שיח אינטרסנטי, דוקרני
 


שוויון מזויף
מכי חכם נאמן קובלת על הערכים השונים, חיובי ושלילי, הניתנים לתכונות זהות אצל גברים ואצל נשים. מדובר ב"שיח אינטרסנטי ומונע משקולים פוליטיים או שיווקיים גרידא," היא אומרת, ומביאה כעדות סרטון של יצרנית תכשירי הרחצה פנטן.



לא. היא לא מבחינה באירוניה.

"כרטיס הכניסה שלנו הנשים לעולם העבודה מותנה כל הזמן," היא קובלת ומציינת כעדות את מדד חוסר השוויון המגדרי שפותח על־ידי "שוות." מדד זה, היא אומרת, "מוכיח לנו שהכול למראית עין." אומרים לנו שאי־השוויון מצטמצם, אך בפועל "חוסר השוויון המגדרי בישראל הולך ומעמיק." כנשים, עלינו להיות מודעות לכך כדי "שנפעל כדי למגר אותו, יחד כולנו הנשים ושלא ימכרו לנו לוקשים."

עיון בדוח מדד חוסר השוויון המגדרי,[1] עם זאת, מעלה כי דווקא מכי חכם נאמן היא שמבקשת למכור לנו לוקשים. הדו"ח מודד את אי־השוויון בין גברים לנשים בשמונה מדדים עבודה, אלימות, פריפריה, החברה הערבית, עוני, השכלה, פוליטיקה ובריאות. עורכות המדד גורסות שוויון בין כל המדדים כי "אין דרך אמפירית או תיאורטית לקבוע את המשקלות" (עמ' 90).

טענה זו תמוהה במקצת, שכן עורכות המדד דווקא מחליטות, אף ש"אין דרך אמפירית או תיאורטית" לעשות זאת, מה יהיו המרכיבים של כל מדד במכלול. יתר על־כן, שלושה משמונה המדדים (עבודה, פריפריה, חברה ערבית) עוסקים בעיקרם במדידת אותו דבר עצמו (פערי שכר), כשמדד החברה הערבית כולל גם מדדים של אלימות כלפי נשים והשכלה, כשבעוד שני מדדים (השכלה ובריאות) כף אי־השוויוניות נוטה לכיוון הנשים, כך שכאשר יש צמצום באי־השוויון (הגברים מתקרבים לנשים) הוא נרשם כגידול באי־השוויון!

בעייתיות נוספת קיימת בתוך המדדים. במדד עבודה מציין הדו"ח כי הפער בין שיעור התעסוקה של נשים וגברים הצטמצם, היחס בין נשים לגברים העובדים במשרה חלקית הצטמצם, הפער בהכנסה החודשית הצטמצם, הפער בהכנסה השעתית (ברוטו) הצטמצם, הפער בשיעור הנשים והגברים העובדים בעבודות קבלן הצטמצם — הכל בהשוואה בין השנים 2004 ל-2011. על־אף זאת, המדד הכללי הצביע על עליה (קטנה) בטווח השנים הזה.

באופן דומה, בתחום האלימות נגד נשים מצוינת מדידת מספר הפניות החדשות למרכזי הסיוע לנפגעות (בסימן ירידה: "מתחילת שנות האלפיים נראה שאינדיקטור זה משקף ירידה מסוימת בהיקף הפניות החדשות למרכזי הסיוע"), עליה קלה במספר התיקים על עבירות מין שהועברו לתביעה המשטרתית או לפרקליטות, עליה במספר המטופלות בגלל אלימות במשפחה (אף כי עורכות הדוח אינן אומרות אם הדבר מצביע על "הרעה במצב הנשים" או, לפי פרשנות אחרת, "דווקא הטבה במצב"), ירידה משמעותית, במספרים מוחלטים וביחס לגודל האוכלוסיה, במספר התיקים שנפתחו במשטרה על תלונות אלימות במשפחה, ואי שינוי (2005-2011) בממד התיקים שנסגרו מחוסר ראיות. כלומר, יש לנו שני מדדים המצביעים על ירידה, אחד שלא ברור אם השינוי בו הוא שיפור או הרעה, ואחד שלא חל בו שינוי. הסיכום, עם זאת, מצביע על עליה כללית משמעותית במדדי האלימות נגד נשים.

וכך גם בפוליטיקה. כאן המדד מחולק לשיעור השרות ולשיעור חברות־הכנסת, ומצביע על הרעה משמעותית בתחום זה. מספר חברות הכנסת אמנם עלה (ועלה שוב גם בכנסת האחרונה) אך קפיצה חדה וחד פעמית במספר השרות בשנת 2004 די בה להטות את המדד בשיעור ניכר, ולשלילה. למעשה, ההטיה כה חריפה עד שאם מוציאים את חישוב השרות מכלל חשבון, הופכת העליה הכללית (1.5 אחוז) באי השוויון לירידה של 0.7 אחוז, והירידה הזו מחריפה אם מוציאים מן החישוב גם את מדד האלימות.

וזה יכול להחזיר אותנו אל דבריה של מכי חכם נאמן. מנכ"לית עמותת "רוח נשית" מוחה במאמרה על אי־השוויון של נשים בתחום העבודה והשכר. אך אם מביאים בחשבון רק את המדדים אליהם הם מתייחסת מצביעים הנתונים דווקא על ירידה ממשית באי־השוויון.

טכנולוגיה, טכנוקרטיה
אני לא יודע אם שמתם לב, אבל בדיוק השבוע חגגנו מלאת שלוש שנים לזה שלאף אחד לא אכפת מהמשקפיים של גוגל. חוסר העניין במוצר — מחוץ לכתבות טכנולוגיה — לא צריך להפתיע. לא מפתיע גם הכישלון המובהק של השעון של סמסונג או שאר הג'דג'טים הנלבשים. כמו רבות לפניהן, גם גוגל וגם סמסונג נתפשות לסברה השגויה שמה שנדרש הוא מה שאפשר לעשות, במקום להתמקד בלעשות את מה שנדרש. כלומר, הן מניחות שאנשים מעוניינים במוצרים חדשים ובהתקדמות טכנולוגית, וככל שהם מאמצים מוצרים כאלו, גם הצרכים שלהם משתנים. הן אינן מבינות כי לאנשים יש עניין במוצרים חדשים רק כל עוד אלו עונים על צרכים קיימים.

דארל את'רינגטון, בכתבה ב"טק-קראנצ'" על תערוכת הטכנולוגיה CES מנסח זאת כך: "גאדג'טים אינם מעניינים את הצרכנים בזכות הפוטנציאל שלהם או ערכם כחפצים בפני עצמם, הם מעניינים אותם בזכות השמישות שלהם, ומשום שהם עונים על שאלה מסוימת שיש לצרכנים: 'איך אני עושה א', ב' או ג'?'" גוגל וסמסונג לא מבינות זאת, משום מה, ולא ברור משום מה. סמסונג, הרי, היא חברה המוכרת מוצרי צריכה רבים, אך כל מוצרי הצריכה המצליחים שלה היו תמיד מוצרים שהצורך של הציבור בהם היה מוכח. כלומר, מוצרי הצריכה שלה הם תמיד חיקויים למוצרים מצליחים של מישהו אחר. גם גוגל זכתה להצלחות גדולות רק בתחומים בהם היה צורך מוכח (חיפוש) או בחיקוי מוצרים שהצורך בהם היה מוכח (ג'ימייל, אנדרואיד).

במובן מסוים, יש כאן זיכוי וטיהור שמה של אפל. ידוע מכבר כי בסוף כל משפט על טכנולוגיה, יושבת אפל עם מוצר חדש, וגם כאן המצב אינו שונה. שלוש שנים של שעוני-טלפון ומשקפי-מידע לא הניבו דבר, ובמובן מסוים יש בכך הכרה בחשיבות תפקידה של אפל במערכת בכללה. סמסונג אף העניקה לחברה האמריקנית את אות הכבוד האולטימטיבי, כשהוציאה סדרה של שעונים נלבשים לא כחיקוי למוצר קיים של אפל, אלא כחיקוי-מקדים למוצר שאפל תוציא בעתיד. "אין לנו שום מושג מה הצרכנים רוצים," הודו מעשיה של סמסונג, "אבל אנחנו יודעים שאפל יודעת, ולאור השמועות שאפל אולי תוציא שעון נלבש, החלטנו להוציא שעון נלבש עוד לפניה."

