתמכים והמועסקים על ידי הממשלה. בישראל, התהליך במצב סטטי או של צמצום קל. ברוב מדינות המערב, מספר הנתמכים כבר עבר מזמן את נקודת האיזון.
 
 
 
 
אבל מה לגבי הגידול באוכלוסיה
7/2/2011
נכתב על ידי dugmanegdit

החרדית והערבית? הגידול בהן דווקא מגדיל את כמות הנתמכים למרות שרובן של אוכלוסיות אלה לא שייך לקבוצת המפרנסים (לפחות לא אלה שמשלמים מיסים)? האם אתה יכול להצביע על המקור לטענתך שהמגמה בישראל היא ירידה?
 
 
 
 
כותרת עילגת.
12/2/2011
נכתב על ידי ג'ו

 
 
 
 
עילגת? פרט, נמק והסבר!
12/2/2011
נכתב על ידי dugmanegdit

 
 
 
 
ג'ו:
12/2/2011
נכתב על ידי אליסה

צא ולמד.
 
 
 
 
דבר אחד לא הסברת: למה צריך כ''כ הרבה מגרשי חנייה? :)
13/2/2011
נכתב על ידי איש צעיר

 
 
 
 
דבר אחד לא הסברת: למה צריך כ''כ הרבה מגרשי חנייה? :)
13/2/2011
נכתב על ידי איש צעיר

 
 
 
 
דבר אחד לא הסברת: למה צריך כ''כ הרבה מגרשי חנייה? :)
13/2/2011
נכתב על ידי איש צעיר

 
 
 
 
מעניין
13/2/2011
נכתב על ידי שומר הלילה

פעם הבאה שאתם חושבים על בחור גדול וג'ינג'י שאומר במבטא דרומי, "If you want to take my 2nd amendment right, you'll have to prey it from my cold dead fingers"

תחשבו על שוויצרי (?!). כן, באמת:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4027858,00.html


 
 
 
 
prey --> pry
13/2/2011
נכתב על ידי שומר הלילה

 
 
 
 
כותרת המשנה פשוט מפילה מהרגליים-
13/2/2011
נכתב על ידי dugmanegdit

"המשאל נערך על רקע שיעורי ההתאבדות בשוויץ, שנחשבים לגבוהים באירופה". כן בטח. הרי אותם מתאבדים עושים זאת עם צרור מתמ"ק הקלר אנד קוך או עם פגז ממקלע אורליקון, ולא חלילה תולים את עצמם/חותכים ורידים/בולעים כדורים או סתם יורים בעצמם עם אקדח שניתן להשיג ברשיון.
 
 
 
 
יאללה סטטיסטיקאים, חפשו סטטיסטיקות:
13/2/2011
נכתב על ידי אליסה

A coalition of non-governmental groups, religious organizations and center-left parties backed the measure as a way to reduce domestic violence and suicide by firearms. (נשלף מכאן).

ועוד נקודה מעניינת:


But the government argued existing laws were sufficient to prevent the misuse of more than 2 million mostly military weapons in a country of 7.8 million residents.

(ההדגשה בשני המקרים היא מעשה ידיי).
 
 
 
 
מה דוגמא, מעולם לא ניסית להתאבד עם מקלע גטלינג 6-קני?
13/2/2011
נכתב על ידי שומר הלילה

לא קל, וצריך לבנות קונסטרוקציית חוטים וכבלים להדק. אבל היי,

if there is a will - there is a way
 
 
 
 
אני תמיד הייתי בעד
13/2/2011
נכתב על ידי dugmanegdit

וולקן. אין כמו וולקן!
 
