כלכלת שוק
 
  כַּלְכָּלָת שׁוּק (או כלכלה חופשית או שוק חופשי) הוא כינוי לשוק במצב אידאלי, שבו כל ההחלטות והפעולות הכלכליות של פרטים ביחס להעברת כסף, טובין ושירותים מבוצעות מרצון (באופן וולונטרי) ולא בכפייה. למונח כמה משמעויות בהקשרים שונים. כמונח כלכלי, על פי הגישה הקלאסית, שוק חופשי הוא שוק שהייצור בו נשלט על-ידי ביקוש והיצע, כשישנה חתירה טבעית ומתמדת של השוק למצב של "שיווי משקל". כמונח בשימוש שגור, "כלכלת שוק חופשי" היא כלכלה שבה הפעולה בשוק חופשית באופן יחסי מהגבלות והתערבות ממשלתית ומיושמת בו גישת "לסה פר", בניגוד לשוק שבו שוררת כלכלה מעורבת, כלכלה ריכוזית או כלכלה אטטיסטית.

שוק חופשי כמודל כלכלי
השימוש במודל ה"קלאסי" של שוק חופשי שנוי במחלוקת. רוב הכלכלנים, בעלי עמדות קפיטליסטיות וסוציאליסטיות כאחד, רואים במודל השוק החופשי דגם תקף בקירוב כלשהו להתרחשות המציאותית בשוק, כאשר בהגדרה, ככל שהשוק הממשי יהיה חופשי מהגבלות, כן הוא יתקרב למודל השוק החופשי.

כלכלנים אחרים מצביעים על חולשות בולטות במודל. במודל השוק החופשי מונח כי בשוק ישנו מוצר אחד המיוצר על ידי כל היצרנים ונצרך על ידי כל הצרכנים וכל המידע הרלוונטי מבחינת היצרן נקלט, משודר, מעובד ומתורגם לייצור בכמויות הנכונות ובמחירים הנכונים בלא שיהוי זמן. כלומר, ההתאמה של ההיצע לביקוש היא מיידית ומלאה בשוק בכללו. מצב זה, טוענים המתנגדים למודל, אינו מציאותי ולמעשה מטעה, שכן שיקולי היצרן והצרכן משתנים שניהם על פני ציר הזמן ולמעבר הזמן יש חשיבות מכרעת בהחלטות ייצור וקנייה כאחת.

יתר על כן, נטען, המודל מתעלם למעשה מקיומו של הצרכן והעדפותיו הסובייקטיביות ומניח, למעשה, שהעדפות הצרכנים (שינויים בדפוסי הביקוש) מתבטאות דרך השינויים בהיצע (כלומר, הביקוש נתפש כפונקציה של ההיצע). הנחה זו לא רק מטעה, טוענים המתנגדים, אלא הופכת את המודל כולו לחסר ערך ממשי לבד מהדגמה בסיסית של מנגנון הביקוש וההיצע.

טענה אחרונה כנגד המודל היא שההנחה שהשוק חותר למצב של שיווי משקל אינה יותר מהשערה לא בדוקה. השערות חלופיות אפשריות הן שהשוק מצוי במצב של הפרות חוזרות ונשנות של שיווי המשקל (כפי שטוען לודוויג פון מיזס) או שאינו חותר לשיווי משקל כלל, כפי שטוען לודוויג לכמן.

בהקשר רחב יותר, חילוקי הדיעות ביחס למודל של שוק חופשי קשורים לתפישת הכלכלה כמדע. מודל השוק החופשי הוא תיאוריה הטוענת שבשוק פועל מנגנון מסויים, מנסה להסביר אותו ולנסח אותו במונחים מתמטיים ולבנות השערות, קביעת מדיניות ותכנון ניתנים לבדיקה על בסיס תיאוריה זו. בנקודה זו, גם כלכלנים מוניטריסטים וגם כלכלנים מרקסיסטים מסכימים זה עם זה בטיעון שהכלכלה היא אכן מדע באותו מובן בו ביולוגיה או פיסיקה הן מדע. לטענת המתנגדים, ביניהם בולטים מספר כלכלנים מהאסכולה האוסטרית, זוהי יומרה בלתי מבוססת ועל החקר הכלכלי לזנוח גם את מודל השוק החופשי ואפילו את הנסיון לבנות תיאוריה חלופית, שכן תיאוריה כזו אינה ניתנת לבנייה בכל מקרה.

