פניה אל הסמכות
 
  אַד וֶורְקוּנְדִיאַם (לטינית, ad verecundiam, פנייה לצניעות ובמשמעות "פנייה אל הסמכות") היא קבוצת כשלים לוגיים של אי-רלוונטיות השייכת לקבוצת כשלי היסק. קבוצת טיעונים זו ידועה גם בשם "איפסה דיקסיט" (לטינית, ipse dixit, הוא עצמו אמר זאת). בטיעוני אד ורקונדיאם נעשה נסיון לשכנע את המאזין באמצעות פנייה למידת הצניעות, כלומר, היעדר מומחיות או ידיעה של המאזין או הטוען שכנגד. רוב הטיעונים כאן מבקשים לבטל את היכולת לשפוט את הטיעון כשלעצמו ומבקשים להסתמך כהוכחה על ציטוט או אמירה של בעל סמכות.

כמה דוגמאות טיפוסיות לכשלי פנייה אל הסמכות כאלו:
  • אם זה כתוב בתנ"ך, סימן שזה נכון
  • אם כלכלן מכובד כמו פול סמואלסון אומר שחוק שכר מינימום יכול לעבוד, אז צריך לקבל את דבריו
  • אם אריסטו אמר, סימן שזה נכון
  • איינשטיין אמר שאלוהים אינו משחק בקוביות, וזה מוכיח לנו שיש אלוהים
אד ורקונדיאם אינו תמיד כשל לוגי. לעתים, פנייה אל הסמכות מוצדקת והגיונית לחלוטין, במיוחד כאשר הנושא הנדון הוא הסמכות לטעון משהו או סמכותה של הסמכות. לדוגמה:
  • אם עשרה רופאים מומחים לכף הרגל אמרו לך שיש לך יבלת בכף הרגל, כנראה שיש לך יבלת בכף הרגל
במקרה זה, רופאי כף הרגל הם מומחים לענייני כף הרגל, ולכן קביעתם בנושא זה רלוונטית ומהווה בסיס הגיוני לטיעון. לעומת זאת, אותו טיעון, בשינוי נושא, יהיה כשל לוגי מובהק:
  • אם עשרה רופאים מומחים לכף הרגל אמרו לך שמכבי חיפה תקח את אליפות הכדורגל בקלות, כנראה שמכבי חיפה תקח את האליפות בקלות.
לרופאי כף הרגל אין מומחיות מיוחדת בנושאי כדורגל וסמכותם כאן כוזבת ואינה צריכה לזכות בהתחשבות מיוחדת. גם כאשר מצוטט מומחה או הוגה גדול בתחום מומחיותו, יש להתייחס לדבריו בזהירות, לא כסמכות סופית ומוחלטת, אלא לכל היותר כחיזוק לטיעון שבו לדעת המומחה יש חשיבות. בימי הביניים, בערך מן המאה השתים עשרה עד המאה החמש עשרה היה הפילוסוף היווני אריסטו מעין דוֹגְמָה בהגות באירופה. אריסטו כונה "הפילוסוף" (ille philosophus), תארי דוקטורט התקבלו על בסיס לימוד כתביו והאמירה "איפסה דיקסיט" ("הוא עצמו אמר זאת") נחשבה לסמכות האחרונה והקובעת בכל דיון. למרות זאת, אריסטו, ככל אדם, שגה לעתים תכופות ובדיקת מספר השיניים בפיו של סוס הייתה צריכה להיערך באמצעות בדיקתו של סוס, לא באמצעות עיון בכתבי אריסטו (אם כי, במקרה זה אריסטו דווקא צדק).

תנאים לטיעון פנייה אל הסמכות תקף
  1. הסמכות היא בעלת יכולת, לא סתם בעלת יוקרה, פופולריות או מעמד.
  2. הקביעה חייבת להיות בתחום מומחיותו של בעל הסמכות.
  3. הפירוש לדברי בעל הסמכות חייב להיות מדוייק.
  4. יש הכרח, לפחות ברמה העקרונית, בממצאים ישירים נוסף על ההסתמכות על הסמכות.
  5. בעל הסמכות צריך להיות בלתי מוטה (כלומר, לא מושפע מכסף, שיקולים פוליטיים, אמונה דתית, וכו').
  6. הדעה צריכה להיות מייצגת ביחס לדעותיו הרגילות של המומחה בתחום (בניגוד לדוגמה לא מייצגת, פליטת פה, אמירה חריגה, מימרת חטף שאין לה סימוכין נוספים, וכו').
  7. יש צורך בדרך להכריע באי-הסכמה בין בעלי סמכות שונים וחלוקים זה על זה.
  8. הטיעון צריך להיות נכון בזכות עצמו, גם בלי פנייה אל הסמכות.