זה לא מצב חדש, כמובן. מנקודת המבט של אפל אין "שוק," יש רק לקוחות. היא אינה מכוונת את פעולותיה כדי להציב מוצר בשוק או כדי להגיב למוצרים שהוציאו חברות אחרות—היא מוציאה מוצרים העונים, לדעת, על מה שלקוחות רוצים וצריכים. היו נגני מוסיקה לפני שהופיע האייפוד והיו טלפונים חכמים גם לפני האייפון, ולבטח היו טבלטים גם לפני האייפד. יתרונה של אפל התבטא בעיקר בכך שהיא שאלה "מה רוצים הצרכנים לעשות?"

המהגרים
מהגרי העבודה מפגינים בתל־אביב, אבל שר הפנים גדעון סער לא מתרשם, ונשבע לדבוק במדיניות החדשה. מהגרי העבודה קוראים למתקני השהייה בית־כלא. האו"ם קורא לזה בית־כלא, כל מי שקרא או שמע על זה בישראל יודע שזה בית־כלא. סער מכחיש. אח... plus ça change, plus c'est la même chose.


מזג אוויר א'
קר בארצות הברית. בשיקגו קר יותר מבקוטב הדרומי. אין שום קשר להתחממות גלובלית. הקשר ייווצר מחדש כשיהיה חם. plus ça change, plus c'est la même chose.

מזג אוויר ב'
הו! האירוניה! ספינת מחקר/פרסום/תעמולה ששטה בעקבות חוקר הארצות האוסטרלי דגלס מייסון נתקעה בקרח בנתיב שמייסון הצליח לעבור בו (החוקר המוביל בספינה הוא כריס טרני). ספינת מתחממים נוספת שבאה לעזרתה נתקעה אף היא. הספינות חולצו לבסוף באדיבות שוברת קרח של משמר החופים האמריקני. הסיבה להיתקעותם, כך נדמה, היתה התמהמהות בשיבה לספינה מסיורי אתרים.

הערות
1 המדד מובא בחסות מכון ון־ליר, והאכסניה מבהירה כי ערכו מוגבל ביותר מלכתחילה.



הצטרפו לקבוצת הקוראים המרגשת בפייסבוק וזכו בעדכונים


 
 
רשימת תגובות (6)
 
 
ההתחממות הגלובלית
9/1/2014
נכתב על ידי רותם

בימים כאלה האמריקאים צריכים להודות להתחממות הגלובלית. אם הטמפרטורות בארה"ב יורדות לרמה כזאת עם כל הפד"ח, תחשוב מה היה קורה בלעדיה. אזרחי המדינה החזקה בעולם צריכים להריע ליצרני גזי החממה שהצילו אותם מקיפאון קטלני.
 
 
 
 
מצחיק....
9/1/2014
נכתב על ידי אילון

מצחיק איך כל מי שמדבר על זה לא קורא לזה בית כלא.... אבל מצד שני, מצחיק לחשוב שבית כלא הוא לא המקום למי שחוצה את הגבול באופן לא חוקי למדינה זרה.
 
 
 
 
הגירה חופשית
9/1/2014
נכתב על ידי יעקב

ולחשוב שרק לפני 150 שנה הגירה חופשית היתה הנורמה. מה נשתנה? כיצד הגענו למצב הזה שבו אנשים אינם יכולים להגר כאוות נפשם?
 
 
 
 
גוגל גלאס
9/1/2014
נכתב על ידי אפי

לא קצת מוקדם מידי להספיד מוצר שעוד לא יצא?
 
 
 
 
לאפי...
10/1/2014
נכתב על ידי אורי רדלר

אני לא מספיד אותו - אני רק מציין את חוסר העניין המובהק במוצר.
 
 
 
 
יעקב המגיב השלישי צודק וברור לי שהוא היה שמח שרוב התלמידים בבית ספרם
12/1/2014
נכתב על ידי צבי

של ילדיו יהיו מסתננים (או שלא...)