הפתרון: מדינה אחת לכולם
  אני יודע שאתם מודאגים לקראת שבת, ולכן החלטתי לפתור לכם את כל הבעיות האישיות והלאומיות בשלוש דקות. טוב, אולי לא את כל הבעיות, אבל לפחות חלק מהן. ואם לא חלק מהן, אף אחת מהן. ואם לא אף אחת מהן, בעצם הוספתי לכם בעיה... אני אצטרך לדבר עוד הרבה לפני שתלחצו על כפתור "נגן" כדי לצפות בסרט?

סתם עבדתי עליכם, אין שום המשך. אבל לחצתם, לא?
 
 
רשימת תגובות (38)
 
 
!Brilliant
3/6/2011
נכתב על ידי Alisa

.Although, thanks, but no, thanks
 
 
 
 
אפשר לחזור לאוסטריה רגע?
3/6/2011
נכתב על ידי שאול

או.קיי., אלה היו כמה שבועות מעניינים. אמנם ניכרה הזנחה קלה של התחזוקה בעירוני ג', אבל כמה שבועות הוקדשו ללימוד מדוקדק יותר של התיאוריה האוסטרית של מחזור העסקים. ספרים, מאמרים - חרשתי את הרבעון האוסטרי, הארכיון של מיזס אצלי במועדפים. יש לי כמה תובנות, וכמה שאלות שאשמח אם לשמוע עליהן תשובה:

תובנות:

1. לא מצאתי שום ראיה שקואס או ביוקנן תמכו בתיאוריה של מחזור העסקים האוסטרי, וממילא שניהם לא פעילים במחקר כבר כמה עשורים טובים. אין ברשימת האנשים שאיכשהו קשורים למכון מיזס אפילו כלכלן אחד מהשורה הראשונה או השניה. יש בודדים מהשורה השלישית, עם ריכוז מתמיה באוניברסיטת ג'ורג' מייסון (אלכס טוברוק אוסטרי?! הוא יודע שהוא אוסטרי?) - ואף אחד מהם לא עוסק במחזור העסקים האוסטרי. כל השאר הם אפילו לא מהשורה העשירית. יש ברשימה גם טעויות שמייחסות לאנשים חיבור למוסדות מכובדים למרות שהם לא קשורים אליהם (ידידנו מרפי רשום משום מה כחבר סגל ב NYU. הוא לא.) אפילו בלי שקלול איכות, יש ברשימה בקושי 100 כלכלנים (הרוב ברשימה אינם כלכלנים). לשם השוואה, ב AEA יש כ 20,000 חברים. וזה לא כי התאיוריות האלו לא קיבלו הזדמנות הוגנת - האיק קיבל נובל! אבל, למרות זאת, הם לא הצליחו לשכנע.

2. כגוף ידע הם תקועים נורא. מתי מעט מהמאמרים תורמים תרומות ולו מזעריות לתנועה קדימה (מאמר אחד חצי מעניין על איך לשלב ציפיות רציונאליות במחזור העסקים האוסטרי למשל). רוב המאמרים פשוט חוזרים ומצטטים את מיזס ורות'ברד שוב ושוב ושוב. ומסבירים איך כולם פשוט לא הבינו אותם - כולל האשמות בין אוסטרים לבין עצמם (למשל הביקורת על הספר של טיילר כהן). או כן, סלרנו מסביר שטולוק לא מבין כלום כי ברור שבתקופת הגאות מקורות ילקחו מהשלבים התחתונים לשלבים העליונים של תהליך הייצור (עמוד 143 למטה):
http://mises.org/journals/rae/pdf/R3_11.pdf
וכזכור רוברט מרפי מסביר שלהיפך - בכלל לא הכרחי. וסטפנקו מסביר משהו אחר בכלל:
http://mises.org/journals/scholar/Tullock.pdf
וכרגיל, אין תנועה קדימה, יש רק עוד ועוד ציטוטים של הנביאים המוקדמים, וויכוח על מה הם באמת התכוונו.

שאלות:
1. שפל במחזור העסקים האוסטרי נגרם כתוצאה מהגאות האינפלציונית שלפניו. ככל שהגאות ארוכה יותר, ועמוקה יותר, המיסאלוקציה חמורה יותר, וכך גם השפל שאחריה. אבל זה לא מה שקורה. זה פשוט לא מה שהנתונים מראים. אין מתאם בין הגאות לשפל שאחריה. יש מתאם בין הגאות לשפל שלפניה:
http://tinyurl.com/3jqnyeo
תת שאלה לשאלה הזו היא איך האוסטרים מסבירים את זה שמחזורי העסקים של אחרי WW2 בארה"ב מפגינים תכונות סטטיסטיות של מהלך מקרי, ולא של גל שעולה ויורד בסדירות סטטיסטית של גאות ושפל מתואמים.

2. לפי מחזור העסקים האוסטרי, האבטלה בשפל נוצרת כי פתאום צריך למצוא מקום עבודה להמון אנשים שפוטרו ממקומות עבודה אחרים, וייקח זמן עד שהם ירכשו מיומנות, ואולי חשוב מזה, עד שייבנה כל ההון המתאים כדי להעסיק אותם. אבל עם תום מלחמת העולם השניה חזרו למשק האמריקאי 8 מיליון חיילים, ללא הכשרה, ובוודאי שמבנה ההון שהותאם למלחמה היה צריך לעבור שינויים מפליגים. אבל, אבטלה דווקא לא הייתה. (עמוד 3, כאן:)
http://www.stanford.edu/~rehall/Long%20Slump.pdf
אני לומד מזה שכאשר יש ביקוש מצרפי מספיק - גם ההתאמות הקיצוניות ביותר יכולות לקרות מהר מאוד - ובעיקר, ללא אבטלה משמעותית בדרך. מה ההסבר האוסטרי למיתון החסר הזה?

3. אז עכשיו, במיתון הנוכחי, בטח הבעיה היא שלוקח זמן וכסף כדי לבנות שוב מבנה הון הולם. אבל לתאגידים יש ים כסף, והם לא משקיעים אותו.
http://tinyurl.com/3v28yyx
למה? למה הם לא מנסים אפילו לשחרר את צוואר הבקבוק? אז הממשלה מתערבת, והמאזנים לא משקפים והכל. בסדר. אבל המיתון החל, ואבטלה יש. ואצל האוסטרים אלו תופעות שנובעות מהכרה באי ההתאמה של מבנה ההון להעדפות הפרטים. אז מיתון הוא בהגדרה התחלת התיקון. למה התיקון לא מתחיל - הרי יש ים כסף שרק מחכה?

4. ואפשר גם פשוט לשאול עסקים - מה מפריע לכם? העובדים הזמינים לא מיומנים? חסר לכם ההון המתאים? מיסים? רגולציה? ביקוש דל? וכן, הדבר המרכזי שטס כלפי מעלה במיתון הוא - ביקוש דל:
http://tinyurl.com/2bvkb3w
למה עסקים לא אומרים את מה שהאוסטרים חושבים שהם צריכים להגיד?

5. הנתונים הזמינים היום למחקר הם אדירים. אפשר לדעת מה קרה ברמת המפעל. יש נתונים ברמת דיס-אגרגציה לסקטורים של 6 ספרות - פירוק של הכלכלה לעשרות אלפי ענפים.
http://www.census.gov/eos/www/naics/
איפה צוואר הבקבוק? זרקו לסחבק איזה עצם. איפה אותם ענפים שבזמן מיתון הם יוצרים צוואר בקבוק ולכן מחירם עולה משמעותית, הם סופגים אליהם כמה עובדים שהם רק יכולים ולכן השכר בהם עולה, וכו'. איפה הענפים האלה, שהם כל כך מרכזיים למחזור העסקים האוסטרי?

6. מה קורה עם נינט?
 
 
 
 
פרה פרה א'
4/6/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

פרה-פרה. כתבת:

לא מצאתי שום ראיה שקואס או ביוקנן תמכו בתיאוריה של מחזור העסקים האוסטרי, וממילא שניהם לא פעילים במחקר כבר כמה עשורים טובים. אין ברשימת האנשים שאיכשהו קשורים למכון מיזס אפילו כלכלן אחד מהשורה הראשונה או השניה. יש בודדים מהשורה השלישית, עם ריכוז מתמיה באוניברסיטת ג'ורג' מייסון (אלכס טוברוק אוסטרי?! הוא יודע שהוא אוסטרי?) - ואף אחד מהם לא עוסק במחזור העסקים האוסטרי. כל השאר הם אפילו לא מהשורה העשירית. יש ברשימה גם טעויות שמייחסות לאנשים חיבור למוסדות מכובדים למרות שהם לא קשורים אליהם (ידידנו מרפי רשום משום מה כחבר סגל ב NYU. הוא לא.) אפילו בלי שקלול איכות, יש ברשימה בקושי 100 כלכלנים (הרוב ברשימה אינם כלכלנים). לשם השוואה, ב AEA יש כ 20,000 חברים. וזה לא כי התאיוריות האלו לא קיבלו הזדמנות הוגנת - האיק קיבל נובל! אבל, למרות זאת, הם לא הצליחו לשכנע.



אני מניח שב"קואס" וב"ביוקנן" כוונתך לחתן פרס נובל ג'יימס ביוקנן (שהזדהה כאוסטרי) ולחתן פרס נובל רונלד קואז, שאולי נכון יותר לכנותו האייקיאני מאוסטרי. שניהם לא עסקו במחקר שלהם כלל בתחום המשברים העסקיים ומחזור העסקים, כך שלא ברור לי מדוע אתה תוהה מדוע תרומתם לנושא דלילה.

לגבי פעילות במחקר - מאוד טבעי שהמחקר מתנהל בעבודת נמלים מסביב לתרומות הנכבדות יותר של הוגים מרכזיים. האייק ומיזס כתבו את היצירות המרכזיות שלהם בשנות הארבעים והחמישים (אם כי האייק הוציא את ספרו האחרון, החשוב אף הוא, בשנת 1989) ואילו רות'בארד הוציא את ספריו המרכזיים בשנות השבעים והשמונים. אם תסתכל על פריצות הדרך בכלכלה באופן כללי - תיאוריות זוכות לפיתוח והרחבה משך זמן ניכר אחרי העלאת התיאוריה, ובמיוחד בזרם תיאורטי התופש עצמו כהמשכי לתיאוריות של הליברליזם הקלאסי. בשנים האחרונות (די למורת רוחי) אתה יכול להבחין בזרם מהפכני מאוד מרכזי בתפישות האוסטריות - זרם מרכזי עד כדי השתלטות - שהביא את התיאוריות הרות'ברדיות האנרכיסטיות לחזית (הופה ובלוק הם דוגמאות בולטות).

עכשיו, התיאוריה שלך לגבי "הם קיבלו צ'אנס" והנה, הם לא הצליחו לשכנע אף אחד, לא ממש משכנעות. היסטורית, בכל העשורים משנות השלושים ועד שנות השבעים אם היית כלכלן אוסטרי - ובוודאי כזה האוחז בתפישות כאלו במפורש ובגלוי - פשוט לא יכולת לקבל עבודה ככלכלן. אם למיזס אין קתדרה ואם להאייק אין קתדרה - דומה שהרמז די ברור ומובן. לכל השאר.

ודי אם נביט ברשימת נשיאי AEA. האסכולה האוסטרית נולדה, כמובן, באוסטריה, ולכן ברור כי ההשפעה הישירה והעקיפה על האגודה האמריקנית באה בשלב מאוחר יותר (אם כי פרנק א. פטר, Frank A. Fetter, היה נשיא האגודה לשנת 1912), עם שומפטר בשנת 1948, עם גוטרפריד הברלר בשנת 1963, ועם פריץ מכלופ בשנת 1967. לגבי הברלר, מכלופ, רוזנשטיין-רודן, לודוויג לכמן ואחרים - הם לא יכלו לעשות זאת בגלוי והיו חייבים להעלים או לטשטש את תפישותיהם, לשנות אותן (כמו במקרה רובינס), להגר לתחום עיסוק אחר (כמו אוסקר מורגנשטרן - אחד משני אבותיה של תורת המשחקים).

