אקלמטיו
 
  אָקְלָמַטִיוֹ (acclamatio) היו קריאות פומביות של אישור או גינוי, עונג או סבל שהיו משמיעים הרומים בציבור. במקרים רבים היו לקריאות אלו נוסחים מוסכמים בהם השתמשו הרומים בכל מקרה. לדוגמה, בעת נישואים היה נהוג לקרוא איו הימן, הימנאיה או טלסיו;[1] ובעת ניצחון היה נהוג לקרוא איו טריומפה;[2] ועם סיומם הצגת מחזה היה השחקן האחרון על הבמה קורא לקהל פלאודיטה;[3] ואילו נואמים זכו לשבחים כמו בנה אט פראיקלארה, בלה אט פסטיווה, נון פוטסט מליוס.[4] תחת שלטון האימפריה ניתן השם לתהילה ולחנופה שהעטיר הסנט הרומי על הקיסר ומשפחתו. אותם שבחים (acclamationes) היו לעתים תכופות ארוכים ונפתלים ודוקלמו על־ידי הסנטורים כולם.

הערות
1 io hymen, hymenaee, Talassio. טיטוס ליוויוס (ספר 1, 9) מציג הסבר ארוך ונפתל למקור השם טלסיו, בקישור לחטיפת הנשים הסביניות.
2 io triumphe.
3 plaudite, מחאו כפיים.
4 Bene et praeclare, Belle et festive, Non potest melius. כפי שמציין קיקרו (על אמנות הנאום ספר 3, 26).

נכתב: אוגוסט 2006.
 
 
מקורות: