קרב המאה
  השני של האייק-נגד-קיינס יצא. רבים ציינו זאת, ועכשיו גם אני מצטרף. סרט זה, כמו הסרט הראשון, הופק על־ידי אקונ-סטוריז.

הסרט הראשון בסדרה היה אחת ההצלחות המפתיעות של השנים האחרונות באינטרנט, במיוחד בהתחשב בתוכנו—עימות מילולי בין שני כלכלנים שוכני־עפר, המוגש כשיר ראפ—ועוד יותר בשל העובדה כי אופן ההגשה לא בא על חשבון הדיוק בהצגת רעיונותיהם הכלכליים של האייק וקיינס.

הסרט השני ממשיך את הדיון בקודמו: הראשון עסק בעימות בין האייק לקיינס בנושא מחזורים כלכליים, שפל וגאות; ואילו השני—קרב המאה—עוסק בפתרונות של קיינס ושל האייק לבעיית השפל הכלכלי המתמשך.

הסרט השני, כקודמו, מקפיד כי ההפקה המלוטשת—הקליפ הוא כמעט מיני-סרט מופק לעילא—והמסגרת הקצבית לא יכרסמו באיכות ובאמינות של התכנים. התיאור חד, תמציתי ומדויק. ואולי אין זה מפתיע: האיש שמאחורי המלים הוא ראס רוברטס, כלכלן שיודע לכתוב וגם יודע לדבר (כדאי לראות את הווידאו כאן). על צד הבימוי אחראי ג'ון פאפולה המוכשר.

בסרט רעיונות ופכים קטנים רבים, עליהם תוכלו לקרוא fכאן (וגם לתרום משהו לא יזיק, יא נקניקים. אני תרמתי 10 דולר). רעיונם הבסיסי של שני הסרטים הולך בעקבות חלומו של האייק לערוך עימות בינו ובין קיינסיאנים וסוציאליסטים על הרעיונות שמאחורי תפישותיהם, ומוסיף לו שפע קריצות קטנות: בפינותיהם של המתאגרפים ניצבים מאלתוס (בפינתו של קיינס, כמובן), לודוויג פון מיזס (המגולם על־ידי הכלכלן ג'וזף ט. סאלרנו) וסיי (המגולם על־ידי הכלכלן אנדראס הופמן); ואת הדמות המחלקת את כספו של הציבור לבעלי ההון—יו"ר הפד בן ברננקי—מגלם אביו של הבמאי.

סיומו של הקליפ, ריאליסטי ועגום, מציג את האייק מעניק חבטה אימתנית הממוטטת את קיינס, פיזית ורעיונית, כשאז מסייע לו השופט לקום ומניף את ידו של קיינס כמנצח. קיינס מושך בכתפיו בתימהון, מחווה להאייק מעין "מה אני יכול לעשות, זו הייתה הבחירה שלהם" וזורם עם מברכיו.

סיום זה של הקליפ—קיינס המובס, מנצח; והאייק המנצח, נדחק פעם נוספת הצידה—מהדהד אירועים שאירעו. בשנת 1930 פרסם קיינס בשני כרכים את מה שהאמין שיהיה הספר שיחקוק את שמו בתולדות הכלכלה: "מסה על כסף." להפתעתו של קיינס, לא כך היה. האייק הקדיש חודשים ארוכים לכתיבת מסת ביקורת מקיפה בשני חלקים על המגנום-אופוס של קיינס, מה שהוביל את קיינס המובס לומר לכלכלן הצעיר (האייק היה אז בן 32): "אה, לא חשוב, אני כבר לא מאמין בכל העניין הזה" (כלומר, בתיאוריה של "מסה על כסף"). מאמין או לא, קיינס פרסם ביקורת קצרה משלו על הספר "מחירים וייצור" של האייק (עניין שהייתה בו בעייתיות מסוימת, שכן הספר נכתב גרמנית, וקיינס לא שלט בשפה זו במידה שהייתה מאפשרת לו לקוראו) ואחר־כך, בתרגיל נבזי אף יותר, שילח את אחד מנאמניו, פיירו סרפה, לכתוב ביקורת ארסית על אותו ספר.

האייק לא נפגע כל־כך מהביקורת, אך לא הצליח להבין כיצד מוכן קיינס לפטור את המסה בה השקיע מאמץ כה רב בנפנוף של "שיניתי את דעתי." מאוחר יותר, הוא נרתע מתגובה מפורטת על "התיאוריה הכללית" של קיינס, שלמעשה חזרה על עיקר הרעיונות ב"מסה על כסף," בהסתייגו מחזרה נוספת על סיפור "מסה על כסף." האייק השיטתי והיסודי מעולם לא הצליח להבין את נוהגו המרקוריאלי והפלאמבויאנטי של קיינס—שאת "מסה על כסף" פרסם תוך הצהרה גלויה שמדובר בעבודה שלא הושלמה—ממש כשם שלא הבין מדוע קיינס, שהיה הומוסקסואל, אינו מזמין אותו לאירועים מסוימים, לגברים בלבד.