עוד על כך, מי שמסכים עם התיאוריה האוסטרית יתקשה למצוא עבודה, לתפישתו, במחלקה 'רגילה' לכלכלה, שכן קשה יהיה לו להורות קורסים במקרו-כלכלה (שכן האוסטרים גורסים שזה, בהכללה, די בולשיט) או לפרסם בכתבי־עת עוד מאמר על תורת השווקים היעילים או מלכודת הנזילות וכדומה (שוב, מאותן סיבות). מה נשאר? נשאר ריכוז מרשים של אוסטרים שהרבה מעבודתם בתחום ההיסטוריה של הכלכלה וההגות הכלכלית הכללית (דה סוטו, הופה, סלרנו, תורנטון, וודס, קולדוול, קלהאן, רות'בארד, ריד, היגס), התיאוריה הכללית של הבנקאות, הכסף והריבית (זכרט, וייט), לנדוד לתחום ה'כלכלה הקלה' (עיתונאים כמו פרטיג או הזליט או ריכנבאכר), תיאוריות כלכליות של יזמות (קירצנר, רות'בארד), ספרות תיאורטית כללית (רייסמן, רייקו, הוסלמן, היגס), וכן הלאה.

וכמובן, בכסף. זה לא רק שג'ים רוג'רס, או מרק פאבר או אחרים הם אנשי מעשה אוסטרים. בתחום המעשה, בקרב זן המשקיעים לטווח ארוך שאינם פושטים רגל, זו דווקא כן התיאוריה המובילה.

כל זה בצד—עצם קו הטיעון שלך אינו מקובל עלי, כעקרון: את התיאוריה אתה צריך לקבל או לפסול בכליה היא: האם היא תואמת את המציאות? האם היא מסבירה באופן טוב התרחשויות? ולא באמצעות נסיגה לאמירות כמו "נתנו להם צ'אנס" או "אם באגודה האמריקנית אומרים, סימן שזה נכון" או "אבל אחוז האוסטרים הוא כזה וכזה!" הרי ידוע לנו שאחוז המקס וובר בין הסוציולוגים ואחוז המקיאוולי בין ההוגים בתחום התיאוריה הפוליטית אף הוא קטן מאוד. ובכל זאת, אנחנו נתייחס אליהם אחרת.
 
 
 
 
דווקא אורי עונה?!
4/6/2011
נכתב על ידי שאול

זה די שוק מבחינתי. ציפיתי שאיילון יענה.
איך יתכן שמישהו שהאופן שבו הבנק המרכזי משפיע על הריבית איננו באמצעות הדפסת כסף יכול להיות אוסטרי?!
הרי כל מקום שבו מסבירים את הסיפור האוסטרי הוא מתחיל בזה שהבנק המרכזי מדפיס המון כסף וזה מוריד את הריבית. איך מי שחושב שלא ככה בנקים מרכזיים פועלים יכול, אפילו בקירוב, להיות אוסטרי?!?!
 
 
 
 
ורק למען הריכוז
4/6/2011
נכתב על ידי שאול

מחזור העסקי האוסטרי. לא באתילפתוח פה כל דבר שכל אוסטרי אי פעם אמר. מחזור העסקים.
 
 
 
 
והנה הציטוט:
4/6/2011
נכתב על ידי שאול

אורי:
"אני טוען, לעומת זאת, שהמצב שונה. בוודאי משנות התשעים ואילך (קודם לכן היו נהגים שונים במקצת, ומורכב מדי להיכנס להיסטוריה של זה) הבנק המרכזי קובע את הריבית בהתאם למדיניות מסוימת, כלכלית או פוליטית (או שתיהן) כשהכלי של האצה והאטה של הגדלת היצע הכסף אינה חלק משמעותי בסיפור. במקרה הטוב, מדובר בכלי גיבוי. במקרה הרע, אף זה לא. "

אין שום דרך לכתוב משפט כזה ולהיות אוסטרי. שום דרך.
 
 
 
 
Human Action
5/6/2011
נכתב על ידי Talz

שאול,
הסיפור האוסטרי מתחיל בכך שאדם פועל ושואף לשפר את מצבו, וערך זה דבר סובייקטיבי.

מאוחר יותר באים הריבית הטבעית, הבנק המרכזי והדפסת הכסף שמעוותת את הריבית הטבעית.

בסך הכל עד כמה שאני יודע, העקרונות די פשוטים.
 
 
 
 
אוסטרים ולא אוסטרים
6/6/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

שאול, בהכללה - אני נאמן רק לאסכולת מה-שהבנתי-אומרת-לי-שהוא-הנכון, ואם היא תואמת את האוסטרית או לא, זה לא ממש משנה לי.

עניינית, אתה טועה, כי אתה מנסה לרתך שלושה דברים כאילו הם אחד ויחיד: קביעת גובה הריבית על ידי הבנק המרכזי, הפצת כסף זול ואינפלציה. נכון מאוד לחשוב כך ביחס לעבר (לדוגמה, בשנות העשרים כשהמדינה/הבנק המרכזי הדפיסו שטרות כסף הם אכן גרמו גם אינפלציה). היום, כשמדינה כמו ארצות הברית יכולה להדפיס כסף (אגרות חוב) משך זמן רב, כשהיא נסמכת על מעמד המטבע שלה כלינגואה פרנקה של המערכת העולמית, הקשר המיידי הזה אינו קיים.

במטבע דומה, הכלים והסמכויות של הבנק המרכזי היום (הלוואות ליליות, רכישה בכמויות גדולות של ניירות ערך מורעלים, היכולות להזרמת כמויות גדולות של כסף שאינו מגובה לבנקים, וכו') - אינם הכלים ששימשו בעבר וגם מצב התלות של המערכת הבנקאית ב'ציות' לבנק המרכזי (בגלל שהם, בפועל, פשטו את הרגל) אינו מצב שהיה קיים בעבר, ולכן מתקיים היום נתק בין קביעת גובה הריבית שהיא, כפי שטענתי, קביעה פוליטית, והפצת הכסף.

לטעמי, התובנות של האוסטרים בתחום הניתוח הכלכלי טובות מאוד, בדרך כלל. לעתים קרובות, עם זאת, הם לוקים ב"תמימות פוליטית," שאיתה איני מסכים.

לשאלות האחרות אענה מאוחר יותר.
 
 
 
 
תגובה חלק ב'
6/6/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

שאול כתב:

שפל במחזור העסקים האוסטרי נגרם כתוצאה מהגאות האינפלציונית שלפניו. ככל שהגאות ארוכה יותר, ועמוקה יותר, המיסאלוקציה חמורה יותר, וכך גם השפל שאחריה. אבל זה לא מה שקורה. זה פשוט לא מה שהנתונים מראים. אין מתאם בין הגאות לשפל שאחריה. יש מתאם בין הגאות לשפל שלפניה:קישור. תת שאלה לשאלה הזו היא איך האוסטרים מסבירים את זה שמחזורי העסקים של אחרי WW2 בארה"ב מפגינים תכונות סטטיסטיות של מהלך מקרי, ולא של גל שעולה ויורד בסדירות סטטיסטית של גאות ושפל מתואמים.



אני מניח שהתכוונת לקישור למאמרו של פרידמן.

מיזס הסביר את הסיבות למחזורי העסקים כך (הוא כתב את זה בשנת 1931. הדגשים שלו):

כל השינויים המחזוריים במצב העסקי נובעים מניסיונות להוריד באופן מלאכותי את שיעורי הריבית על הלוואות באמצעות צעדים של מדיניות בנקאית - הרחבת האשראי הבנקאי באמצעות הנפקה או יצירה של [כסף נייר או אשראי לא מגובה]... [ההשקפה הרווחת היא] שהורדת שערי הריבית מתחת לאלו הנובעים מתנאי השוק היא מטרה ראויה למדיניות הכלכלית... [ולכן] נעשים נסיונות חוזרים ונשנים לחולל גאות כלכלית באמצעות הענקת הלוואות נוספות. בשלב הראשון, כמובן, התוצאה של הרחבת אשראי כזו עונה על הציפיות. העסקים נעורים לחיים. מתפתחת גאות. עם זאת, ההשפעה המתמרצת של הרחבת האשראי אינה יכולה להמשך לנצח. במוקדם או במאוחר, כל גאות עסקית שנוצרה באופן כזה חייבת להסתיים בשפל...


הרחבת אשראי אינה יכולה להגדיל את היצע הטובין הממשיים. היא פשוט מארגנת אותם באופן שונה. היא מטה השקעת הון מהמסלול שמכתיב המצב הכלכלי ותנאי השוק הממשיים וגורמת לכלכלה ללכת במסלול בו הייתה הולכת אם היה גידול ממשי בטובין המיוצרים. כתוצאה מכך, לגאות אין בסיס יציב. זה אינו שגשוג אמיתי. זהו שגשוג אשלייתי. הוא לא התפתח מגידול בעושר הכלכלי, אלא מהרחבת האשראי שיצרה את האשליה של גידול כזה. במוקדם או במאוחר מתברר כי יסודות המצב הכלכלי נבנו על חולות נודדים.



פרידמן (ואתה בעקבותיו, ואחרים) מניחים כי הביטוי של השינוי המחזורי נמדדים בהתרחבות/התכווצות בסיס הכסף ובגידול/קיטון בתמ"ג, הנתפש כגידול/קיטון בשגשוג הכלכלי האמיתי, ומחפשים את המטבע מתחת לפנס הזה ולכן, הפלא ופלא, לא מוצאים אותו.

כפי שמיזס מציין לעיל, הביטוי הממשי של הרחבת האשראי הוא הגידול בהשקעת המשאבים הממשית במקומות שגויים, כך שנוצר שגשוג "מזויף" המוביל, כשמתברר שהכסף הושקע באופן שאינו משתלם, לשפל אמיתי. השפל הזה יכול להיות חריף אך קצר, אם השוק יכול 'לנקות' את ההשקעות הכושלות שנוצרו בזמן השגשוג המזויף, ויכול להיות ארוך ואיטי, אם 'כופתים' את החברות הכושלות—אלו שהיו צריכות להתנקות מהשוק—להמשיך ולהשקיע באותם מיזמים כושלים וממשיכים לתמרץ את שאר החברות להשקיע בהם.

מאמר מעניין בנושא משווה את גישת ה'מריטה' לטענה שהבעיה נובעת מכך שהבנק הפדרלי לקח את קערת הפונץ' ברגע הלא נכון; ואת גישת האוסטרים לתפישה לפיה הבעיה היא בהוספת האלכוהול לקערה מלכתחילה. השפל, בגישה האוסטרית, מתייחס קודם כל לא להיקף הכסף המושקע (כפי שהוא נאמד בשינויים בסיס הכסף, נאמר) אלא, קודם כל, לנהגים שהתקבעו בשוק, למידת הבטחון של הסוחרים בכללים, למשך ההשקעה המעוותת, ולאופן ולמקומות בהם מושקע הכסף. כל אלו משפיעים על מידת ה"זיוף" שיש בגאות ומידת ה"זיוף" הזו היא אמת המידה הממשית לעומק השפל שיתרחש אחר כך.
 
 
 
 
או במילים אחרות
6/6/2011
נכתב על ידי שאול

אורי:
"השפל הזה יכול להיות חריף אך קצר, אם השוק יכול 'לנקות' את ההשקעות הכושלות שנוצרו בזמן השגשוג המזויף, ויכול להיות ארוך ואיטי, אם 'כופתים' את החברות הכושלות—אלו שהיו צריכות להתנקות מהשוק—להמשיך ולהשקיע באותם מיזמים כושלים וממשיכים לתמרץ את שאר החברות להשקיע בהם."
ובמאמר שהבאת - כשהנתונים מתאימים לסיפור האוסטרי - זו הוכחה לזה שהשפל נגרם בגלל המיסאלוקציה בזמן הגאות המזויפת. כשהם לא - זה בגלל שלפעמים הגאות היא אמיתית. והן תמיד מעורבבות זו בזו.

או במילים אחרות - מה שלא יראו הנתונים, זה מתאים לתאוריה שלנו.

אגב, המאמר שהבאת קישור אליו, לא תאמינו, כמעו מחצית ממנו הוא שוב, כן, כן, חזרה על ההסבר הבסיסי של מה זה מחזור עסקים אוסטרי, עמוס ציטוטים של מיזס והאייק. ללא ספק - גוף ידע ששועט קדימה.
 
 
 
 
ואגב
6/6/2011
נכתב על ידי שאול

לא יודע עד כמה התעמקת במאמר של פרידמן או במאמר התגובה, אבל נראה לי די ברור שהתרגום הנכון הוא "גישת הפריטה" כמו שפורטים על מיתר של גיטרה למשל, ולא גישת המריטה. זו הרי המטפורה המרכזית במאמר - מיתר שפורטים עליו.

הממ... כנראה עניין של העדפות בתרגום, למרות שלא ברור לי מה עניין מריטה(?!) להר סיני. אני כמובן לא מעלה על דעתי שלא קראת את המאמרים לעומק.
 
