טרייבון והגזענים
 


זה נשמע כמו מקרה מושלם של גזענות שמרנית: נער שחור, שיצא לקנות פחית תה קר וממתקים, נרצח בדם קר על־ידי לבן גזעני, שהשתמש באופן ציני בחוק הגנה עצמית מפוקפק בפלורידה כדי לצאת פטור בלא עונש. העיתונים שבו והציגו את הקרבן, טרייבון מרטין, ילד יפה, תמים וחייכני; מולו הוצב הרוצח, ג'ורג' זימרמן: גבר עב כרס, מאיים וקודר. רק בעיה אחת הייתה בסיפור: אף מילה ממנו לא הייתה נכונה.

trayvon martin

הקרבן התמים



George Zimmerman

הרוצח המרושע



את הסיפור הראשוני הנציח המגזין "פיפל" בשער המנציח את טרייבון יפה התואר וטהור המבט, מלווה בכיתוב: "טרגדיה אמריקנית: בן 17 לא חמוש נהרג בשכונה בפלורידה: איך מפגש מקרי הפך לקטלני—והותיר אחריו משפחה הרוסה ואומה זועמת." הנשיא אובמה הכריז: לו היה לי בן, הוא היה נראה כמו טרייבון. הנער המת הוצג כדוגמה לרעה שמביאה הסלקציה המייחדת שחורים לבדיקה ולמעקב מיוחד. ג'ורג' זימרמן, כך סופר, היה חלק ממשמר הבטיחות השכונתי וירה בטרייבון מרטין אחרי שהשמיע ביטויים גזעניים כלפיו בשיחה שערך למשטרה בערב הרצח. האומה האמריקנית הזועמת נסערה נוכח הגילוי שזימרמן אף לא נעצר, ותבעה לעוצרו ולהעמידו לדין באשמת רצח.

וארבעים וארבעה ימים מאוחר יותר, כך היה.

בקיעים בחומת הנרטיב
אלא שבתוך זמן קצר החלו ניבעים סדקים קשים בחומת מראית העין של הנרטיב. תמונות עדכניות של טרייבון מרטין חשפו כי הילד החייכני והמתוק הפך גברבר חסון, גבוה ושרירי, המתהדר באלימות, בשיניים מוזהבות, בעישון סמים, באקדחים ובהכאתם של אנשים אחרים.

trayvon martin

כבר לא בן שתים־עשרה



משפחתו של טרייבון מרטין מיהרה לבקש לחתום את נתוני בית־הספר ועברו של הבן, והמידע לא הוצג בעת משפטו. אך באינטרנט, זה כבר סיפור אחר. טריוון מרטין, כך התברר, היה, ככל הנראה ילד מוזנח. אביו ואמו נפרדו כשהיה פעוט, אביו ניהל מערכות יחסים פתלתלות וסבוכות עם נשים רבות, והיה מעורב באופן כזה ואחר בעידוד מעשים פלילים של בנו, ואילו קשריו עם אמו היו רופפים מאוד וככל הנראה נותקו לחלוטין כשהיה בן שלוש־עשרה. בעת מותו חי טרייבון מרטין בבית דודו וחברתו לחיים.

כפי שנחשף ב"מיאמי הראלד" ואחר־כך גם במקומות נוספים טרייבון הושעה שלוש פעמים לעשרה ימים מלימודים בגלל שימוש בסמים, ביריונות, כתובות נאצה ורכוש גנוב שהתגלה בתאו בבית־הספר. חשבון טוויטר שלו, תחת השם מעורר התיאבון "כושי בלי גבולות" (NO_LIMIT_NIGGA), התהדר בקללות ובעיסוק רב במין ובאלימות. טרייבון הקדיש את עיקר משאביו לעיסוק באמנות לחימה ורשם 58 העדרויות מבית־הספר בסימסטר האחרון של לימודיו.

משטרת מחוז דייד, שם חי טרייבון, ניסתה להסתיר את הפרטים על עברו של טרייבון. הסיבה הייתה פרוזאית למדי: 11 ימים לפני מותו של טרייבון פרסמה מחלקת המשטרה דוח המהלל את הירידה בפשיעה במחוז. הנתונים המעודדים, עם זאת, לא התקבלו בזכות עבודת בילוש וחקירה מסורה בלבד, אלא גם בזכות שינוי דוחות משטרתיים כדי להעלים עבירות מסוימות, להציג עבירות חמורות כחמורות פחות ולהמיר מעצר בטיפול מרוכך. תיקו של טרייבון מרטין היה אחד מאלו שעברו טיפול ריכוך והרזיה מסוג זה. למעשה, חשד כבד למעשי גניבה של מרטין—גילוי רכוש גנוב וכלי פריצה בתאו בבית־הספר—היה אמור להוביל למעצרו, אלמלא החליטה תחנת המשטרה בבית־ספרו להמיר את המעצר בהשעייה. כאשר נהרג, היה מרטין בעיצומה של השעייה זו, השלישית במספר, מבית הספר.[1]

ג'ורג' זימרמן, לעומתו, היה רחוק מפרופיל הלבן הגזען שהוקצה לו. ראשית, הוא היה היספני למחצה, ועם שורשים שחורים מובהקים. זימרמן, חסיד של הנשיא אובמה, יצא בעבר עם אישה שחורה (למעשה, נערה: היא זו עמה יצא לערב ה"פרום"), פתח עסק משותף עם שחור, התגורר עם כמה מבני משפחתו השחורים, הזניק קמפיין לסיוע לשחור חסר־בית שהוכה על־ידי ילד לבן, העניק חסות וסיוע לכמה צעירים שחורים בשכונתו. ובקיצור, אם כך נראה גזען, המצב באמת חמור.

כאן אנו מגיעים לליל הרצח. בשעה שש עשרים ואחת בערב, כפי שתועד על־ידי מצלמות אבטחה, הגיע טרייבון עטוי בקפוצ'ון לחנות סבן-אילבן ושם קנה פחית של "קוקטייל פירות אבטיח אריזונה" וסקיטלס. הוא ביקש מהמוכר לקנות סיגרים זול, אך המוכר סרב למכור לו, כנראה בגלל גילו. טרייבון יצא את החנות והמתין בחוץ. כעבור זמן קצר נכנסו שלושה צעירים קנו את הסיגרים הזולים בכסף שמסר להם טרייבון ומסרו לו את הסיגרים.

