זליכה, טעות במספר
 

גרסה תמציתית יותר של מאמר זה מתפרסמת ב"מידה".


זליכה עושה את זה לאנשים. ניסוחים פשוטים ובהירים, לשון חדה, בוז מוחלט ליריביו וביטחון מוחלט בצדקת הדרך הופכים את פרופסור ירון זליכה לסוג של פול קרוגמן ישראלי. כמו אצל קרוגמן, אנשים שלא מבדילים בין זוז לעכוז בכלכלה משתגעים עליו, שכן פסקנותו מעניקה להם אשליה של קריעת פרגוד המזימות וגילוי האמת. כמו אצל קרוגמן, אנשים שמבינים בכלכלה ובמיוחד אנשים שגם בודקים נתונים, משתגעים ממנו—שכן הקביעות הנמרצות של זליכה אינן מעוגנות בדרך כלל בעובדות, והרובד התיאורטי מאחריהן, ננסח זאת בעדינות מרבית, תובע פיתוח נמרץ.

הסערה האחרונה פרצה בעקבות ראיון של זליכה ל"הארץ" (27.6.2013). זליכה היה פסקני כהרגלו. ורחוק מאוד מדיוק, גם כן כהרגלו. אורי כץ, בעל הבלוג המצוין "דעת מיעוט," ייחד תגובה אפית באורכה וברוחב היריעה שלה לדבריו של זליכה. לפי כץ "משנתו הכלכלית [של זליכה] היא בליל אפוי-למחצה של טיעונים סטנדרטיים עם רעיונות חתרניים במכוון וניסיונות לקלוע לטעם הקהל או לטעמם של הפוליטיקאים שהוא חפץ ביקרם באותו הרגע, והכי חשוב – משנה זו מלווה בעיוות של הנתונים, המחקרים והתיאוריות הקיימות."

במאמר המשך, המתבסס על נתוני כץ, הגיב גם הכלכלן עומר מואב לטיעוניו של זליכה (מוסף "הארץ", 11.7.2013) ונגע בעיקרי הבעיות בנתונים, כפי שעשה כץ. אחרי שנגס בזליכה לתיאבון, סיכומו המנומס יותר, אך הנחרץ לא פחות היה כי "אין לפסול את האפשרות שבחלק מהמקרים טענותיו של זליכה התבססו על ידע חלקי, אך קשה להימנע מהמסקנה שיש לו נטייה לזרוק מספרים ללא בדיקה, ולדעתי מתקבל הרושם שהבנתו המקרו-כלכלית מוגבלת מאוד."

שאלת הריבית
אין צורך להיכנס בעובי הקרקס, ואפשר פשוט להישען לאחור וליהנות מהוויכוח המעניין שזליכה, כץ ומואב מגישים לנו—אך נקודה חשובה אחת דווקא תובעת התייחסות נוספת שכן כאן כץ ומואב טועים לחלוטין. מדובר בנושא הריבית, כמובן.

זליכה טען כי הריבית בישראל הורדה בלי לערוך דיון ממשי בתוצאות:

האוצר ובנק ישראל מציגים רק תועלות, כדי לחמוק מדיון אמיתי. אני אוריד את הריבית וזה יעזור ליצואנים. אבל רגע? איפה העלות? אם בנק ישראל היה בא ואומר "תשמעו, אני מוריד עכשיו את הריבית. התוצאה תהיה שמחירי הדיור יעלו ב–87 אחוז." היו עושים דיונים לגבי העלות והתועלת. אבל לא דנו, לא היה שום דיון...



אורי כץ סבור שזליכה שוגה:

כמובן שהיה דיון [בנושא הריבית]. היו הרבה דיונים בבנק ישראל על הנושא. כולם ידעו את העלות, מדברים עליה כבר שנים רבות. אין לי מושג מדוע כל כך ברור לזליכה שהמדיניות הייתה "קטסטרופה", מכיוון שלא ניתן לדעת מה היה קורה לו פישר לא היה מוריד את הריבית. אם יצואנים גדולים היו קורסים, גם קבלני המשנה שלהם ועסקים המתבססים על הצריכה של בעלי המשכורות הגבוהות שעובדים אצל אותם היצואנים היו קורסים, והמשק הישראלי היה יכול להיקלע למיתון. חלק מאותם הזוגות שלכאורה "לקחנו מהם מאה מיליארד שקל" היו מאבדים את עבודתם, ובכלל לא בטוח שמחירי הדירות היו יורדים באופן דרמטי, מכיוון שגורם נוסף ומרכזי לא פחות לעליית המחירים הוא ההיצע הקשיח של הדירות במרכז הארץ.