 
 
 
הוויכוח הזה קצת תפל אם לא מבינים את הדיכוטומיה הבסיסית בין כלכלת הזרם המרכזי לאסכולה האוסטרית
6/6/2011
נכתב על ידי גונזו

אנשי הזרם המרכזי (עליהם נמנה גם שאול) מחזיקים בגישה שאת התיאוריה הכלכלית אנחנו מפתחים מתוך ניתוח הנתונים האובייקטיביים* (כמו התל"ג, אחוזי האבטלה, בסיס הכסף וכו) והיחסים ביניהם. בעוד שהגישה האוסטרית גורסת שאת הנתונים אנחנו יכולים להבין רק לאור התיאוריה. התיאוריה היא המשקפיים דרכם אנן רואים את המציאות (נדמה לי שזו הצורה שמיזס ניסח את זה).

זה ההבדל בין גישה א-פריורי לגישה אמפירית.

כשאנחנו מסתכלים על נתון כלכלי בסיסי כמו אבטלה אפשר לשגות באשליה שהוא מיצג גודל אובייקטיבי: יש מובטלים, סופרים אותם, מחלקים באוכלוסיה ומקבלים אחוז. אבל מה זה מובטל? האם כל מי שאיננו עובד הוא מובטל? האם עקרות ועקרי הבית מובטלים? האם צעירים שעוד לא החליטו מה יעשו שיהיו גדולים וחיים אצל ההורים הם מובטלים? האם קשישים אחרי גיל הפרישה הם מובטלים? ההגדרה של אבטלה היא דבר סובייקטיבי - אדם רוצה ויכול** לעבוד ואיננו מוצא*** עבודה. אפשר כמובן לספור את הפונים ללשכת העבודה הממשלתית אבל לא כולם עושים זאת, היכולת של לשכת העבודה למצוא עבודה מצומצמת למדי ולא כל מי שרוצה עבודה ויכול לעבוד רשאי חוקית לחתום בלשכה ולקבל דמי אבטלה.

בזאת אין כדי לומר שאין כל משמעות לנתוני האבטלה הרשמיים, ברור שיש איזשהו קשר בין כמות האבטלה האמיתית והנתונים, ונתוני אבטלה גבוהים הם דבר מדאיג ביותר אבל מכאן ועד למסקנה שאנחנו יכולים להציב את הנתונים הללו במשוואה פסאודו פיסיקלית ולקנות בכך ידע כלשהו על העולם האמיתי יש מרחק רב. כל מה שנעשה כאן הוא בגדר "זבל נכנס וזבל יוצא". אפשר להעביר תהליך דומה, בקלות, את מרבית הנתונים המזינים את המודלים של כלכלת הזרם המרכזי.

אי אפשר להבין את התיאוריה האוסטרית מבלי להבין את הנקודה הזאת ואי אפשר לבקר את התיאוריה (או כל תיאוריה אחרת) מבלי להבין אותה.

* לכאורה
** ומה זה "יכול"? האם זה נתון אובייקטיבי?
*** מוצא? אולי דחה עבודות בגלל השכר הנמוך, חוסר כיף בעבודה וכו?
 
 
 
 
לא בטוח שאני מסכים עם הדיכוטומיה הזו
6/6/2011
נכתב על ידי שאול

ב"זרם המרכזי" יש כל הזמן הלוך וחזור בין נתונים ותיאוריה, יש ים של מודעות למוגבלות של רוב מוחץ של הנתונים הזמינים, ואין קדימות עקרונית בין תיאוריה לנתונים. יש דיאלקטיקה מודעת לעצמה היטב.

אבל - בכל מקרה. נניח. אז איך המציאות, כפי שהיא מתפרשת על ידי האוסטרים, תואמת את התיאוריה האוסטרית? איפה צוואר הבקבוק? מדוע בסוף WW2 שמונה מיליון חיילים נקלטים במהירות בשוק עבודה עם מבנה הון מעוות של אחרי מלחמה? משהו? איזשהו נתון, רועש ככל שיהיה, מפורש על פי התאוריה האוסטרית, שתומך בה.
 
 
 
 
למשל בנוגע להגדרת האבטלה שאתה מתייחס אליו
6/6/2011
נכתב על ידי שאול

זהו כמובן נושא לדיונים וכתיבה רבה כבר לפחות 4 עשורים. בוב גורדון בנה על זה קרייירה. הנה סקירה מעניינת, וכמובן - כל הרשימה הביבליוגרפית שם:
http://www.jstor.org/stable/1818137

 
 
 
 
דבריך מדגימים יפה את טענתי
6/6/2011
נכתב על ידי גונזו

הטענה האוסטרית איננה שההגדרה לאבטלה (או דברים אחרים) איננה מדוייקת די צרכה, אלא שמדובר במצב סובייקטיבי שאין לו מקום בחישוב מתמטי.

באשר למשבר שלא היה אחרי מלחמת העולם השניה, כמה הערות.

ראשית, העדר המשבר צריך להטריד את הקיינסייאנים. שהרי על פי התיאוריה הזאת קיצוץ מסיבי כל כך בהוצאות הממשלה היה אמור להוליך למשבר חמור.

שנית, אינני בטוח שתיאוריית מחזור העסקים האוסטרית רלוונטית בכלל למצב הכלכלה האמריקאית בסיום מלחמת העולם השניה. במהלך המלחמה הופנו משאבי ארה"ב למאמץ המלחמתי בגלל השקעה ממשלתית ישירה ולא משום שהורידו את הריבית ושלחו למשקיעים בשוק החופשי סימנים מוטעים.

שלישית, ארה"ב נכנסה לתוך המלחמה כשהיא עדיין עמוק בתוך השפל הכלכלי של שנות השלושים ובניגוד לאגדה, המשיכה להיות במצב של שפל כלכלי עד סוף המלחמה. סיום המלחמה הוא סה"כ הנקודה בה החלה ההתאוששות מהשפל הכלכלי של שנות השלושים.

מנקודת המבט האוסטרית אפשר להסביר את התקופה שאחרי מלחמת העולם השניה בפשטות, הממשלה האמריקאית קיצצה את התקציב ולא התערבה בתהליכים בשוק העבודה - זה בדיוק המרשם האוסטרי להתאוששות מהירה.
 
 
 
 
גונזו - תודה על התשובה
6/6/2011
נכתב על ידי שאול

א. מדיד או לא: אז אתה אומר שלא רק שהנתונים רועשים, ולא מדויקים, אלא שאפילו מתוך מודעות עמוקה למוגבלות שלהם אי אפשר לעשות בהם שימוש. כלומר לא רק שהמדד לאבטלה בעייתי, דבר שעל השלכותיו האפשריות יש מחקר עצום, אלא שהמדד הוא חסר ערך. שאין טעם בכלל לנסות להגיד משהו על הדפוסים שעולים מהנתונים. אז איך אנחנו יודעים שהסיפור האוסטרי של מחזור העסקים נכון? בכלל, איך אנחנו יודעים שלא היה מיתון בסוף WW2? אולי בעצם היה? אולי עכשיו בכלל אין אבטלה גבוהה? לך תדע... אגב, הרושם שלי מקריאה של כמה וכמה מאמרים ב QJAE הוא שיש מעט, אם בכלל, פיוריסטים סטייל האייק בסגנון שאתה מתאר כאן. יש ניסיונות אמפיריים, הם פשוט מאוד מאוד חלקיים, ולא מוצלחים. בוודאי שאף אחד עוד לא הצליח להראות את התחזיות המרכזיות שמבדילות את מחזור העסקים

ב. התשובה שלך על סוף WW2 בעייתית שלוש פעמים:
ב1. התיאוריה הקיינסיאנית לא אומרת שאם הממשלה תקטין הוצאות זה יביא למיתון. אם הממשלה קטנה, לפרטים יש יותר כסף פנוי והם יכולים להגדיל את הביקוש במידה שהממשלה הקטינה אותו. יאמר מיד - זו תשובה חלקית. אין חולקים על כך שבתיאוריה הקיינסיאנית יש בור ענק, וחמור ממש באמצע. אין כיום הסבר שמתקרב להיות מספק בנוגע למהו הדבר שגורם לביקוש לקטון, כמה היא יקטן, ובאיזה מצב. בגדול, נשארנו עם ה animal spirits המקורי. אין לי שום כוונה להגן או להסתיר את זה שיש כאן חור שמהווה בעייה עצומה. אבל, כאמור, אין סיבה שקיטון בהוצאות הממשלה יביא למיתון א-לה קיינסיאניזם. כמו שבתקופה ללא מיתון אין סיבה לחשוב שהגדלת הוצאות הממשלה תביא לצמיחה - היא רק תעביר מקורות מהפרטים לממשלה, כך אין סיבה לחשוב שהקטנת הממשלה תביא למיתון - היא רק תעביר מקורות מהממשלה לפרטים.

ב2. זה לא שהיה מיתון קצר אחרי WW2. פשוט לא היה מיתון. לפי האוסטרים מיתון הוא חלק הכרחי בדרך לתקן את מבנה ההון, ולהחזיר עובדים למקום הנכון. אי אפשר לרמות ואין קיצורי דרך. אולי ממשלה נבונה לפי האוסטרים, מתוך זה שהיא לא תתערב, יכולה לקצר את המיתון (כאילו, אם יש בכלל איך לדעת אם יש מיתון או אישזהי דרך לדעת מתי "יצאנו ממנו"), אבל זה לא שהיה מיתון קצר. פשוט לא היה מיתון.

ב3. הממשלה לא התערבה אחרי WW2?!?!?! הנה מאמר, שלמרות (או בגלל? או בלי קשר לזה) שהוא קוטל דברים שקרוגמן אומר, הוא דווקא חביב ומעניין והוא בנושא:
http://tinyurl.com/3brjtg5

וציטוט:
The postwar economic order was characterized by a host of laws and regulatory institutions that systematically limited competition—not only in product markets, but in
capital markets and labor markets as well. The
policies identified by Levy and Temin as key
provisions of the Treaty of Detroit—highly
progressive tax rates, a relatively high minimum wage, and a strong policy bias in favor of
unionization and collective bargaining—were
certainly part of the story. But the story went
far beyond these limited elements
 
 
 
 
המיתון שלא היה, או שאולי היה
7/6/2011
נכתב על ידי גונזו

"איך אנחנו יודעים שלא היה מיתון בסוף WW2"?

באמת איך? האם כל החיילים המשוחררים מצאו עבודה למחרת שחרורם? האם היצור האזרחי חזק לתפוקה מלאה בשלישי לספטמבר 45 או שאולי היו כאן כמה תהליכים שקרו בזמן שהוא גדול מאפס.

"יש ניסיונות אמפיריים, הם פשוט מאוד מאוד חלקיים, ולא מוצלחים"

האמנם? למשל מה?

התיאוריה האוסטרית דוחה ברמה הכי בסיסית את הרעיון שכלכלה היא מדע אמפירי, או מדע בכלל.

"התיאוריה הקיינסיאנית לא אומרת שאם הממשלה תקטין הוצאות זה יביא למיתון"

התיאוריה אומרת שהמשבר הכלכלי נובע מירידה בביקושים של האזרחים ועל כן הממשלה צריכה להכנס לפעולה ולהגדיל את הביקושים מצידה כדי לשמור רמת ביקושים גבוהה. האם לא נובע מכך שקיצוץ מסיבי בהוצאות הממשלה יביא להקטנת הביקושים ומכאן לסחרחרת למטה? למיטב ידיעתי זאת הייתה דעה המקובלת בקרב המומחים הכלכליים ולכן גם הומלץ (המלצה שלא אומצה במלואה, למרבה המזל) לא לקצץ את התקציב ולהמשיך במאמץ אחר כדי למנוע מצב כזה.

"זה לא שהיה מיתון קצר אחרי WW2. פשוט לא היה מיתון"

כן. לא היה משבר מתמשך, אבל אי אפשר לטעון שכלכלת ארה"ב לא הייתה בנקודת שפל וזאת הנקודה בה היא התחילה להתאושש במהירות.
כאמור, מאחר והגורם לנקודת השפל בסוף מלחמת העולם השניה לא היה בועת אשראי, לא כל האלמנטים של מחזור העסקים האוסטרי רלוונטיים וזו נקודה שאתה מקפיד לשכוח.

"לפי האוסטרים מיתון הוא חלק הכרחי בדרך לתקן את מבנה ההון, ולהחזיר עובדים למקום הנכון"

כאשר עסקי הבועה פושטים את הרגל, הם מפטרים את כל העובדים ומוכרים את הנכסים שלהם. לעובדים לוקח זמן כלשהו למצוא עבודה אחרת. גם את ההון לוקח זמן עד שנמצא לו מקום ראוי בחלקים בני הקיימא של הכלכלה. לתקופה הזאת קוראים מיתון והיא מתאפיינת בכך שיש הרבה אנשים שמחפשים עבודה ויש הון - בניינים, מכונות וכו. שעומד ללא שימוש. בשום מקום לא נטען שהתקופה הזאת חייבת להיות ארוכה. כל מה שנטען הוא שהתהליכים של הקצאה מחדש של המשאבים הם הכרחיים ורצויים ושהנסיון למנוע אותם (על ידי החזקת עסקים פושטי רגל בחיים) יכולים רק להשהות את התהליך במחיר של החמרתו.

עכשיו נשאלת השאלה שוב, האם בסיום מלחמת העולם השניה היו הרבה אנשים שחיפשו עבודה? האם היו בניינים ומכונות שעמדו ללא שימוש? או שאולי פשוט כל החיילים המשוחררים מצאו עבודה למחרת שחרורם וכל התשתית התעשייתית עברה באופן מיידי לייצור מוצרים אזרחיים?

"הממשלה לא התערבה אחרי WW2?!?!?!"

האם הממשלה הגדילה את חלקה בעוגה או הקטינה? האם שוחררו החיילים? האם הפסיקו לייצר מטוסים ואוניות בשצף קצף? האם בוצעו או לא בוצעו תוכניות של עבודה יזומה להעסקת החיילים או שהסתמכו בעצם על השוק החופשי שיקלוט את מרבית כוח העבודה?
בפועל הממשלה פשוט חתכה בהוצאות ונתנה לשוק לתקן את עצמו.

"The postwar economic order was characterized"

זהו ציטוט לא רלוונטי המדבר על התקופה הכללית של אחרי המלחמה (מ45 והלאה) ולא על הצעדים שננקטו או לא ביחס לתקופת המעבר בין כלכלת מלחמה לכלכלת ימי שלום.
 
 
 
 
מתחיל להיות פה מעניין...
7/6/2011
נכתב על ידי שאול

1. למשל זה:
http://mises.org/journals/qjae/pdf/qjae9_2_4.pdf

2. לא. אין סימטריה בתיאוריה הקיינסיאנית. ממשלה שמקטינה הוצאות מאפשרת הגדלת הוצאות על ידי משקי הבית. אין בזה משהו שחייב לגרום להקטנת סך הצריכה, ולמיתון. לעומת זאת כשיש מיתון, ומשקי הבית והעסקים לא מגדילים הוצאות, אז הגדלת הוצאות הממשלה יכולה לעזור.

3. אחרי WW2: אני מכוון לחלק מאוד מסוים בתהליך שמתואר על ידי האוסטרים. זה החלק שבו ההתאמה והשינויים שנדרשים אחרי תקופת הגאות המזויפת לוקחים זמן. נכון שבסוף WW2 אי ההתאמה של ההון ומבנה התעסוקה לא נבע מריבית "לא נכונה", אלא מתנאים של מלחמה והקדשת חלק עצום מהייצור למלחמה. אבל אין ספק שנדרש שינוי עצום באופי הייצור בארה"ב. והנה - הייתה יכולת לעשות את השינוי הזה בלי אבטלה בדרך, כפי שציין השנה בוב הול בהרצאת הנשיא ב AEA. למה שהמצב יהיה שונה כאשר ההתאמה שנדרשת נגרמת מסיבות אחרות? באופן כללי, אנחנו יודעים היום שבמשק האמריקאי כל שנה 7 מיליון עובדים מפוטרים, ורוב הזמן הם כולם מוצאים עבודה אחרת. אין שום שביב ראיה שהם "מטפסים במעלה מבנה ההון", אבל כל עוד יש ביקוש מצרפי יציב - כל ההתאמות נעשות במהירות וללא אבטלה.
הטענה שלך על גודל הממשלה האמריקאית, ומידת מעורבותה במשק של אחרי מלה"ע השניה לוקה בדיוק חלקי מאוד. הממשלה האמריקאית חזרה לגודל של לפני המלחמה - ולא קטנה משמעותית. המעורבות הממשלתית במשק הייתה עמוקה מאוד מיד עם תום WW2. הטענה שלך על "תקופה כללית אחרי WW2" לעומת סוף המלחמה היא פשוט לא נכונה.

4. אני לא יודע מה זה מדעי, ועוד פחות מזה מה זה מדע אמפירי. אני יודע שיש מי שעושה מאמצים גדולים לבדוק את מידת ההתאמה של הסיפור שלו למציאות, ויש מי שלא. למה אתה כל כך משוכנע בתיאוריה האוסטרית? האם הטיעון הלוגי שלה כל כך מוחץ שהוא לדעתך סוגר את הדיון? הרי סיפורים יש כמו זבל, ואף אחד מהם, בטח לא הקיינסיאני או האוסטרי, לא מושלם - רחוק מזה. למה אתה כל כך משוכנע שהאוסטרים צודקים ולא אף אחד אחר?
 
 
 
 
ואולי רגע משהו שאני מקווה שאנחנו יכולים להסכים עליו - וקשור לאוסטרים
7/6/2011
נכתב על ידי שאול

הסוביטיות של פסק הדין בנושא מימון בתי האבות:
http://tinyurl.com/3wwtbkf

מומלץ לקרוא את הכל, כולל ההתפלספות הארוכה והלחלוטין לא רלוונטית בנושאי הפרטה. ובעיקר, כך קובע פסק הדין: היה מוכר, והיה קונה. היה מכרז. מוכרים ניגשו למכרז וזכו. אבל עכשיו הם מתבכיינים שהמחיר שהם מקבלים נמוך מדי. אז איך נקבע מחיר בישראל 2011? האם בהסכמה של מוכר וקונה? האם אנו רואים בכך שהמוכרים ניגשו למכרז מרצונם ראיה שהם מוכנים למכור את המוצר המדובר המחיר הנקוב? לא לא לא. זה ניאו ליברליזם או משהו.

אנחנו יודעים איך לקבוע מחירים: נביא עד מומחה! הוא יעבור על המספרים, הוא בטח יודע הכל, הוא יודע כמה ואיך אפשר להתייעל, והוא יחליט אם המחיר נכון או לא. והתוצאה - בגלל שהמומחה לתכנון חושב שהמחיר נמוך מדי, המכרז בוטל. ואני מציע - יאללה הולכים עד הסוף. למה לעצור בבתי אבות? נקים משרד לעינייני מחירים, שבו מוכרים וקונים יכולו להגיש עתירות, ומומחה ממשלתי יקבל החלטה אם המחיר היה הוגן או לא. רעיון גדול! אחח... מי יגל עפר מעיניך, האייק...
מדאיג מאוד.
 
 
 
 
מלחמת העולם הכי שנייה
7/6/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

שאול - אתה מנסה שוב ושוב 'לכופף' את התיאוריה האוסטרית כך שתדבר במונחיך - והדבר אינו עולה בידך. ניקח לדוגמה את התיאוריה הקיינסיאנית ביחס למלחמת העולם השנייה:

התיאוריה הקיינסיאנית גורסת כך (בין השאר, לפי קרוגמן, אבל לא רק):
לפני מלחמת העולם השנייה החלה כלכלת ארצות הברית להתאושש מהמשבר, בזכות הפרויקטים שיזם ממשל רוזוולט הראשון. עם עלות הממשל השני, התפתה רוזוולט להחלטה שגויה לנסות להגיע לאיזון תקציבי, וקצר שפל מחודש (לראייה, הירידה בתמ"ג, העליה באבטלה). השפל הגיע לקיצו רק עם הגידול המסיבי בהשקעות עם מעורבותה הגדלה של ארצות־הברית במלחמה (1939-1941) ואחר־כך עם הצטרפותה למלחמה (1942-1945). על כך שהשפל חוסל אנו יכולים ללמוד מהגידול הניכר בתמ"ג ומהקיטון המרשים באבטלה, שלמעשה נעלמה לחלוטין. אחרי המלחמה, הייתה דאגה שמא ההקטנה בהוצאות הממשלה עם תום המלחמה—קיטון בשיעור של 66 אחוזים—תביא, כפי שהזהיר אלווין הנסן, לשפל מחודש וקשה. זה לא קרה. ההסבר לכך שזה לא קרה פשוט: הביקוש ה'מודחק' משנות המלחמה בא לידי ביטוי אחריה ומנע את השפל החזוי.

התיאוריה האוסטרית גורסת כך:
לפני מלחמת העולם השנייה, תחת ממשל רוזוולט הראשון, הייתה ארצות-הברית שרויה במצב כלכלי מדכדך, כשניסיון להקטין את הוצאות הממשל נזנח כעבור זמן קצר. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה העמיק השפל במידה ניכרת, כפי שניתן להיווכח אם בוחנים את רמת חייהם של האמריקנים, שהפכו נתונים למשטר של קיצוב, כשמליונים מהם מגויסים וחיים ברמת חיים נמוכה במיוחד, מליוני אחרים נאלצים לעבוד בשכר מופחת ובתנאים ירודים, כשמאות אלפי עסקים קטנים ובינוניים נסגרים, וכשמאות אלפי אנשים צעירים מוצאים את מותם במלחמה.

למרבה המזל, עם תום המלחמה נקטה ממשלת ארצות הברית צעד נכון אחד. למרות שהותירה את המסים המוגברים של המלחמה על כנם ושימרה גם חלק מהפיקוח על המחירים, היא צמצמה את תקציבה בצורה חדה. בשנה הראשונה למלחמה (1942) עמדו ההוצאות על 35.1 מיליארד, כשמתוכם 20.5 מיליארד הם גרעון. עם תום המלחמה היו הוצאות הממשלה 94.8 מיליארד, כשמתוכם 47.5 מיליארד הם גרעון. הוצאות הממשלה היו אז כ-43 אחוז מהתמ"ג. הממשלה צמצמה את הוצאותיה במהירות, ובשנת 1948 כבר עמדו אלו על 29.7 מיליארד, כשהממשלה נהנית מעודף תקציבי של 11.7. זה היה הצעד הנכון לעשות ועל-פי התיאוריה האוסטרית, התגובה הייתה צריכה להיות משבר חד וקצר, וכך אכן היה: שנת 1945 וחלק משנת 1946 היו תקופה של משבר, כפי שניתן ללמוד מהעליה באבטלה. אבל אחרי תקופה קצרה זו של התאמה הכלכלה הגיחה ממנו במהירות ושבה למסלול של עליה ברמת החיים וצמיחה ממשית.

די ברור, כמובן, שלתיאוריה הקיינסיאנית יש 'חור' רציני ביותר בגלל אופן סיומה של מלחמת העולם השנייה ו"השפל החסר" (וודר וגולוויי כבר הראו שההסבר הקיינסיאני לא תופס)—אבל ההבדל המהותי ביותר הוא במונחים. אם אתה רואה את ההתרחשות במונחים של תוצר לאומי גולמי, כי אז מלחמת העולם השנייה ייצגה צמיחה מרשימה מאוד. אכן, היחלצות מהשפל. התיאוריה הקיינסיאנית הוכחה! אם אתה בוחן את הדברים במונחים של תנאי חיים ורמת חיים, כי אז מלחמת העולם השנייה ייצגה דווקא שפל עמוק, ירידה בשכר ו'ניקוי אורוות' כללי - תנאי ההכנה ליציאה משפל.
 
 
 
 
נפלא ומרתק
7/6/2011
נכתב על ידי גונזו

1. מפתיע. אני לא חושב שיש לנייר הזה הרבה ערך.

2. "ממשלה שמקטינה הוצאות מאפשרת הגדלת הוצאות על ידי משקי הבית. אין בזה משהו שחייב לגרום להקטנת סך הצריכה, ולמיתון"
מאפשרת? ומי שם לנו שמשקי הבית אכן יגדילו את הצריכה בהתאם? אולי יתקפו צורך עז לחסוך? אני מומחה קטן ביותר בתאוריה הקיינסיאנית כך שאינני חושב שאוכל לקחת את הדיון בנקודה הזאת הלאה, לפי מה שידוע לי, עם סיום המלחמה הייתה דאגה בקרב המומחים בנוגע להקטנת גודל הממשלה וזה נשמע מאוד מתאים להגיון של התיאוריה.

