היסק
 
  הֶסֵּק או הסק לוגי או דדוקציה בתחום המדע והלוגיקה הוא תהליך הסקה שבו המסקנה נובעת בהכרח מן ההנחות, ודאית באותה מידה כמוהן, אך בעלת כלליות שווה להן או פחותה מהן. ההסק שונה בכך מן ההקש, שבו מידת הכלליות של המסקנה גדולה מזו של ההנחות, אך מידת הוודאות שלו פחותה משלהן.

העובדה שהמסקנה בהסק היא בעלת כלליות שווה או פחותה לזו של ההנחות משמעותה שההסק אינו מציע לנו מידע חדש על העולם. כוחו הוא בארגון הדברים הידועים כבר כדי להגיע למסקנות תקפות.

הסקים תקפים ולא תקפים
טיעון הסקי תקף עושה שימוש נכון באפשרויות ההיסק כדי להגיע למסקנות הכרחיות. דוגמה לטיעון תקף:
  1. כל הסוסים מדברים עברית.
  2. סוקרטס הוא סוס.
  3. לכן, סוקרטס מדבר עברית.
ההנחה הראשונה קובעת כי קבוצת הסוסים בכללה מדברת עברית. ההנחה השנייה משייכת את סוקרטס לקבוצה הראשונה. המסקנה ההכרחית, לפיכך, היא שסוקרטס, כחבר בקבוצת הסוסים, שותף גם לתכונת דיבור העברית.

דוגמה נוספת:
  1. אם לסבתא היו גלגלים, היא הייתה אוטובוס.
  2. לסבתא אין גלגלים.
  3. לכן, סבתא אינה אוטובוס.
ההנחה הראשונה גורסת כי אם לסבתא היו גלגלים, אפשר היה להגדירה כאוטובוס. ההנחה השנייה שוללת את האפשרות שלסבתא יש גלגלים ולכן המסקנה ההכרחית היא שהיא אינה אוטובוס.

טיעון הסקי לא תקף הוא כזה שבו המסקנה לא נובעת בהכרח מההנחות, או שהיא מפרה כלל כזה או אחר של הסק. לדוגמה:
  1. כל הסוסים שותים מים.
  2. כל החמורים שותים מים.
  3. לכן, סוסים הם חמורים.
ההסק כאן שגוי, משום שההנחות אינן קובעות כי חברי קבוצת הסוסים זהה בהרכבה לחברי קבוצת החמורים. המסקנה כאן היא כשל לוגי מסוג כשל אמצע לא מופץ.

נכתב: דצמבר 2005.