טיעון היקשי
 
  טִעוּן הֶקֵּשִׁי הוא טיעון שבו מסקנה ביחס למחלקה של עצמים מבוססת על המאפיינים שנצפו במדגם של אותה מחלקה. טיעונים כאלו עשויים להיות משכנעים כאשר המדגם מקושר באופן סיבתי לכיתה הרחבה יותר באופן שהמאפיינים של הכיתה הרחבה יותר ישתקפו במדגם. לדוגמה:

רוב הגולות שבידי שקופות. לקחתי אותן מהצנצנת וערבבתי אותן היטב לפני שלקחתי את הגולות. לכן, רוב הגולות בצנצנת הן שקופות.

הטיעון ההיקשי מבוסס על הקשר הסיבתי שבין המדגם והמחלקה הרחבה יותר, ולכן הוא מאפשר לנו להסיק מסקנות החורגות ממה שהוצהר בהנחות. ההיקש מצביע על עובדות ביחס לעולם מעבר למה שניתן לצפות בו, אך עובדה זו גם הופכת את הטיעון ההיקשי פתוח לאפשרות של טעות, גם כאשר ההיקש נכון מבחינה לוגית. כלומר, גם אם ההנחות נכונות, המסקנה נכונה רק ככל הנראה ולא בוודאות.

בהיקש, ההנחה המשנית היא מקרה, כמו בטיעון היסקי, ומונח קיומה של מחלקה הפועלת לפי כלל מסויים שאותו מבקשים לבחון. עם זאת, ההנחה הראשית היא התוצאה של התצפיות המבוצעות ביחס למחלקה זו. התצפיות, על–כן, נוטות לאשר את הכלל, משום שהיקש עובר מהמקרה והתוצאה אל הכלל.

דוגמה
  1. סוקרטס אוכל עשב (תוצאה—עובדה נצפית ביחס לסוקרטס)
  2. סוקרטס הוא סוס (מקרה—סוקרטס הוא מדגם של מחלקה רחבה יותר של סוסים)
  3. לכן, כל הסוסים אוכלים עשב (כלל—הכללה החורגת מתחום המדגם).

נכתב: אפריל 2005.