הילד הבוכה
 
  "הילד הבוכה" הוא כינוי שניתן לסדרת ציורים מהם הודפסו עותקים רבים, שהיו נפוצים מאוד בישראל ובמקומות אחרים בשנות השבעים והשמונים. במוכר מכולם מוצגת דמותו של ילד לבוש סחבות, שדמעות זולגות על לחייו.

הציור מיוחס לצייר מסבייה (סביליה) שבספרד[1] בשם ברונו אמאדיו (Bruno Amadio), שחתם על ציוריו גם בשמות ג'ובאני בראגולין (Bragolin) או פראנשוט סביי (Franchot Seville). הציור בוצע, ככל הנראה, כחלק מסדרה של 27 או 28 תמונות של "ילדים בוכים" (niños llorando). סגנון הציור שואב השראה ברורה מציורי הילדים הקבצנים והצועניים של מוריליו בן המאה השבע־עשרה, שהיה אף הוא צייר ספרדי בן סבייה. תאריך ציורן של התמונות אינו ידוע. התמונות היו מן הראשונות שהודפסו בצבע בקנה מידה רחב כבר בשנות ה-60, וככל הנראה צוירו שנים לפני כן.

ציורי הילד הבוכה הפכו פופולריים באירופה ובדרום אמריקה, והולידו אגדה אורבנית מסועפת. לידתו של סיפור האגדה, ככל הנראה, בשריפה שפרצה ברותרהאם שבדרום חבל יורקשייר. בתחילת חודש ספטמבר 1985 פרסם ג'ון מרפי ב"סטאר" הבריטי סיפור על השריפה, שעילתה הייתה דלקה בעקבות משימוש בסיר עמוק לטוגנים (chip pan). אחד השרידים היחידים שנותרו בלא פגע אחרי השריפה הייתה תמונת "הילד הבוכה." בני המשפחה היו משוכנעים הסיבה לדלקה לא הייתה רשלנותם אלא דווקא התמונה המקוללת.[2]

הצהובון הבריטי "הסאן" אימץ את הסיפור ופרסם ב-4 בספטמבר 1985 כתבת שער על הציור ה'מקולל' בה ציטט את הכבאי פיטר הול ואת מפקד תחנת הכבאים אלן ווילקינסון, שגרסו כי בידם רשימה של 50 מקרים של דליקות סיר טוגנים, החל בשנת 1973, בהן שרדה תמונת "הילד הבוכה." הכבאים האמינו כי התמונה מקוללת וסרבו להכניסה אל בתיהם. ה"סאן" המשיך לפרסם סיפורים ברוח דומה, במטרה לעורר היסטריה המונית סביב הציור ועורכו של העיתון, קלווין מקנזי, אף ארגן טקס שריפה פומבית של ציורי "הילד הבוכה." שירות כיבוי האש של דרום יורקשייר פרסם מאוחר יותר הודעה שגרסה כי אין שום קשר בין תמונות "הילד הבוכה," שהיו נפוצות במקומות רבים, והדליקות. הסיבה לדליקותם הנמוכה של הציורים הייתה, ככל הנראה, העובדה שהודפסו על גליונות קרטון דחוס עבים, שדליקותם נמוכה.

בהמשך, קנה לו הסיפור כנפיים ותוספות. בברזיל הופיע בשנות ה-80 בתוכנית הטלוויזיה "פנטסטיקו" אדם שטען כי הוא ג'ובאני בראגולין, וכי הציורים אכן מקוללים, כל זאת בגלל ש"כרת ברית עם השטן" להטמין מסרים מרושעים בתמונות. סיפורים אחרים, שמקורם ככל הנראה בבריטניה, גרסו כי הילד המצויר כשדמעות זולגות על לחייו הוא דון בוניו, ילד שנמלט מביתו אחרי שהוריו נספו בשריפה ב-1969. למרות אזהרות הכומר שלו, צייר אמאדיו את הילד, אך איבד את כל רכושו כאשר בביתו פרצה שריפה. כמה שנים אחרי כן, ב-1976, התפוצצה מכונית בפרוורי ברצלונה (או, לפי גרסאות אחרות, מדריד). הגופה החרוכה לא זוכתה, אך רישיון המכונית היה על שמו של דון בוניו בן ה-19.

הערות
1 לפי גרסאות אחרות, הצייר ממוצא איטלקי או הולנדי.
2 כך לטענת דר' דיוויד קלארק. ר' כאן וגם כאן.
 
 
רשימת תגובות (6)
 
 
איזו נוסטלגיה.
25/7/2009
נכתב על ידי אליסה

כשרצינו לקשט את החדר שלנו בפנימיה, וכל מה שהיה לנו זה כמה פוסטרים די עלובים כמו זה, החלטנו לתלות אותו הפוך, בדיוק מול הכניסה לחדר. Proved to be a conversation piece* if there ever was one

דרך אגב, אף פעם לא פקדה אותנו שריפה - אולי בזכות זה שהוא היה הפוך?

*איך אומרים את זה בעברית?
 
 
 
 
if there ever was one בעברית: וואחד
26/7/2009
נכתב על ידי אורי רדלר

וואחד נושא לשיחה.
 
 
 
 
כן, בערך...
26/7/2009
נכתב על ידי אליסה

תודה בכל אופן. ואם כבר בתרגום עסקינן, הנה עוד שאלה לכל המעוניין: איך אומרים 'צרת רבים נחמת טיפשים'? תודה והערכה מראש.
 
 
 
 
בבילון מציע תרגום מילולי
27/7/2009
נכתב על ידי משקיף משמאל

"a sorrow shared is a fool's comfort"
 
 
 
 
אכן,
27/7/2009
נכתב על ידי אליסה

משקיף - זו גם היתה תשובתו של רותם. ותודה בכל זאת:-)
 
 
 
 
למי שאולי עדיין מתעניין,
28/7/2009
נכתב על ידי אליסה

מסתבר שהתרגום של בבילון הוא תרגום מילולי ולא ביטוי מגביל שקיים באנגלית, לכן לא מומלץ להשתמש בו.