אבא אריכא
 
  אַבָּא אַרִיכָא או רב (מת, 247) היה אחד האמוראים הבולטים בדור הראשון של חכמי בבל, ומייסד ישיבת סורא. רב היה מתלמידיו של רבי יהודה הנשיא, חותם המשנה, ויריבו העיקרי בדיוני התלמוד של שמואל ירחינאה (שמואל). שמו, אריכא, בא על שם גובהו והוא מוזכר פעם אחת בלבד (מסכת חולין, דף קל"ז ב'). בשאר המקומות הוא מכונה כמעט תמיד "רב" או, במקומות אחרים (כמו ב"תוספתא", מסכת ביצה א':ד') הוא מכונה "רבי אבא."

רב היה צאצא למשפחה בבלית מכובדת, שטענה כי שורשיה בשמעי, אחי המלך דוד. אביו, איבו, היה אחיו של חייא שחי בארץ ישראל, ונחשב מלומד מוערך בחוגו של רבי יהודה הנשיא. מן המסתופפים בביתו של דודו ואחר כך כתלמידו של דודו וחבר בישיבת ציפורי, רכש רב ידע רב, שהפך אותו לנציג הבולט ביותר של לומדי בבל. עוד בחייו של רבי יהודה נשיא הוסמך אבא אריכא כמורה ושב לבבל.

שנת בואו של רב לבבל, 219 מתועדת כנקודת הפתיחה של תקופת האמוראים ותקופת היווצרותו של התלמוד, אחרי חתימת המשנה בדורו של רבי יהודה הנשיא. רב בחר תחילה בנהרדעא, בה מונה לאגורנומוס, ראש השוק, ורבי שלה הפך אותו לאמורא (כלומר, מרצה) בישיבה. לאחר מכן, עבר לסורא ושם כונן ישיבה משלו, שהפכה במהרה למרכז האינטלקטואלי של יהדות בבל, ושם המשיך בניהול הישיבה עד מותו. שמואל ירחינאה (שמואל), שהיה אף הוא מתלמידיו של רבי יהודה הנשיא, תרם רבות לפריחתה של הישיבה בנהרדעא, ושני המרכזים הללו הפכו את בבל למרכז הרוחני של היהדות כולה, באופן שאינו תלוי במלומדי ארץ ישראל.

עיוניו וגישתו של רב, שהסתמכה על המשנה ועל מקורות נוספים במסורת התנאית כבסיס לחקר ולהסבר של החוק הדתי, וכן חילוקי הדיעות שלו עם שמואל, מהווים את עמוד השדרה של התלמוד הבבלי. תלמידיו הרבים, שחלקם היו גם תלמידיו של שמואל, המשיכו את עבודתו ואת עבודת שמואל בדורות האמוראים הבאים.

מסכת חולין ק"י א' בתלמוד הבבלי אומרת "רב בקעה מצא וגדר בה גדר" (רב מצא שדה פתוח וגדרו בגדר). רב הקדיש תשומת לב רבה לתפילות ולליטורגיה של התפילה. יש המייחסים לו את חיבור אחת התפילות היפות בסידור, תפילת המוסף לראש השנה ושפע מממרותיו והגדותיו נמצאות במדרשים.

נכתב: יוני 2006.
 
 
מקורות: