שירות ״הארץ״ לברלין
 


ברלין
בוודאי הבחנתם כי בחודשים האחרונים אנו נתונים תחת מתקפת "הארץ" עזה לקידום ההגירה לברלין. דומה כי לא חזינו אופנסיבה כה עזה בגזרת היחצ"נות ב"הארץ" מאז הוציאה אבירמה גולן את תרגומה לספרי פו הדב. לגרמנים יש בהחלט מה ללמוד מהשוקניסטים בענייני דבקות במטרה והסתערות על היעד, אלא שלא לגמרי ברור מהו היעד או מהי המטרה.

נניח בצד, מחמת טעם אישי, ענייני זוטא הקשורים להשמדות וגאזים, שכן מדובר בשטויות שלא מעניינות אף אחד. חוץ מזה, שיעור האנטישמים במדינה, במצב של אחרי שלוש כוסות בירה, אינו עולה על 60-70 אחוז ובגזרת הפרסומים הגרמנים מקפידים, הרבה יותר מאחרים באירופה, להחליף את המילה "יהודי" במילה "ישראלי"—ממש כפי שהישראלים מקפידים שלא לקרוא לגרמנים "נאצים" בפניהם. נעמיד פנים, אם כן, שמדובר במדינה אורופאית רגילה, על כל הסתיו, השלכת והנימוס הכרוכים בדבר.

כמה ישראלים יש שם
לפי דו"ח פרגולה על יהדות העולם היו בגרמניה, נכון לשנת 2012, כ-119 אלף יהודים. לפי גרסה מרחיבה, הכוללת גם בני משפחה שאינם יהודים לפי ההלכה, האוכלוסיה מונה כ-250 אלף. ביסודה, אוכלוסיה זו מונה כ-200 אלף מהגרים ממדינות חבר העמים (225 אלף היגרו בשנים 1990-2010), שנוספו לכ-28 אלף יהודים שכבר חיו בגרמניה בשנת 1990. האוכלוסיה היהודית הזו מצטמקת במהירות (ירידה של כאלף איש בשנה), נוכח גילה המבוגר (64 אחוז בני 45 ומעלה) ומיעוט הילודה. לפי מיונו של פרגולה, הקהילה בגרמניה שייכת לזן ה"טרמינלי"—כלומר, אוכלוסיה העתידה להיעלם בהדרגה בגלל גילה המבוגר.

מספר הישראלים החיים בגרמניה בכללה אינו ידוע בוודאות. סוג של אקסטרפולציה שערכתי, לפי שיעור התמותה באוכלוסיה היהודית ונתוני האוכלוסיה משנת 2003 מעלה כי בגרמניה חיים היום כ-17-18 אלף ישראלים. מתוך אלו, לפי הערכה רווחת, כ-3,100 חיים בברלין.

למה גרמניה
לכאורה, קשה להבין מה יכול להניע ישראלי להתיישב דווקא בגרמניה. נימוק משמעותי אחד הוא שירותי הרווחה. לדוגמה, האוכלוסיה היהודית שהגיעה ממדינות חבר העמים, היא בעיקרה אוכלוסיה של קשישים ונתמכי סעד. כאשר שונתה החקיקה בגרמניה והיהודים המהגרים מחבר העמים איבדו את מעמד ה"מכסה" המיוחד שלהם לטובת חוק מגביל יותר (Zuwanderungsgesetz) נעלמה ההגירה ממדינות חבר העמים כמעט לחלוטין. בגרמניה נהוגים, החל באמצע שנות האלפיים, חוקים מגבילים על קבלת תמיכה מהמדינה, המצמצמים עוד יותר את האטרקטיביות שלה מנקודת מבט תמיכתית.