3. "אני מכוון לחלק מאוד מסוים בתהליך שמתואר על ידי האוסטרים. זה החלק שבו ההתאמה והשינויים שנדרשים אחרי תקופת הגאות המזויפת לוקחים זמן."

מחזור העסקים האוסטרי הולך ככה:
א. ריבית נמוכה, כסף זול וכו
ב. משאבים מופנים להשקעות שאינן בנות קיימא - "גיאות מדומה" - הגרף עולה
ג. השוק "מבין" שבוצעו הרבה השקעות שאינן בנות קיימא - עסקים מתחילים לפשוט את הרגל - הגרף יורד
ד. השוק מגיע לנקודה הנמוכה ביותר ומתחיל להתאושש - הגרף מתחיל לעלות

כמובן שאין הקבלה במקרה של מלחמת העולם, סעיף א, ב, וג' מבוטלים וגם ד נעלם בחלקו.

כל מה שנשאר לנו הוא שבסוף המלחמה אנחנו נמצאים בנקודה הנמוכה ביותר וממנה אנחנו צריכים להתאושש. מדבריך עולה כאילו אתה סבור שעל פי התיאוריה האוסטרית הייתה צריכה להיות ירידה נוספת אחרי נקודת השפל של סוף המלחמה ולא כך היא.

"הממשלה האמריקאית חזרה לגודל של לפני המלחמה"

כלומר - הקטינה באופן משמעותי את חלקה בעוגה.

"המעורבות הממשלתית במשק הייתה עמוקה מאוד מיד עם תום"

האמנם? האם המשיכו את הקיצוב? האם המשיכו את הקפאות השכר?

"אני לא יודע מה זה מדעי, ועוד פחות מזה מה זה מדע אמפירי"

אז מה הטעם בדיון? זו נקודה מאוד בסיסית גם על פי שיטתך...

"למה אתה כל כך משוכנע בתיאוריה האוסטרית?"

יותר משאני מחזיק מנכונות התיאוריה האוסטרית של מחזור העסקים אני חושב שהביקורת שלה על הקיינסיאניזם והמוניטריזם והגישה לכלכלה כמדע היא מוחצת.

"האם הטיעון הלוגי שלה כל כך מוחץ שהוא לדעתך סוגר את הדיון?"

הדיון לא סגור, יש טענות ואפשר לנסות להפריך אותם אבל עליך להשתמש בכלים הנכונים ועליך להבין את הדבר אותו אתה מנסה להפריך.
 
 
 
 
גונזו - לא נכון
7/6/2011
נכתב על ידי שאול

בסוף המלחמה מבנה ההון לא מתאים להעדפות הפרטים, ולכן צריך להשתנות. השינוי יבוא דרך זה שמפעלים יינטשו ועובדים יפוטרו. לכן, בלי להיכנס להגדרת ה"שפל" בקטע של מה טוב ומה רע, מה מודדים ומה לא, התקופה שאחרי סוף המלחמה צריכה להתאפיין באבטלה גבוהה. התחלת התיקון של מבנה ההון הלקוי הוא תחילת המשבר, לא הנקודה הנמוכה שממנה עולים.
 
 
 
 
זה בדיוק מה שקרה
8/6/2011
נכתב על ידי גונזו

1. עם סיום המלחמה שוחררו מרבית החיילים והרבה מהמועסקים בתעשיית הנשק. והרבה מפעלי נשק, בסיסי צבא וכו, ננטשו, צומצמו וכו.

האם זה מוסכם?

2. כל העודף הזה של עובדים וחיילים משוחררים נקלט במהירות יחסית* בחלקים אחרים של הכלכלה.

האם זה מוסכם?

איפה הבעיה?
האם אתה סבור שהזמן קליטת העובדים היה קצר ממה שחוזה התיאוריה האוסטרית, אם כן, על מה מתבססת הסברה הזאת? היכן בתיאוריה האוסטרית נטען משהו לגבי אורך הזמן הדרוש לקליטת העובדים?


* ובכל זאת, כפי שאפשר לראות כאן ftp://ftp.bls.gov/pub/special.requests/lf/aat1.txt
אחוזי האבטלה עלו משמעותית בשנת 46 (מ1.9 ל 3.9)
 
 
 
 
תגובה לשאול - התייחסות לנקודה שלך
8/6/2011
נכתב על ידי יוסי

אני דווקא מבין את השאלה שלך היטב, לאור הדיון הקודם לגבי משל הסושי.

התשובה שלי אליך, במשפט אחד תמציתי: אחרי מלחמת העולם השניה היה צריך לבנות את מבנה ההון מחדש, אבל לא לפרק את מבנה ההון הישן, הלא טוב, שזו הפעולה שלוקחת את הזמן הרב ביותר.

ההבדל במשך הזמן בו לוקח למבנה ההון להתארגן מחדש במצב שאחרי מלחמת עולם ובמצב של מחזור עסקים רגיל נובע ממספר סיבות שהוזכרו כאן, אבל אני רוצה לחדש נקודה משמעותית, לדעתי - חלק ניכר ממשך הזמן שהתהליך אורך נקבע לפי הלך רוח פסיכולוגי.
זאת אומרת, אם נחזור למשל הסושי, משך הזמן הדרוש להכשרת מתקני סירות חדשים הוא לא ארוך בהכרח. הוא יכול להיות אפילו שבוע, נניח. אבל משך הזמן הדרוש לשכנוע מגלגלי הסושי המיותצרים, בעלי מקצוע "צווארון לבן" שכזה, לרדת ברמת החיים שלהם - לוותר על הכבוד במעמד של מגלגל סושי ולחזור להיות מתקני סירות פשוטים בעלי צווארון כחול - יכול לקחת שבועות, חודשים ואפילו שנים. הכול תלוי בשאלה עד כמה אתה ממשיך לסבסד אותם, להבטיח להם שהכול יהיה בסדר, להגיד להם שהבעיה היא רק ב"כלכלה" ולא בעובדה שפשוט אין ביקוש לכל כך הרבה מגלגלי סושי, וכן הלאה והלאה.
אם אתה מחליט להקים ביטוח לאומי שמספק 4 חתיכות סושי ליום לכל מגלגל סושי מובטל, במקום 5 או 6 שהתרגל להרוויח, יש סיכוי טוב שמגלגל סושי מובטל יחכה גם כל החיים עד שיחשוב על הסבה מקצועית.
עכשיו תחשוב על מגלגל סושי לא רק כמקצוע אלא גם כעסק. אם יש לך עסק גרוע שצריך ליפול והממשלה ממשיכה לסבסד אותו (גם אם זה רק בריבית נמוכה שלא עולה למעלה), הוא יכול להמשיך לקרטע במקום לפנות את מקומו לעסק טוב ממנו, וכך למנוע את מצב התאמת ההון.

זאת אומרת, אם נסכם, שיש שני שלבים סכמתיים שאפשר לחשוב עליהם בנושא של שינוי מבנה ההון. שלב ראשון - "החלום ושברו" - השלב שבו האנשים או העסקים מבינים שהם צריכים להתאים את עצמם. השלב השני - "התאמת מבנה ההון" - הוא השלב שבו באמת אנשים רוכשים מקצועות חדשים ועסקים נבנים על חורבות העסקים שפורקו.

השלבים האלה הם סכמתיים לגמרי, כיון שהם חלים בצורה שונה על כל אדם ואדם. למעשה, הרבה פעמים שינוי מקצוע של אדם יכול להתבטא בכך שצעיר שמתלבט מה ללמוד יחליט לוותר על לימודי גלגול סושי באוניברסיטה ויסתפק בלימודי תיקון סירות בבית ספר מקצועי, ולא במעבר ממשי של מגלגל סושי למקצוע תיקון הסירות. כך או כך מדובר בהעברה של אדם אחד, נטו, ממקצוע למקצוע.

בכל אופן, אחרי מלחמת העולם השניה לא היו עסקים שהיה צריך למנוע מהם להחזיק בכוח בהון בלתי שמיש, או אנשים בעלי מקצוע לא שימושי שהיו צריכים לעבור הסבה, או בקיצור - חלומות לוותר עליהם.

אפשר להתייחס לעוד נקודות בנושא. למשל: אפשר להגיד אפילו שחלקים מסויימים ממבנה ההון המלחמתי לא היו גרועים כל כך. אני לא מבין גדול במכונאות, אבל אם מסתכלים על מכונות וייצור חומרי גלם כהון מדרגה גבוהה, אין לי ספק שחלק ניכר מהתעשייה הקיימת בזמן מלחמה הייתה יכולה להיות שמישה גם לזמני שלום - למשל, תעשיית פלדה משגשגת יכולה להתאים את עצמה בקלות לזמני שלום, ותעשיית כלי רכב או תעשייה אווירית יכולה לעשות בקלות הסבה למכוניות ומטוסים. כל זה לא אומר שכדאי להיכנס למלחמה רק בשביל זה, כמובן, מאחר שאפשר לקבל את אותו אפקט ע"י ירידה ברמת החיים, בשפל, ללא צורך בהרג אנשים ובזבוז ממשי של חומרי גלם.
 
 
 
 
הזמן שלוקח לבנות את ההון החדש שיקלוט את העובדים הוא לב ליבה של אמצע אוסטריה
8/6/2011
נכתב על ידי שאול

לב התיאוריה האוסטרית של מיתונים היא לא שהממשלה מעכבת את היציאה מהמיתון. יש, בוודאי שיש, גם רעיונות בקשר למה טוב או רע שהממשלה עושה, אבל לב התיאוריה הוא שלוקח זמן לשנות את מבנה ההון - מעל ומעבר למה שהממשלה תעשה, זו הנחת עבודה: זה פשוט לוקח זמן לקצר או להאריך את מבנה ההון. בעיקר לוקח זמן לקצר.
וגם - הייתי אולי שוב יורד לפרטים של מה עשתה הממשלה האמריקאית בסוף WW2, שהייתה ממשלה גדולה יחסית לעבר, בוודאי גדולה יותר מהשפל הגדול, ורגולטורית עד הצוואר. אבל נראה לי שאולי אורי צודק בקשר לפער בגישות. מה יעזור לרדת לפרטים?
אולי בכלל כן היתה אבטלה אדירה בסוף WW2? מי יודע מה הייתה האבטלה ה"אמיתית"? ואפילו אם נסכים על הפרטים איכשהו - התיאוריה האוסטרית נמנעת עקרונית מלנסות לתת פרדיקציות ברורות וניתנות להפרכה. כעיקרון. אז איך אפשר לנהל דיון בעניין? איך אפשר להתקדם? מה הפלא שהתחום לא מתקדם אלא רק ממשיך לצטט את שלושת הנביאים - רות'ברד, האייק ומיזס. פה ושם עם קמצוץ גריסון.

מה שכן - רשמתי לפני שזו הגישה שלכם. בתור הטרול הרשמי של הבלוג הזה, כל פעם שמישהו יעלה פה טיעון שמבוסס על נתונים - אני אזכיר לו שזה לא לעניין. בנושאים כלכליים אנחנו יודעים דברים א-פריורי. אין לנתונים דרך להכריע או לסייע לנו לגבש עמדה.

בפינת האנקדוטה: הביקורת של קרוגמן על הסימטריה? אז הנה היא בגרסא מוקדמת, בחיבור המצוין הזה משנת 1979:
http://www.reasonpapers.com/pdf/05/rp_5_4.pdf
 
 
 
 
WW2
8/6/2011
נכתב על ידי גיאק

שאול, זה רק ניחוש, אז אל תיקח את כתשובה "האוסטרית" הרשמית, אני לא מספיק מכיר את הנושא, את הנתונים וכו'. ככל הידוע לי, רובם המכריע המפעלים בזמן המלחמה רק הוסבו לצרכי המלחמה מצרכי שגרה, (ולא במקרה), אני מניח שהכישורים, ניסיון של טכנאי מכונות או עובד פס במפעל פחיות שימורים לא שונים מהותית מאלה במפעל פחיות שהוסב לייצור כדורי רובה.

אבל יותר חשוב מזה, אף אחד בשוק לא סבר שמדובר במצב שהולך להישאר בטווח הארוך. כולם ידעו שעוד שנה שנתיים, המלחמה, עם כל ה-"תעשייה" שלה תעלם כלא הייתה. בנוסף, היה ברור לכל היצרנים שבאותו רגע מיליוני צרכנים (וכוח עבודה צעיר וזול), חיילים משוחררים,יציפו את השוק. אם תסתכל על התמריץ הכספי, משך כל זמן המלחמה היה ברור ליצרנים שמי שיחזור ראשון עם תום המלחמה לייצור מוצרי צריכה רגילים ירוויח את השוק.