 
 
 
לא יפה דוגמא
15/2/2011
נכתב על ידי שומר הלילה

דיון כל כך מעניין על עוני ולא אמרת כלום?

http://marksw.com/wordpress/?p=2211

 
 
 
 
זרח מפרחוני!
15/2/2011
נכתב על ידי dugmanegdit

ואגב הדיון הזה - יש שם חלק שנדב ("דרומי") שואל את כל השאלות הרגילות בסגנון "האם מי שאין לו כסף לקנות תרופות אינו עני?" וכו'. מעבר לעובדה שיש מחלות שגם בני העשירון התשיעי לסולם ההכנסות, לו היו לוקים בהן לא היו יכולים לממן את התרופות הנדרשות, הרי שאפשר גם לשאול האם במונקו כש-5 אנשים נאלצים לחלוק בינהם תחזוקת מטוס פרטי האין הם נחשבים לעניים? איכשהו, כל מי שטוען את הטענות הללו מפספס את הפוטנציאל האדיר שלהן להגחכה.
 
 
 
 
ועוד אחד-
15/2/2011
נכתב על ידי dugmanegdit

בתשובה להלל עונה נדב: "...בעולם אידיאלי, שבו אין הגבלת משאבים על מדידת עוני, אני חושב שהייתי מאמץ מדד דומה לשלך. הישירות של ‘האם אתה עני’ היא בעייתית – כי לאנשים יש נטייה לעשות מניפולציה על סקרים, כי לאנשים לא נעים להגדיר את עצמם כעניים, ועוד. אבל כן הייתי שואל אנשים את סדרת השאלות ששאלתי אותך קודם – ‘האם חוסר ב-X הוא להיות עני’, ומגבש מזה רשימה של צרכים שהחסרון שלהם מהווה עוני (זה בגדול. אפשר להפוך את התהליך ליותר מורכב אם רוצים)"

כלומר, אם אתם רוצים לדעת מה הופך אדם לעני כל מה שצריך לעשות זה לשאול מלא אנשים, ולגבש רשימה של צרכים. על אותה הדרך, אם אנחנו היינו רוצים לדעת מה הופך אדם לחכם, היינו גם יכול לשאול מלא אנשים ולערוך רשימה. מישהו רוצה להמר מה יהיו תכונותיו של החכם לפי דעתו של ההמון?
 
 
 
 
נ.ב.-
15/2/2011
נכתב על ידי dugmanegdit

נראה לי שהדרך היחידה לבדוק אם משהו הוא צורך של אדם מסויים היא לקחת אותו ממנה ולראות מה קורה. אם תקחו מיו"ר טבע את החיבור שלו לאינטרנט, נדמה לי שיהיו לכך השלכות מרחיקות לכת יותר מאם תקחו אותו לגרושה מדימונה. יוצא מכך שייתכן שהצורך של יו"ר טבע בחיבור אינטרנט הוא גדול יותר.

לשאול אנשים "מה אתם צריכים" ולא רק לצפות לתשובה רצינית אלא להקיש מכאן על כלל האוכלוסיה זו באמת בדיחה עצובה. אני (ואני מניח שהרבה אחרים) גם "צריך" מליארד דולר (שאין לי, למי שתכנן על איזכור שמו בירושה). אז מה?
 
 
 
 
פרדוקס
15/2/2011
נכתב על ידי שומר הלילה

בעולם שבו *אין הגבלת משאבים* למדידת עוני, יש עוני? (אפשר להעסיק את כל העניים במדידת עוני ופתרנו את הבעיה)
 
 
 
 
אכן פרדוקס,
16/2/2011
נכתב על ידי dugmanegdit

ופרדוקס עמוק הרבה יותר הוא כלכלה סוציאליסטית כפי שנדב רוצה שבה יש משאבים כלל...
 
 
 
 
למעשה, הדיון המקורי אצל וולוט הרבה יותר מצחיק...
16/2/2011
נכתב על ידי שומר הלילה

גרשוני: אני לא עני, אני דווקא חי בסבבה.

פלוס-מינוס כל השאר: אם הסטטיסטיקאי של בט"ל החליט שאתה עני - אתה עני! ואם אתה לא מרגיש עני זה בגלל שלקחת אדמה מערבים!
 
 
 
 
אכן, התחרות מול ולווט
16/2/2011
נכתב על ידי dugmanegdit

קשה עד בלתי אפשרית. משפטי מחץ כמו אלה שמפוזרים שם על הרצפה מצריכים לפחות שניים שלושה מאמרים בעבודה שחורה/העוקץ.
 
 
 
 
דוגמית קטנה-
16/2/2011
נכתב על ידי dugmanegdit

מאת הכותבת המחוננת מיכל ק.: "...מבחינתי עני הוא אדם שלא יכול להרשות לעצמו לצאת לחופשה פעם-פעמיים בשנה כולל חו" ל, לקנות שתי מכוניות, לשלוח את הילדים לכל מה שיירצו, לקנות דירה עם מספר חדרים כמספר בני הבית, למלא את המקרר...". ומבחינתי, עני הוא אדם שאין לו מטוס פרטי, אין לו וילה במונקו ודירת יוקרה מנקרת עיניים והוא לא פוגש את נשיא המדינה באירועים של האלפיון העליון. אני די משוכנע שמיכל ק. לפי הגדרה זו היא עניה. בעצם, כמעט כל האוכלוסיה לפי הגדרה זו היא עניה. איזו מדינה מגעילה. איזו ממשלה קפיטליסטית מחורבנת. הלאה הקפיטליזם, יחי הטמבליזם!
 
 
 
 
ועכשיו
17/2/2011
נכתב על ידי אליסה

לשיקגו (או, יותר נכון, ממנה והלאה), אחת הערים הגדולות ה"דמוקרטיות" והמושחתות ביותר בארה"ב - אם לא הראשונה שבהן.
 
 
 
 
הספרות כעדות היסטורית, או-
17/2/2011
נכתב על ידי dugmanegdit

כיצד נקרא בספר ונלמד מיהו האשם בשפל הכלכלי הגדול:
http://tinyurl.com/47gkunk

בפרקים הבאים - נוכיח על ידי ציטוטים מ"הספר הטוב" על שקריותה של תורת הברירה הטבעית המסבירה את האבולוציה, נעמיק ונלמד מדיקנס על רוע ליבה של המהפיכה התעשייתית באנגליה וכיו"ב...

 
 
 
 
אגב אוטופיות סוציאליסטיות
17/2/2011
נכתב על ידי dugmanegdit

אתם מכירים את זה:
http://en.wikipedia.org/wiki/Zeitgeist_movement

????
 
 
 
 
!Them are fightin' words there
17/2/2011
נכתב על ידי אליסה

אל תגע בדיקנס, אוקיי?...:-)

האמת היא שמי שקורא את דיקנס בלי אג'נדה מוכנה מראש יכול באמת ללמוד הרבה על התקופה. זה לא שהוא לא נקט עמדות (דבר שאי אפשר - ואף לא רצוי - לצפות מאף סופר), אבל הוא בפרוש לא היה אידאולוג. הודות לכך התיאורים שלו של התקופה מספיק מאוזנים כדי לשמש בסיס לטיעונים לבעל כל דעה אפשרית על פני הקשת האידאולוגית. יש בזה חסרון, אבל היתרון גדול יותר, לפי דעתי.

כל זאת, וגם הוא היה סופר בחסד.
 
 
 
 
מעניין איזו דינמיקת שיחה הייתה מתפתחת...
18/2/2011
נכתב על ידי שומר הלילה

אם במקום הלל גרשוני מהבקעה, הוא היה ח'אלל ג'רושי מבאקה?
 
 
 
 
מעניין?
18/2/2011
נכתב על ידי dugmanegdit

צפוי!
 
 
 
 
הייתי מצרף את זה למאמרך בעניינה של
20/2/2011
נכתב על ידי dugmanegdit

ד"ר שטרנהל (הבת), אך הדיון כאן מעט יותר ער:
http://lnk.nana10.co.il/Article/?ArticleId=782032&sid=182

נדב איל, בעוד סקירה מביכה...
 
 
 
 
ומה תאמרו על זה?
5/3/2011
נכתב על ידי dugmanegdit

http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3510177,00.html
 
 
 
 
והנה המשך עלילותיו של הגאון הכלכלי ק. טוכולסקי
6/3/2011
נכתב על ידי dugmanegdit

http://www.blacklabor.org/?p=27983#more-27983

וציטוט אקראי של מגיבה:
"אני אומרת לך באחריות שאותה מנת פנצילין לצורך טיפול באנגינה רגילה (קל וחומר חס וחלילה עם סיבוכים) עולה היום פי כמה וכמה ממחירה בשנות השבעים למשל.
הקריטריון להשוואה פשוט להפליא -
ביקור אצל רופא אא"ג היה אז חינם (היום מעל לעשרים ש"ח וזמן ההמתנה לתור התארך!!!).
כמו כן, מנת הפניצילין היתה בחינם."

אה, נכון, בסדר. מנת פניצילין היתה בחינם בשנות ה-70. WTF! מישהו צריך לספר לאנשים הללו שהם שילמו מיסים גבוהים יותר, הממשלה לקחה הרבה יותר הלוואות והדפיסה המון כסף כך ששום דבר מזה לא היה חינם...
 
 
 
 
דוגמא, אני חושב שהמשפט החשוב ביותר בכתבה מכלכליסט הוא:
6/3/2011
נכתב על ידי שומר הלילה

"הכותב הוא דוקטורנט ומרצה לניתוח כלכלי של המשפט".

עוד 20 שנה אתה רואה אותו ואת תפיסת עולמו על איזה כס.

בהצלחה לכולנו )-;
 
 
 
 
וחזית אחרת-
8/3/2011
נכתב על ידי dugmanegdit

אחרי שחשבנו שסבר פלוצקר לא יכול להיות יותר טיפש מכפי שהוא הוכיח לנו שהוא (אחרי העצות שלו היו מתקבלות במחצית הראשונה של העשור הקודם היינו נמצאים במצב של יוון, והרעיון להלאים את קידוחי הגז), קבלו את זה:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4039194,00.html

מגיב מספר 7 מסביר לו לא רע מה הבעיה בטענות שלו.
 
 
 
 
למה דתיים-לאומיים לא זוכים בתוכניות ריאליטי?
9/3/2011
נכתב על ידי שומר הלילה

אה, זה בגלל שעמידרור מונה ליועץ לביטחון לאומי. אהה, עכשיו הכל ברור.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/218/834.html?ap=1&from_art=2220189&to_art=2218834

לא סיפרו לסטודנט נכבד מה בסוף יצא מכל המרקסיזם הבריאתני הזה?
 
 
 
 
עוד פעם
9/3/2011
נכתב על ידי dugmanegdit

הצ'ה של צ'אוצ'סקו? לא נמאס כבר?
 
 
 
 
עדכון: החורבן רב המזל (ואולי "המזל המחורבן"?) הגיע גם לטוקיו!
14/3/2011
נכתב על ידי א"ק

במאמר שכותרתו המקורית היתה "חדשות טובות מיפן", גורס ד"ר יעקב שיינין כי "רעידת האדמה צפויה להאיץ את כלכלת יפן והעולם כולו".
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000629753

I shit you not
 
 
 
 
הסטורית דווקא כן יש השפעה חיובית על הכלכלה....
15/3/2011
נכתב על ידי שומר הלילה

...אלא שהיא איננה נובע מגידול אורגני אמיתי אלא מהגדלת החוב ולכן היא קצרת-טווח למדי. כשיפן תצא מפרוייקט השיקון הזה עם חוב של 300% תל"ג אז, או אז the shit will hit the fan.

 
 
 
 
אני כבר נערך לתקופה היפה שתהיה אז
15/3/2011
נכתב על ידי dugmanegdit

(אחרי השיקום, כוונתי). שורטים הכן...
 
 
 
 
ובמעבר של קריין חדשות-
16/3/2011
נכתב על ידי dugmanegdit

הנה סיפור נחמד על אייפד ומשטרה, משטרה ואייפד:

http://tinyurl.com/6g7tldg