היתרון המשמעותי ביותר של גרמניה כמדינת יעד לישראלים, כך נדמה, הוא לבעלי דרכון אירופי המבקשים ללמוד במחיר זעום (או אף חינם) במדינה שיש בה עושר רב במוסדות לימוד אוניברסיטאיים ברמה גבוהה. הגירת־לימודים מסוג זה היא תופעה מוכרת. לא ברור באיזו מידה גרמניה היא מדינה אטרקטיבית להישארות בה אחרי הלימודים, גם מטעם שכר העבודה, שאינו גבוה במיוחד, וגם מטעמים של השתלבות במקצוע הנלמד: במקרה של מקצועות בתחום מדעי הרוח, הסיכויים לא מבטיחים במיוחד; במקרה של מקצוע טכנולוגי, גם הגירת הלימודים קטנה ובסיומם דומה כי גרמניה אינה מדינה אטרקטיבית במיוחד.

למה ברלין
הבחירה בברלין, בחירתם של אותם 3,100 ישראלים, מעניינת יותר. ברלין אינה מרכז אוניברסיטאי גדול, מרכז תעשייה גדול או מרכז עסקי גדול. יש בה אפשרויות תעסוקה בתחום התיירות ובתחום הממשל, אך הראשונה אינה יוקרתית או מפתה; והשנייה חסומה בעיקרה בפני ישראלים. האטרקטיביות שלה במובנים אלו נמוכה. אפילו מאמר נלהב ב"דה מרקר," שניסה לצייר את ברלין כבירת היי-טק תוססת נאלץ להודות בחמיצות, בתוך אותה כתבה, שישראלי המבקש להקים או לעבוד בחברת היי-טק ייהנה מסיכויים גדולים פי כמה להצלחה בתחום זה דווקא בישראל.

מניע משמעותי יותר עבור הקהילה הישראלית הקטנה בברלין הוא הדיור. עם איחודה של גרמניה, נוספו לברלין מאות אלפי דירות במצב ירוד, באדיבות השלטון הקומוניסטי במזרחה. משום כך, ברלין מתייחדת עד היום באפשרויות מגורים בשכר דירה נמוך. קשה לומר עד כמה אפשרות זו לבדה עשויה להיות מושכת לאורך זמן, אך לבטח יש בה פיתוי מסוים עבור צעירים בשלבי ההתנסות.

מניע שלישי, המשתלב עם המניע הדיורי, הוא התברגות למערכת התמיכה. אם ללמוד ממספר האזכורים לכך בציטוטים בכתבות "הארץ," נדמה כאילו זה המניע הבולט ביותר: בברלין אפשר לגור בזול ולחיות על תמיכה ממשלתית, במיוחד כאשר נמצא בן או בת זוג מקומיים, שכבר משולבים במערכת התמיכה המקומית. האפשרות הזו אטרקטיבית במיוחד—גם כאן, לפי ציטוטים בכתבות—לאנשים העוסקים במקצועות או לא עוסקים במקצועות, שהביקוש להם בישראל נמוך.

למה "הארץ"
שילוב המניעים האלו יכול להסביר את מתקפת "הארץ." מאז המחאה של שנת 2011 סובבים ישראלים רבים בבטן מלאת טרוניה על־כל מה שקורה כאן. הם תוהים על גובה מחירי השכירות ומחירי המוצרים, ואד קוטריות כבד עולה מן הארץ.

מהשוואה של המחירים של שירותים ופריטים שונים עולה כי ההשוואה בין המחירים בישראל ובברלין פועלת לטובת ברלין רק כאשר משווים את המחירים בה לאלו שבתל־אביב, וגם כך, חלק ניכר מההשוואה מוטה בגלל סוגיות הקשורות למיסוי על ייבוא ולשכר הדירה.

הפתרון לאלו פשוט למדי—הפחתת מיסוי, העלאת ריבית—אך מנוגד לרוח המחאה, שתביעתה המרכזית אינה לסלק חסמי־שוק כי אם ליצור שוק בו הם לא יידרשו לשלם עבור השירותים שהם מבקשים לקבל. כלומר ש"המדינה" תספק להם דירה בזול ותמיכה שתמלא את החלל שנוצר בעקבות זה שבישראל אין להם תעסוקה בלופט-געשעפט שבחרו להם. עיניהם רואות את "מעמד הנתמכים" הרחב החי בגרמניה—שכבה שלמה של צעירים ופחות צעירים, שכלכלתם על עמלם של אחרים—ולבם יוצא להימנות עמם.

זה לא קרה ולא עומד לקרות, וההכרה בכך מחלחלת. מתקווה משיחית, עברנו לשלב האכזבה והבעיטה: "ישראל קקה!" פרחי "מעמד הנתמכים" הנדחה של ישראל מכריזים על פרידה ממדינת האכזב.

לכאורה, אין עניין לציבור בקבוצה הזעירה הזו, המונה בערך 0.04 אחוז מתושבי ישראל—אלא שהקבוצה הקטנה הזו מקבילה מבחינה מעמדית והכרתית לקבוצת כותבי "הארץ" ובניהם, מה שמוביל לניסיון להציג כתופעה ולידית שריטה סטטיסטית חסרת חשיבות, הקיימת בפועל רק עבור קבוצה קטנה מאוד של אנשים.

נותר לנו רק להתנחם בידיעה כי סביר להניח שגם "מעמד הנתמכים" בגרמניה עתיד להתייצב בתוך זמן לא רב מול צמצום בתמיכה בו. אז יתברר, כפי שמתברר תמיד, שעל היהודים אפשר לוותר.

מדוע נפלו פניכם?
ההתמוססות של שוק המניות בארצות־הברית ביום ו' הייתה מרשימה למדי: ירידה של 2 אחוז ביום אינה עניין של מה בכך, בייחוד כאשר היא באה בעקביו של שבוע גרוע בכל מובן. מדוע זה קרה?
  • בבלומברג אומרים כי אלו השוקים המתפתחים, שאמנם נתונים בקשיים כבר למעלה משנה, אבל היו המון הפרעות בקו ורק עכשיו שמעו על־זה בוול־טריט. וזה לא נורא, מכל מקום. בואו נירגע ונחזור לקנות.
  • בביזנס אינסיידר, בטאונה של הפוזיציה, גורסים כי מדובר בקרנות גידור רשעות, המשפרות עמדות. בואו נירגע ונחזור לקנות. הכל בסדר. (ובהדג'-איי, מזרם זה בדיוק, מעדיפים סתם לשתוק).

    =נו, עכשיו אני רגוע==
    ב"זירו-הדג'"—אתר ראוי, אף כי לעיתים צעקני וסנסציוני יתר על המידה—מונים 20 סימנים לכך שהכל הולך ללכת פקקט השנה. ביניהם קריסת הפסו הארגנטיני ומהומת הפסקות החשמל והביזה במדינה; ומהומת הפסקות החשמל, הרצח והביזה בוונצואלה (המצב שם, מחריד). וברזיל. ואוקראינה. ויפן (לדעתי, מופרז) ויש סימנים לכך שבועת 23 טריליון הדולר בתחום הנדל"ן בסין מתפוגגת (גם כאן, לדעתי, מופרז), והלירה הטורקית, ובכן, והאבטלה בשיא של כל הזמנים באיטליה, ובשיא כל הזמנים בספרד, והגיעה לשיא של 16 שנים בצרפת. בארצות־הברית, בינתיים, המכירות החלשות ביותר בעונת החגים מאז 2008, ואלו יובילו ל'צונאמי' של סגירות ברשתות כמו טארגט, מייסיס, קיי-מארט וג'יי-סי פני. טוב, נראה.

    יום זיכרון לספרות העברית
    על חוק הספרים החדש לא כתבתי, כי לא היה הרבה מה לכתוב. בשנת 2009, כשההצעה קודמה בגלגול קודם (וזהה) על־ידי ניצן הורוביץ, חיוויתי את דעתי:

    אין צורך להרחיב הרבה את הדיבור על אווילותה של ההצעה. בסיסית, יש כאן העלאה של מחיר הספרים, שתוביל בהכרח לירידה בביקוש. הספרים בחנויות יהיו יקרים יותר, מה שייטיב עם רשתות החנויות המתקשות להתחרות (כלומר, "סטימצקי" ושות') ועם הוצאות הספרים החזקות יותר, שמאמינות כי הירידה בביקוש תהיה קטנה מהירידה בהכנסותיהם עתה, עם המבצעים התכופים (שלושה ספרים במאה שקל ודומיהם).


    במאמר המשך הבאתי פרטים על שוק הספרים וסיכמתי:

    בעולמו המחשבתי של הורוביץ, ובעולמם המחשבתי של תומכי החוק שולטת החשיבה השרוולית. הם מניחים כי אם הם ישנו משתנה אחד במערכת—מחיר הספרים—שאר המשתנים לא יגיבו. אם הם יעלו את מחיר הספרים ויקבעו כי הסופר והוצאת־הספרים יקבלו נתח מסוים, מה שיקרה הוא שמחיר הספרים יעלה והסופר והוצאת־הספרים יקבלו נתח מסוים, אך המכירות יוותרו בעינן. על החשיבה המטופשת הזו נשלם כולנו את המחיר.


    סבורני כי אין לי הרבה מה להוסיף מעבר לכך. לכבוד החוק העלוב והעצוב הזה יזם רותם סלע "יום זיכרון לספרות הישראלית." כדאי לבקר בעמוד הפרויקט, יזמת מימון המון קטנה, ואם מצא חן בעיניכם הדבר, תנו יד כדי לתת לה לקרות.

    כמו כן, להפך
    רשות המסים מתכוונת לפעול לגבות מס מטיפ למלצרים. הסוגיה נדונה בוועדה לפניות הציבור של הכנסת, לכאורה משום "פניות רבות שהצביעו כי תחום המלצרות איננו מוסדר בחקיקה והחלל מעודד מעסיקים לנצל את הפרצה ולקחת מהמלצרים את התשר שהם מקבלים תמורת השירות." עם זאת, להפך, כפי שציינה תמר ברכה מרשות המסים, "אין ספק שאם נשלם בשחור, יהיה יותר כסף לכל עובד."

    יש כאן, אכן, בעיה מורכבת. מחד, המלצרים עובדים בתנאים-לא-תנאים ופרנסתם בעיקר או באופן מוחלט על טיפים. מצד שני, כמעט כל המלצרים אינם בעלי מקצוע מיומנים כי אם צעירים לא מנוסים, שהמוצר שהם מציעים—עבודתם—היא בעלת ערך נמוך יחסית גם מצד איכות העבודה וגם מצד מידת היציבות.

    מנקודת מבט כלכלית גרידא, לא מסובך לדעת מה יקרה אם שיטת הטיפים תבוטל לטובת שכר מינימום (או מעט יותר) ותנאים סוציאליים. היום, בעל המסעדה מוותר על כ-10 אחוז מהכנסות המסעדה (לערך) לטובת המלצרים. כאשר הוא יצטרך לשלם להם שכר ולספק להם תנאים סוציאליים, הוא יעדיף באופן טבעי לכלול את התשר מראש כחלק מהתשלום. ציבור הסועדים, מצידו, ימנע מתשלום טיפ או ישלם טיפ זעום או סמלי ואף מזה יקוזז תשלום מס. סביר להניח שגם איכות השירות תצנח, שכן בהיעדר הנעת התשר, קשה יהיה לשכנע מלצרים להעניק שירות טוב.

    עבור חלק גדול מהמלצרים היום, העבודה תהפוך הרבה פחות אטרקטיבית. במקום עבודה גמישה, בעשר או בעשרים משמרות בחודש, יידרשו המלצרים לעבוד תמורת שכר שעתי נמוך יותר, ובגלל דרישות שכר המינימום גם יאלצו להתייצב לעבודה מדי יום. פרופיל התעסוקה הטיפוסי יתאים יותר למלצרים מקצועיים, אך בהתחשב במידת היציבות הנמוכה, יחסית, הנובעת מהיקף סגירת העסקים בתחום זה (כ-40 אחוז מהעסקים בתחום פושטים רגל בתוך שנתיים) השכר (שעליו יש גם הפרשה לפיצויים) יתקשה להמריא גם עבור מלצרים מקצועיים הרבה מעבר לשכר המינימום.

    הערה א'
    האם ראוי לייחס חשיבות לדיוניה של הוועדה לפניות הציבור, כאשר ברוב הדיונים שלה נוכחים, לפי סדר אלפביתי, יו"ר הוועדה חה"כ עדי קול? (לעתים נוכחים גם חברי כנסת נוספים, אך הם אינם מחברי הוועדה).

