חשיבה שרוולית
 
  חֲשִׁיבַה שַׁרְווּלִּית היא הטיה קוגניטיבית נפוצה, המתבטאת בתפישה כי במערכות רבות משתנים ייתכן מצב בו אירוע אחד יגרום להתרחשותו של אירוע אחר, תוך התעלמות ממגוון האירועים האחרים העשויים להתרחש בעקבות האירוע הראשוני. המונח בא לציין את הנטייה לראות אירועים במערכות רבות־משתנים כאילו הן מתרחשות ברצף סיבתי—שרוולי—בין משתנים בודדים.

בחשיבה שרוולית מונח כי המשתנים השונים במערכת המנותחת או מתוארת אינם קשורים זה בזה, או שהקשר ביניהם מוגבל מאוד. משום כך, החשיבה השרוולית טועה לחשוב כי כאשר משנים משתנה מסויים, שאר המשתנים לא יושפעו מכך. לחילופין, ההנחה היא כי המשתנים קשורים זה בזה, אך המצב הבסיסי של המערכת הוא סטטי ולכן, כאשר יבוצע שינוי הוא יגרום ל'זעזוע' זמני, שאחריו תתייצב המערכת ותשוב למצבה הסטטי. הנחה זו עשויה להיות נכונה בתחומים מדעיים שונים, אך בדינמיקה הקיימת בחברה אנושית היא בדרך כלל שגויה.

הדוגמאות הטיפוסיות לחשיבה שרוולית נחשפות כאשר מנסים לערוך תחזיות עתידיות, לתאר מבנים חברתיים עתידיים, או להעריך מה היה קורה אילו בוצעה או לא בוצעה פעולה מסויימת. הוגים שתיארו אוטופיות ודיסטופיות לקו בדרך כלל בחשיבה שרוולית מסוג זה או אחר, משום שהם ביססו את תמונת העולם העתידי שלהם על ההנחה שההתרחשות בעולם המדומיין תתנהל תמיד על–פי סדר קבוע:
  1. מצב א' משתנה למצב ב' (לדוגמה, קובעים חוק, מכוננים דיקטטורה, מכריזים על תוכנית כלכלית).
  2. כל שאר המשתנים במערכת ממשיכים לתפקד כמו במצב א'.
דוגמה אופיינית לחשיבה שרוולית ניתן למצוא בסרטים רבים (בעיקר בעלי נימה דיסטופית) הכוללים תיאורים קודרים של עיר עתידית בה כמעט כל האזרחים פוגעים וגונבים זה מזה, אנשים יורים זה בזה ברחובות בכלי נשק משוכללים, מתקיים מרדף נלהב אחר מקור אנרגיה שכמותו או זמינותו מוגבלת, וכדומה. סרטים כאלו מתעלמים מכך שבמצב בו יש מצוקת אנרגיה חריפה, היו הערים נעלמות, וכי מגוון ספקי השירותים לתושבי העיר (יצרני נשק, אוכל, סיגרים קובניים, דלק, וכדומה) לא היו יכולים לבצע את תפקידם בלא מידה מסוימת של בטחון, אפשרות להשקיע ולשמר את ההון המושקע, וכדומה. בפועל, המצב המתואר כמציאות המתמשכת לאורך שנים, היה עתיד להביא להתמוטטותה המוחלטת של העיר בתוך שבועות מספר.

הדינמיקה הטיפוסית בהתרחשות בחברה אנושית היא לרוב:
  1. מצב א' הופך למצב ב' (לדוגמה, קובעים חוק, מכוננים דיקטטורה, מכריזים על תוכנית כלכלית).
  2. כל אדם וכל מבנה חברתי מגיב למצב ב' וכולם במקובץ יוצרים מצב ג', המוביל לתגובת כל בני האדם והמבנים החברתיים וליצירת מצב ד', וכן הלאה.
הביטוי הבולט ביותר לחשיבה השרוולית קיים כאשר מנסים לחזות התרחשות עתידית בתגובה לשינויים חברתיים או כלכליים מוצעים. לדוגמה, הרעיון כי ניתן לכונן כלכלה "מתוכננת" או "ריכוזית" או כל תאוריה המבוססת על רעיונות "תורת המשחקים" מבוססים על חשיבה שרוולית, משום שגלומה בהם ההנחה כי מספר המשתנים בחברה ואופן השתנותם ניתנים לחישוב ולחיזוי (ובמובלע, שייתכן קיומו של "פתרון פלא," שיפתור את כל הבעיות). לדוגמה:
  • אם נוריד את הריבית, העלות של נטילת הלוואות ואשראי תרד וכך תגבר הצריכה ויואץ קצב ההשקעות.
בפועל ההתרחשות מורכבת הרבה יותר:
  1. אם מורידים את גובה הריבית:
    1. אפשר לחזות גידול באשראי שנוטלים הבנקים (הדפסת כסף)
    2. אפשר לחזות קיטון בחסכון והגדלה של הצריכה (כלומר, הגדלה באשראי הבנקאי)
    3. אפשר לחזות קלות רבה יותר לנטילת הלוואות מצד יצרנים ומשקיעים.
  2. נוצר מצב שבו יש יותר כסף במערכת הכלכלית, קיטון בחסכון ונטילת הלוואות רבה יותר מצד יצרנים ומשקיעים, כמו שנחזה, אך השוק מגיב למצב זה:
    1. אפשר לחזות לחץ אינפלציוני (בגלל הדפסת הכסף) והגדלת החוב הממשלתי או אינפלציה לכיסוי ההדפסה.
    2. אפשר לחזות גידול באשראי לטווח קצר והדלדלות החסכון לטווח ארוך.
    3. אפשר לחזות ניווט השקעות יצרנים ומשקיעים לכיוון של השקעות עתירות-הון, ארוכות טווח או בסיכון גבוה.
  3. נוצר מצב שבו יש לחץ אינפלציוני וגידול בחוב הממשלתי ושפע השקעות בנדל"ן, פתיחת סופרמרקטים, עסקי-אוויר שונים, וכדומה, והתכווצות בפעילות יצרנית שיש לה החזר השקעה מוכח.
    1. הממשלה מנסה להגדיל את משאביה באמצעות אינפלציה (הרחבה נוספת) או צמצום היקף הממשלה ומיסוי (לדוגמה, באמצעות העלאת ריבית)
    2. הממשלה מנסה להגדיל את הכדאיות להשקעות איתנות יותר באמצעות סובסידיות ומענקים למשקיעים (ובכך, בסיבוב הבא, מגדילה את התחייבויותיה).
    3. וכן הלאה.

ההנחה הבסיסית של החשיבה השרוולית היא שאחרי השלב הראשון המערכת "תתייצב" ותמצא "שיווי משקל" המבוסס על המצב ''לפני'' ביצוע הצעד. בפועל, ברגע שבוצע הצעד הראשון, כל ההנחות של מצב ''לפני'' בטלות מאליהן.

נכתב: אוגוסט 2005.