אילוזיה
 


אינפנטיליזם כלכלי
אין טעם לכתוב על חוק השכירות החדש—עשיתי זאת ביחס להצעות דומות שהועלו בעבר, ועתה עושים זאת אחרים וטובים. עקרונית, יפים לו כל הדברים הנאמרים ביחס לניסיונות המטופשים האחרים לפיקוח ולקיבוע מחירים. זה לא עבד בתקופת הצנע, זה לא עובד בתקנות ממשלתיות היום, וזה לא יעבוד בעתיד. את החביתה הזו אפשר להפוך חמשת אלפים פעם—אבל בסוף היא תמיד תהיה עשויה מביצים. אין דרך לקבוע מחיר 'נכון' למוצר, וכל ניסיון לעשות זאת מוליד הגבהה של חסמי הכניסה לשוק ופגיעה במוכרים ובקונים בשוק.

החוק מעניין, עם זאת, בהיבט הפסיכולוגי שלו. כלומר, תחת מעטה של ניתוח רציונלי, לכאורה, של השוק ושל ההישגים שיכולים להניב חוקים להגבלת מחירים, רובצת במקרה זה, כמו במקרים רבים אחרים, תפישה ילדותית של השוק והאופן בו הוא פועל. אני אכנה זאת "אינפנטיליזם כלכלי."

הרציונל שניתן לחוק על־ידי מנסחיו הוא ש"מאחר שלשוכר עלויות שקועות, כלכליות ואחרות, בדירה... הרי שהוא נמצא בנקודת מיקוח נמוכה בהגיעה של שנת השכירות לקצה... התנאים שבהם מתבצעת העסקה אינם סימטריים." כלומר, המוכר חזק והקונה חלש. למשכיר יתרון, לשוכר חיסרון. תכנית הייצוב נועדה, לכאורה, לחזק את השוכר ולהשיב את הסימטריות בשוק.

כפי שכל שכל משכיר או שוכר יכול לדווח מניסיונו, הטיעון הזה הוא קשקוש מקושקש. עבור המשכיר יש רמה גבוהה יחסית של כדאיות בהמשך השכרת הדירה לשוכר טוב וראוי, גם כשהדבר כרוך בוויתור על העלאת שכר הדירה. המשך השכירות המשך 'חלק', ללא פערי זמן בין שוכר לשוכר, ללא התרוצצות וכאב ראש, בלי צורך בביצוע פעולות כמו סיוד, שיפוץ ותיקון לקראת שוכר חדש, ובעיקר: הוא זוכה בראש שקט, בלי ההימור שתמיד יש בו סיכון, שהשוכר הבא יהיה בעייתי.

יש גם משכירים אחרים, כאלו שיהיו מוכנים להתאבד כדי להעלות את שכר הדירה בסכום כלשהו. יש כאלו המחזיקים בדירות אותן הן מתחזקים באופן מזעזע. יש כאלו בהחלט. אך המשכירים האלו זוכים בדיירים הראויים להם ואם במקרה נקלע לדירתם שוכר טוב, הם הופכים אותו לשוכר רע. כשהדירה מוזנחת ובעל הבית אינו טורח בשיפורה ומתעניין אך ורק בתשלום, השוכרים מתנהגים באופן דומה.

אי-הסימטריות כאן היא בדיון גמור.

אפשר גם לחשוב על מקרים אחרים בהם מוטל פיקוח על מחירים, כביכול כדי לתקן א-סימטריה, וגם בהם מדובר בא-סימטריה דמיונית. לדוגמה, נטען תכופות כי הקונים ברשתות שיווק חשופים למיני הטעיות וגניבת דעת מצב הרשתות, הנהנות מיתרון מומחיות ניכר על פני הקונים. אך היתרון הזה אינו אמיתי. ראשית, כניסתן של רשתות שיווק זולות מקזזת בהתמדה את יתרון הא-סימטריה, וההעדפה המובהקת של קונים לקנות ברשת הזולה יותר, במיוחד כאשר המצב הכלכלי ירוד יותר, מעידה על־כך שגם יתרון המומחיות קטן מהנטען. בחינה של מתח הרווחים של רשתות שיווק (רווח נקי של 2-3 אחוז) מעיד על היכולת המוגבלת מאוד של הרשת למנף את יתרון המומחיות שלה. נוסף על־כך, לקונים יתרון בדמות העלות השקועה הנמוכה—הם יכולים במאמץ קל ללכת לחנות אחרת—כך שלאורך זמן אי־הסימטריה נוטה להיות אפס.

