פייף
 
  פיֶיף (מצרפתית, fief או feud) הוא מונח מן התקופה הפיאודלית המציין אדמות, רכוש או נכסים מניבי הכנסות, שהוענקו לאביר וסאל על–ידי אדון, כתגמול על שירות צבאי כלשהו. נוהג מתן הפייף התפתח בתקופת האימפריה הקרולינגית והיה מן הגורמים שתרמו להתפתחותה של אריסטוקרטיה אירופית.

המילה פייף, ששורשה ככל הנראה מהמילה הגרמאנית פִיֶה (vieh, חשוב מאוד) הופיעה במחצית השנייה של המאה התשיעית בצורה fevum, ייתכן כתוצר של בלבול בין המילה פִיסְקוּם (fiscum), שבתקופה הקרולינגית ציינה את אחוזות המלך, ובנפיקיום, שהדהדה את המשמעות שניתנה לה כמענק עבור שירות לציבור (פובליקום).

הפייף שהוענק השתנה בהתאם למעמדו של מקבל הפייף, השירות שהוענק וההתחייבויות שנטל על עצמו הוסאל. לרוב היה הפייף אדמה שהוענקה לוסאל באופן מותנה ונותרה להלכה בבעלותו של האדון. לאדון לא הייתה, עם זאת, זכות לבטל את הפייף שהוענק, אלא אם כן הפר הוסאל את שבועתו, או לשנות את ההתחייבות שנדרשה מהוסאל בתמורה לה.

פייף בצורת אדמה הפך בפועל כמעט בכל המקרים לרכושו של הוסאל והועבר ליורשיו ככזה. צורות אחרות של פייף היו בדמות פייף בכסף (fief de bourse) שכלל סכום כסף שהועבר לוסאל. לרוב, היה סכום זה רק אמצעי זמני, שאחריו הוענקה לוסאל אדמה; פייף רנטה (fief rente) שבו הוענק לפייף סכום כסף שנתי קבוע. של הוסאל בתמורה לה. שיטה זו נפוצה במאה האחת עשרה באנגליה ובצרפת כשיטה לשמר וסאל נאמן וזמין תמיד, שאינו טרוד בניהול אדמותיו; ופייף אישי (fief en l'air או fief incorporel) שכלל זכויות שהוענקו לוסאל, בלי הענקת אדמה.

מקבל הפייף נטל על עצמו התחייבויות שונות לתגמול בתמורה לו. ההתחייבות הבסיסית ביותר הייתה פייף אדון (fief lige), שבו הוסאל והאדון נשבעו זה לזה אמונים בשבועת הומגיום ופידליטס לסייע זה לזה; פייף דגל (fief banneret) שבו הוסאל התחייב לספק לאדון צבאות במספר ובכמות מוסכמת מראש, כאשר האדון ידרוש אותם; ופייף אישי (fief de corps), שהייתה מחוייבות אישית של הוסאל להעניק שירותים לאדון.

הפיפים השונים נחלקו לחמישה סוגים נפרדים:
  • תת-פייף (Arrière-fief): פייף כפוף לפייף של אדם אחר.
  • פייף ראשי (Fief dominant): פייף עצמאי.
  • פייף משרת (Fief servant או fief mouvant): פייף כפוף לפייף של אדם אחר.
  • פייף כבוד (Fief de dignité): פייף ראשי (מחוז, דוכסות, רוזנות)
  • פייף אבירות (Fief de haubert או Fief de chevalier): טירה סניורית.

    פייף טיפוסי היה אחוזה, ששטחה בערך ארבעה עד שמונה קמ"ר, עם מבנים, אסמים וגנים. בפייף היה בדרך כלל אולם, אך לא תמיד בית אחוזה, מבנים דתיים (לרוב, כנסייה), תחנת קמח, בית בד או בית יין. סביבם השתרעה בדרך כלל אדמות ראויות לעיבוד, אפרים, שדות מרעה, בריכות דגים ויערות. השדות עובדו על–פי "שיטת שלושת השדות", כששדה אחד מוקדש ליבולי חורף, אחד ליבולי קיץ והשלישי מוּבר בכל שנה. האדמה עובדה על–ידי צמיתים, שזכויות העיבוד שלהם היו אף הן, בדרך כלל, מוּרשות.

    נכתב: אוקטובר 2005.
  •