שוק חופשי במציאות
בעוד ביחס למודל השוק החופשי חצויים כלכלנים ביניהם ביחס לתקפות המודל כבסיס תיאורטי על בסיס תובנותיהם השונות ביחס לכלכלה כתחום חקר, ביחס לשוק החופשי במציאות נסובים חילוקי הדיעות על התועלת או הנזק שפעולה נקיה ממגבלות של השוק מחוללת או עשויה לחולל.

על פי תפישת הליברליזם הקלאסי ובעלי עמדות קפיטליסטיות כאשר השוק חופשי יחסית ממגבלות והתערבות ממשלתית, יכולים כל השחקנים בשוק, צרכנים ויצרנים, לפעול באופן מיטבי לקידום תועלתם הם. במצב זה, המידע על ביקוש והיצע, המתווך באמצעות מחירי המוצרים, משודר עם מידה מזערית של הפרעות דבר התורם באופן מתמיד להורדת המחירים עד לרמה האופטימלית ולשיפור הייצור. מעורבות ממשלתית, ממשיכה הטענה, משנה באופן מלאכותי מחירי מוצרים ומעלה או מורידה אותם מעבר למחירם ה"אמיתי" (האופטימלי) ובכך מובילה לעיוותים בשוק, המשמשים אחר כך נימוק להגברה נוספת של המעורבות בשוק (באמצעות רגולציה או מונופולים ברישוי ממשלתי) כדי לתקן את המעוות.

תיקון זה מביא תמיד, לדעת תומכי השוק החופשי, לעיוות חמור יותר במנגנון המחירים ולהחרפת הבעיה שההתערבות הנוספת באה לתקן. לדוגמה, מעורבות ממשלתית בדמות הורדת שיעורי הריבית מעבר לשערה כפי שהיה נקבע בשוק חופשי, גורמת לשינויים בהקצאות כספיות, החלטות ייצור (מה לייצר ואיך), החלטות צריכה, ועוד. בטווח הקצר, הדבר עשוי להתבטא בצמיחה מהירה, אך בסופו של דבר לנפילה כואבת.

על פי תפישות סוציאליסטיות, אטטיסטיות, רווחתניות, ועוד, כאשר השוק חופשי יחסית ממגבלות והתערבות ממשלתית, גורם הדבר במוקדם או במאוחר להעצמת כוחם של היצרנים, גם ביחס לעובדים במפעלי ייצור וגם ביחס לצרכנים, ששניהם נתפשים כנטולי כוח השפעה על ההתרחשות בשוק חופשי. על פי התפישה המרקסיסטית, בשוק חופשי מנסה בעל ההון (הקפיטליסט) להגדיל בהתמדה את רווחיו, דבר המחייב אותו להשקיע בהתמדה בייעול הייצור ולשמר את העובדים ברמת חיים הקרובה לרעב. מצב זה, לפי מרקס עתיד להביא למשברים חוזרים ונשנים והולכים ומחריפים במערכת הקפיטליסטית (חוק הדלות הגוברת), עד להתמוטטותה הסופית במהפכה של הפרולטריון.

על פי תפישות אחרות, במיוחד של אלו הדוגלים בכלכלה מעורבת ומדינת רווחה, מנגנון השוק החופשי אינו מביא לדלות גוברת והולכת, אך הוא נגוע בפגמים מובנים, הגורמים לו לחזור ולסטות בהתמדה מן הנתיב, עם דפוס של התחזקות יתרה של היצרנים ובעלי ההון על חשבון עובדים וצרכנים. סטייה חוזרת זו מן הנתיב (כשל שוק) מביאה, לטענתם, להיווצרות מונופולים, קרטלים, החצנות (externalities) כמו זיהום סביבתי, מכירה במחירי היצף, היווצרות פערים גדולים בין עשירים לעניים, וכדומה. הפתרון היחידי, לטענתם, מצוי בהתערבות ממשלתית שתרסן את בעלי ההון ותנווט את השוק באופן מתוכנן אל נתיב רצוי יותר (מבחינה חברתית וכלכלית). התערבות זו צריכה לבוא, לטענתם, גם בפעולה פוזיטיבית כמו מיסוי מדורג (פרוגרסיבי) ושליטה של הממשלה בחלקים מאמצעי הייצור, וגם בפעולה מניעתית כמו בקרה ורגולציה על אופן פעולתם של יצרנים בשוק.

נכתב: יוני 2005.