א-קפלה
 
  אָ-קַפֶּלָּה (a cappella, מאיטלקית. מילולית: בסגנון הקפלה) היא צורת ביצוע של מוסיקה, בה שירה עם תפקידים קוליים שונים (פוליפונית) אינה מלווה בנגינת כלים מוסיקליים. המונח הגדיר בראשיתו סגנון ביצוע של יצירות דתיות, אך היום הוא מתייחס לכל ביצוע קולי כוראלי של מוסיקה, שאינו מלווה במוסיקה.

היסטוריה
ראשיתה של שירת א-קפלה בסגנון ביצוע שהתפתח בתקופתו של ז'וסקין דֶה פּרֶה (Josquin des Prez או des Prés). דה פרה שילב שירה והלחנה ובין השאר ביצע מיצירותיו — ביניהן בלטו מיסות ומוטטים — בקפלה הסיסטינית (בערך 1486-94). אפשר שזה יסוד המונח "א-קפלה", שמשמעו "בסגנון הקפלה הסיסטינית", אך סביר יותר להניח שהמונח נוצר כדי להגדיר את סגנון הביצוע של יצירותיו של המוזיקאי ג'ובאני פלסטרינה. פלסטרינה שימש המלחין המרכזי של המקהלה האפיפיורית ברבע האחרון של המאה ה־16, ויצירותיו נחשבו לאורך שנים שיאה של הפוליפוניה האיטלקית.
 
  נכתב: מאי 2009.
 
 
מקורות:
  • Cunningham, Lawrence, and John Reich. Culture and Values : A Survey of the Humanities. 6th ed ed., Belmont, CA: Thomson/Wadsworth, 2006.