    הערה ב'
    בעניין התערבב נציגנו לענייני מלצרות אלון לי-גרין, שהזדהה כ"ממובילי מאבק המלצרים," אף כי הוא עצמו אינו מלצר אלא, כמדומני, דווקא איש המפלגה הקומוניסטית ועוזרו של דב חנין, אלא אם כן מדובר בתקופות מחאה, בהן הוא איש מחאה טהור לבב שאינו משויך פוליטית (מחאת 2011), או כאשר הוא דווקא כן משויך פוליטית ומתריע כי המאבק יהפוך אלים (מחאת הדמיקולו של 2012), או כאשר הוא ממלצר שבועיים ובמסגרת מוצלחת זו מארגן את העובדים בקופי בין למחאה מוצלחת, המשיגה תנאים נהדרים לעובדים ברשת המפסידה, עד לפשיטת הרגל המתבקשת.


    הצטרפו לקבוצת הקוראים המרגשת בפייסבוק וזכו בעדכונים


  •  
     
    רשימת תגובות (18)
     
     
    כמה הערות
    26/1/2014
    נכתב על ידי בנימין


    1. לגבי מספר הישראלים בגרמניה אולי אפשר לשאול את השגרירות או הקונסוליה הם אמורים לדעת. בכל מקרה, אין לשכוח שכנראה רוב הישראלים בגרמניה הם עולים מברית המועצות לשעבר.
    2. לגבי תשר למלצרים - דווקא היו מחקרים על כך והם הראו שביטול התשר והכללת תשלום השירות במחיר לא מורידים אלא מעלים את איכות השירות. הסיבה היא שהמלצרים חשים פחות לחץ, מרגישים יותר בטוחים והם בסך הכל יותר נחמדים בגלל זה.
     
     
     
     
    בנוגע למניעים "למה ברלין"
    26/1/2014
    נכתב על ידי ערן

    לפחות מאנשים שיצא לי לפגוש, לדעתי המניעים היותר משמעותיים הם התדמית של ברלין כעיר צעירה וככזאת שמהווה מרכז לתרבות ואומנות.
     
     
     
     
    לפני מספר חדשים יצא פסק דין שחייב מעסיק לשלם פיצויים על תשר
    26/1/2014
    נכתב על ידי שי

    אי אפשר לאחוז במקל בשתי קצוותיו.
    אם התשר הוא חלק מההכנסת המלצר, אז הוא גם חייב במס
     
     
     
     
    לבנימין
    26/1/2014
    נכתב על ידי אורי רדלר

    לבנימין,

    1. העובדה שרוב היושבים בגרמניה הם מהגרים מחבר העמים מצוינת בדברים.

    2. לגבי תשר למלצרים - לא ידוע לי על מחקרים שמעלים תוצאה של עליה באיכות השירות. הקשר בין איכות השירות לגודל הטיפ הוא, בכל מקרה, קבוע וברור, אך חלש למדי. האם ייתכן כי אתה מתייחס כאן למאמר ב"סלייט"? לדאבוני, זה עובד במסעדות יקרות (וזה המקרה שבו עוסק סלייט) בהן הטיפ לא בוטל אלא פשוט גולם כהעלאה במחיר. ברוב המסעדות והברים, כאשר המחיר לסועד הוא נמוך יחסית, או כאשר ההפצה לשרשרת (טבחים, וכו') אינה בעלת חשיבות רבה, ההשפעה שלילית ומשמעותית.
     
     
     
     
    לערן
    26/1/2014
    נכתב על ידי אורי רדלר

    ערן,

    מה המשמעות של "התדמית של ברלין כעיר צעירה וככזאת שמהווה מרכז לתרבות ואומנות"? איש הרי אינו חי מביקור בתערוכות, ורק מעטים—יורשה לי לנחש, מעטים מאוד; שלא לומר, אף אחד—בוחרים את מקום מגוריהם לפי עושר המוזיאונים או מספר המיצגים.

    כדאי לזכור כי המעבר לברלין הוא גם חסם משמעותי, עבור הרוב המכריע של העוברים, שכן הוא מנתק אותם מעולם הספרות והתיאטרון, ובדרך כלל מהמילה הכתובה והמדוברת בכלל.

