האסכולה הפיסיוקרטית
 
  הַאַסְכּוֹלָה הַפִיסְיוֹקְרָטִית (Physiocrat)‏[1] הייתה קבוצה של הוגים בתחום הכלכלה שסברה כי עושרן של אומות נובע בעיקרו מחקלאות. התאוריות הכלכליות של האסכולה היו פופולריות במיוחד בצרפת במחצית השנייה של המאה השמונה עשרה. הפיסיוקרטים שאפו לשנות את מדיניותו של לואי החמישה עשר ששלט בצרפת בין 1715 ו-1774 כדי להפחית את הרגולציה והמסים על החקלאות הצרפתית, כך שצרפת תוכל לחקות את בריטניה, בה שררה מדיניות לסה פר. אחד מאבות התאוריה, פרנסואה קניי, היה מהתורמים הבולטים לפופולריזציה של המונח המפורסם "לסה פר, לסה פסה" (תנו לנו לעשות, תנו לנו לעבור). התאוריה הפיסיוקרטית היא ככל הנראה התאוריה הכלכלית המפותחת הראשונה שנוצרה.

עקרונות הפיסיוקרטיה נוסחו לראשונה על–ידי רישאר קנטיון, בנקאי אירי שחי בצרפת, במאמרו "מסה כללית על טבעו של המסחר" שפורסמה אחרי מותו בצרפתית בשנת 1755. רעיונות האסכולה פותחו מאוחר יותר גם על–ידי קניי וז'ן קלוד מרי ונסן דה גורניי למערכת שיטתית יותר.

הפיסיוקרטים סברו כי עושרה של אומה נקבע על–ידי יצירת עודף ייצור חקלאי מעבר למה שנדרש כדי להזין את האיכרים ולהמשיך לקיים את החקלאות. פעולות כלכליות אחרות נתפשו כניצול של עודף זה לצורך הפיכתו למוצרים חדשים באמצעות הזנת הפועלים העוסקים בייצור מוצרים אלו. היצרנים ועובדים לא חקלאיים נחשבו שימושיים ומועילים, אך "עקרים" במובן זה שההכנסה שלהם נובעת בסופו של דבר לא מעבודתם אלא מעודף הייצור החקלאי.

הפיסיוקרטים התנגדו בתוקף למרקנטיליזם, ששם את הדגש על סחר במוצרים בין מדינות ועל מאזני הסחר. לפיסיוקרטים הייתה מידה של תמיכה תחת המונרכיה הצרפתית וחברי האסכולה נפגשו תכופות בורסאי. אדם סמית', שביקר בצרפת כמדריכו של בנו של הרוזן מבאקלי הושפע מאוד מרעיונותיהם של הפיסיוקרטים. הוא, כמו דיוויד ריקרדו וקרל מרקס אחריהם אימצו את תאוריית הערך של העבודה של הפיסיוקרטים.

הערות
1 משמעות המילה היא "שלטון הטבע" לפי צירוף המילים phýsis (טבע) ו-kràtos, כוח.
הוגים בולטים באסכולה
  • רישאר קנטיון
  • פרנסואה קניי
  • ז'ן קלוד מרי ונסן דה גורניי
  • ויקטור דה ריקטי, המרקיז ממירבו
  • הרוזן ממיראבו
  • פייר סמואל דו פונט דה נמור