אי-סימטריה עקבית, שאינה משתנה לאורך זמן, היא תמיד תוצרת של פעולה ממשלתית המביאה להגבהת החסמים לכניסה לשוק, לצמצום מספר המתחרים בו ולהסכמים קרטליים משתמעים או מפורשים.

במלים אחרות, טיעוני היעדר הסימטריה הם חרטא.

אך מדובר בחרטא עם עקביות. כאשר בוחנים את הטיעונים על היעדר סימטריה, מתגלה מכנה משותף אחד: גדול מול קטן. כלומר, הטיעון להיעדר סימטריה תמיד מציין את יתרונו של בעל ההון הרב יותר מול בעל ההון המצומצם יותר. בעל החנות מול הקונה, המשכיר מול השוכר, המעסיק מול המועסק. במלים אחרות, אין כאן ניתוח של המצב בשוק אלא מעטה כאילו-רציונלי לטיעון הילדותי שהעשירים דופקים את העניים. אינפנטיליזם כלכלי.

אך מתחת לאינפנטיליזם הכלכלי הזה יש אינפנטיליזם כלכלי עמוק אף יותר.

ההוכחה המובהקת ביותר לכך שהעשירים דופקים את העניים היא שהם יותר עשירים. האוחזים באינפנטיליזם כלכלי סבורים כי עושרם העודף של העשירים בא להם בזכות תבונתם או בזכות ניצול נבון יותר ומחושב יותר של המשאבים העומדים לרשותם. העניים, לפי תפישה זו, הם טיפשים יותר ומחושבים פחות. מכאן נובע כי עצם העובדה שמישהו עשיר יותר מעידה יתרון תבונתו או עורמתו ומכאן על קיום עמדת כוח א-סימטרית בשוק. במלים אחרות, המסקנה כי "התנאים שבהם מתבצעת העסקה אינם סימטריים" אינה נובעת מניתוח אמיתי של השוק, אלא מהאבחנה הפשוטה שאחד הצדדים בעסקת שכירת דירה הוא בעל הדירה, ואילו השני אינו בעל הדירה.

וגם מתחת לאינפנטיליזם הכלכלי הזה יש אינפנטיליזם עמוק יותר. התפישות האינפנטיליסטיות כופרות בכך שבשוק מתקיימות עסקאות מרצון בין שני צדדים, שכל אחד מהם סבור כי הפיק את המיטב עבור עצמו. אם מתקיימת עסקה ואחד הצדדים לה עשיר יותר והשני עני יותר, גורס האינפנטיל הכלכלי כי העשיר יותר ניצל את העני יותר. העשיר נהנה מיתרון כוח ומוח, ולכן אין אפשרות כי העסקה מתגמלת עבור שני הצדדים. אם העני נכנס בעסקה כלשהי, הוא עושה זאת כי הוא טיפש, לא כשיר, או פגום, או כי העשיר הצליח לכפות עליו את העסקה, להונות אותו, לתעתע בו או לשבש את שיקול דעתו.

בשוק, כך לפי האינפנטיליזם הכלכלי, לא מתקיימות עסקאות אלא מעשי תרמית. ההוכחה המובהקת לכך היא עצם קיום עסקאות בשוק... לא מייאש?

זה רק אני?
שהרגיש קצת הקלה שאנחנו רק הולכים לבחירות מיותרות ויקרות ולא, חלילה, לחוק מע"מ אפס?

ובפינתנו: אלוהים אדירים!
אני לא יודע איך הגעתי לזה, אבל הגעתי: דר' אדם רויטר כותב בוויינט (באוגוסט! אורי!) שהפתרון האמיתי להאטה הוא הנפקת אג"ח, כי קודם חסכנו אז עכשיו אפשר לבזבז. אלוהים אדירים, האיש הזה הוא מנכ"ל של חברה!

חוק הלאום
חוק הלאום גורם לי לחשוב שאולי השמאל המתנשא באמת צודק: אם החוק הזה מייצג את מה שהימין חושב שיעבוד, ובכן...

