מתיחת הרפרנס
"עכבר העיר" (במהדורה המודפסת) החליט להקדיש את שערו האחרון למבצע "שעה שמחה" בברי העיר לעת שקיעה. בעמ' 3 מנסה חן מימון לשכנע אותנו כי שעת בין־ערביים היא בעלת "צביון אחר" וכי "כשבחוץ שקיעה, מפגשים חפוזים עם גברים ארעיים הם רומנטיים ולא סליזיים." הטיעון הזה יכול להיות נכון, כמובן, במקום קצת פחות לח מתל־אביב, או אם לטעמכם כתמי זיעה מתחת לשרוול הם רומנטיים ולא סליזיים. שעת ערביים בתל אביב מושכת ומפתה בקיץ בערך כמו הזקן עם הטרניג והגופיה שמבקש סיגריות בשינקין. כל זה מוביל לאחת המסקנות הבאות: א) חן מימון לא גרה בתל אביב. ב) חן מימון חושבת שהקוראים לא גרים בתל אביב. ג) חן מימון גרה בתל אביב והתפסח לה המוח לעת ערביים מרוב חום. ד) כל התשובות נכונות אבל זה המבצע. ה) העורך אמר ש"זה המבצע, 170 מלה" וחן מימון היא עיתונאית חרוצה ושקדנית.

נבחר בה'! את המבצע המפתה של "אזור הדמדומים" מלווה איור שער נאה וחביב של אמיתי סנדי, שאימץ בחום את "ארוחת צהריים של שייטים" של רנואר, והעתיק אותו בשינויים קלים וחינניים (את האיור ניתן לראות כאן ואת המקור של רנואר אפשר לראות כאן). השאלה שמטרידה אותי היא זו: ציורו של רנואר מוכר מאוד, כמובן, אבל דמויותיו או הקומפוזיציה הבסיסית אינם איקוניים ומחוקים באותו אופן כמו בריאת האדם של מיכלאנג'לו או הסעודה האחרונה של לאונרדו. לדעתי (ואולי אני טועה) לא ניתן היה להניח כי הציבור הקורא יודע מיד כי בכך מדובר. האם סנדי היה צריך לשלב רמז בציור עצמו? לתת קרדיט לרנואר? נדמה לי שהמונח reference שבו הוא משתמש עבר מתיחה נאה ומכובדת.
 
אורי רדלר 15/8/2009
רשימת תגובות (13)
 
 
אני בחיים לא הייתי מקשרת.
15/8/2009
נכתב על ידי אליסה

ב-Flickr הוא במפורש שואל שאלה מובילה לגבי reference, ואז אולי, כמו השניים שהגיבו שם, הייתי חושבת על זה. וגם אז חסרים כמה פרטי מפתח ויזואליים שבמקור, כמו הגברתן שעומד בצד שמאל ומאזן מול זה שיושב בצד ימין.

והצבע. כל האדום והכתום והצהוב כבר גורם לי להזיע.
 
 
 
 
הדיון על השראה\העתקה
15/8/2009
נכתב על ידי אמיתי סנדי

הוא כבר ויכוח די עתיק ולעוס. כל מי שהוא בן תרבות כבר מכיר הן את הויכוח והן את הציור שאליו רפררתי, ומי שלא אז לא.

כשהזמינו ממני את האיור כבר ידעתי שזה חלק מקמפיין פרסומי, מכיוון שהקידום התחיל כבר שבועות קודם לכן.

את מה שאתה כתבת על הטקסט של מה שמה אני ניסיתי להעביר בצבעים, אני חשבתי לא רק על חום כבד אלא על אכול ושתה כי החורבן בפתח (הבזק גרעיני?), אבל אולי זה יצא מרומז מידי.
 
 
 
 
הרפרנס ברור ומזוהה מיידית
15/8/2009
נכתב על ידי טי וייט נויין

שהרי כולנו הולכים לקופות חולים...
 
 
 
 
אמיתי:
15/8/2009
נכתב על ידי אליסה

אם הבנתי נכון, הדיון הוא לא על השראה/העתקה, אלא ניסיון לענות על השאלה שאתה בעצמך שאלת ב-Flickr.

הקטע הגרעיני דווקא מסביר יפה את הצבעים:-)
 
 
 
 
רפרנס
15/8/2009
נכתב על ידי אורי רדלר

לא נחמד לזלזל באנשים שאינם מכירים ציור מסוים באמצעות הגדרתם כ"חסרי תרבות," במיוחד כשאתה מציב את השאלה "מי מכיר?" כשאלה ליודעי ח"ן.



קל מאוד לזהות את זה:







אבל את זה תזהה קבוצה הרבה יותר קטנה:





ואת המקור לזה, כמעט אף אחד לא יזהה:






הסיבה ברורה למדי: ציורים מרכזיים, עם מספר מוגבל של דמויות (אחת או שתיים) וקומפוזיציה פשוטה קל לפרדד כך שגם הצופה שאינו מומחה לתולדות האמנות יזהה אותן. קומפוזיציות מורכבות, ובמיוחד כאלו שהקומפוזיציה שלהן בנויה על עומק פרספקטיבי, מזוהות הרבה פחות. בגלל זה "אמריקן גותיק" מזוהה מיד ומאותו טעם גם אחרי שישים פעם בהן עשו הצבות בעקבות תמונות מפורסמות של הופר, רבים אינם מזהים אותן.

מכל מקום, הציור טוב ומעביר את תחושת החום.
 
 
 
 
כן, בן תרבות היה הגזמה.
15/8/2009
נכתב על ידי אמיתי סנדי

 
 
 
 
אורי,
15/8/2009
נכתב על ידי אליסה

כל מי שגדל בבריה"מ (לפחות מעל גיל מסויים) יזהה את האחרון. איפה מצאת את זה?

לגבי הואן גוך: יש לך אולי לינק למקור? אני לא מצליחה לדלות אותו מזיכרוני, וזה מציק לי...
 
 
 
 
הפרודיות
15/8/2009
נכתב על ידי אורי רדלר

את הפרודיה מצאתי כאן. הפרודיה היא היא על הציור המפורסם של איליה רפין הנמצאת בין השאר כאן.

התמונה השנייה היא דיוקנו של הדוור ז'וזף רולן אותה תוכלי לראות כאן.
 
 
 
 
תודה רבה.
15/8/2009
נכתב על ידי אליסה

הדוור אכן מקרה קשה - אני אפילו לא בטוחה שהכרתי את זה.
עכשיו אני מנסה להיזכר אם ראיתי את המקורי של הקוזקים - סביר להניח שכן.

כל זה הזכיר לי משהו שהתגלגל באינטרנט לפני מספר שנים, אבל כשהכנסתי בגוגל 'אראפת בוטיצ'לי", זה לא העלה דבר...
 
 
 
 
ערפאת-בוטיצ'לי
16/8/2009
נכתב על ידי אורי רדלר

מדובר באיור מתוך "אנשי הופמקלר" של אורי הופמקלר (ori hofmakler).
 
 
 
 
כזה?
16/8/2009
נכתב על ידי שומר הלילה

http://cafe.themarker.com/nodes/t/557/460/file_0_original.jpg

 
 
 
 
בדיוק!
16/8/2009
נכתב על ידי אליסה

תודה שומר. אורי, אתה חייב להוסיף את זה כאן.
 
 
 
 
לפני שאנחנו קופצים למסקנות חפוזות
25/10/2009
נכתב על ידי חן מימון

ניכר שמהות הפסקה הראשונה היא בהיותה קרקע לאמירה (הדווקא רלוונטית) בפסקה שלאחריה.
ככל הנראה היתרון בבלוג (בניגוד, למשל, למציאות החוץ וירטואלית) הוא שאין מניעה מלהגג עד בלי די, שלא נאמר לפרסם מילים על גבי מילים ברצף אסוציאטיבי רגשי.
כעיתונאית חרוצה ושקדנית, שכבר כתבה לא מעט טקסטים בחייה, (ותל אביבית מזה עשור) הייתי ממליצה לך לערוך בדיקה קפדנית מעט יותר לפני שאתה יוצא בהצהרות..