    הדימוי של עיר צעירה, עם זאת, בהחלט יכול להיות נכון. הגיל הממוצע של הברלינאי הוא 42.3 שנים (בניכוי האוכלוסיה הזרה - כ-46 שנים), אבל קשה מאוד להשוות את זה לישראל, בה הגיל הממוצע נמוך הרבה יותר. תקלף את הבצל: מה מוקד המשיכה האמיתי?
     
     
     
     
    תגובה לאורי
    27/1/2014
    נכתב על ידי בנימין

    1. התכוונתי שרוב *הישראלים* הם עולים לשעבר, לא רק רוב היהודים או כאילו יהודים בגרמניה.
    2. אני לא זוכר היכן קראתי את זה אבל המאמר של סלייט אכן נשמע לי מוכר.
     
     
     
     
    טיפים זה עניין תרבותי
    27/1/2014
    נכתב על ידי עידן

    ברוב אירופה אין טיפים בכלל ושירות המסעדנות לא נופל מהרגליים. ברור לכל החלטה יש יתרונות וחסרונות אבל בארץ שלנו יש יתרון גדול בלצמצם את הכלכלה השחורה ובלהכריח אנשים מגיל צעיר לחסוך לזקנתם.
     
     
     
     
    קודם ניקח את מנהטן
    27/1/2014
    נכתב על ידי דודי

    אעיר שברלין הרבה יותר אטרקטיבית מבחינת אפשרויות תעסוקה, בכלל זה בהיי-טק, מאשר היתה לפני מספר שנים. זאת אני שומע מידידה גרמנייה, היי-טקיסטית שעברה לשם לאחרונה (מהמבורג כמדומני. היא היתה עוברת קודם, עקב חיבתה לברלין, אבל לא היתה כ"כ עבודה).

    היתה זו הערת אגב. מהותית אני מסכים עמך שתופעת ההגירה של ישראלים לברלין היתה ונותרה זניחה. אפילו אם נתעלם מההיסטוריה, ואם תסכים איתי שיש תעסוקה לא רעה לגרמנים בברלין, רוב מכריע של הישראלים לא יודעים גרמנית וכן יודעים אנגלית. לכן בריטניה או ארה"ב הם יעדי הגירה נוחים הרבה יותר למבקש לעזוב את ישראל. המהגר הממוצע לא שש להוסיף את הצורך ללמוד שפה על יתר קשיי ההגירה.
     
     
     
     
    לעידן
    27/1/2014
    נכתב על ידי אורי רדלר

    עידן,

    כתבת:

    ברוב אירופה אין טיפים בכלל ושירות המסעדנות לא נופל מהרגליים. ברור לכל החלטה יש יתרונות וחסרונות אבל בארץ שלנו יש יתרון גדול בלצמצם את הכלכלה השחורה ובלהכריח אנשים מגיל צעיר לחסוך לזקנתם.



    אני מודע לכך שנוהגי הטיפים — עניין שאני מוצא אותו טורדני ולא נעים בסוגיות של 'כמה לתת?' — שונים ממקום למקום ומגזרה לגזרה. במקומות מסוימים תובעים נהגי המונית טיפ בפה מלא, ובאחרים הם מצפים לעיגול הסכום בלבד; בצרפת ישליך המלצר הזעוף על השולחן את האדיסיון עם הקפה והשירות כלול בפנים; בענפים המעסיקים אוכלוסייה דומה, כמו מזללות, חנויות בגדים, וכדומה — אף שם לא נהוג טיפ.

    בכל זאת, בישראל הנוהג השגור, לפחות בעשרים וחמש השנים האחרונות, הוא של טיפ למלצרים במסעדות ובבתי־קפה, מה שייצב את אוכלוסיית המועסקים לצעירים בשנות העשרים המוקדמות שלהם, באופן העסקה ספורדי ולא יציב (בשני המובנים: מלצרים גם קמים ונוסעים להודו מהיום-להיום, והדבר ידוע ומוכר).