ביסוד החוק הסברה המטופשת לפיה ניתן למנוע שינויים בתפישות הציבור באמצעות חוק שימנע את מימושם של השינויים האלו בחקיקה. ובמלים אחרות, המחוקק סבור כי חוק יסוד ישמש חסם יעיל בפני רוחות פוסט-ציוניות ומדינת-כל-אזרחיהאיות העלולות לנשב ברבים ולקנות להן אוהדים. אין בזה שום היגיון, כמובן. אם תהיה בישראל קהילה גדולה דיה של אנשים הסבורים כי ישראל צריכה להיות מדינת כל אזרחיה וכי חוק השבות צריך להיבטל—זה בדיוק מה שיקרה. איש לא יצליח למנוע זאת. בוודאי שלא חוק. בוודאי שלא חוק כזה.

עיקר שאין בו תוכן
נדלג לרגע על סעיפים 1-10, שהם סתם מחזור של דברים קיימים (דגל, המנון, חוק השבות) או הצהרות חסרות משמעות ("המדינה תפעל לקיבוץ גלויות ישראל," "המדינה תפעל למתן עזרה לבני העם היהודי הנתונים בצרה ובשבי" או "ישראל תהא מושתתת על יסודות החרות הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל") וניגש לסעיפים הממשיים. נדלג באותה רגל קלה גם על סעיף 11, הקובע כי יום העצמאות הוא "יום החג הלאומי של המדינה" וכי יום הזיכרון ויום השואה והגבורה הם "ימי זיכרון רשמיים של המדינה." כי כן, הלאום יהודי, והחגים שהוא מבקש להנציח הם חגים ישראליים מובהקים. חכם ביותר.

סעיף 12 המופתי קובע כך: "ימי השבתון הקבועים במדינת ישראל הם שבת ומועדי ישראל, בהם לא יועסק עובד אלא בתנאים שייקבעו בחוק; בני עדה המוכרת בחוק רשאים לשבות בחגיהם." מפשט הסעיף ניתן להקיש כי "בני עדה המוכרת בחוק" יצטרכו לשבות במועדי ישראל ויהיו רשאים לשבות גם בחגיהם. כלומר, אם אני ערבי מוסלמי, וה"עדה" שלי מוכרת בחוק, אהיה רשאי לשבות בעיד אל פיטר, אך אהיה חייב לשבות גם בשבתות ובמועדי ישראל, שכן החוק חל על כל "עובד" בלי קשר לעדתו.

מן החוק לא ברור מהי אותה "עדה המוכרת בחוק" ומהו העיקרון המארגן הקובע מה מהותה של "עדה." האם מדובר בדת? בזרם דתי? בקהילה המאורגנת לפי עקרונות מוסכמים כלשהם? העניין סתום וכמובן גם יביס את עצמו. לדוגמה, אם נניח כי החוק יעבור שיפורים נדרשים, שיבהירו כי ימי השבתון הם לבחירתה של כל עדה, הרי שניתן יהיה למצוא בו פתח לעניינים מעניינים מאוד. לדוגמה, עדה יכולה להיות גם העדה החילונית, שימי השבתון הקבועים שלה יהיו ימי ג' פעם בשבועיים.

הסעיף המקומם והמטופש ביותר הוא סעיף 13. ראשית, אני חושב שהמשפט העברי אינו טוב דיו לשמש בסיס או "מקור השראה" כלשון החוק למחוקקים ולשופטים. זה פשוט לא שם. זה אפילו לא קרוב לשם. זה אפילו לא במרחק טיסה של שש שעות משם. שנית, סעיף ב' קובע כי "ראה בית המשפט שאלה משפטית הטעונה הכרעה, ולא מצא לה תשובה בדבר חקיקה, בהלכה פסוקה או בדרך של היקש מובהק, יכריע בה לאור עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל." כלומר, אם נתקע השופט, חו"ח, יפתח את התנ"ך או את הרמב"ם או את התלמוד, או את בעלי התוספות, או את חסרי התוספתן, יעיין בו וימצא לו על נקלה את הציטוט הנוח, הנעים והחמים. וכידוע, מדובר בדרך כלל בשופטים יהודים, כך שאין שום ספק כי יימצא הציטוט הנוח לכל עניין, היפוכו, וכל גבן שבין זה לזה.