לפרטים הקטנים יש חשיבות. מרטין השתמש לפחות שנה לפני מותו בזן זול של סם המכונה "לין" (Lean), המוכן ממיץ פירות, סוכריות סקיטלס וסירופ נגד שיעול המכיל קודאין. דוח הנתיחה שלאחר המוות הצביע על נזק לכבד, חריג מאוד לגילו של מרטין, אך טיפוסי לשימוש רב ב"לין." הסיגרים שנקנו היו מקובלים לשימוש בהכנת סיגריות מריחואנה, והיו חביבים במיוחד על מרטין (כפי שניכר ממזכרת שהכינו ידידיו אחרי מותו).

השלמת העסקה השנייה, רכישת הסיגריות בוצעה בשעה 6:29. מכאן פסע טרייבון מרטין מרחק של כ-1.2 ק"מ, חלקו בגשם, אל גוש הבניינים בו התגורר אצל דודו, ושבו התגורר גם ג'ורג' זימרמן (ראו מפות שימושיות בניו־יורק טיימס ובמיאמי הראלד).

בשעה 7:09, ארבעים דקות אחרי הקנייה, מטלפן ג'ורג' זימרמן למשטרה ודיווח על צעיר חשוד בסוף שנות העשרה שלו המסתובב באזור בגשם, ללא מטרה ברורה, ו"לא נראה כאילו יש לו כוונות טובות, או הוא מסומם או משהו." הוא מסר תיאור מדויק למדי של מרטין, ובסיום דבריו ציין כי "הוא מסתכל עלי... הוא מתקרב אלי." דיווחו של זימרמן לא הונע רק מתפקידו כראש המשמר האזרחי באזורו, אלא גם מריבוי מקרים של פריצות ופלישות לבתים באזור, שבוצעו על־ידי צעירים, וברוב המקרים, צעירים שחורים. זימרמן הניח כי מרטין עשוי להיות אחד מאותם צעירים.

לא לגמרי ברור מה עשה מרטין בארבעים הדקות שבין הקנייה להגעה לביתו, שכן ניתן לגמא את המרחק, בהליכה מתונה, בפחות מרבע שעה. בבדיקה שלאחר המוות נמצא בגופו ריכוז של HTC, המעיד על עישון מריחואנה, אף כי לא ברור אם אכן צרך צינגלה מהסיגר שרכש באמצעות ידיד, אך הסיגר לא נמצא על גופתו אחרי המוות.

בהמשך השיחה למשטרה, בשעה 7:11, דיווח זימרמן, היושב במכונית חונה, כי מרטין חלף על פניו והתחיל לרוץ לכיוון היציאה האחורית של מתחם המבנים. המוקדן שאל את זימרמן, הנשמע מתנשם בכבדות, אם הוא עוקב אחרי מרטין, וזימרמן השיב בחיוב. המוקדן ייעץ לו לחדול מכך וזימרמן הגיב: "אוקיי."

בשעה 7:12, בעוד זימרמן מנסה להכווין את המשטרה למקום בו ראה את מרטין, טילפנה שוב רייצ'ל ג'נטל ידידתו של מרטין. השניים בילו קודם לכן 18 דקות בשיחה, ככל הנראה כאשר טרייבון פסע בחזרה מחנות סבן-אילבן בחזרה לביתו. דקה מאוחר יותר, לבקשת המשטרה, הסכים זימרמן להמתין להם סמוך לכניסה למתחם הדירות ולהנחותם למקום בו ראה את טרייבון מרטין. זימרמן היסס אם למסור את כתובתו ומדווח כי אינו מצליח לראות את מרטין.

בשנה 7:16 היה ניתוק בשיחה של טרייבון וידידתו. בה בעת טילפנה שכנה למשטרה ודיווחה כי נשמעות בחוץ זעקות לעזרה. הזעקות נשמעו היטב תוך כדי השיחה למשטרה ובין השאר קריאה "הצילו" ו"הצילו אותי." הזעקות נפסקו באחת כשנשמע קול ירייה. בשעה 7:17:40 הגיע למקום שוטר ראשון, שגילה את גופתו של טרייבון מרחק כ-80 מטרים מהכניסה לביתו, ומרחק כמה עשרות מטרים ממכוניתו החונה של זימרמן.

הזעקות שנשמעו היו ככל הנראה אלו של זימרמן. מרטין התקרב אל מכוניתו ואחר־כך התרחק, כפי שתיאר זימרמן בדיווחו למשטרה. זמן קצר אחר־כך יצא זימרמן ממכוניתו ופסע או רץ באיטיות אחרי מרטין. בשלב מסוים החל לשוב למכוניתו. כאן ניגש אליו מרטין, לפי דיווחי עדי שמיעה, ושאל "מה אתה עוקב אחרי?" וזימרמן השיב, "מה אתה עושה כאן?"

בנקודה זו בזמן, לפי עדויות השמיעה, התנפל טרייבון מרטין על זימרמן והחל להכותו. לפי עדותו של זימרמן, אמר לו מרטין "אתה הולך למות הלילה." כמה עדים סיפרו כי שמעו מישהו זועק לעזרה, כשאדם שחור ניצב מעליו ומכה אותו. המשטרה מצאה את זימרמן ניצב ליד גופתו של טרייבון, כשהוא מדמם מצידו האחורי של ראשו, שהיה מכוסה דשא, כאילו הוטח באדמה, וכשאפו שבור. מצלמות האבטחה שתיעדו את הגעתו של זימרמן, כבול באזיקים, לתחנת המשטרה, הראו בבירור את הפגיעה באף והבהירו כי הפגיעה בראשו של זימרמן הייתה שטחית.



המשפט
משפטו של ג'ורג' זימרמן הסתיים עוד לפני שהתחיל. בזירה הציבורית, הוא הורשע עוד לפני תחילת משפטו ורבים התקשו להבין ולקבל כל תוצאה אחרת מלבד הרשעה שלו ברצח מדרגה שנייה. בזירה המשפטית, לעומת זאת, היה ברור לחלוטין לכל אורך הדרך כי זימרמן יזוכה.

נקודת המחלוקת המשפטית הבולטת הייתה בשאלה מי תקף וידו של מי הייתה על העליונה: האם זימרמן תקף ואחר־כך ירה במרטין הצעיר, או שמא דווקא מרטין היה זה שתקף, וזימרמן פעל בהגנה עצמית. יתר על־כן, החוק בפלורידה—חוק שהתקבל פה אחד על־ידי דמוקרטים ורפובליקנים בשנת 2006—הרחיב את התחום בו ניתן לאדם להגן על נחלתו גם לפתח ביתו, ולכן נכללה גם החצר בתוך מתחם המבנים בו גר זימרמן ושבו אירע המפגש הקטלני, בתוך גדר ההגנה העצמית על נחלה.

העדויות הישירות של עדי ראייה ושמיעה במקום הצביעו על־כך שהתוקפן היה כנראה טרייבון מרטין, כשלאורך המאבק זעק זימרמן, שהיה קטן ממרטין, לעזרה. המשטרה מצאה כתמי לחות וגבעולי דשא על גבו של זימרמן. לעומת זאת, אצל טרייבון מרטין נמצאו כתמים על ברכי מכנסיו ושריטות על אגרוף יד שמאלו—ממצאים שחיזקו את התפישה לפיה מרטין היה זה שהכה את זימרמן ששכב על האדמה וזעק לעזרה. התביעה גרסה כי מי שזעק לעזרה היה מרטין, בהסתמך בין השאר על עדותם של אביו, אחיו ואמו—אך שניים מהם (אחיו ואביו) העידו תחילה כי אינם מזהים את הזועק לעזרה כטרייבון.

בעיות דומות התגלו עם שאר עדי התביעה. בת־שיחו של טרייבון בדקות שלפני מותו, רייצ'ל ג'נטל, נחשפה על הדוכן בסדרה של שקרים, חלקם בנקודות זניחות (כמו גילה) וחלקם בנקודות מכריעות. כך, לדוגמה, העידה ג'נטל על הדוכן כי שמעה את מרטין זועק "תרד ממני, תרד ממני" לפני ניתוק השיחה. אך עדות זו באה אחרי שבמכתב להוריו של מרטין וכן בשיחות שערכה עם עורך־הדין של המשפחה לא הזכירה עובדה בעלת חשיבות מכרעת זו.

כשהסתיים פרק עדויות התביעה היה ברור כי אין להגנה צורך ממשי להעלות את זימרמן לדוכן. התביעה התרסקה לחלוטין, והייתה רחוקה מרחק ניכר מרף ההוכחה הנדרש לרצח מדרגה שנייה. מצבה של התביעה נראה כה נואש, עד שהשופטת, שנטתה בעליל לרוח התביעה, אפשרה למושבעים לשקול הרשעה גם בעבירה מופחתת של הריגה.

וזה לא עזר: אחרי שש עשרה שעות של התלבטות שבו המושבעים ובפיהם הכרעה: "לא אשם." לא אשם ברצח מדרגה שנייה ולא אשם בהריגה.

ואחרי
משפט זימרמן חשף עד כמה שכנוע עצמי מאפשר להתגבר על כל עובדה הסותרת אותה. כל מי שעיניו בראשו הבין כבר ביום השני למשפט, כשהתביעה רק החלה במלאכתה, כי הרשעה לא תהייה כאן. המשפט לא היה צריך להתקיים, ומרגע שהחל, היה ברור כיצד יסתיים.

גזענותם אמנותם
ובכל זאת, היו כאלו שהזדעזעו. רבים ביקשו לראות במקרה מרטין דוגמה לאופן בו רבים נוהגים להתייחס בחשדנות לשחורים, רק משום שהם שחורים. הנשיא האמריקני, אובמה, ביטא תסכול זה היטב כשתיאר את הוויית חייהם של שחורים, ובהם הוא, כאשר הם שומעים "קול מכוניות ננעלות כשאתה עובר, ונשימת אישה נחטפת כשאתה נכנס למעלית." מה היה קורה אילו המצב היה הפוך, וטרייבון היה לבן? שאל הנשיא.

עדות מאלפת ביחס לתשובה נתנה התכנית של ביל מאהר, אחד הדוברים הרהוטים, אף כי מתלהמים וגסי רוח, של התפישה הליברלית-לבנה. בחבר פרשנים על המשפט, מצויד בכסת"ח הולם בדמות הסופרת הפלסטינית רולה ג'בריל, שהכרותה עם החומר הייתה שטחית במקרה הטוב, ניסה מאהר לדחוק את השמרנים אל הקיר חבר קונגרס רפובליקני לשעבר מפלורידה, קוני מק, ואת גרובר נורקוויסט.



בדיון פתלתול תקפו מאהר וג'בריל שורה של נושאים, כשהם מוכים בכל פעם בנושא אחד, ומיד עוברים, בלי לטרוח לעמוד על עמדתם, לנושא אחר: מאהר החל בטענה שהשמרנים בורחים מלדבר על גזענות; ומשם עברה ג'בריל לטענה כי מקרה זימרמן יסודו ב"תרבות של בעלות על הרובים" וחוק "הגן על מקומך" (stand your ground). משהתברר כי לחוק אין קשר למקרה זימרמן ולמעשה, החוק עבר ברוב רב־מפלגתי מוחלט ("לא היה דמוקרט אחד שהצביע נגד החוק) עבר מאהר לטיעון התמוה שהחוק מתיר, בעצם, למי ש"מפסיד במכות" והוא "כוסית חבל על הזמן" לירות במי שמכה אותו. נורקוויסט הבהיר כי ברוב המקרים החוק משמש דווקא שחורים, וכי טענת ההגנה כאן מתקבלת בשיעור גבוה יותר אצלם, עברה ג'בריל למתקפה בנושא אוכלוסיית בתי־הכלא ( "אתה צריך להסביר מדוע שבעים אחוז מהאוכלוסייה בבתי־הכלא היא לא לבנה") ומשנענתה כי צריך אכן להקטין את אוכלוסיית בתי הכלא, היא עברה לתהות מדוע שוחרר זימרמן ממאסר ואמרה כי "כך רואה התאחדות כלי־הנשק הלאומית את העתיד של אמריקה... מערב פרוע... כל אחד יכול לירות במי שהוא רוצה ולצאת מזה בשלום." וכן הלאה, וכן הלאה.

