התער של אוקהם
 
  הַתַּעַר שֶׁל אוֹקְהָם הוא עקרון המיוחס לפילוסוף והכומר הפרנציסקני ויליאם מאוקהם, הקובע כי אין להשתמש בריבוי במקום בו זה אינו דרוש. גישה זו עומדת ביסוד הרדוקציוניזם המדעי וחוק החסכון (או חוק הצמצום) בכלכלה.

התער של אוקהם, בלטינית, הוא:

"numquam ponenda est pluritas sine necessitate"

כלומר, "אין צורך להשתמש ברבים אם הדבר אינו הכרחי" או "יש לגלח ישויות מיותרות בהסברים." בניסוח המקובל, הטיעון הוא: "כאשר יש שתי תיאוריות המסבירות תופעה באותה מידה, יש לבחור בפשוטה ביניהם" או "התשובה הפשוטה היא קרוב לוודאי הנכונה."

אף שהמשפט שביסוד התער של אוקהם מיוחס לרוב לויליאם מאוקהם, המשפט עצמו אינו מופיע בכתביו ולמעשה הנוסח הלטיני שלו נמצא לראשונה בכתביו של הפילוסוף והתיאולוג ג'ון פונס, שהיה חסיד גדול של יואנס דונז סקוטס, שמימרות בנוסח זה ניתן למצוא בכתביו. המונח "תערו של אוקהם" עצמו נולד במאה התשע עשרה בכתביו של ויליאם רואן המילטון, וייתכן והוא מבוסס על השימוש החד בכלל אצל ויליאם מאוקהם.

נכתב: פברואר 2006.