סוגים של כשלי פניה אל הסמכות
יש מספר כשלי אד ורקונדיאם. הבולטים בהם הם הבאים:

אד פופולום
אַד פּוֹפּוּלוּם (לטינית, ad populum, בְּשֵׁם הַרוֹב) הוא כשל בו טוען אחד הצדדים כי עמדתו נכונה משום שכל האנשים או רובם המכריע תומך בה. הטיעון מוכר גם בשמות נוספים כמו "הצטרפות לעגלת המנצח", "טיעון לפי הקונסנסוס" (קוֹנְסֶנְסוּס גֶנְטִיוּם, consensus gentium), "אַד נוּמֶרוּם" (ad numerum, לְפִי הַמִסְפָּרִים) "הסתמכות על הקהל", ו"הסתמכות על פופולריות".

בטיעוני "אד פופולום" יש בדרך כלל כמה חלקים:
  1. הגדרת קבוצה שסביר להניח ששומע הטיעון ירצה להמנות אליה. לרוב, עוצמת השכנוע של הטיעון תהיה קשורה למידת הרצון להשתייך לקבוצה. לדוגמה, האמירה "כל התתרנים שותים רק מיץ פז" תהיה מושכת רק עבור מי שרוצה להיות תתרן; הסיסמה "היום כל ההורים, רק ב'מגדלי הזהב' גרים" עשויה להיות מושכת מנקודת מבטם של זקנים, אך לא תעורר כל הד אצל בני נוער. לרוב, מנסים המפרסמים או הפוליטיקאים להגדיר קבוצות רחבות (כולנו, עם ישראל, העולם, מליונים) או מושכות מאוד (צעירים, יפים, מצליחים, עשירים).
  2. הגדרת הפעולה המבוקשת: שתה קווינס, אכול צואה, קנה חלונות, שנה דעתך.
  3. הגדרת האיום אם הפעולה המבוקשת לא תבוצע: לרוב, האיום הוא מניעת השתייכות לקבוצה המבוקשת.
דוגמאות
  • דור הג'ינס, שותה קווינס.
  • מי אוהב את השבת? כל העולם כמעט.
  • תשעים אחוז מהאנשים קונים 'חלונות', וזה סימן שהיא טובה יותר.
  • אכול צואה, מליוני זבובים אינם יכולים לטעות.
  • אם אתה כל כך צודק, איך זה שכולם חושבים אחרת?.
  • מליארד סינים לא טועים!.
מומחים לא מזוהים
מֻמְחִים לֹא מְזֹהִים הוא כשל בו מנסה הטוען לחזק את טיעוניו בנימוק שהם מקובלים על מוסדות, ארגונים או אנשים בעלי סמכות, אך בלי לנקוב בשמם וכאשר אין לטיעונים הללו חשיבות כאשר הם באים מצד אותם מומחים.

כשל "מומחים לא מזוהים" משמש לעתים קרובות באמצעות התייחסות גנרית לסוגים של מומחים כמו "רופאים," "מדענים," "מנהיגים," "האנשים למעלה," וכדומה, או אפילו באופן סתמי: "מישהו" או "הם."

דוגמאות
  • אפילו המדענים מסכימים היום שהתורה היא דבר מופלא שלא ייתכן שלא נכתב על ידי משהו אלוהי.
  • כל חוקרי התנ"ך מסכימים שהתורה לא נכתבה על-ידי משה מפי אלוהים בהר סיני.
שני הטיעונים (ההופכיים) כוללים אותו כשל. ניתן היה לנסחם, עם זאת, באופן שיימנע מן הכשל, אם במקום לציין את הטענה באופן סתמי (נכתב/לא נכתב על־ידי אלהים) היה הטוען נוקב גם בסיבה. לדוגמה:
  • חוקרי תנ"ך רבים מסכימים היום עם ההנחה שהתורה לא נכתבה על ידי משה מפי אלוהים, משום שנתגלה בחומש מספר גדול של סתירות, חזרות על נוסחים, שגיאות כתיב רבות וניתן להבחין בו ברבדים שונים מבחינה לשונית וסגנונית, כולל מלים שחדרו לשפה העברית בשלב מאוחר בהרבה מהתאריך הנטען לכתיבת התורה.
כאן, חוזרים על הטענה, אך גם מבארים את סיבותיה, באופן ששומע הטיעון יכול להבין לא רק את הטענה, אלא גם את הבסיס לה ומכאן שהוא יכול לקבלה או לדחותה על בסיס ידע ממשי ולא על בסיס אמירה סתמית.