מאהר וג'בריל מחלקים את העולם לרשעים גמורים ולקרבנות גמורים, ועומדים על זכותם ללהק את מרטין ואת זימרמן לתפקידים הרצויים, תוך התעלמות מוחלטת מהתאמתם לתפקיד. הם מבקשים לדון בעוולות הנגרמות לשחורים—ייחודם לתשאול וחקירה, שיעורם הגבוה בין האסורים; גזענות, דעות קדומות ורתיעה, עוני, עליבות וסמים; וכיוצא בזה—אך דוחים כל אפשרות לאזכר, אפילו ברמז, את מעורבותם של השחורים בעניין.

לפי תפישתם של מאהר, ג'בריל ואחרים, יש בעולם רק לבנים. השחורים המעורבים במעשי פשע הם קרבנות חסרי אונים של עוולות שגרמו להם לבנים. הם אינם חלק מהסיפור. הם אינם חלק מהסיפור אפילו כאשר גם הפושעים וקרבנות הפשע הם שחורים. שניהם, לתפישתם, קרבנות באותה מידה.

מי שבוחן את פרשת מרטין-זימרמן נוכח על נקלה כי אף אחד משני המעורבים במקרה האומלל לא הונע על־ידי נימוקים שיסודם בגזע. זימרמן לא ביקש לפגוע במרטין כי הוא שחור. עברו והתנהגותו לא עלו בקנה אחד עם הנחה כזו: הוא הונע על־ידי הרצון למנוע פריצות ופלישות לבתים בשכונתו. גם מרטין לא תקף את זימרמן בגלל צבע עורו. הוא כינה אותו פעם אחת "כושון" ובפעם נוספת "קרקר בן זונה מפחיד." קרקר הוא כינוי גנאי ללבנים עניים, אך מרטין פיזר לכל עבר וכלפי כל אדם קללות וכינויי גנאי. היסוד היה זרות ועוינות לבני־אדם, לא גזענות.

הניסיון להפקיע אירועים מהמעורבים בהם לטובת הפשטה נגוע מיסודו בגזענות. בפי תועמלני הקורבניוּת השחורים והליברלים הלבנים השחורים אינם כשירים להיות אדונים לגורלם. הלבנים עושים דברים מסוימים כי הם רשעים, כי הם טובים, כי הם שואפים לרווח או כי הם טובי־לב—השחורים הם רק קרבנות. הם לא עושים דברים—הדברים קורים להם. בשורה התחתונה, אין הבדל אמיתי בין הגזען מהקו־קלוקס־קלאן והליברל הלבן הטיפוסי. שניהם מניחים כי השחורים אינם בני־אדם במלוא מובן המילה, בעלי רצון חופשי ויכולת לבחור בין טוב לרע. שניהם מניחים כי השחור אינו חכם דיו לבחור ולהכריע. ההבדל היחיד ביניהם הוא שהגזען סבור כי השחור אינו אדם דיו להתגבר על טבעו החייתי. הליברל סבור כי השחור אינו אדם דיו להתגבר על מה שמעוללים לו בני־אדם אמיתיים. כלומר, הלבנים.

הערות
1 הדלפת פרטי האמת על עברו הפלילי של טרייבון מרטין החלה תהליך שבסופו הודח מפקד המשטרה צ'רלס הרלי, שהיה האחראי הראשי לזיוף הנתונים.


הצטרפו לקבוצת הקוראים המרגשת בפייסבוק וזכו בעדכונים



 
 
רשימת תגובות (22)
 
 
תמיד אפשר לסמוך עליך שתעשה עבודת בילוש יותר טובה מכל בלוגר אחר. סחתן
21/7/2013
נכתב על ידי אילון

 
 
 
 
נהדר
21/7/2013
נכתב על ידי בטח

טוב שיש על מי לסמוך שיכתוב את הדברים בצורה צלולה ובהירה (בעברית).

נראה שיש סתירה בין הדברים שאתה כותב על stand your ground. בהתחלה מדובר על החוק כאילו הוא קשור למקרה ובסוף אתה מספר שאין קשר בין החוק לפסיקה (גם אני מכיר שלא נטענה טענה זו על ידי ההגנה). מלבד זה (והמילה שריטוט) כתוב נהדר וחשוב שנכתב.

תודה.
 
 
 
 
תודה על הסיכום
21/7/2013
נכתב על ידי ג'וני

באמת שלא הבנתי מה היה העניין במשפט הזה וקיבלתי כאן זווית מעניינת. יפה שהמושבעים עשו את ההחלטה הנכונה משפטית למרות העליהום המטורף שהיה בחוץ.
 
 
 
 
תגובה לבטח
21/7/2013
נכתב על ידי אורי רדלר

ההצגה הראשונית של החוק הייתה כגורם המרכזי ש"אפשר" לזימרמן לבצע את זממו. בסופו של דבר, במשפט עצמו, ההגנה התמקדה רק בסוגיית ההגנה העצמית, ולא נדרשה כלל לחוק. זו כנראה הייתה החלטה טקטית וכנראה גם ההחלטה הנכונה, מבחינה משפטית.
 
 
 
 
אתה שוקל לתרגם את המאמר לאנגלית?
21/7/2013
נכתב על ידי ניר

 
 
 
 
תודה שעשית קצת סדר בפרשה הזו.
21/7/2013
נכתב על ידי עמי, ת

שמעתי שהיתה איזו פרשה מעניינת בפלורידה עם נער שחור ובחור לבן, וראיתי את התמונה של הילד החמוד, ואפילו לא שמתי לב שהתמונה ישנה ולא רלוונטית. רשומה מוצלחת.

