פיזיוגנומיה
 
  פִיזְיוֹגְנוֹמִיה (מיוונית, φυσιςγνομε, חקר הטבע או הגוף) היא פסבדו-מדע המבוסס על האמונה שמראהו החיצוני של אדם, ובייחוד פניו, משקפים את אישיותו. הפיזיוגנומיה נחלקה לשני ענפים עיקריים, הראשון שסבר כי מראהו של אדם מאפשר ניבוי מלא של מאפייני האישיות שלו, וכזה שסבר כי ניתן לקבל רק מתאם בין תכונות פיזיות ונפשיות. תפישות פיזיוגנומיות היו מקובלות מאוד עד תחילת המאה העשרים, אך במרוצת המאה התברר עיקר טענות תחום החקר אינן מבוססות ואינן ניתנות לביסוס. על בסיס הגישה המתאמית בפיזיוגנומיה התפתח תחום פסבדו-מדע חדש המכונה "פרסונולוגיה."

הפיזיוגנומיה נחשבת אחד מענפי המדע האינטואיטיבי, בכך שהיא מבוססת על תפישה אינטואיטיבית נפוצה ו'טבעית' הקיימת אצל בני אדם. בעת העתיקה רווחו תפישות שקישרו בין מראהו החיצוני של אדם ואופיו. זופירוס ביוון העתיקה נחשב למומחה בתחום ואריסטו במאה הרביעית לפני הספירה התייחס לתאוריות בתחום זה. המסה הראשונה שעסקה ב"פיזיוגנומיקה" משוייכת לממשיכיו של אריסטו. עבודות נוספות בתחום היו של פולמו מלאודיקאה מהמאה השנייה לספירה, אדמנטיוס הסופיסט מהמאה הרביעית, ואחרים.

חיבורים והתייחסויות לא מדעיות אחרות לקשר בין מראה למהות היו גם בתקופות מאוחרות יותר, ובמיוחד החל ממועד תחילת המהפכה המדעית, במאה השש עשרה. ברתלמי קוקלס (Barthélemy Coclès) כתב ספר על הנושא בשנת 1533 וג'אמבטיסטה דלה פורטה עסק בנושא אף הוא בחיבור משנת 1588. לחיבורו של האחרון, נוסף על Religio Medici של תומס בראון, הייתה השפעה ניכרת על כומר שוויצי בשם יוהן קספר לפטר, שפרסם ספר מעוטר באיורים שובי לב העוסק בפיזיוגנומיה, ותרם רבות לפופולריות של תחום החקר. לפטר אף ניסה לדבר על ליבו של משה מנדלסון שימיר את דתו, בין השאר בנימוקים שנגעו ב"אצילות תווי פניו" שאין דומה לה.

במהלך המאה השמונה עשרה והמאה התשע עשרה גדלה הפופולריות של תחום החקר, ונוספו לה תחומי משנה כמו פרנולוגיה. הפיזיוגנומיה של התקופה עטתה אדרת מדעית לא מבוססת על תחושות רווחות כאילו ישנו קשר בין צורת הגוף ובמיוחד תווי הפנים ואופיו של אדם. כך, לדוגמה, נחשב אדם בעל אף סולד ועיניים קטנות, שמראהו חזירי, לדומה לחזיר גם באופיו, אנשים בעלי גולגולת פחוסה נחשבו מטומטמים יותר, כושים בעלי שפתיים עבות נחשבו בהמיים וקופיים יותר (ר' לדוגמה כאן), וכן הלאה. פעמים רבות, היו האבחונים לא יותר מלבוש דמוי מדעי לדעות קדומות כאלו ואחרות, במיוחד על רקע גזעי.

חינה של הפיזיוגנומיה שקע במהלך המאה העשרים, כאשר התברר בהדרגה כי אין בה ממש ולמעשה, אופייני לה הכשל הלוגי הבסיסי של אשלית צבר. הגורם העיקרי לשקיעתה, עם זאת, לא היה מופרכותה המדעית כי אם אימוצה על–ידי הנאצים, במיוחד כאבחנה בין קלסתר הפנים האצילי והנעלה, כביכול, של הארי, לבין קלסתר הפנים הנחות של היהודי.

עיון נוסף
נכתב: ינואר 2006.