בשם המסורת
אַד אַנְטִיקְוִיטָם (לטינית, ad antiquitam, בְּשֵׁם הַמָסֹרֶת) הוא כשל בו טוען אחד הצדדים כי עמדתו נכונה כי מסורת ארוכת שנים אוחזת שהיא נכונה: "הדבר נכון משום שתמיד עשינו זאת כך."

דוגמאות
  • עליך לחלוץ את הנעל הימנית ולירוק עליה, משום שזו מסורת הנישואים של עמנו מאז ומתמיד.
  • במהלך ההיסטוריה תמיד רכבנו על סוסים ולכן אין שום טעם שנתחיל עכשיו לנהוג במכוניות.
  • עם ישראל תמיד האמין באלוהים, ואין סיבה לשנות נוהג זה.
בשם הדלות
אַד לָזָרוּם (לטינית, ad lazarum, בְּשֵׁם הַדַּלּוּת, כשמו של הקדוש הנוצרי לזרוס) הוא פנייה אל הסמכות. בכשל זה מועלית הטענה כי טיעון כלשהו נכון משום שנשוא הטיעון הוא עני. הטענה ההפוכה היא אד קרומנם (בשם העושר).

היסוד לייחוס חשיבות יתרה לדעתם של אנשים עניים או סגפניים הוא הסברה כי אנשים שוויתרו על נכסים חומריים אינם נגועים בהטייה האופיינית לרוב בני האדם לרצות לשפר את מצבם החומרי או את מעמדם באמצעות אימוץ דעה מסוימת. סברה נוספת היא כי מי שוויתר על נכסים חומריים, בניגוד לנטייה אצל רוב בני האדם, חזקה עליו שיש לו סיבה טובה לכך, וזו אינה יכולה להיות אלא ידיעה החורגת מכלל ידיעות אנוש רגילות.

דוגמאות
  • הנזירים בהודו חכמים מאוד משום שהם ויתרו על כל הנכסים החומריים.
  • ראובן הוא אדם צנוע וסגפני, כך שהדעות שלו בנושאי עסקים בוודאי אובייקטיביות.
בשם החדשנות
אַד נוֹויטָם (לטינית, ad novitam, בְּשֵׁם הַחַדְשָׁנוּת) הוא כשל בו אחד הצדדים טוען כי עמדתו נכונה כי היא חדשנית ומודרנית. הכשל ההפוך ל"אד נוביטם" הוא "אד אנטיקוויטם," בשם המסורת.

טיעונים בשם החדשנות נפוצים במיוחד אצל מפרסמים, המדגישים את החדשנות שבמוצר שלהם כתכונתו העיקרית וכסיבה לקנותו. טיעונים בנוסח זה נפוצים גם בקהילות שחדשנות והמצאות בחזית הטכנולוגית היא לחם חוקם.

דוגמאות
  • אתה חייב לאמץ את טכנולוגיית XML-XXFTs, זה הדבר החדש והמלהיב ביותר שקורה היום בתחום XSLT.
  • עליך לחלוץ את הנעל הימנית ולירוק עליה מהצד, זה הגל החדש עכשיו בקרב המטרוסקסואלים המעודכנים ביותר בניו יורק.
  • טיסה בבלון אוויר היא העתיד, לכן כדאי לך להצטרף לטיסת הבכורה של ההינדנבורג.
בשם העושר
בכשל אַד קְרוּמֶנֶם (לטינית, ad crumenam, בְּשֵׁם הַעֹשֶׁר) מועלית הטענה כי טיעון כלשהו נכון כי מביע הטענה הוא אדם עשיר. הכשל נפוץ בתחומי יצירה שונים בנוסח "אפשר לבקר את X אבל הוא עושה מליונים, ולכן הביקורת אינה תקפה." טיעון זה נפוץ גם בהתייחס למוצרים שונים, בהקשר ליצרנם או דעותיו. הטענה ההפוכה היא אד לזרום (בשם הדלות).

מקום בו טיעונים "בשם העושר" נפוצים במיוחד הוא בתחום ההכרעות הכלכליות או הכספיות. על–פי רוב, ההנחה היא כי משום שאדם צבר בעבר סכומי כסף גדולים, ניתן להסתמך על דעתו בכל הקשר כספי או כלכלי. בפועל, ברוב המקרים הנחה זו אינה נכונה. ביל גייטס, לדוגמה, הוא אחד מעשירי עולם בזכות ייצור תוכנה, אך הדבר אינו מקנה חשיבות מיוחדת לדעותיו בנושא השקעה בבורסה, הכיוון שאליו צריכה ללכת הכלכלה, קרנות הפנסיה או איזה סכום כסף ראוי להשקיע בהימור על משחק ביליארד.

דוגמה טובה לכלל זה ניתנה כאשר אבי שקד הכריז על כוונתו להציג את מועמדותו לכנסת מטעם "מפלגת העבודה" כ"סוציאליסט מיליונר." מן הדברים השתמע כי למי שצבר הון רב ("מיליונר") יש ידע רב יותר ביחס למה שצריך לעשות במישור הכלכלי, ולכן הכרזתו על–כך שהוא "סוציאליסט" מקנה לגיטימציה לדעות כאלו. שקד הוא מורה שהפך לבעל קזינו אינטרנטי. לדעותיו בנוגע לאופן הניהול הנכון של מועדון הימורים עשוי להיות ערך, אך אין להן ערך מוסף כלשהו בנוגע לניהול הכלכלה הישראלית בכללה.

דוגמאות
  • אם אתה כל כך חכם, אז איך זה שאתה לא עשיר?.
  • ביל גייטס אמר שאף אחד לא יצטרך זכרון של יותר מ-640 קילובייט.
בשם האינדבידואליזם
בְּשֵׁם הַאִינְדִּיבִידוּאָלִיזְם הוא כשל בו נטען כי יש לקבל טיעון כלשהו משום שהוא נחשב מושך או נכון בעיני קבוצה קטנה אך נחרצת בדעותיה של אנשים, או אפילו אדם בודד. סמכותו של אותו אדם או אותה קבוצה נובעת מנכונותם לעמוד יחידים כנגד דעת הרוב. הטענה ההפוכה היא אד פופולום (בשם הרוב). הכשל זוהה לראשונה על-ידי מוריס אנגל בספרו With Good Reason משנת 1976, שם הוא מכנה את הכשל "סמכות המעטים הנבחרים" או "סנוביזם."

כשל "בשם האינדבידואליזם" מתבסס על כמה נטיות נפשיות בקרב בני אדם:
    הרצון לחוש מיוחדים או ייחודיים.
  • הרצון להיות חשובים או טובים יותר מאחרים, מנהיגים ולא מובלים.
  • הרצון להסתפח לקבוצה הנחשבת קבוצת עילית.
  • הנטייה להתייחס ביתר רצינות לטענה, כאשר היא מובעת בלשון נלהבת.
לכשל "בשם האינדיבידואליזם" יש מידה של משיכה אצל אנשים הנוהגים רציונליות בתחומים שונים, שכן הם נוטים לחשוב בעצמם, ולכן טיעונים הפונים לתחושה זו קוסמים להם. טיעונים אלו פופולריים גם בפרסום, ושם הם משמשים כ'אינדיבידואליזם מזויף': המפרסם קורא להמון לקנות מוצר כלשהו כי זה יגרום להם לחוש ייחודיים ומיוחדים. לסיסמה משיכה מיוחדת בתחומים שבהם המוצר הנרכש אמור לייחד את הרוכש באופן מסויים ולהבחינו מאחרים, כמו בגד או בושם יקר. בטיעון כזה יש סתירה פנימית, שכן אם הפרסום והמוצר מוצלחים, ייתכן שזו תהיה רכישה טובה, אך הקונה לא יהיה ייחודי או מיוחד. סיסמת הפרסום כוללת תמיד גרסה של "זה לא לכולם," כאשר הצלחת הפרסום היא דווקא כאשר המוצר כן לכולם.

דוגמאות
  • הוגו בוס: תהיה מקורי.
  • סוזוקי—האם אתה מספיק אמיץ בשבילה?
  • נראה לך שאני מטורף להעלות טיעון כל־כך קיצוני אם אני לא משוכנע שהוא נכון?
בשם האמינות
בְּשֵׁם הַאֲמִינוּת הוא כשל בו מנסה הטוען להפוך את טיעוניו מושכים יותר באמצעות הצגת עצמו כבעל ידע או אמין בנושא מסויים, תוך שהוא מסרב לבאר את הסיבות הממשיות לכך.

כשל "בשם האמינות" נבנה על חוסר הבטחון של השומע, המעוניין לשמוע ביטויים בוני בטחון כמו "סמוך עלי" או "תאמין לי שאני יודע" או טענה מפורשת לסמכות: "אני בכל זאת יודע משהו על...". לעתים, הטוען עשוי לאמץ גרסה מהופכת של הכשל, כשהוא טוען באופן אירוני כי הוא בור ועם הארץ בנושא זה, ובמקביל מרמז בחוזקה לכך שהוא דווקא מבין בנושא זה. במקרה זה, המטרה היא להציג את טיעונו של הצד השני כדבר הבל בלתי מובן "אפילו למומחה."

דוגמאות
  • מוכרת בחנותהז'קט הזה נראה עשר עליך. צהוב עם פסים ורודים זה השילוב שלך. תסמכי עלי
  • מה שאתה אומר עתה נמצא מעבר לכוח הבנתי. ייתכן ודבריך נכונים, אך איני מסוגל להבין אותם. (ארתור שופנהאואר, "אמנות הויכוח")
  • שים באלוהים מבטחך. תאמין לי, הוא עזר לי בשעות הקשות.
סמכות בלתי מעורערת
סַמְכוּת בִּלְתִּי מְעֻרְעֶרֶת הוא פנייה אל הסמכות. בטיעון זה מנסה הטוען לחזק את טיעוניו באמצעות הסתמכות על מוסדות, ארגונים או אנשים בעלי סמכות רבה. מתרמז מהטיעון שעצם אימוץ הטענה על־ידי אותם אנשים די בו להוכיח את אמיתות הטענה, בלי להתייחס לטיעוני הצדדים לגופם. את הכשל אבחן בפעם הראשונה פרנסיס בייקון במאה השש עשרה בספרו "נובום אורגנום."

בכשל "סמכות בלתי מעורערת" טמונה הבעייה בכך שהטיעון מנסה להסתמך באופן בלעדי לא על בחינה של הנתונים ודיון עצמאי אלא על דעותיו של מומחה, או שהוא מסתמך על דעת מומחה או בעל סמכות בלי לעמוד בכללי טיעון תקפים.

דוגמאות
  • איינשטיין אמר שמכניקת הקוואנטים שגויה משום שאלוהים אינו משחק בקוביות, לכן אני דוחה את תורת הקוואנטים.
  • כתוב בתנ"ך שאלוהים ברא את העולם בשישה ימים ואם זה כתוב בתנ"ך סימן שזה נכון.
  • ג'ון מיינרד קיינס היה אומר שצריך לצאת מהמשבר באמצעות הוצאת כספים, ולכן זה מה שצריך לעשות.
תמיכת המפורסם
בתְּמִיכָת הַמְפֻרְסָם מנסה הטוען לחזק את טיעוניו בזכות העובדה שהם אומצו על ידי מישהו ידוע. אותו אדם ידוע אינו בהכרח בעל סמכות או מומחה, ומשתמע מהטיעון שעצם היותו מפורסם הוא סיבה מספקת.

הדוגמאות הטיפוסיות לכשל "תמיכת המפורסם" קיימות בפרסומות, שם אנשים שאינם מומחים מגוייסים ל'תמוך' במוצר כלשהו, וגם בתחום הפוליטיקה וההגות, שם אנשים ידועים מגוייסים לתמיכה בעמדה כלשהי, למרות שלמומחיות שהקנתה להם פרסום אין ערך ממשי (לעניין זה, אין זה משנה אם התמיכה היא ישירה ומפורשת או מרומזת מעצם השתתפותו של הנודע בפרסומת) על כשל זה מבוססות, לדוגמה, כמעט כל מודעות התמיכה החתומות על־ידי בעלי־שם.

דוגמאות
  • אריק איינשטיין אמר שמכניקת הקוואנטים שגויה, לכן אני דוחה את תורת הקוואנטים.
  • ג. יפית אמרה שזה טעים, וזה כדאי ולכן זה טעים וכדאי.
  • ביום ההתרמה, אני, גילה אלמגור, קוראת לכם לתרום.


נכתב: אפריל 2005.