זה כמו ההבדל בין רב חובל שניתקל ברוח צד חזקה, לבין רב חובל שאיבד את הצפון. הראשון, שמבין את שקורה, יתמרן את ספינתו בהתאם בכדי לצמצם את הסטייה, וכן עם שוך הרוח יהיה דרוך ומוכן מראש לשוב למסלול הרגיל. רב החובל שאיבד את הצפון נדון להמשיך ולשוט בכיוון הלא נכון עד שיתברר לו, לחלחלתו, שהגיע ליבשת הלא נכונה. התיקון במקרה השני יהיה כמובן, ללא שיעור, יותר כואב.

הסיבה שאין הרבה תורים באיצטדיון פוטבול,למרות ההפיכה הפתאומית ממרבד דשא לאולם משחקים היא שמפעילי האצטדיון צפו את בואם של האוהדים.
כשהתאוריה האוסטרית מדברת על בועה, היא מתייחסת לדבר אחר.

כפי שאמרתי, תשובה זו היא אינטואיטיבית ולא מהווה חלופה לתשובתו של מגיב בר-סמכא.
 
 
 
 
בנוגע לשקר השלישי
9/6/2011
נכתב על ידי גיאק

לראייתי, אין בעייה עם הצגת נתונים אמפיריים, כל עוד זוכרים שהם לכל היותר אילוסטרציה, ולא "הוכחה".

כלכלה היא לא מדע- לא "אליבא דאוסטרים" אלא במהותה. אין ניסויים מבוקרים במאקרו כלכלה, והיא מטבעה ערכת תלויית זמן, כאוטית ומורכבת.
 
 
 
 
תגובה לשאול - האם הממשלה משפיעה
9/6/2011
נכתב על ידי יוסי

אני לא יודע מה התיאוריה האוסטרית חושבת בדיוק (המועצה עוד לא התכנסה כדי להחליט בעניין), אבל עד כמה שאני מכיר וכמה שמדברים על זה, תמיד אומרים שבתנאי שוק חופשי משבר אמור להימשך חצי שנה, שנה, שנה וחצי גג, משהו כזה - המיתון אמור להיות קצר יחסית.
מעבר לזה, גם אם הממשלה לא מתערבת בכלל, עדיין לוקח זמן עד שאנשים מוכנים לוותר על גלימות העורכי-דין ולעטות את בגדי השרברבים. העניין הפסיכולוגי קיים גם בפנים. הממשלה, כמובן, יכולה להחריף אותו בהרבה, אבל הוא לא נוצר מהממשלה.
מוכר שרוצה למכור את הדירה שלו ב-2 מיליון דולר, ורואה שהוא לא מקבל את המחיר שהוא רוצה, יעבור תקופת lag מסויימת עד שהוא יהיה מוכן לרדת במחיר, עם או בלי ממשלה, וכך לגבי כל העסקים והאנשים.
אני לא חושב שהאלמנט הזה מתקיים במבנה ההון אחרי מלחמת העולם השניה, עם או בלי ממשלה.
בנוסף, אם באופן מסורתי הבועות מתמקדות ביצירת מוצרי הון מסדר נמוך, אז במלחמה אפשר להגיד שהמוצרים הם דווקא מסדר גבוה. אני לא אומר שלא יכולה להיות בועת חיסכון, אבל קשה הרבה יותר לייצר בועה כזאת, בדרך כלל. כנראה שקל יותר לגרום למתקני סירות להפוך למגלגלי סושי, מאשר הדרך ההפוכה.
 
 
 
 
גיאק - אל תבלבל "להיות מדע" עם "להיות רציני"
9/6/2011
נכתב על ידי שאול

מדע או לא, יש מי שעושה מאמץ רציני, מודע למגבלות - אבל מאמץ רציני, לבדוק אם הסיפור שלו מתאים למציאות, ויש מי שלא.
יש לנו כל כך הרבה נתונים שיכולים לספק אילוסטרציות מעולות, גם אם לא הוכחות, לגבי הקשר בין מבנה ההון ומחזור העסקים. נתונים ברמת דיוק ודיסאגרגציה שהאייק ומיזס ובני זמנם בקושי יכלו לדמיין. איפה הראיות? משהו חוץ מסיפורים? למה העסקים עצמם טוענים שהבעיה היא ביקוש חלש, ולא אי התאמה של מבנה ההון? הדיון פה הוא אופיני - כל דבר שקרה, אם קצת הצהרות כלליות, לא מחייבות ולא מדויקות על מה הממשלה כן או לא עשתה - מתאים לתיאוריה. זה לא עניין של מדעי או לא. זה פשוט לא רציני.

מאיפה השכנוע הכל כך עמוק בנכונות התיאוריה הזו, שעד היום לא הצליחה להנפיק אפילו ראיה אחת רצינית לקשר בין מבנה ההון ומחזור העסקים? יש היום נתונים על כל בורג שמיוצר בארה"ב והמחיר שלו - ואף ראיה! רק עוד מאמר, ועוד אחד, שמצטט את מיזס ואיך הוא צדק צדק צדק, ואיך המבקרים שלו פשוט לא מבינים את מה שהוא אמר.

ואם הכל זה סיפורים, למה דווקא הסיפור הזה? סתם כדי להרגיש יותר חכמים מכל "הממסד" - ממילטון פרידמן (הכלכלן הבינוני, ואיש הטלויזיה הדגול) עד פול סמאולסון - שדחו בשתי ידיים את התיאוריה הזו של מחזור העסקים? או כי המסקנה של התיאוריה היא שהממשלה לא צריכה להתערב? אני פשוט לא מצליח להבין את המשיכה של התיאוריה הזו.
 
 
 
 
אח. שאול שאול
9/6/2011
נכתב על ידי גונזו

"מאיפה השכנוע הכל כך עמוק בנכונות התיאוריה הזו, שעד היום לא הצליחה להנפיק אפילו ראיה אחת רצינית לקשר בין מבנה ההון ומחזור העסקים?"

ומה זאת ראיה? אולי תתן לנו דוגמה לעקרון כלכלי שיש ראיות. בוא ניקח, נגיד, את חוקי ההיצע והביקוש. איזה ראיה אמפירית יש לנו לכללים היסודיים הללו?
 
 
 
 
או, אז טוב שאתה שואל
9/6/2011
נכתב על ידי שאול

נדמה לי ששתי העבודות המפורסומות ביותר בנוגע לאמידת צורת עקומת הביקוש הן של ברי, לוינסון ופייקס, שמכונה על שמם BLP (שהודגמה, במקרה, על מכוניות, אבל עיקר התרומה היא מתודית):
http://pages.stern.nyu.edu/~acollard/BLP.pdf

כמעט 2000 ציטוטים.
וכמובן מה שנתן למקפדן את פרס הנובל:
http://elsa.berkeley.edu/~mcfadden/utdfp5.html

 
 
 
 
פרה נוספת
9/6/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

שאול, בלי קשר להודעות אחרות כאן, המשך:

לפי מחזור העסקים האוסטרי, האבטלה בשפל נוצרת כי פתאום צריך למצוא מקום עבודה להמון אנשים שפוטרו ממקומות עבודה אחרים, וייקח זמן עד שהם ירכשו מיומנות, ואולי חשוב מזה, עד שייבנה כל ההון המתאים כדי להעסיק אותם. אבל עם תום מלחמת העולם השניה חזרו למשק האמריקאי 8 מיליון חיילים, ללא הכשרה, ובוודאי שמבנה ההון שהותאם למלחמה היה צריך לעבור שינויים מפליגים. אבל, אבטלה דווקא לא הייתה. (עמוד 3, כאן:) אני לומד מזה שכאשר יש ביקוש מצרפי מספיק - גם ההתאמות הקיצוניות ביותר יכולות לקרות מהר מאוד - ובעיקר, ללא אבטלה משמעותית בדרך. מה ההסבר האוסטרי למיתון החסר הזה?



הבה ונבחן את המצב: עם תום מלחמת העולם השנייה שבו לשוק 8 מליון חיילים, ובנוסף, קבוצת עובדים נוספת, שאיבדה את משרתה בייצור תחמושת, כלי נשק, מטוסים, אניות, וכיוצא בזה. הקבוצה הזו הייתה גדולה במידה ניכרת מהיקף האבטלה בשנת 1938 או 1939, כך שמדובר לא רק או אפילו לא בעיקר במובטלים שעברו לשירות צבאי, אלא בצעירים עובדים מכל סוג.

עם שובם, האבטלה במשק האמריקני הוכפלה (מ-2 ל-4 אחוז) ואחר כך הגיעה לשיא, 6 אחוז, בשנת 1949. משם היא החלה לרדת.

הנתונים להלן הם מכאן:
כל קבוצת העובדים הזו עסקה בייצור משהו כמעט חסר ערך מבחינה כלכלית. כלומר, הציבור נדרש לפרנס אוכלוסיה גדולה שלא ייצרה דבר כלשהו שיש בו ערך מבחינה כלכלית. עוד על כך, אותה אוכלוסיית חיילים ושות' לא הייתה אוכלוסיה בעלת מיומנות מסוימת, שנלקחה מאחרי השלח אל המלחמה, אלא אוכלוסיה שעיקרה עובדים ברמת התמקצעות נמוכה מאוד, שהשמתה מחדש לא הייתה כרוכה בקשיים.

נשוב מעט לאחור. לפני המלחמה (נתוני שנת 1940), מצב התעסוקה היה כזה: 5.91 מליון מובטלים (כולל אלו שהועסקו בעבודות דחק), שהיוו כ-14.8 אחוז מכלל המועסקים. נשים היוו 21 אחוז מכלל המועסקים. במהלך שנות המלחמה חלו שינויים: א. מספר המועסקים בכוחות המזוינים עלה בכ-11 מיליון איש. מספר העובדים בכוח העבודה האזרחי (מובטלים ומועסקים כאחד) ירד מכ-56 מיליון לכ-53.8 מיליון, כשבתוכו נמשכת זרימה של עובדים, כפי שהייתה המגמה לאורך שנים, מחקלאות לתעסוקה לא חקלאית.

עם תום המלחמה וסילוק הצבא מן המשוואה, זרמו כ-10 מליון עובדים בחזרה לשוק. כלומר, לא בדיוק. כזכור, מספר המובטלים לפני המלחמה היה קצת פחות משישה מליון ושוק העבודה גדל - לפי הגידול הטבעי באוכלוסיה, בכ-4 מליון בלבד. חלק ניכר מהמועסקים הנוספים בזמן המלחמה היו כאלו שלא היו מועסקים בתנאים רגילים.

העובדים האלו גם איבדו את משרותיהם עם תום המלחמה. מספר הנשים המועסקות עלה במהירות ותפח ביותר מחמישה מליון, ובסוף המלחמה היו הנשים כ-35 אחוז מכוח העבודה האזרחי. עם תום המלחמה, כמעט בבת אחת, איבדו 2.5 מליון נשים את עבודתן. המצב היה עגום לא פחות עבור עובדים צעירים (עד גיל 19). מנתון השיא (5.1 עובדים כאלו) איבדו 2.1 מליון את משרתם כמעט מיד עם תום המלחמה. הקיטון במספר המועסקים מאשר זאת. כלומר, משנת 1945 לשנת 1946 קטן מספר המועסקים במשק בכללו ב-5.7 מיליון. כלומר, הצעירים והנשים שפוטרו והוחלפו בגברים השבים משדה הקרב לא נוספו לשורת המובטלים אלא פשוט נגרעו משוק העבודה באופן כללי. או, אם אתה רוצה ניסוח אחר, מ-10 מליון המגויסים המשוחררים רק כ-4.3 מליון נוספו לשורות העובדים המחפשים עבודה. נגרע ממספר זה את התוספת לאבטלה (1.2 מיליון) ויוצא שעם תום המלחמה נמצאה תעסוקה לכ-3.1 מליון מועסקים נוספים.

ואיפה הם הלכו לעבוד. מקום אחד בו חל שינוי דרמטי היה בתחום הייצור. העיסוק בייצור מלחמתי צנח פלאים בסוף המלחמה, ומספר המועסקים בייצור טובין לא מתכלים ירד בחדות (3.1 מליון עובדים נגרעו בשנתיים מתוך המלחמה). ייצור הטובין המתכלים דשדש במהלך המלחמה, אך עם תומה עלה בחדות מספר המועסקים (כ-800 אלף מועסקים נוספים מייד עם תום המלחמה). עליה דרמטית במיוחד הייתה בתחום המסחר הקמעונאי והסיטונאי (עליה של כמליון במספר המועסקים), בתחום השירותים, הכספים והנדל"ן (כ-600 אלף). סייעה גם העובדה שמספר המועסקים בשירות הממשלתי לא צנח בחדות כה רבה. למעשה, הירידה בו הייתה מתונה מאוד, והומרה במהירות רבה בעליה.

