האונה - מאמרים

דמגוגיה ללא צבעי מאכל

אורי רדלר

11/8/2009

אין כמו מחקר טוב ומעורר מחלוקת כדי להוציא את הטוב והרע שבבני־אדם. אין כמחקר טוב להכעיס את המשוכנעים, ויותר מכל חושף מחקר כזה את טיבם האמיתי של המחזיקים באמונות הבל. כשערוות הכסל שלהם נגלית בשער בת־רבים.

מקרים כאלו אינם מתרחשים לעתים קרובות מאוד, אך כשהם קורים, תמיד נפלא לראות את התגובה. יש בעלי אמונה המסתרבלים בשתיקות זן ובאמירות מעורפלות; אחרים טורחים להדגיש כי מדובר בעניין של אמונה—עניין נפרד מעסקי מחקר ומדע; ויש כאלה הגורסים כי 'אולי מדובר בשטויות, אך זה כיף בכל זאת'. התגובה הראשונית להפרכה, ובמיוחד של כהני האמונה, היא בדרך כלל אחת: זעם דמגוגי שוצף.

דוגמה נאה לכך ניתנה בשבוע החולף. הסוכנות לאיכות המזון בבריטניה—סוכנות ממשלתית בלתי־תלויה, הפועלת מתוקף חוק מ־2000 "להגן על בריאות הציבור ועל ענייניו של הצרכן ביחס למזון" פרסמה מחקר ממנו עולה כי לאוכל אורגני אין כל יתרון על־פני אוכל תעשייתי רגיל בהקשר של בריאות או תכולה.

המחקר שפורסם כלל סקירה של תוצאותיהם של 162 מאמרים שפורסמו בירחונים העוסקים בתזונה, וכללו 3,558 השוואות של מרכיבים מזינים ומרכיבים אחרים באוכל אורגני ובאוכל שיוצר בשיטות רגילות. ההשוואה המקיפה העלתה כי באוכל מן הצומח, תכולת הזרחן והחומצה הגופרתית הייתה גבוהה יותר באוכל אורגני; בעוד תכולת החנקן גבוהה יותר באוכל רגיל. באוכל אורגני מבעלי חיים הייתה תכולת חנקן גבוהה יותר. ההבדלים האלו נבעו, ככל הנראה, ממאפיינים שאינם קשורים ישירות לאופן בו גודלו מוצרי המזון. בכל שאר המובנים והחומרים, לא היה הבדל כלשהו בין אוכל אורגני לאוכל שיוצר בשיטות רגילות. המסקנה הסופית של החוקרים הייתה כי "לא נמצאה עדות להבדל בתוכן התזונתי ובחומרים אחרים בין אוכל אורגני ורגיל, גם במזון מן הצומח וגם במזון מן החי.... ועוד אין עדות לכך שצריכה מוגברת של מרכיבי תזונה הקיימים בכמויות גדולות יותר בגידולים ובמשק חי אורגני לעומת גידולים ומשק חי רגילים, יועילו לאנשים הצורכים מזון באופן רגיל, ולכן אין זה סביר כי ההבדלים בתוכן התזונתי משפיעים על בריאות הצרכן." (מצוטט מהמחקר, כאן).

העיתונים סיכמו את הדברים בפשטות: המזון האורגני אינו מועיל לשום דבר. אין לו שום יתרון בריאותי או אחר.

קו ההגנה הראשון של רבים היה ענייני. היו שהצביעו על־כך שמזון אורגני כולל כמות גדולה יותר של חומרים חשובים כמו בטא־קרוטן, שאדם נזקק להם. הטענה הזו נזנחה במהירות—בין השאר כי היא לא נכונה (המחקר בדק נקודה זו והעלה כי אין כאן כל הבדל)—ובמקומה אומצה הטענה כי בגידול קונבנציונלי נעשה שימוש בחומרי הדברה העלולים להיות מסוכנים לאדם. הקביעה עצמה אינה נכונה: כמות החומרים המדבירים והמדשנים הכימיים במזון רגיל אינה גדולה מזו שבמזון אורגני, מהטעם הפשוט שחומרי הדברה נועדו להתפרק במהירות רבה ואילו החומרים המדשנים נועדו, כשהם כבר מגיעים לאדמה, להפוך לאותם חומרים ממש שמנסים המגדלים האורגנים ליצור. חיטה או עגבניות דורשות אותם חומרים בדיוק. הבחירה בקו הגנה זה, עם זאת, הייתה נבונה, מנקודת מבט טקטית, בהעבירה את הדיון מתחום השיח הרציונלי לתחום האמוציונלי. מי מאיתנו אינו חושש משמות מפחידים כמו "רעל" או "מדביר" או "כימיקלים רעילים." אפשר לקבל סרטן רק מלקרוא צירופים מפחידים כאלה יותר מדי פעמים. ועל־כל זאת, אסור לשכוח את הסכנה הנשקפת ל לילדינו היקרים, הפעוטים וחסרי־הישע, המביטים בנו בעיניים גדולות ושואלות, בעוד אנו משקים אותם ברעל עכברים שגודל בחוות הרשע הקפיטליסטיות.

כאן נכנסת לתמונה רחל טל־שיר. לגברת זו יש טור נמרץ העוסק בענייני מזון אורגני ב"הארץ." הטור שלה, נרגן משהו גם בימים כתיקונם, טיפס לשיאים חדשים של רוגזת מרירה עם פרסום המחקר הבריטי.

אין רע בלי טוב, כמובן, וניתן ללמוד מהמאמר של טל־שיר דברים רבים. לא, לא על אוכל אורגני: על טקטיקות של דמגוגיה.

טל־שיר פותחת את דבריה בתיאור של מחקר מגוחך לחלוטין ("מחקר... מצא כי נשים שאכלו גזר וביסלי בלבד בחודש השלישי להריונן אינן בקבוצת בסיכון להידבק בדלקות במערכת הנשימה בעשור השביעי לחייהן") ומיד מספקת את הנמשל: "בסוף השבוע שעבר פורסם בתקשורת כי מחקר בריטי, מופרך כמעט באותה מידה, [ש]מצא שלתוצרת אורגנית אין אין יתרונות תזונתיים על תוצרת שאינה אורגנית." מדוע מגוחך? פשוט: "האם אי פעם נכתב, למשל כאן, שהסיבה להעדיף צריכת ירקות ופירות מתוצרת אורגנית היא הערכים התזונתיים המשופרים שלהן?"

כמובן שלא. איך אפשר לחשוב אחרת? בעצם, אולי ניתן היה להבין זאת, ולו ברמז מהצירוף "אוכל בריא" החוזר עד אין גמר אצל טל־שיר? משווקי אוכל אורגני טוענים כי הוא עשיר יותר בחומרים נחוצים ואינו נגוע בהורמונים, אנטיביוטיקה, רעלים קשים ועוד. ורד לב, במאמר המתגדר בתואר "מאמר מקצועי," טוענת כי האוכל האורגני "בריא יותר. ישנם מחקרים היום המראים כי במזון אורגני תכולה גבוהה יותר של ויטמינים ומינרלים. המזונות שאינם אורגניים עשויים להכיל שאריות של הורמונים ותרופות (אותם מקבלים בעה"ח)."

כל זה כבר לא משנה, כמובן, שכן טל־שיר רואה בנקודה הראשונה עניין שהוכח ואין צורך לעסוק בו עוד. היא ממשיכה ישירות אל הנקודה הבאה: "[חקירת] ההבדלים התזונתיים... מתעלמת... מהיתרון העיקרי של התוצרת האורגנית: העדרם של חומרי הדברה ממנה." המחקר אינו מתעלם מכך, כמובן: הוא חוקר עניין אחר וטענה אחרת. למעשה, הסוכנות לאיכות המזון מקדישה חלק לא מבוטל מזמנה לבחינת סוגיות הקשורות לשאריות חומרי הדברה, ועורכת בדיקות מקיפות בנושא זה. כל זה לא ממש משנה לטל־שיר. היא כבר יודעת כי "זו בחירה חצופה וגם שרלטנית, מפני שידוע לכל שהחקלאות האורגנית לא נולדה כדי להתמודד עם ערכיו התזונתיים של המזון אלא כדי להתגבר על בעיית חומרי ההדברה המזיקים."

החוקרים בסוכנות לאיכות המזון בבריטניה הם, כפי שראינו, חצופים ושרלטנים. הם עורכים "ספין מחקרי" שמבוסס על הנחה מרושעת "כולנו כסילים גמורים... אפשר להאכיל אותנו בכל סיפור... לא משנה כמה ארוכה שורת המקרים שבהם התגלה שמחקרים שימשו רק כדי להכשיר מוצרים מזיקים, אנחנו ממשיכים לסמוך עליהם... [המחקר] ממחיש היטב גם כיצד תעלול יזום, שמתוכנן על ידי גופים ציבוריים או תאגידים [יכול להסיט את דעת הציבור והתקשורת מהמהות] חומרי ההדברה והנזק שהם גורמים לא רק לבריאות אלא גם לתשתיות."