כל זה לא הפריע לשניים, מכל מקום, להמשיך לקיים קשרי ידידות והתכתבות עד מותו של קיינס ב-1946. קיינס, הרוח החיה מאחורי הסדר ברטון-וודס, כתב להאייק בשנותיו האחרונות עם שבחים רבים ל"הדרך אל השיעבוד" של האחרון.

ודרך אגב, השיר בקליפ מבוסס על "Sacrifice" של דירטי-אלאגנס.
 
 
רשימת תגובות (3)
 
 
נ.ב.
9/5/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

אה, כן, וכדי שלא אשכח: מאמר מעניין על שובו של האייק למרכז הזירה, ומאמר ביקורת על פרסום מחודש של "חוקת החירות" של האייק. המאמר הוא של פרנסיס—"קץ ההיסטוריה"—פוקויאמה והוא מתפרסם ב"ניו יורק טיימז," ומזה אפשר להבין די הרבה דברים.
 
 
 
 
בגלל שקצת רגוע פה בזמן האחרון...
20/5/2011
נכתב על ידי שאול

זה זמן טוב להזכיר את האזהרות מפני האבטלה שתתרגש עלינו עם יעלה שכר המינימום?
 
 
 
 
המממ, לא חושב שתהיה ממש אבטלה...
28/5/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

ההעלאה, אם מחשבנים אותה עם אינפלציה, תהיה די קטנה. מכל מקום, כל ענייני שכר מינימום הם תמיד יישומים של פרדוקס הערימה או כשל צבר עבודה (או, אפילו, אם תרצה, פרדוקס אכילס והצב. הרעיון הוא תמיד כזה:

ידוע לנו כי העלאה של אגורה אחת בשכר המינימום לא תגרום נזק או שהנזק אינו ניתן למדידה.
העלאה של שתי אגורות בשכר מינימום היא רק אגורה אחת מעל שכר מינימום, וידוע לנו מהסעיף הקודם כי העלאה בשיעור כזה אינה גורמת נזק. לכן, לא נוכל לומר שניתן להצביע על נזק מהעלאה של שתי אגורות.
העלאה של שלוש אגורות... (וכן הלאה, כמו בפרדוקס הערימה).

אם נראה לך שלוגיקה ברמה הזו אינה מופעלת, אתה מוזמן לעיין בדו"ח שכתבו בביטוח הלאומי בנושא. הם טענו כי יש וויכוח האם שכר מינימום גורם נזק או לא, שכן קארד וקרוגר (המחקר המשמעותי ביותר) הצביעו על כך שהעלאה קטנה מאוד בשכר מינימום אינה גורמת לנזק. אשר על־כן, לא הוכח שהעלאת שכר מינימום במידה מזערית אינה גורמת לנזק ומכאן נובע שאפשר להעלות את שכר המינימום בכל שיעור רצוי.

כמובן, אפשר להתיר את העניין באותו אופן שבו מתירים את פרדוקס אכילס והצב. כלומר, נטען כך:

ידוע לנו כי העלאת שכר המינימום ל-20,000 שקל תגרום נזק חמור ביותר (על כך אין ויכוח, כמובן).
ידוע לנו כי גם העלאה צנועה יותר, ל-10,000 שקל, תגרום לנזק קשה (וגם על כך אין ויכוח, כמובן).
אפשר להמשיך עוד קצת הלאה...
ולהגיע למסקנה ברורה: כל העלאה משמעותית בשכר המינימום, מעבר לסכום שהיה משולם לולא היה חוק כזה, תגרום לנזק.

עכשיו נותר לנו רק "המקרה הפרטי." מחד, יש טענה כי כי העלאה של שכר המינימום במידה מעטה, קרוב מאוד לשכר שהיה משולם לולא היה חוק כזה, תגרום להעלאת שכרם של עובדים ברמות הנמוכות, שכן ההפרש ייספג על ידי המעבידים (האם תפטר עובד כי הוא עולה לך 41 שקל יותר? האם לא תבזבז כסף רב יותר על הכשרת עובד חדש?) והעובדים, שיהיה להם שכר גבוה יותר יצרכו יותר, ובא לציון גואל.

מאידך, קיים היגיון כלכלי פשוט המצביע על־כך שגם מספרים קטנים הם מספרים. כשאתה מעלה את שכר המינימום ב-80 שקל, נאמר, מעסיקים אינם בוחנים את העניין לפי עובד אלא לפי כלל העובדים. לכן, רשת מרכולים, סופרמרקטים וחנויות כלבו המעסיקה 10,000 איש בשכר מינימום תחשב את הסכום הנוסף במכפלה חודשית ושנתית. הבוס הגדול יקח מחשבון ויגיע למסקנה שהוצאות השכר שלו עולות עכשיו ב-10 מיליון שקל, ואי-לכך ובהתאם לזאת יפוטרו עובדים, כדי שהוצאות השכר שלו לא יעלו (הבוס, בדרך כלל, לא יעשה את זה ככה: הוא פשוט יתן הוראה שהוצאות השכר יישארו בעינן וישאיר את כאב הראש של הפיטורים לסניפים.