כלומר, התיאוריה האוסטרית תגרוס כאן כי המעבר של כ-5-6 אחוז מכלל כוח העבודה לתעסוקה אחרת, בתהליך שנמשך כשלוש עד ארבע שנים — עם שפל קצר בתחילתו — הוא תהליך סביר והגיוני, בהתחשב בכך שעיקר הגידול בתעסוקה הצומחת נרשם בתחומי עיסוק שאינם דורשים דווקא הכשרה מקצועית ממושכת מאוד להסבה. לדוגמה, רשימה של תחומי עיסוק בהם חל גידול גדול במיוחד עם תום המלחמה (הנתונים הם לפי סקר מרשם האוכלוסין הנערך מדי עשור, ולכן אינם מתארים שינוי משנה לשנה): הנדסת חשמל, מכונאות חשמל, בדיקה טכנית (חשמל), טכנאים (כללי), ניהול חנויות, ניהול משרדים, עבודת בניין, ייצור, תעבורה, מכירות, מלצרות, מכירת רכב, עבודה בתחנות דלק, מכירת רהיטים, הנדסה תעשייתית, טלפנות, ביטוח ונדל"ן, שירותי תיקונים, שירותים אישיים, שירותים עסקיים, סוכני מכירות, קופאים, שירותי מזכירות וקלדנות, שירותי דוורות, כספרים בבנקים, מכירה בחנויות, עובדי נמל, וכן הלאה וכן הלאה.

עם המקצועות שהלכו ונעלמו אותה תקופה ניתן למנות את מסתתי האבנים, את הנפחים (מקצוע שנעלם כמעט לחלוטין), את העוסקים בתחום הטלגרף, את הכובסות, את האומנות ואת העובדים המועסקים ולנים במשק הבית, את המיילדות, את המשכירים חדרים בביתם, את הרצענים והסנדלרים, את מפעילי המעליות, את השוערים וכמובן, את העובדים בחקלאות.

התיאוריה האוסטרית תגרוס, בנוסף, כי נראה גידול ניכר בהשקעות ההון בייצור, מכירות, וכו' מיד עם תום המלחמה - השקעות שישאו פרי אחר כך. כך, לדוגמה, השקעות ההון העסקי בייצור כמעט ולא גדלו (7 אחוז בסך הכל בשנות המלחמה) או קטנו (ירידה של כ-10 אחוז בהשקעה בציוד). מייד עם תום המלחמה החלו השקעות אלו גדלות, והסתכמו ב-58 אחוז עד שנת 1950.

עתה אנחנו מגיעים לתפישתך, לפיה "כאשר יש ביקוש מצרפי מספיק - גם ההתאמות הקיצוניות ביותר יכולות לקרות מהר מאוד." לא ברור מהתיאוריה שלך מדוע הצניחה בביקוש הממשלתי ופיטורי העובדים/שחרור החיילים עם תום המלחמה אינם מובילים לקיטון בביקוש המצרפי. בסיכום כולל, בשנים 1944 עד 1947 הזרים הציבור מחסכונותיו הפרטיים (במיוחד בניירות ערך של הממשלה) בשנים הקודמות סך של כ-30 מיליארד דולר והעסקים, בסיכום כולל, הזרימו כ-3 מיליארד דולר, שעה שהממשלה צמצמה את הזרמת הכספים שלה בשיעור של כ-68 מיליארד דולר.

ועל מה הוציאו כסף. השינוי הדרמטי ביותר היה הוצאה גדולה על קניית כלי רכב חדשים ועל דלק (גידול של 6 מיליארד דולר - וזו בהחלט תוצאה של הגבלת הקנייה בזמן המלחמה), היה גידול של כמעט מיליארד דולר בהוצאה על קניית רדיו, טלויזיה, תקליטים ופטפונים. היה גם גידול בהוצאה על ספרים וכדומה, אם כי הוא התאזן בהחלט עם הירידה החדה, והזמנית, בטיול לחו"ל. גידול מרכזי הרבה יותר היה בהוצאה על מזון, אך הגידול בהוצאה בכללה אחרי המלחמה, כמו גם לפי סעיפיה, אינו חורג מהממוצע הרב שנתי של גידול — הגידול הממוצע בשנים 1940-1950 היה עשרה אחוז לשנה, וכך היה גם מיד אחרי המלחמה. שינוי דרמטי נוסף היה הגידול (6 מיליארד) בהוצאות על בגדי נשים וילדים. השינוי נבע מהצנע הכפוי בשנת 1944, אבל קו המגמה הכללי כמעט לא היה שונה מהרגיל.

לסיכום, בהחלט אין לזלזל בגידול הנאה שהתחולל בפרץ אחד עם תום המלחמה, אבל הפרץ הזה ביטא חריגה מהמגמה הממוצעת בהיקף של 11.1 מיליארד דולר. והכוח ההסברי שלו חלש מאוד. חלש מאוד-מאוד, אפילו.
 
 
 
 
עוד שני נתונים- -וזה היה עובד
10/6/2011
נכתב על ידי שאול

כמעט.... כמעט עבד. המון המון נתונים, בלי קשר ברור ביניהם, ללא פאנצ' ליין, ובלי הסבר של מה הם מנסים להבהיר... בהחלט בילבלו אותי והרשימו אותי כאחד. עוד שניים שלושה נתונים גג - והייתי מתבלבל לגמרי סופית, ומשתכנע שאתה צודק - כי הי, הבאת מלא מלא מספרים.

אגב, אז עכשיו, כאילו - בסוף מלחמת העולם הכי שניה, זה כן עניין של כלל ההשקעה, ולא של מה מבנה ההשקעה. מעניין...
 
 
 
 
נסיון נאה, אך עלי לשלול את הסיגר
10/6/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

שאול, קוקון חמודון, כתבת:

כמעט.... כמעט עבד. המון המון נתונים, בלי קשר ברור ביניהם, ללא פאנצ' ליין, ובלי הסבר של מה הם מנסים להבהיר... בהחלט בילבלו אותי והרשימו אותי כאחד. עוד שניים שלושה נתונים גג - והייתי מתבלבל לגמרי סופית, ומשתכנע שאתה צודק - כי הי, הבאת מלא מלא מספרים.


אגב, אז עכשיו, כאילו - בסוף מלחמת העולם הכי שניה, זה כן עניין של כלל ההשקעה, ולא של מה מבנה ההשקעה. מעניין...



וגם לך, זה כמעט עבד. אבל, מה שהיה כתוב אצלי היה:

עתה אנחנו מגיעים לתפישתך, לפיה "כאשר יש ביקוש מצרפי מספיק - גם ההתאמות הקיצוניות ביותר יכולות לקרות מהר מאוד." לא ברור מהתיאוריה שלך מדוע הצניחה בביקוש הממשלתי ופיטורי העובדים/שחרור החיילים עם תום המלחמה אינם מובילים לקיטון בביקוש המצרפי. בסיכום כולל, בשנים 1944 עד 1947 הזרים הציבור מחסכונותיו הפרטיים... סך של כ-30 מיליארד דולר והעסקים, בסיכום כולל, הזרימו כ-3 מיליארד דולר, שעה שהממשלה צמצמה את הזרמת הכספים שלה בשיעור של כ-68 מיליארד דולר.



כל מה שבא קודם היה הסבר לגבי הנסיבות הכלליות וביאור מדוע לטענתך על כך שהיה צורך בתקופת הכשרה ארוכה וב"שינויים מפליגים" ב"מבנה ההון" אין בעצם יסוד במציאות. הקטע הקצר בסוף הסביר מדוע התיאוריה שלך אינה עומדת אפילו במבחן הגיונה הבסיסי - אינך יכול לטעון לכך שהליך קבלתם חזרה לעבודה של העובדים הונע מ"ביקוש מצרפי מספיק" שעה שהנתונים מצביעים על קיטון בביקוש המצרפי (ממשלה + אזרחים).

מה שכן, מישהו שלא קרא את הודעתי והודעתך היה בהחלט יכול להתרשם שהשבת לי בתמציתיות סרקסטית ואתה לגמרי מבין על מה הוויכוח :-)
 
 
 
 
פרה פרה אחרונה
10/6/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

ואני ממשיך, שאול כתב:

אז עכשיו, במיתון הנוכחי, בטח הבעיה היא שלוקח זמן וכסף כדי לבנות שוב מבנה הון הולם. אבל לתאגידים יש ים כסף, והם לא משקיעים אותו. קישור


למה? למה הם לא מנסים אפילו לשחרר את צוואר הבקבוק? אז הממשלה מתערבת, והמאזנים לא משקפים והכל. בסדר. אבל המיתון החל, ואבטלה יש. ואצל האוסטרים אלו תופעות שנובעות מהכרה באי ההתאמה של מבנה ההון להעדפות הפרטים. אז מיתון הוא בהגדרה התחלת התיקון. למה התיקון לא מתחיל - הרי יש ים כסף שרק מחכה?



הגישה האוסטרית אומרת, בפשטות, שהשקעה ויזמות הם תמיד פעולה בתנאים של אי־וודאות: היזם והמשקיע לעולם אינם יכולים לדעת מראש אם השקעתם תצלח. תקופה של מיתון היא תקופה שבה ליזמים השורדים יש הזדמנות נהדרת לפתוח עסקים חדשים, אך מיתון אינו הגדרה סינתטית של מצב של אבטלה וירידה בצניחה). הוא הזדמנות רק כאשר מתקיימים תנאים בסיסיים:
* בשוק בכללו שוררים תנאים של יציבות בסיסית. אפשר לראות, פעם אחר פעם, שגם כאשר יש מיתון ותנאים כלכליים ירודים, יזמים מהססים אם לפתוח עסקים חדשים כאשר יש סכנה שעסקיהם יולאמו או שהסביבה העסקית בה הם פועלים תעבור שינויים שרירותיים ומהותיים (בדרך כלל על ידי הממשלה). היזמים שואפים לרווח, אבל לא עשו אותם באצבע, יש סיבה לכך שמי שאינו חייב אינו משקיע בארגנטינה או בוונצואלה (ששם משנים את הכללים גחמנית).
* הממשלה אינה מעורבת בבחירת המנצחים. יש קשר הדוק בין היקף היזמות למידת המעורבות של הממשלה בבחירת ה'מנצחים'. לדוגמה, סובסידיות או כללים ירוקים וכדומה מרתיעים משקיעים חדשים, שכן משקיעים כאלו אינם יכולים להתמודד בזירה העסקית בלבד, והם חייבים להחזיק בקשרים ענפים עם הממשל. הכלל חל גם על שווקים חדשים וגם על שווקים קיימים. לדוגמה, רק משקיע לא נבון ייכנס להשקעה בשוק ייצור המכוניות, במצב בו הממשלה מתחזקת מתחרים שפשטו את הרגל; ורק משקיע עוד פחות נבון ינסה להיכנס לשוק כמו שוק ביטוחי הבריאות.
* התנאים ליזמות השתפרו במידה ניכרת. לדוגמה, נאמר שאתה יזם וכשקרייזלר וג'נרל מוטורס קרסו רצית להיכנס לשוק הזה. מה הייתה שאיפתך? לקנות במחיר זול במיוחד את קווי הייצור המצליחים ביותר שלהם, לשכור עובדים לא מאוגדים (כלומר, זולים יותר) ולייצר את המכוניות מהסוגים המבוקשים יותר במחיר נמוך יותר. אבל מה שקרה הוא שהתנאים ליזמות בתחום הורעו במידה ניכרת, ולכן לא תיכנס לשוק הזה. אין שום סיבה ליזם לפתוח עסק 'כך סתם'. צריך להיות לו צפי שיש כאן הזדמנות עסקית (לדוגמה, קריסה של עסקים בתחום) ושהרווחים יהיו יותר גדולים. כשזה לא מתקיים, אין השקעה.
* שיש מקומות להשקיע, ושזירת האפשרויות מתרחבת. מה קרה לנו בארצות הברית: שוק הבריאות, יצור המכוניות, המשכנתאות, הביטוח, הבנקאות, החינוך, ועוד - כולם הצטמצמו מבחינת האפשרויות העסקיות. הממשלה בחרה חברות להציל, ומנעה ניעור של השוק וכניסת גורמים חדשים. כלומר, מספר ההזדמנויות להשקיע הצטמצם.