כל המחקרים חשודים. העולם מלא מזימות מרושעות. טוב שיש אנשים אמיצים כמו רחל טל־שיר שחוקרים את העניין. כלומר, קוראים את המחקר הזה ותיכף יחשפו את הבעיות שבו. או את התקציר לפחות? או ידיעה מפורטת בעיתון? משהו. לא. טל־שיר יודעת על המחקר רק מצפיה "בכתבה בטלוויזיה," שעיקר עניינה בה היה "המגישה היפה והאינטליגנטית." מבחינתה, די בצפייה החוקרנית שלה כדי להעלות שאלות קשות בנימה בוטה: "איש לא טרח לבדוק, לפני הדיווח הפומפוזי, מי יזם את המחקר הזה ומי מימן אותו... הרי אין זה סוד שחלק גדול מן המחקרים מוזמנים על ידי יצרנים וממומנים על ידיהם. זה גם לא סוד שכמעט כל דבר בעולם שלנו אפשר לקנות בכסף. לכן משונה שאף אחד לא בדק מה הקשר בין המחקר הזה לבין, נניח, יצרנים של חומרי הדברה." טל־שיר משוכנעת שיש קשר. בעיניה יש רק שתי אפשרויות: או שיש קשר שגילו אותו, או שיש קשר שלא גילו אותו. קשר יש בכל מקרה. אם לא מצאו קשר ל"יצרנים" המסקנה היא כי "הקושי למצוא מי עומד מאחורי מחקר כזה מעיד עליו."

למעשה, המזימות של רשעי המחקר הספיני הן רק עדות להתחזקות המגמה הבריא... סליחה, האורגנית: "התוצרת האורגנית נהפכה מתופעה אזוטרית למגמה, לכוח שוק מאיים, לשחקן מרכזי, ואף אחד כבר לא יכול להתעלם ממנה."

כמאמינים רבים, גם טל־שיר עומדת על זכותה לא לבדוק מי עומד מאחורי המחקר. הגישה כאן תמוהה, לכאורה, כאשר זוכרים כי טל־שיר התנאתה לפני זמן לא רב בהקפדתה היתרה לא רק לקרוא מאמרים, אלא גם "לחקור מי עומד מאחורי המחקר, מי יזם אותו, מי מימן אותו." כאן, הטלוויזיה מספיקה, וברור גם מדוע: מידע העלול לערער את מערכת האמונה נדחה באופן מקדמי בטיעון כי עצם היותו סותר לרעיונות האמונה מעיד על־כך שהוא שקרי או מוטעה במכוון. לא ייתכן כי הוא נכון כי אם הוא נכון, סימן שהאמונה שגויה, ודבר זה לא ייתכן.

טקטיקה אחרת, שהמרקסיסטים שיכללו לכדי אמנות, היא פסילה של מידע המסכן את המאמין בטענה שמעלה טיעון סותר־אמונה חייב להיות שקרן, מסית, ספינר, רמאי, שרלטן, וכדומה. כיצד יודעים זאת? התשובה פשוטה, הוא העלה טיעונים נגד האמונה. כל אלו שאינם לנו, ברור שהם לצרינו. כך נמנעת מהמאמין התמודדות עם טיעוני נגד. אני צריך לקרוא את זה? מה פתאום! הרי ברור שהכותב שייך לבורגנות הרקובה.

הטקטיקה המרכזית, עם זאת, מיועדת לקוראים הלא מאמינים. אחת הדרכים האפקטיביות ביותר לגרום לדיון לעבור מנושא לא נעים ולא נוח לנושא נוח יותר היא פשוט לעבור לנושא הנוח יותר באמצעות "הסחת מליח אדום: הסטת הדיון לנושא אחר, ועיסוק בו כאילו הוא השאלה האמיתית.

ההסחה מתבצעת כבר בכותרת המשנה: "האם מזון שגודל בעזרת חומרי הדברה הוא באמת לא פחות מזין מתוצרת אורגנית? כן, אבל זאת בכלל לא השאלה." מה השאלה? השאלה היא האם יש יותר שרידי חומרי הדברה במזון שגודל בעזרת חומרי הדברה. המחקר לא בדק את השאלה הרצויה, ומאליה עולה השאלה החשובה באמת: מדוע הוא לא בדק את השאלה הרצויה? אולי הוא עסק בנושא אחר מטעמים תמימים ולא מרושעים (פחחח! מי מאמין לזה?), או שאולי פשוט המחקר סטה מן הנתיב הנכון לערוץ צדדי ולא חשוב כמו המחקר שעוסק ב"נשים שאכלו גזר וביסלי" (כן, בטח!), או שאולי מדובר במזימה מרושעת של שטני הקפיטליזם המתועש הפוסט־קולוניאליסטי הרומסים ביד רמה ומרמים את כולנו כל הזמן ומרססים לנו די־די־טי עם הסחות תודעתיות מהאוויר אבל אנחנו עוד נתפוס את כולם ונתלה את החארות (הסינטטיים) האלה על עץ שגודל בתנאים אורגניים וחה-חה-חה אנחנו נצחק כשרודפי הבצע האלה יתחננו שנסלח להם על המעשים הרעים שלהם אבל אנחנו נראה להם מה זה, מוות לק-פי-טליסטים! מוות לק-פי-טליסטים! מוות לק-פי-טליסטים! מוות לק-פי-טליסטים! מוות לק-פי-טליסטים! מוות לק-פי-טליסטים!

