הון
 
  הוֹן בכלכלה הוא המקבילה בכסף של מכלול הנכסים—אמצעי ייצור, מבנים, חומרי גלם, כסף, תשלומים עתידיים, וכן הלאה—העומדים לרשותו של אדם, בניכוי המקבילה בכסף של מכלול התחייבויותיו במועד מסוים. על פי רוב, מתייחס המושג בתחום הכלכלי לכסף או גילום אחר שלו, המשמש או עשוי לשמש אדם לצורך פעולה עסקית כלשהי.

בכלכלה קלאסית הון נחשב לאחד משלושת גורמי הייצור יחד עם אדמה ועבודה. על פי התפישה הקלסית, הון נחשב למכלול הנכסים היכול לשמש בייצור מוצרים אחרים, נוצר בידי אדם (בניגוד לאדמה), ואינו משמש באופן מיידי בהליך שלייצור, בניגוד לחומרי גלם או מוצרי-ביניים (מוצרים המשמשים לייצור מוצרים אחרים, כמו קמח בהליך ייצור לחם).

הכלכלן הקלסי מתחילת המאה התשע–עשרה, דיויד ריקרדו, הבחין כאן בין "הון קבוע", המתייחס לכל סוג של הון ממשי או פיזי שאינו משמש בהליך הייצור ו"הון מחזורי", המתייחס להון קצר-מועד המשמש בהליך ייצור מוצרים או שירותים אחרים, כולל חומרי גלם, מוצרי ביניים ומוצרים שמורים.

קרל מרקס, אבי התורה המרקסיסטית אימץ את הגדרותיו של ריקרדו בשינוי שם והגדרה קלים, אך הפיק מההגדרה משמעות שונה לחלוטין. מרקס הבחין בין "הון קבוע" (או "הון נח") המתייחס להשקעה בנכסים קבועים כמו הקמת מפעל, רכישת ציוד ומכונות, קניית חומרי גלם, דלק, וכדומה, ו"הון משתנה" (או "הון נע") שהוא חלק ההון המושקע בשכירת פועלים, תשלום משכורותיהם, וכדומה.

מרקס, שאימץ את הרעיון הקלסי של תורת הערך של העבודה, טען כי למוצרים יש ערך מובנה, שהוא חישוב המבוסס על חלק ההון העובר למוצר (במובן זה שההון הקבוע נשחק בערכו במהלך הייצור) וההון המשתנה המורכב בעיקרו מעבודה. מרקס טען כי ניתן לחשב את ההרכב האורגני של ההון באמצעות חלוקת ההון הקבוע בהון המשתנה.

סוגי הון
במהלך השנים יצרו כלכלנים הבחנות והגדרות שונות לסוגים של הון, על פי התפקוד שלו במערכות שונות. לעתים קרובות, ובמיוחד במסגרת החשיבה המרקסיסטית, נלוותה להגדרות גם משמעות תאורטית חשובה, בניסיון להוכיח כי תורת הערך של העבודה תקפה ביחס להון.
  • הון יציב והון חוזר (או הון סיבוב): כאן מובחנים שני סוגים של הון: היציב, המשתתף כולו בתהליך הייצור, מושקע בבת-אחת (כמו בהקמת מפעל) אך חוזר לשיעורין לאורך כל זמן פעולתו; והון חוזר או סיבובי, שכל ערכו עובר לבעל ההון במהלך מחזור ייצור אחד וכולל הוצאות שוטפות כמו על חומרי גלם ודלק, והוצאות שכר עובדים. הגדרה זו מקבילה במידה רבה לזו של ריקרדו ומרקס.
  • הון יצרני (או הון תעשייתי) והון מסחרי: הון מסחרי הוא כינוי להון כפי ששימש בעיקר במאות השש עשרה עד השמונה עשרה בידי סוחרים ובנקאים. הון תעשייתי הוא הון המושקע בתהליך ייצור. עם עליית הקפיטליזם נוצר גם הון פיננסי, המגדיר חדירה של הון מסחרי לתחום הייצור (למשל, בנקים הרוכשים חלק בבעלות על מפעל או הקמת חברת אחזקות). גם כאן, האבחנה מיוסדת על רעיונות מרקסיסטים, אך נדחית על–ידי הזרם המרכזי בכלכלה. כדאי להבחין כאן גם בין הגדרה זו של הון פיננסי להגדרה אחרת שלו כ"הון נזיל"—הון זמין להשקעה או שימוש מיידי.
  • הון אינטלקטואלי: הוא מונח המתייחס ליידע המוחזק בידי אדם מסוים, שעשוי להיות לו ערך בהליך ייצור, כל עוד ידע זה מוחזק בידיו ולא ברשות כל או חלק מהמתחרים, או שיש לו זכות חוקית (כמו בזכויות יוצרים או פטנט) לשימוש בו או לשימוש בלעדי בו. כאשר כל מתחרה פוטנציאלי מחזיק בידע, אין להון האינטלקטואלי ערך כלשהו. מיון משנה של הון אינטלקטואלי מכונה "הון הדרכתי" והוא מתייחס להון שהושקע בלימוד או הדרכה של אדם כלשהו. גם כאן, ערכו של ההון קשור במידת הבלעדיות על הידע.
נכתב: אוקטובר 2005.
 
 
מקורות: הון