מה שהסעיף הזה ישרת בפועל הוא מתן יד חופשית לשופטים לכונן תקדימי-חרטא, המבוססים על השקפתם האישית, מגובה בציטוטים מן הגורן ומן המסכת, שהמתמחה רץ והביא להם. יש גוגל. יש אתר "ממרא." יש אסמכתא. ואם מישהו ערער? בריכת ההלכה היהודית רחבה היא וכולם יכולים לשחות בה, לפרשן אותה כרצונם, וגם להשתין במים.

כמו בסעיף 12, גם כאן הנידונים לחיות על פי החוק האווילי הזה יוכלו ללוש אותו כרצונם, והם אכן ילושו אותו כרצונם. אחד יפרש כך, האחר יפרש אחרת, השלישי יקים את העדה המוכרת של הסיינטולוגים והעניין יתפוצץ באופן נאה בפניהם של המחוקקים. המממ... ואולי בעצם כך ראוי שיהיה.

אווה אילוז, הסוף
מינויה של אווה אילוז, פרופסור לסוציולוגיה, לתפקיד נשיאת בצלאל הסתיים לפתע פתאום. אחד המרצים במקום גרס כי "פרופ׳ אווה אילוז קיבלה את התפקיד למרות שלא ענתה על הדרישות הבסיסיות בתקנון של בצלאל עצמה, משום שהיא אינה בקיאה באף אחד מהתחומים שבהם עוסקת בצלאל... היא גם מעולם לא ניהלה תוכנית אקדמית, מחלקה או פקולטה... התברר שאין לה כישורים בתחום, ואין לה כישורים ניהוליים.

אלו, כמובן, דברים שלא ניתן היה לדעת מראש. כאילו, באה מישהי, פרופסור והכל, ואין לה שום ניסיון בניהול או הבנה או קשר כלשהם לתחום האמנות או העיצוב—אם לא מביאים בחשבון עיגולים ומשולשים שהיא מציירת בפנקס כשהיא מדברת בטלפון—מי היה יכול לצפות שיתברר באופן מפתיע שאין לה שום ניסיון בניהול או או הבנה או קשר כלשהם לתחום האמנות או העיצוב?

הבאה בתור, יולי תמיר, המשמשת נשיאת שנקר. כידוע, היא לובשת בגדים, מה שנתן את כל הסיבות לצפות שיהיה כאן סיפור הצלחה.... והנה, כפי שיתברר בעוד כמה חודשים...

טיפשים זה אנחנו
בנק ישראל החליט, זה החודש השלישי ברציפות, להשאיר את הריבית על כנה בגובה של 0.25 אחוז. הפרשנות הרגילה היא שהפעולה נועדה להותיר בידי הבנק כלי נשק נוסף (כלומר, הורדה לרמה של אפס), אף כי הבנק עצמו גורס כי הפחתות הריבית האחרונות היו אמורות לתמרץ את המשק ולהאיץ את האינפלציה, אך אותן הפחתות "טרם באו לידי ביטוי מלא."

כך או כך, מדובר במשחקי כאילו. להורדה של רבע אחוז אין שום השפעה על השוק, ובהיעדר ירידה בדולר—התמריץ לפעלתנות האווילית של הבנק לקניית דולרים—הבנק למעשה לא רלוונטי. אנשי הבנק יכולים, לפיכך, להתרווח לאחור, ליהנות מהנוף, ולהתפנות לעיסוק החביב עליהם בשנים האחרונות: הצקה לבנקים עם דרישות מופרכות חדשות לבקרים. בשעות הפנאי, אפשר גם להציץ לידיעות מיפן, הגולשת למיתון נוסף. לשם אנחנו נוסעים... כן, אין ספק שהשיטה עובדת.

החכם ההודי
אפשרות חלופית מזמן נגיד הבנק המרכזי ההודי, ראגוראן ראג'אן. האחרון מונה לתפקידו ובניגוד חריף לרוב מקביליו החל להעלות את הריבית בהודו כדי להיאבק באינפלציה שם ופתח בצעדים לליברליזציה משמעותית של השוק, כולל יוזמה לאפשר פתיחת בנקים חדשים במדינה. הגינויים בהודו ובעולם היו לא נעימים, אך ראג'אן התעלם מהם. זה היה הצעד הנכון.