    לנוהג הזה בסיס במבנה הבעלות וההעסקה הרגיל, בו מעטות המסעדות ובתי־הקפה בתפעול משפחתי בלבד, כפי שקיים במקומות רבים בעולם; ושיעור התחלופה גבוה במיוחד - מסעדות נפתחות ונסגרות תכופות. שינוי הנעשה בצו, ומנוגד לנוהל שהתקבע באופן וולונטרי, ייצור מציאות מעוותת, כפי שצוין.

    לגבי ה"יתרון הגדול בלצמצם את הכלכלה השחורה" — כדאי לרתום את העגלה אחרי הסוסים ולא לפניהם. כלכלה שחורה היא תוצר של מדיניות מיסוי. אם אתה רוצה לשנות את המצב, שנה את המדיניות. באמצעות אכיפה תביא רק למצב בו אוכלוסייה מסוימת תידחק החוצה משוק העבודה והמצב יורע עבור כל השאר.

    ואחרון, אני לא סבור שיש למדינה מקום "להכריח אנשים מגיל צעיר לחסוך לזקנתם" וזאת משלוש סיבות: א) המדינה שודדת את צעיריה על ימין ועל שמאל, וגובה מהם שנתיים (נשים) או שלוש (גברים) של שירות צבאי קשה; המדינה שודדת אותם פעם נוספת, בשינויי תקנות שונים ומשונים ובהפיכת סכומי עתק שהם מגלגלים לידיה לאורך השנים (לביטוח לאומי) לפנסיה עלובה. מה התועלת שאתה צופה מהפקדת כוח רב יותר בידי גורם שהוכיח עצמו בלתי אחראי בעליל? ב) אין אפילו שמץ של סיבה לחשוב שהמדינה מסוגלת לעורר שינוי התנהגותי בסיסי (נהיגה באחריות, חסכון לעתיד) באמצעות צווים. ג) מדוע שצעירים דווקא יחסכו לעתיד במקום ליהנות מההווה שלהם? מי שם את המדינה, אותי או אותך אחראים יותר מהם או יודעים יותר מהם מה התועלת שהם יכולים להפיק מחסכון לעומת, נאמר, טיול בעולם?
     
     
     
     
    לדודי
    27/1/2014
    נכתב על ידי אורי רדלר

    לדודי - אני מסכים איתך בנוגע לשיפור בברלין. עדיין, לפי דוח OECD בנושא, קצת קשה להניח שמישהו יעדיף להיכנס לתעשיית ההיי-טק בברלין, כשההשקעות בישראל גדולות במידה ניכרת, במונחים אבסולוטיים (בהון סיכון), מאשר בגרמניה כולה.
     
     
     
     
    שאלה לאורי
    27/1/2014
    נכתב על ידי אוהד

    אורי,

    התחלת את המאמר בסטטיסטיקה יבשה וחשובה, אבל בהמשך עזבת את זה מסיבה לא ברורה.
    מאיפה הנתון שאין הרבה עבודה בתחום הטכנולוגי בגרמני? (לא בציניות, באמת מאיפה?)

    עד כמה שאני יודע, (ואני לא מתבסס על סטטיסטיקה בדוקה) גרמניה היא אחת הכלכלות הגדולות בעולם שחלק גדול ממנה מבוסס על הנדסה. (סימנס, שלל יצרני הרכבים, אלקטרוניקה ועוד...)

    לא סתם "במדינה שיש בה עושר רב במוסדות לימוד אוניברסיטאיים ברמה גבוהה" יש שם ערי תעשייה גדולות ומפותחות (שטוטגרט, המבורג...) אמנם לא ברלין, אבל עדיין בגרמניה עם אותה מערכת סעד אטרקטיבית.
     
     
     
     
    אבל באופן כללי אני מסכים איתך
    27/1/2014
    נכתב על ידי אוהד

     
     
     
     
    בעניין התשר
    27/1/2014
    נכתב על ידי focus

    טיפים עשויים להשפיע על טיב השרות לא רק דרך מוטיבציה, אלא גם דרך סלקציה. מי שפרנסתו תלויה בטיפים אך מפאת אופיו, גישתו או תכונה קשיחה אחרת מעורר התמרמרות בקרב הלקוחות ונוחל הצלחה דלה בקבלת טיפים - לא יראה ברכה בעמלו ויחפש פרנסה אחרת.
     