לא מפתיע שכאשר השוק מצטמצם, התנאים בו נותרים רעים (או אפילו מוּרעים), והמעורבות הממשלתית (ומכאן, אי הוודאות) גוברת יהיה פחות אטרקטיבי. זה די אלמנטרי, לדעתי.

ושאול המשיך וכתב:

ואפשר גם פשוט לשאול עסקים - מה מפריע לכם? העובדים הזמינים לא מיומנים? חסר לכם ההון המתאים? מיסים? רגולציה? ביקוש דל? וכן, הדבר המרכזי שטס כלפי מעלה במיתון הוא - ביקוש דל:


קישור למה עסקים לא אומרים את מה שהאוסטרים חושבים שהם צריכים להגיד?



אבל זה חובבני למדי, שאול. מתלונתם של העסקים על "מכירות עלובות" (הדו"ח כאן) לא נובע שהפתרון לבעיותיהם הוא פמפום כספים להגדלת הביקוש המצרפי.

להפך, כפי שאומרים העסקים עצמם, כשהם נשאלים על הסיבות העיקריות להחליט אם להתרחב או לא. שיעור העסקים הסבור שזהו "זמן טוב להתרחבות" מתכווץ כבר כמה שנים ועתה מונים האופטימיים ארבעה אחוז בלבד. מבין 96 האחוז האחרים (פסימיים ולא בטוחים) 62 אחוז מצביעים על "התנאים הכלכליים" כסיבה לאי-התרחבות ו-18 אחוז מצביעים על האקלים הפוליטי. על "צפי המכירות" מצביעים כסיבה רק 5 אחוז.

ועוד יותר מזה, אפילו בשאלה של "הבעיה החשובה ביותר" כדאי לזכור כי 36 אחוז הצביעו על המסים והביורוקרטיה הממשלתית כבעיה החמורה ביותר (עליה מ-29 אחוז בסקר הקודם).

ושאול כתב:

הנתונים הזמינים היום למחקר הם אדירים. אפשר לדעת מה קרה ברמת המפעל. יש נתונים ברמת דיס-אגרגציה לסקטורים של 6 ספרות - פירוק של הכלכלה לעשרות אלפי ענפים. קישור


איפה צוואר הבקבוק? זרקו לסחבק איזה עצם. איפה אותם ענפים שבזמן מיתון הם יוצרים צוואר בקבוק ולכן מחירם עולה משמעותית, הם סופגים אליהם כמה עובדים שהם רק יכולים ולכן השכר בהם עולה, וכו'. איפה הענפים האלה, שהם כל כך מרכזיים למחזור העסקים האוסטרי?



את זה לא כל כך הבנתי. אתה רוצה לדעת היכן נוצר העיוות? לאן זרמו העובדים בשנות הבועה? לא עשינו את זה בערך שלושים פעם?
 
 
 
 
ראיות אוסטריות
12/6/2011
נכתב על ידי שאול

אחח... אורי אורי... מה יהיה?
"לפי הגישה האוסטרית השקעה ויזמות הם תמיד פעולה בתנאים של אי־וודאות: היזם והמשקיע לעולם אינם יכולים לדעת מראש אם השקעתם תצלח." ואללה? מה עוד לפי הגישה האוסטרית? אולי זה שהשמש זורחת כל בוקר? בלי לרדת לפרטים של הניתוח שלך את הסקר, על דבר אחד כולנו מסכימים - אין עלייה, ובאופן כללי אין כמעט בכלל, עסקים שמתשובותיהם ניתן ללמוד שמה שחסר זה ההון המתאים, או העובדים המתאימים. אקלים פוליטי, מכירות נמוכות, מה גבוה אבסולוטית, ומה השתנה - דבר אחד ברור: אין שום ראיות אוסטריות.

נתעלם מהקפיצות הלוך חזור בין "אין ראיות אמפיריות כי עקרונית אנחנו לא בקטע של אמפיריקה" ובין "והנה הראיות האמפיריות", ונתמקד באיך נותנים ראיות אמפיריות מעניינות ולא סתם ענן של פרטים.

אמשיל לך משל, אישי הטוב: תיאורית שאול למחזורי העסקים גורסת שמחזורי העסקים נגרמים בגלל ג'לי ירוק. לתיאוריה יש שני שלבים. בשלב א', השמש זורחת מדי בוקר. בשלב ב', ג'לי ירוק נכנס בין הגלגלים המכניים של כל המכונות במשק, וגורם לירידת יכולת הייצור שלהם ב 10%, כתוצאה, המנהלים נלחצים, ומפטרים עובדים, ויש מחזור עסקים. אני סבור שיש ראיות מוחצות לתיאוריה שלי! אכן, מדידות מראות בעקביות שבכל מחזורי העסקים אכן השמש זורחת כל בוקר! יותר מזה? הוכחה מוחצת!!

אני משער שיענו לי שכדי לשכנע בתאוריה שלי, אניצריך להביא ראיות לדבר שיש דווקא בה ולא בתיאוריות אחרות. ראיות לדבר שמבחין אותה מתיאוריות אחרות. בריחת השמש לא ממש עושה את זה. וכך גם כל הנתונים שהבאת עד עכשיו.

הדבר שמבחין את מחזור העסקים האוסטרי הוא ההתמקדות שלהם בשינוי במבנה ההון במהלך התקופה של ריבית נמוכה, ובחיכוכים בשוק, או אפילו בטבעו של ההון - לוקח זמן לבנות סירה, שמונעים את האפשרות לתיקון מהיר, ולכן יוצרים, במהלך התיקון, אבטלה. ראיות על זה שהתעסוקה במגזר הייצור ירדה הן קונסיסטנטיות עם הרבה מאוד תיאוריות. יש הסכמה מקיר לקיר שרוב הירידה הזו נגרמה מזה שהשיפור הטכנולוגי בפריון בענף הייצור היה מהיר בהרבה מענפי השירותים, ולכן התעסוקה בייצור ירדה ועברה לענפים אחרים. על כך שהייתה בועה בענף הדיור מסכימים פחות או יותר כולם. אלו לא ראיות לטובת התיאוריה האוסטרית של מחזור העסקים. אלו ראיות שמתאימות פחות או יותר לכל תיאוריה של מחזור עסקים.

כדי לשכנע אותי שיש משהו בתיאוריה הזו, אצה צריך להראות ראיות שתומכות בתחזיות של התיאוריה שמבחינות אותה מאחרות, למשל בנוגע למבנה ההון, בנוגע לצווארי הבקבוק שמונעים מעבר מהיר של עובדים, וכו'. לא אתה, ולא מצאתי אף אחד אחר, אפילו מתקרב לתת ראיות כאלה, למרות זמינות של נתונים, שאילו התיאוריה הייתה נכונה, היו יכולים בפירוש לתמוך בה.

מילה על קיינס - אני אחסוך לך את הפירוט. הביקוש היה שווה להיצע. זו עובדה שהיה מספיק ביקוש, לא תחזית של איזה תיאוריה. אנחנו לא יודעים להגיד מה קובע את הביקוש, ואיך זה ולמה היה משספיק ביקוש - אבל היה. זו עובדה. נכון - אין היום שום הסבר מניח את הדעת. אפשר כמובן גם להתווכח אם ההיצע מתאים עצמו לביקוש, או שהמחירים מביאים אותם לשיוויון. אבל אנחנו יודעים שהביקוש שווה להיצע בכל נקודת זמן. כל הפרטים על כמה הפרטים כן או לא חסכו, כמה הממשלה, וכמה המשקיעים, לא מוסיפים או מורידים לדיון כלום.
 
 
 
 
קריסקרוס
13/6/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

אתה עובר בין נושאים שונים ומשונים (כולל ניסיון ללגלג עלי - אני בטוח שהכל מאהבה) אבל נדמה לי שהשאלה שאתה מבקש לה תשובה היא "ראיות שתומכות בתחזיות של התיאוריה שמבחינות אותה מאחרות."

על זה אני יכול להגיב רק באמצעות חזרה על העקרונות, שהם מאוד פשוטים: לפי התיאוריה האוסטרית, כאשר מתערבים לשנות את מחיר הכסף (המקרה הטיפוסי, הורדת ריבית), נוצר עיוות כפול לאורך זמן: א) המשקיעים, הבנקים והציבור מקבלים היזון חוזר שגוי לגבי מידת הכדאיות של השקעות מסוימות ולכן תהיה להם נטיה גדולה מהרגיל להשקיע באופן שגוי. ב) ככל שההתערבות נמשכת תהיה הצטברות של 'שגיאות' השקעה, כשהכסף הזול מאפשר לשגיאות להצטבר, בלי תהליך של ניקוי. זו גם ההגדרה האוסטרית של בועה: הצטברות של השקעות שגויות ללא ניקוי שלהן.

הצטברות השגיאות אינה כרוכה בהכרח בשינוי מבני במשק. לדוגמה, טיפוסי לבועה בורסאית (כמו בועת הדוט.קום) שהשינויים המבניים במשק הם מצומצמים.

כשהבועה פוקעת, יש שפל בלתי נמנע. התיאוריה האוסטרית גורסת כי כדי לצמצם את משך השפל יש להתיר לשוק לתמחר מחדש, באופן חופשי ככל האפשר, את המחירים: את מחירי המוצרים, את מחירי חומרי הגלם ואת מחירי העבודה. כשעושים זאת, המשקיעים יכולים לשוב ולהבחין היכן כדאי להשקיע והיכן לא ותהליך של התאוששות יכול להתחיל.

לעומת זאת, כאשר ההתערבות נמשכת - לדוגמה, באמצעות תמיכה במפעלים ובחברות כושלים, באמצעות הזרמת כספים לשוק ובאמצעות ריבית נמוכה - ייתכן מקרה של ניפוח מחדש של בועה בלי ניקוי (כפי שקרה בשנים 2003-2007) או התמשכות של השפל, שכן המשקיעים איבדו את כספם, את עצמאות ההחלטות שלהם (כמו בהלאמה ממשית או מתרמזת) או את האמון בכך שהאיתותים שהם מקבלים מהשוק אכן נכונים.

התפישה האוסטרית, אם אני מפרש אותה נכונה (וזה לא בהכרח המצב) היא שהשפל הנוכחי הוא מצב מיוחד, שכן בפועל ספק אם כלי הנשק המסורתיים שמדיניות ליברלית מספקת (צמצם את התקציב בחדות, אל תדפיס כסף, תן לריבית לעלות לגובהה הטבעי והמתן) יספיקו, שכן כרגע ספק אם צמצום תקציבה של ממשלת ארצות הברית, לדוגמה, יספיק כדי לשנות את מצבה בפועל, שהוא פשיטת רגל. אולי זה היה אפשרי בתחילת ההתמוטטות, אבל ספק אם ניתן היה לעשות זאת בשלב כלשהו בלי שמיטת חובות חלקית של ארצות הברית, ובעקבותיה של העולם המערבי כולו.

מסיבה זו, קשה לראות איך ניתן להמנע מרוב ההתרחשויות החזויות הבאות. אפשר לדחות אותן לזמן מה, אך לא לאורך זמן:
א. התמוטטות של משטרי מטבע (כמו האירו, הדולר).
ב. שמיטת חובות של רוב מדינות המערב. בחלקן ישירות, בחלקן באינפלציה
ג. קריסה של כמה וכמה משטרים מערביים. כשיקרוס אחד, תדע שיהיו כמה.
 
 
 
 
רק מאהבה
13/6/2011
נכתב על ידי שאול

לא עם כל אחד אני לוקח את הזמן להתווכח - קבל זאת כמחמאה, והתעלם מהסגנון.

אני מסכים עם חלק ניכר מהניתוח שלך - לא עם כולו, בעיקר לא עם הצפי לאפוקליפסה, אבל בוודאי שחלקים ממנו נכונים. כל מי שאינו טוכולסקי פחות או יותר צריך להסכים עם החלקים האלה.
אני רק טוען שאותם חלקים מתאימים, פחות או יותר, לכל תיאוריה קיימת של מחזור עסקים, ולכן יש הרבה אנשים חכמים מאוד שתומכים באותם חלקים, גם בלי להיות אוסטרים. אני חושב שמה שבייחוד מבחין את התאוריה האוסטרית הוא דווקא הדבר שלו יש הכי פחות תמיכה של ראיות. זה הכל.

ובבנין ציון ננוחם.