 
 
 
 
הערות
21/7/2013
נכתב על ידי אולימפיה

המאמר נגוע בשמרנות וגזענות מרתיחים. פרשיות האהבה של האבא של הילד רלוונטיות הרבה פחות מצבע העור שלו, תסכים איתי. כמו כן, העונש על עישון מריחואנה הוא לא עונש מוות. העובדה שהנער, נער בסך הכל - גם אם שרירי ובעל "שיניים מוזהבות" - היה משתמש בסמים סוג ז' מתוצרת ביתית היא תעודת עניות לחברה האמריקאית כולה. ילדים שחורים נדרשים לקחת אחריות על נסיבות חיים מחורבנות, בעוד שהעובדה שליורה הלבן הייתה בת זוג שחורה לפרום נזקפת לזכותו. מעניין אם גם לה היו שיניים מוזהבות.
הביקורת על תרבות ההגנה העצמית של ארצות הברית ושל האזרח האמריקאי, שגוזרת את מדיניות הנשק המזוויעה שמובילה פעם אחרי פעם לטבח בחפים מפשע, רלוונטית גם היא למקרה, אבל מכיוון שאותה תרבות בדיוק היא נקודת מחלוקת מסורתית וקשה בין דמוקרטים לרפובליקנים, ומכיוון שהנשיא הדמוקרט אובמה הצהיר בגלוי שבכוונתו לשנות את מדיניות הנשק בארה"ב, אני תוהה מדוע אתה מאשים את הדמוקרטים בניסיון ציני לקשור בין הדברים.
גם אם אזרח שומר חוק שרוצה להגן על שכונתו יורה בנער מסומם, אבל חף מפשע, מדובר ברצח. כל טענה שלמקרה אין רלוונטיות לצבע העור, לשנים של דיכוי, לגזענות רוחשת, לתחושת אדנות והתנשאות (שהרבה ממנה אתה מפגין במאמר) היא היתממות במקרה הטוב.
 
 
 
 
אני לא התרשמתי שהם הוכו בדיון,
22/7/2013
נכתב על ידי עומר

מאהר הוא נרקיסיסט והיה חשוב לו לספר בדיחות, ובכלל, היה חשוב לשני הדוברים משמאל להעביר מספר מסויים של נושאים ולדחוף אותם כמה שיותר וזה מה שהם עשו. מאהר והבחורה שלצידו דיברו חלק ניכר מזמן הראיון ונראה שהאורחים האחרים הם בגדר תפאורה.
 
 
 
 
AFTERBURNER w/ BILL WHITTLE: The Lynching
22/7/2013
נכתב על ידי א"ק

http://www.youtube.com/watch?v=Ebu6Yvzs4Ls
 
 
 
 
אולימפיה - גם אם המוות היה נמנע האם זו התוצאה הרצויה?
22/7/2013
נכתב על ידי ינון

בחור ששוברים לו את האף ומחזיק אקדח,סביר מאוד שישתמש בו.
זה הצד המשפטי ולכן הוא זוכה,אנחנו כחברה צריכים לברך על כך,מי אמור להסתובב בפחד,האזרחית שומרת החוק או העבריין?
האינטרס של כולנו ברור במקרה הזה והנסיון להגן על המת תמוה.
 
 
 
 
לאולימפיה
22/7/2013
נכתב על ידי אורי רדלר

לאולימפיה,

תודה על תגובתך.

כתבת:

המאמר נגוע בשמרנות וגזענות מרתיחים. פרשיות האהבה של האבא של הילד רלוונטיות הרבה פחות מצבע העור שלו, תסכים איתי. כמו כן, העונש על עישון מריחואנה הוא לא עונש מוות. העובדה שהנער, נער בסך הכל - גם אם שרירי ובעל "שיניים מוזהבות" - היה משתמש בסמים סוג ז' מתוצרת ביתית היא תעודת עניות לחברה האמריקאית כולה. ילדים שחורים נדרשים לקחת אחריות על נסיבות חיים מחורבנות, בעוד שהעובדה שליורה הלבן הייתה בת זוג שחורה לפרום נזקפת לזכותו. מעניין אם גם לה היו שיניים מוזהבות.



הסוגיה בה עוסקים הנתונים על מרטין ועל זימרמן אינה אם עישון מריחואנה או שימוש בסמים ירודים מתוצרת ביתית מעידים לרעה על מרטין; או אם העובדה שזימרמן יצא עם שחורה מעידה לחיוב עליו — הרלוונטיות היחידה של הנתונים האלו היא באופן בו הם מתנגשים עם תיאור העניינים (הנרטיב) שהוצג לציבור.

הטיעון המרכזי שלי הוא שבמקום להציג לציבור את התמונה המורכבת יותר — ובמרכזה האופן בו צעירים שחורים אבודים מוצאים את חייהם מתכנסים לסמטאות ללא מוצא (וכרגע לא ניכנס לסיבות לכך) — ניסו לבנות סיפור פשטני בו לבן דרומי מכה שחור ויוצא בלא פגע בחסות חוקים מפלים. התמונה הזו לא הייתה נכונה, כפי שהראיתי, ובסופו של דבר חזרה והכתה במי שניסו לתאר את המצב כך.

לנושא ההגנה העצמית, כתבת:

הביקורת על תרבות ההגנה העצמית של ארצות הברית ושל האזרח האמריקאי, שגוזרת את מדיניות הנשק המזוויעה שמובילה פעם אחרי פעם לטבח בחפים מפשע, רלוונטית גם היא למקרה, אבל מכיוון שאותה תרבות בדיוק היא נקודת מחלוקת מסורתית וקשה בין דמוקרטים לרפובליקנים, ומכיוון שהנשיא הדמוקרט אובמה הצהיר בגלוי שבכוונתו לשנות את מדיניות הנשק בארה"ב, אני תוהה מדוע אתה מאשים את הדמוקרטים בניסיון ציני לקשור בין הדברים.