איפה היינו? אה, כן, האם יש יותר שרידי חומרי הדברה במזון שגודל בעזרת חומרי הדברה? התשובה היא כנראה שכן, אבל זו לא השאלה. השאלה החשובה אינה האם השרידים האלו הם ברמה המסכנת את הציבור. התשובה על שאלה זו פשוטה: לא. הם לא מסכנים את הציבור. מחקרים שנערכו בשנים האחרונות בבריטניה, באיטליה, בהולנד, בספרד, ושוב באיטליה, ניו זילנד, ובמקומות נוספים לא הצביעו על רמות מסוכנות של שרידי חומרים מדבירים. הציבור אינו ניצב בפני סכנה כלשהי.

הטעם המרכזי לדבקות באוכל אורגני, שגידולו קשה ויקר, טעמו רע ותועלותיו אפסיות היא אמונית. אנשים אינם עושים דבר שאין בו טעם, כמובן. האורגניסטים מוכנים לוותר על גלידה שוקולד וניל, ולכרסם את דרכם מבעד להררי נסורת ירוקה וחול אורגני מכאן ועד יום מותם רק אם הדבר מעניק להם גמול כלשהו. במקרה הזה, הגמול הוא ייחודיות. ראשיתה של התנועה הירוקה במערב באנשי כמורה ובבני־אצולה—שני מעמדות שניצבו תחת איום מובהק מצד מגמות החילון ועלייתו של המעמד הבינוני—שביקשו לשוב ולרכוש לעצמם תחושה של ייחוד והתעלות מעל ההמון הפשוט, ההוי פולוי. האורגניות שירתה את טעמם ומטרותיהם בשני מובנים: ראשית, היא הייתה לא מובנה ורחוקה מטעמו של ההמון, כך שלאוחז בטעם האורגני הייתה היכולת להתגדר בייחודיות שאינה מובנת ונהירה להמונים. באופן דומה, ובהתאם לאותו קהל, גם האסקטיות, ההתענות וההתנזרות מתענוגות הלמה את טעמם של אנשי דת ואת המזג המאמין בכלל. התייסרות, צום, הימנעות מהנאה והתנקות פיזית ומוסרית הם מהקווים המרכזיים המבחינים ומייחדים את המאמין.

נימת העוינות הגלויה בה מקדמת רחל טל־שיר, למשל, את הפופולריות הגואה של האוכל האורגני, היא עדות יפה למזג זה: "ההתיירקקות מוכיחה שבתוך תקופה קצרה יחסית נהפכה המהפכה הירוקה מזרם שולי, שלא לומר סהרורי, לתעשיית מיינסטרים שמתחנפת בהצלחה אל לקוחותיה... התעשיה הזאת, מרשימה ומרובת זרועות ככל שתהיה, מוותרת לעתים קרובות על הרעיונות הבלתי מתפשרים של המהפכה ועל תפישת העולם הכוללת שלה ומאמצת טכניקות מניפולטיוויות שמקורן בתרבות שממנה ניסינו להתנער." האוכל האורגני אינו דבר לעצמו אלא מסלול למהפכה רוחנית שלמה, שההיבט הפיסי שלה (אכילת דברים מסוימים, ובעיקר הימנעות מאכילת דברים מסוימים אחרים) משני להיבט הרוחני.

במובן מהותי זה, כמובן, אין שום משמעות לתשובה לשאלה האם יש תועלת באוכל אורגני. במבחן האמונה, המאמין אף עשוי להתחזק בתחושת הייחודיות שלו בזכות יכולתו לדבוק בדבר שאין לו שום חיזוק עובדתי. לתשובה יש משמעות חשובה במישור אחר: אחד היתרונות המוקנים למאמין היא היכולת להתנשא על פני אלו שאינם מאמינים ולהוכיח אותם.

מצד שני, אפשר תמיד להתנחם בידיעה שגם למאמינים שאומרים שאין להם טלוויזיה דווקא יש טלוויזיה, ושאפילו טבעונים יכולים להיות שחורדיניות. אני מניח שהסיפוק המתחטא מעובדות כאלו היה זה שאפף את אלו שהוקיעו את צביעותם של הכמרים בימים עברו. אולי.