ראג'אן, כלכלן במקצועו (כמובן) פרסם בשנת 2005 מאמר מעניין, שבו הצביע על בעיה אפשרית חמורה בתמריצים שגויים, ובמיוחד העיוות בתמריצים שמחוללת ריבית נמוכה, הדוחפת את השוק לעבר השקעות בסיכון גבוה יותר.

זו הייתה האזהרה. אחרי פרוץ המשבר הכלכלי בשנת 2007/2008 פרסם ראג'אן (במשותף עם דיאמונד) מאמר נוסף, שניתח את הסיבות למשבר:

בנק מרכזי המבטיח לקצץ בשיעורי הריבית בתנאים של מצוקה בשוק, או שהוא מוטה לכיוון ריבית נמוכה לתועלתם של יזמים, יתמרץ בנקים להבטיח תגמול גבוה יותר או להגדיל את שיעור המעורבות שלהם בפרויקטים לא-נזילים [כמו נדל"ן]. דבר זה בתורו עשוי להפוך את משבר אי-הנזילות לחריף יותר ולדרוש רמה גבוהה יותר של התערבות, השקפה הדומה לתיאורית המחזורים הכלכליים האוסטרית.


[כאן בא ציטוט ארוך מרות'בארד והסבר של ההבדלים בין התיאוריה האוסטרית לתיאוריה של ראג'אן ודיאמונד]

בנק מרכזי הנוטה להתערבות, ובמיוחד כזה המוטה מאוד כלפי הורדת ריבית, יכול להפוך את המשבר חמור וחריף יותר.


המודל שלנו מצביע על כך שהמשבר של 2007-2009 אינו בלתי קשור, כך נראה לנו, לפעולות הבנק הפדרלי בארצות הברית בשלבים מוקדמים יותר של העשור, לא רק בשכנוע השוקים שהריבית תישאר נמוכה למשך תקופת זמן ארוכה אחרי התפקעות בועת הדוט-קום... אלא גם בהבטחה להתערב כדי לאסוף את השברים במקרה של נפילה במחירי הנכסים....


בנקים מרכזיים צריכים להיזהר במיוחד משמירת הריבית נמוכה לבד מבמקרים של מצוקת שוק. למעשה, לתועלת היציבות, יהא זה מועיל אם הבנק המרכזי יוכל לשכנע את המערכת כי הוא יעלה את הריבית לרום גבוה יותר מהשיעור ה"נייטרלי," כביכול בזמנים רגילים, כדי לאזן את העיוותים שנוצרו בעקבות שיעורי ריבית נמוכים מהנורמלי בזמנים של מצוקה קשה בשוקים הפיננסיים.


אבל עזבו, חלוקת השכל ממילא לא צודקת ונגידת הבנק היא באמת סימפטית, אז זה בסדר. מקסימום, כולנו נמות.



הצטרפו לקבוצת הקוראים המרגשת בפייסבוק וזכו בעדכונים


 
 
רשימת תגובות (11)
 
 
חוק הלאום לא בא לשנות את דעת הציבור
2/12/2014
נכתב על ידי ירדן

אלא להשפיע על פסיקות בג"ץ. הוא בא כדי לאזן את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו האנטי יהודי (דה פקטו ע"פ פסיקות בג"ץ) בחוק יסוד יהודי מובהק. תוכל לטעון שזה נסיון נואל - יתכן שזה נכון - אבל הטיעונים שהצגת לגופו של עניין דנים בסעיפים המשניים ולא בליבה.
 
 
 
 
הניתוח של חוק הלאום פשוט לא נכון
2/12/2014
נכתב על ידי אסף כ"ץ

אני מציע לך להישאר בנושא הכלכלי. אפילו אני שלא מתיימר להיות מומחה חוק דגול יודע שהסעיפים אותם תקפת בחוק הם סעיפים קיימים בחוקים הקיימים ולמעשה נועדו לשריין אותם. אפשר להתווכח האם זה רעיון טוב, אבל ההצגה שלהם (ולמעשה של כל החוק) כמשנה משהו היא מנותקת מהמציאות. למה אם כן צריך חוק שלמעשה חוזר על הקיים? שאלה טובה (התשובה של ירדן היא התחלה טובה לטיעונים של מעלי ההצעה)
 
 
 
 
תחום המשפט והחוק (לאסף כ״ץ)
2/12/2014
נכתב על ידי אורי רדלר

לאסף כ"ץ, כתבת:

הניתוח של חוק הלאום פשוט לא נכון... אני מציע לך להישאר בנושא הכלכלי. אפילו אני שלא מתיימר להיות מומחה חוק דגול יודע שהסעיפים אותם תקפת בחוק הם סעיפים קיימים בחוקים הקיימים ולמעשה נועדו לשריין אותם. אפשר להתווכח האם זה רעיון טוב, אבל ההצגה שלהם (ולמעשה של כל החוק) כמשנה משהו היא מנותקת מהמציאות. למה אם כן צריך חוק שלמעשה חוזר על הקיים? שאלה טובה (התשובה של ירדן היא התחלה טובה לטיעונים של מעלי ההצעה)



ראשית, אני חייב לומר שתחום המשפט והחוק חשוב מכדי שנניח אותו בידיהם של משפטנים.

שנית, החזרה על סעיפים שונים והניסיון לשריינם חסר תוחלת, כפי שכתבתי, שכן רוב מובהק בציבור מתנגד לניסיון לדומיננטיזציה של היהדות על פני הישראליות (הדמוקרטיה כאן אינה חשובה בעיני מאוד). אין זה מפתיע כלל שהתומכים העיקריים לחוק הם דתיים או חוצלארצים נוסח נתניהו - הם לא מבינים שהניסיון לכפות אחד, יוליד את היפוכו, כפי שרמזתי בהתייחס להגדרה החמקמקה של "עדה." זו נולדה מהרעיון שאפשר ליצור גדר אחת סביב "לאום יהודי" וגדר אחרת סביב "עדה," שהכוונה להגדירה כ"מי שאינו יהודי." התוצר הסופי יהיה דווקא דחיקה של רעיון היהודיות ואמלגמציה של ההתנגדות לו.
 
 
 
 
עדה
3/12/2014
נכתב על ידי יעקב

המונח "עדה" הוא מונח רשמי שמקורו עוד בימי המנדט הבריטי. בניגוד לארה"ב שבה חופש הדת מסורה לכל אדם להמציא דת כראות עיניו, בישראל כמו במדינות רבות אחרות המדינה היא זאת שמחליטה איזו דת מקבלת הכרה ומכאן המונח "עדה מוכרת". לאחרונה קיבלו האשורים הכרה כעדה דתית, בגלל התגייסותם לצה"ל.
 
 
 
 
מסכים לרוב הדברים
3/12/2014
נכתב על ידי עמוס

המשפט העברי הוא משהו שמשתמשים בו לעיתים במשפט בארץ הגמרא רובה ספר משפטי יש בה את עקרון סופיות הדיון לצד עוד עקרונות משפטיים.הבעיה כמובן שיש מחלוקות גם במשפט העברי ו ניתן לתת פרשנות לכל דבר שהוא למי המשפט העברי ולכן זה מיותר .גם חוק כבוד האדם וחירותו לא נתן סמכויות לעקוף את הכנסת השופטים פירשו אותו כמו שהם רוצים.אפילו חוקים ברורים מזה נעקפו כך שהוא לא יועיל בכלל.חוק השכירות צריך להיות חוק השכירות בתל אביב ברוב הארץ אין שום אחת מהבעיות לכאורה שמתוארות בחוק.
 
 
 
 
"רוב מובהק בציבור מתנגד לניסיון לדומיננטיזציה של היהדות על פני הישראליות"?
3/12/2014
נכתב על ידי אדווין

אם זה היה נכון, הייתי מצפה שרוב הציבור יתנגד לקיומו של חוק השבות ו/או יתמוך בזכות השיבה הערבית. אבל זה לא המצב, ולכן הטענה הזאת אולי נכונה רק בחלקה התפל (תחבורה ציבורית בשבת וכו').

הדומיננטיזציה העיקרית מצויה בחוקים יהודיים "מפלים" שנועדו לשמור על הרוב היהודי במדינה. לדומיננטיזציה הזאת יש רוב ניכר בציבור.
 