כמו במקרה הראשון, גם כאן שורש העניין היה בטעות. חוקי הגנה עצמית יש בכל מקום בעולם, ויהיו תמיד בכל מקום בעולם. ההתייחסות הראשונית הייתה לחוקים מרחיבים כמו stand your ground הקובעים מתי, היכן ובאילו נסיבות מותר לאדם לפגוע באדם אחר בנימוקים של זכותו להישאר במקומו. הסברה הראשונית של אלו שניסו לבנות את הנראטיב הייתה שיש כאן מקרה של לבן המנצל חוקי stand your ground כדי להכות בשחור. בסופו של דבר, כפי שהתברר במשפט, לא היה כל שימוש בחוקים אלו — ההגנה של זימרמן התבססה על הרעיון הקיים מקדמת דנא של הגנה עצמית.

זאת ועוד, למקרה גם לא היה קשר לשינויים במדיניות הנשק של אובמה. זימרמן, הרי, היה זכאי להחזיק בנשק גם לפי התקנות החדשות, ולבטח מתוקף תפקידו כראש המשמר האזרחי בשכונה שלו.

כלומר, לא היה אפילו בדל שינוי במקרה שלפנינו לו היו כל חוקי stand your ground בטלים ולו היו התקנות החדשות של רישום כלי נשק שמבקש אובמה לכונן נכנסות לתוקף. הנרטיב שניסו לבנות, פשוט לא התאים למקרה.

ולסיום כתבת:

גם אם אזרח שומר חוק שרוצה להגן על שכונתו יורה בנער מסומם, אבל חף מפשע, מדובר ברצח. כל טענה שלמקרה אין רלוונטיות לצבע העור, לשנים של דיכוי, לגזענות רוחשת, לתחושת אדנות והתנשאות (שהרבה ממנה אתה מפגין במאמר) היא היתממות במקרה הטוב.



מי ערער על כך שאזרח היורה בנער מסומם אך חף מפשע הוא רוצח? האם יש בכלל ספק בכך? כפי שהראיתי במאמר, עם זאת, זה לא מה שהיה כאן. אילו היה זימרמן יורה במרטין בלי התקיפה הפיזית, היה נעדר האלמנט של הגנה עצמית, והיינו יכולים להניח בוודאות (ואף לדון בנושא החשוב) של הדעות הקדומות שעמדו ברקע מעשה רצח כזה. אבל כשאת שומעת (ויש הקלטות) את זימרמן זועק לעזרה זמן מספיק כדי ששישה מהשכנים יטלפנו למשטרה, לא קשה היה למושבעים לקבל את טענת ההגנה כי הוא פעל בהגנה עצמית (המוגדרת בחוק כחשש לחיים או לפגיעה גופנית קשה).

בדברייך גלומה הנחה שאת האירוע עלינו לפרש לא רק בעיניים משפטיות גרידא (הייתה/לא הייתה הגנה עצמית; היה רקע של יחסים מוקדמים בין הצדדים; וכו') ולפי העובדות שלפנינו, אלא לפי שיקולי מטא היסטוריים וחברתיים. כלומר, שעלינו להעניק משקל בנושא "לשנים של דיכוי, לגזענות רוחשת, לתחושת אדנות והתנשאות." מכאן נובע שלשחורים מגיעה "שפיטה מתקנת" מסוג כזה או אחר, שתדחוק את העובדות לטובת הרקע הגזעי, החברתי וההיסטורי.

הרעיון הזה נוסה בעבר. משפטי קנגורו, לינץ', ורדיפת המכשפות מבוססים כולם על הרעיונות האלו — בכולם עוברת הנחת יסוד שאת העובדות צריך לדחוק לטובת שיקולי מטא כאלו ואחרים. האין דבריך, בסופו של דבר, אותה גזענות עליה אני מצביע בסופו של המאמר? דומני שכן.
 
 
 
 
חבל שאתה כותב "ליברלים" כשאתה למעשה מתכוון ל"פרוגרסיביים".
22/7/2013
נכתב על ידי אזרח

ליברלים תומכים בזכות לשאת נשק ובשוויון בפני החוק.
 
 
 
 
בנושא אחר, פרופסור למנהל עסקים שרואה איתך עין בעין:
22/7/2013
נכתב על ידי עמי, ת"א

http://www.themarker.com/magazine/1.2060479
 
 
 
 
סקירה מרתקת ומחכימה
22/7/2013
נכתב על ידי אריה פרלמן

וגם מאירת עיניים.

תודה ושוב תודה.
 
 
 
 
לא.
22/7/2013
נכתב על ידי אולימפיה

טענתי הייתה כלפיך, לא כלפי מערכת המשפט. כפי שכתבת:
"מי שבוחן את פרשת מרטין-זימרמן נוכח על נקלה כי אף אחד משני המעורבים במקרה האומלל לא הונע על־ידי נימוקים שיסודם בגזע."

ועל כך עניתי:
"כל טענה שלמקרה אין רלוונטיות לצבע העור, לשנים של דיכוי, לגזענות רוחשת, לתחושת אדנות והתנשאות (שהרבה ממנה אתה מפגין במאמר) היא היתממות במקרה הטוב."

על פי תיאור המקרה שלך זימרמן עקב אחרי מרטין מכיוון שראה "צעיר חשוד בסוף שנות העשרה שלו המסתובב באזור בגשם, ללא מטרה ברורה, ו"לא נראה כאילו יש לו כוונות טובות, או הוא מסומם או משהו.", הדייווח הונע מ" מריבוי מקרים של פריצות ופלישות לבתים באזור, שבוצעו על־ידי צעירים, וברוב המקרים, צעירים שחורים. זימרמן הניח כי מרטין עשוי להיות אחד מאותם צעירים. "

האם זו איננה גזענות? האם צעיר לבן היה זוכה לאותו יחס חשדני שהיה מסתיים במותו? אין לי דרך לדעת בוודאות, אך אני יכולה להניח שלעובדת היותו של מרטין שחור היה תפקיד בהפיכתו לגורם חשוד בעיניו של זימרמן.
אך כפי שאמרתי - טענתי מופנית כלפיך, וכלפי האופן המרתיח בו אתה מנסח את טיעונייך. בבואך לטעון כי הגזענות כפויה על הסיפור אתה מבקש לחזק את אותו ה"פרופיילינג" ולמתג פושע מסוכן מול אזרח הגון. אתה עושה זאת על מנת ליצור הזדהות עם זימרמן, על מנת לעורר אמפתיה בקוראים כלפיו ועל מנת ליצור שאלת "חייו של מי עדיפים" כפי ששאל המגיב ינון ("האינטרס של כולנו ברור"), שאלה שהתשובה עליה כביכול ברורה, אבל מדוע היא צריכה להשאל מלכתחילה? הרי בכל מקרה הירי היה מוטב שנמנע, ושני הצדדים יכלו לחיות היום.
אתה טוען שצבע העור של מרטין היה בלתי רלוונטי, אך מוצא לנכון להזכיר מה היה הכינוי שלו בטוויטר ומה היו חיי המין של אביו . זאת לא צביעות? והרי אמרת בעצמך שהשיקול הגזעי היה משמעותי בהחלטה לעקוב אחרי הילד ולדווח עליו למשטרה.
חבר המושבעים פסק כפי שפסק, ולא על פסק הדין אני מערערת. אך הדיון הציבורי בארה"ב שנוצר עקב המקרה רלוונטי לאותן תפישות גזעניות ומתנשאות שמובלעות ב"ניתוח האובייקטיבי" שאתה מתיימר להציג.
דייט עם בחורה שחורה הוא לא סממן לנאורות, ומי שחושב כך שייך לעידן של "מד מן", העובדה שלנער מתבגר יש שפם לא הופכת אותו לגורם מאיים, ושים לב - אתה מציין שמרטין "היה גברבר חסון, גבוה ושרירי, המתהדר באלימות, בשיניים מוזהבות, בעישון סמים, באקדחים ובהכאתם של אנשים אחרים.", אבל מתעלם מהפרט המכריע - בשעת המאבק בינהם זימרמן היה חמוש, והוא - לא.
הפוסל במומו פוסל. אתה מאשים את הליברלים האמריקאיים (ואותי) בניסיון להפוך את הסיפור לשואוקייס בנושא גזענות ולציד מכשפות נגד האדם הלבן, אבל חוטא באותו עניין בדיוק כאשר אתה משרטט סיפור חדש (ובדיוני לא פחות) אודות קרב ההישרדות של האזרח ההגוןוהחלש מול העבריין הבריון.
 
 
 
 
תודה
22/7/2013
נכתב על ידי Rafo

כתיבה מעמיקה. חומר למחשבה.

תודה
 
 
 
 
לאולמפיה רשמת "מתעלם מהפרט המכריע - בשעת המאבק בינהם זימרמן היה חמוש, והוא - לא"
22/7/2013
נכתב על ידי עמוס

זאת אומרת אם מישהו יכה אותך עד זוב דם וישבור לך את האף יש להשתמש רק בידיך החסונות כדי להודפו לא בנשק כולל אבנים וכו מקסימום יש לקרוא למשטרה.
כך עשה אריק קרפ מול הכנופיה הלא אלימה ונרצח רק ממכות.
לפי אותו הגיון כל אונס שהנאנסת תקפה את האונס בנשק הוא פסול גם כן.נכון שהפציעות לא הגיעו לרמה שהיה חשש לחיים שלו אבל השפיטה של בנאדם שנמצא במצב כזה היא נוראית.
דרך אגב אם זימרמן היה כושי עדיין הית אומרת את מה שאמרת או שאז זה קרב חמולות בתוך עצמם ואל לנו האדם הנאור להתערב.
 
 
 
 
לא פחות ממדהים, ותודה על תחקיר מעולה
23/7/2013
נכתב על ידי קוראת

לא ייאמן איך התקשורת מעוותת את התמונה בהתאם לאג'נדה שלה על ידי הסתרת כל כך הרבה פרטים מהותיים.
הבלוג הזה מחזיר לי לעתים קרובות את האמונה שהשכל הישר עוד לא פס מן העולם,(למרות שנעשה נדיר בתחומים רבים).
 
 
 
 
פוסט מצויין
23/7/2013
נכתב על ידי קיפוד רדיואקטיבי

שינה לי את כל ההסתכלות על משפט שנדמה כמונע אך ורק משיקולי גזע ופוליטקלי קורקט. העובדה שכמעט כל מה שנכתב בעיתונות - שטרבון מרטין גר אצל אביו ולא אצל דודו, שזימרמן לא באמת היה במשמר האזרחי אלא היה סוג של vigilante - היה שקרי ומבוסס רק על צד אחד של העיתונות, זו הליברלית. דרך אגב הגזענות קיימת ושרירה בכל חלקי ארה"ב אבל ההשימוש במקרה הזה פשוט לא היה מוצדק.
 
 
 
 
לאולימפיה ב'
23/7/2013
נכתב על ידי אורי רדלר

לאולימפיה,

אני משוכנע למדי שצעיר לבן היה זוכה ליחס חשדני פחות, אך זו אינה הנקודה. המאמר שלי הטעים א) שהנרטיב הליברלי-לבן יצר תמונה החוטאת לאמת במקרה הספציפי הזה, ו-ב) שבשורש הנרטיב הליברלי-לבן עומדת תפישה גזענית ביסודה, ההופכת את השחורים לקרבנות נטולי יכולת בחירה ("השחורים אינם כשירים להיות אדונים לגורלם"). מהתפישה הגזענית הזו נובעת תמיד הקביעה שעל גורלם של הקרבנות חסרי האונים צריכים להיות מופקדים פטרונים בעלי דעה שהם, באופן לא מפתיע, אותם ליברלים-לבנים (ובני בריתם, תועמלני הקורבניוּת השחורים) היוצרים את הנרטיב השקרי.

דיון אמיתי בבעיות צריך להתמודד גם עם השאלה האם מערכת הפטרונות הקיימת — חלוקת דמי מחיה והטבות לשחורים על־ידי ביורוקרטיה ליברלית-לבנה — אכן עובדת, או שמא התמיכה בה מצד אותה ביורוקרטיה ליברלית-לבנה מונעת בעיקר מטעמים של כוח ושליטה, בלי שתושג המטרה המוצהרת של החלוקה.