     
     
     
    זירו הדג' אתר ראוי ללמוד ממנו על מצב הכלכלה?
    28/1/2014
    נכתב על ידי תמריץ בלוג כלכלי

    מה הצעד הבא, ללמוד היסטוריה מהפרוטוקולים של זקני ציון? ביזנס אינסיידר לעומת זאת אתר מצוין באמת, שמצליח להעביר לקורא (אמנם באמצעות כותרות סנסציוניות) תוכן רציני ומעמיק בצורה לא רגילה.
     
     
     
     
    לאוהד
    28/1/2014
    נכתב על ידי אורי רדלר

    לאוהד, כתבת:

    עד כמה שאני יודע, (ואני לא מתבסס על סטטיסטיקה בדוקה) גרמניה היא אחת הכלכלות הגדולות בעולם שחלק גדול ממנה מבוסס על הנדסה. (סימנס, שלל יצרני הרכבים, אלקטרוניקה ועוד...)



    התכוונתי לטכנולוגיה־עילית, הלא היא "היי-טק."

    בתחום הייצור המתוחכם, לישראלים יש מעט מאוד להציע, וממילא אפס חלופות בישראל. אם מישהו מעוניין לעבוד בתעשיית הרכב, או בייצור תנורים או טלוויזיות, אין לישראל דבר להציע לו. אני בספק, עם זאת, ביחס לסיכוייו של ישראלי שלמד הנדסת מכונות להשתלב במקצועו בגרמניה, שלא לדבר על אפשרויות התעסוקה כפועל במפעלי ייצור גרמניים.
     
     
     
     
    ל"תמריץ בלוג כלכלי"
    28/1/2014
    נכתב על ידי אורי רדלר

    ל"תמריץ בלוג כלכלי" -

    על ביזנס אינסיידר אומר רק שתי מילים: הנרי בלודג'ט. וזה מספיק.
    זירו-הדג' מלא שטויות, אבל הוא מארח לא מעט מאמרים שנותנים כיוון שונה ומעניין לחשיבה. זה משהו שלעולם לא תיתקל בו בב"א.
     
     
     
     
    מר מעוניין להגיב?
    3/3/2014
    נכתב על ידי שאול

    http://sdintro.wordpress.com/2014/02/28/concentration/
     
     
     
     
    תגובה לבלוג על ריכוזיות
    4/3/2014
    נכתב על ידי יעקב

    כפי שכתוב בבלוג הסוציאליסטי, הריכוזיות היא אכן חלק מהחיים כי יש ייתרון לגודל. אולם גם במצב ריכוזי זה יש כל הזמן מתחרים קיימים בשוליים (אם במוצרים דומים ואם באותו מוצר רק בהיקף קטן) שישמחו להכנס לשוק אם השחקנים הגדולים יגזימו בעליית המחירים שלהם. ועל כן, בפועל, השחקנים הגדולים והריכוזיים, לרוב מוכרים את מוצריהם במחירים רק מעט מעל למחיר התחרותי.

    הכותב, למשל, מתייחס למונופול אזורי וגם מציין שהייבוא היא רק 14%. אבל שני אלו הם איומים אמיתיים לכניסה לשוק ורוב חסמי הכניסה אינם רלוונטיים לגביהם. אין פלא שהיצרנים פונים למדינה שתמנע ייבוא (וזה חלק מהסיבה שהייבוא נמוך)

    מה שהכי מעניין זה הדוגמא של מייקרוסופט. נניח שהדוגמא של אספקת הדפדפן חינם היא אכן כפי שתואר ולא כשלון של המוצר של נטסקייפ. עכשיו הבה נסתכל עשר שנים קדימה: מה קרה לדפדפן של מייקרוסופט? אם תוך 10 שנים מייקרוסופט מאבדת את הבכורה בשוק, איך אפשר לדבר על יתרון לגודל?

    ואכן, למרבה הפלא, הסוציאל דמוקרטים מתקשים להצביע ולו על שוק אחד בו מתנהל שוק קרטליסטי לאורך זמן שלא בחסות המדינה.