 
 
 
עקרון העשיר מול העני קיים גם בנושא המדיני.
3/12/2014
נכתב על ידי רוני

השמאל העולמי והישראלי מסתכל על העימות בין החזק לחלש - לכאורה באותה צורה. העזתים הם חלשים לעומת הישראלים ולכן הם צודקים יותר בעימות בזכות זה שהם חלשים. הטיעון הזה שימש את הערבים ותומכיהם בשמאל כדי להצדיק ירי רקטות על ישובים, ביצוע פיגועים, הצדקה של הנחשלות שלהם להפרה של זכויות אדם שהם מבצעים על עצמם וכדו'
 
 
 
 
הנדוניה שמנכלים מביאים איתם לעבודה היא הרבה פעמים הקשרים, לא הכישורים.
4/12/2014
נכתב על ידי עמי, ת

בעיקר בארגונים שנסמכים על כסף ציבורי או רגולציה. אולי מישהו בשנקר מקווה שתמיר, למרות שהמפלגה שלה רחוקה מעטיני השפע של השלטון כרגע, עדיין מכירה מישהו במשרד החינוך שהיא תוכל לשכנע אותו שעיצוב בגדים זה הדבר הכי חשוב בעולם, ושצריך להפנות לשם תקציבים. לך תדע.

גם אשכנזי לא הבין בדלק וקפלינסקי לא באנרגיות מתחדשות, מה שלא הפריע להם לנהל ארגוני ענק בתחום. נכון שבמקרה שלהם הקשרים המצויינים שלהם לא הצילו אותם מקריסה, אבל עדיין שווה לנסות.
 
 
 
 
והוא עוד מגיב?
6/12/2014
נכתב על ידי אורי רדלר

מקבץ תגובות:

א. ליעקב: אני מודע למקורות המנדטוריים של "עדה" - אך יש סתירה מובנית לדעתי בין הניסיון לקבוע מעמד "לאום יהודי" למדינה ולתחום "עדה."

ב. לאדווין: כתבת כי אם רוב מובהק בציבור היה מתנגד לניסיון לדומננטיזציה של היהדות על פני הישראליות היית "מצפה שרוב הציבור יתנגד לקיומו של חוק השבות ו/או יתמוך בזכות השיבה הערבית. אבל זה לא המצב, ולכן הטענה הזאת אולי נכונה רק בחלקה התפל (תחבורה ציבורית בשבת וכו')."

אני חושב שאתה שוגה. רוב הציבור בישראל מתנגד לזכות השיבה ותומך בחוק השבות מטעמים מעשיים ולא דתיים - הוא חש כי מהגרים יהודיים אינם מבקשים להמיתו ואילו מהגרים ערבים כן מבקשים להמיתו. אם תערוך ניסוי מחשבתי קטן בו תניח הגירה של מאה אלף איש משלושה מקומות: א. מחנה פליטים פלסטיני בירדן. ב. יהודים מטימבקטו. ג. נוצרים עשירים משווייץ - היית מגלה כי הפערים בין ב' לג' שונים מאוד מהפערים בין א' לב'.
 
 
 
 
התפיסה של הסוציאליסטים היא קצת שונה
6/12/2014
נכתב על ידי קיפוד רדיואקטיבי

אורי, כתבת כי "לפי תפישה זו, הם טיפשים יותר ומחושבים פחות. מכאן נובע כי עצם העובדה שמישהו עשיר יותר מעידה יתרון תבונתו או עורמתו ומכאן על קיום עמדת כוח א-סימטרית בשוק". אך לפי הסוציאליזם אין פה שאלה של אינטליגנציה אלא שאלה של השכלה שהיא , מלכתחילה ירודה בגלל שהמעמד השליט מעוניין לשמור עליהם ככאלו. לפיכך האי-סימטרייה היא מצב "לא צודק" אשר יהיה מתוקן עם השבת הכוח אל הצד החלש. במילים אחרות ,הבעיה היא המצב ולא האנשים לכשעצמם, לכן ניתן להילחם במצב באמצעות חקיקה (לפי דעתם של שפיר, יחימוביץ' וכו...).
 
 
 
 
אורי, לגבי הניסוי המחשבתי
7/12/2014
נכתב על ידי אדווין

אתה טוען שיש רוב בציבור שיתמוך בהגירה חופשית של נוצרים עשירים משוויץ, בהנחה שהם עשויים לעלות ברבבותיהם ארצה? אני בספק גדול מאוד. הסיבות לתמיכה בחוק השבות הן בעיקר לאומיות. יהדות היא גם לאום ולא רק דת, כפי שמשתמע מדבריך.