אניח בצד את שלל הדחלילים והאמירות המוטעות שפיזרת, שכן אין עניין אמיתי לעסוק בהם, ואגע כאן שוב בנקודה המחזקת את קביעתי הבסיסית — דומה שהיא המעוררת את עיקר חמתך — לפיו יש גזענות בסיסית בבניית נרטיב מפשט.

כתבת, ובצדק כי "העובדה שלנער מתבגר יש שפם לא הופכת אותו לגורם מאיים," אלא שאני לא העליתי טענה כזו כלל. התיאור שלי של טרייבון מרטין ("גברבר חסון, גבוה ושרירי, המתהדר באלימות, בשיניים מוזהבות, בעישון סמים, באקדחים ובהכאתם של אנשים אחרים") בא להצביע על המורכבות של הסיפור — לא מלאך קטן וטוב-לב, אלא מקרה טיפוסי של גברבר צעיר, המתחפר באלימות ובראוותנות בן־נוער של תרבות סמים וביזוי נשים, כשמתחת לפני השטח, כפי שידוע לכל מי שחי עם נערים צעירים, אורבים דווקא יאוש עמוק ותחושת חוסר מוצא.

כפי שאני מבין את הדברים, גזענים המכחישים את גזענותם, מנסים להימנע מדיסוננס קוגניטיבי באמצעות "עיקור" שדה המערכה מאנשים אמיתיים ומסיטואציות אמיתיות, לטובת תמונה סינתטית ומזויפת. כשהתמונה פשטנית ואינה כוללת בני־אדם אמיתיים, הגזען-המוכחש חש בטוח יותר. טרייבון מרטין המלאך היה דמות מעוקרת כזו — השחור הטוב, הקרבן המוחלט שהליברל-הלבן-הגזען-המוכחש יכול לקבלו. במובן זה אין הוא שונה מהדמויות הסטראוטיפיות-גזעניות לא פחות בהן אוחזים גזענים מן הימין — זו של השחור הזועם, ההיספני-הנרגז-והאלים, או נתמכת-הסעד-החמדנית-המזניחה-את-ילדיה.

התגובה החריפה שלך נראית לי כרפלקס טיפוסי של גזען-מוכחש כשהדברים מוצפים אל פני השטח. אולי זה המקור ל"שפם" כאלמנט "מאיים" אצלך, אף שאין לו זכר אצלי. אולי אני טועה, אבל אני לא חושב שזה המצב.
 
 
 
 
עוד קצת נתונים
27/7/2013
נכתב על ידי אבירם

מאוד התרשמתי מהמאמר והחלטתי לחפור גם כן לעומק, שוחחתי עם בת דודה אמריקאית שלי אשר שוהה בבית אימי בתקופת הקיץ.
הבת דודה היא מורה להיסטוריה ואדם מאוד מעורב בעינייני היום יום בארה"ב.
היא העלתה מספר נקודות שלא מופיעות במאמר:
1. אביו של ההרוג גר בבנין סמוך כך שלהרוג היתה כל סיבה להסתובב בשכונה ולשוחח בטלפון טרם הירי.
2. היורה מינה את עצמו למשמר שכונתי לאחר שהמשטרה סרבה לקבל אותו לשורותיה, המשטרה כבר הכירה את היורה מאירועים קודמים.
3. תפקיד המשמר השכונתי להתקשר למשטרה ולדווח על אירועים חשודים בשכונה אך לא להתקרב לחשודים, כמו גם נאמר ליורה מספר פעמים למהתין לבוא המשטרה, שאכן הגיע תוך מספר דקות.
4. מדוע היורה חשד בהרוג ? נער אשר מסתובב עם קפוצון ומשוחח בטלפון ?
5. מדוע היורה עקב אחרי הההרוג ? תנסו להיכנס לנעליו של ערס צעיר אשר מישהו מבוגר עוקב אחריו!!! גם ערסים מקומיים היו מנסים לעשות אבו עלי על מישהו שעוקב אחריהם, כולל להגיע לאלימות לא מוצדקת.

לסיכום אומר שהמקרה הנ"ל הוא מקרה מצויין להראות מה קורה כאשר תוצר של הזנחה של ההורים וחוסר במימון של מערכת הרווחה נתקלים בתוצר של חוקי נשק ליברלים מדי...מערב פרוע כבר אמרו לפניי.
 
 
 
 
אבירם, לפני שמאשימים את הרווחה כדאי לדעת...
28/7/2013
נכתב על ידי עפר

שיטות הרווחה הממשלתיות, בניגוד לאירגוני צדקה פרטיים, מעודדות את העניים להשאר בעוניים ומחריבים את משפחות העניים. אורי ניסח את זה היטב במאמר הזה: http://mida.org.il/?p=15867
יש סרטון ביו-טיוב שבו מילטון פרידמן שואל(ציטוט שלי מהזיכרון) "אם היית לך ילדה בת 16 שנכנסה להריון, אינה יודעת או אינה מספרת מי האבא ויולדת את הילד, האם היית מעביר אותה לבית משלה ונותן לה דמי כיס?"
הוא רצה להראות איך בשל הדאגה למסכנים ( אימהות חד-הוריות צעירות במקרה הזה) אנו מעודדים התנהגות בלתי מוסרית הפוגעת במושא העזרה ומגדילים את אוכלוסית הנזקקים.
כיון שמדיניות הקצבאות אכן נותנת שכר דירה וקצבה לילדות-נשים כאלה, הדבר נראה לנערות, בעיקר שחורות, מבתים לא מתפקדים כפתח מילוט מבית הוריהם.
ברור שלנערה מבית מתפקד החיה על חשבון הוריה וכל מטלותיה הם לימודים בתיכון ובילוי עם חברות בקניון, כניסה להריון אינה מציאה גדולה. לכן הפגיעה היא בעיקר בילדות של משפחות החיות על חסדי הרווחה. ככה אנחנו מייצרים דור שלישי (התינוק) של רווחה.

במקום אחר מראה כלכלן אחר,תומס סוואל, שאחוז החד-הוריות בקרב שחורות בארה"ב עלה בהתאמה לעליה בקצבאות והוא גבוהה יותר מאשר בתקופת העבדות.