ואילו מואב טוען כך:

מעטים יחלקו על כך שלריבית הנמוכה יש תרומה משמעותית לעליית מחירי הדירות, אך זליכה טוען שהריבית נמוכה מדי... [וזליכה טוען כי הורדת הריבית נעשתה] ללא כל דיון ציבורי... ראשית, את הריבית קובע הנגיד עם ועדה מוניטרית בבנק ישראל, הכוללת אנשים שלא דבק בהם רבב. שנית, לריבית הנמוכה יתרונות רבים ומהותיים בתחום הצמיחה וצמצום האבטלה. יתרונות אלה עולים מן הסתם על החסרונות בהתייקרות הדיור. בנוסף, כדאי לזכור שהריבית הנמוכה אמנם תורמת ליוקר הדיור, אבל באותה עת היא מוזילה את עלות המשכנתא.


אבל לא היה דיון
כץ ומואב משוכנעים כי נערך "דיון" בנושא הריבית. כץ מציין כי "היו הרבה דיונים בבנק ישראל" ואילו מואב מהלל את הוועדה המוניטרית של בנק ישראל "הכוללת אנשים שלא דבק בהם רבב." אך דיון כזה בהשלכות הורדת הריבית בהתייחס לשוק הדיור לא נערך כלל. בנק ישראל יצא במהלך של הורדה דרמטית של הריבית מ-4.34 אחוז בספטמבר 2008 ל-0.5 אחוז באפריל 2009. אבל בדיוני הוועדה המוניטרית מאוקטובר, נובמבר, ודצמבר 2008 אין כל דיון בהשלכות הורדת הריבית. דיונים בסכנת בועת נדל"ן לא נערכו גם בינואר, פברואר, מרץ, אפריל, מאי, יוני או יולי 2009. נושא הדיור לא תפס מקום כלשהו, מעבר לדיון על השפעתו על האינפלציה, לפני או במהלך השינוי החד במדיניות הריבית.

מתוכן הדיונים בוועדה המוניטרית עולה רושם ברור, ומדכדך במיוחד, כי לחברי הוועדה לא היה שום מושג שהורדת הריבית תיצור בועת נדל"ן. למעשה, הם עסקו בהכחשה נמרצת של עצם קיומה של עליה במחירי הדיור גם כשהמציאות סתרה בעליל את תחזיותיהם. הנושא לא עלה כלל לדיון במהלך שנת 2009 ובפברואר 2010, נוכח ריבית נמוכה להפליא של 1.26 אחוז, העלו חברי הוועדה השערה ש"שכר הדירה משנה כיוון, או לפחות שקצב עלייתו מתמתן." חודש אחרי כן הם נשמעו משוכנעים כי "התפתחות מדד הדיור בחודשיים האחרונים מחזקת את ההערכה שמגמת העלייה במדד מחירי הדיור אכן מתמתנת." במאי 2010 היה ברור שהעליות דווקא נמשכות, אך בוועדה המוניטרית הוחלט להכריז רשמית כי "לא קיימת 'בועה' בשוק הדיור." בדיון חודש אוגוסט 2010 אף נטען כי אין אפילו שמץ בועה ("רמתם של מחירי הדירות אינה סוטה במידה ניכרת מהמחיר התואם את תנאי היסוד הכלכליים.") והוועדה הרגיעה כי "על פי משוואה אקונומטרית לחיזוי השינויים במחירי הדירות עולה כי צפויה בשנה הקרובה התמתנות בקצב העלייה של מחירי הדירות." הטיעון כי העליה במחירי הדיור אינה חורגת מהתוואי הרב־שנתי נזנח בהדרגה רק בחודשים הבאים.

נקודה חשובה עוד יותר היא מידת הפומביות של הדיון. כבודם של דיונים פנימיים בתוך בנק ישראל במקומו מונח, אך הם אינם חלופה לדיון אמיתי בזירה הציבורית ולהצגת האפשרויות השונות בפני הציבור. מטיעונם של כץ ומואב משתמע כי קיום הדיון בין כלכלנים מומחים והוגנים ("אנשים שלא דבק בהם רבב") די בו, וכי לציבור אין עניין או יכולת לענות בבחינת התועלות והעלויות של הורדת הריבית. אלא שיש שני קוצים ארוכים וקשים באליה. הראשון הוא שמלומדי בנק ישראל לא צפו מראש, לא דנו ולא נערכו לקראת מה שכל הדיוט שעיניו בראשו היה יכול לצפות מראש,[1] מה שמעמיד בספק את מידת כישוריהם לבחון באופן מלא את התועלות והעלויות של הורדת הריבית.

שנית, גם אם היה נערך דיון ממשי בהשלכות מדיניות הריבית לפני ובזמן הורדתה, הרי שהוא היה בעל ערך מועט למדי. נגיד הבנק והוועדה המוניטרית הם שיבוטים רעיוניים זה של זה, וקשה מאוד לראות חוות דעת מתנגדת או אפילו שונה עולה בדיונים. יש לפרקים הבדלים בדגשים, אך אין הבדלים בדעות ובתפישות היסוד.

שלישית ואחרון, המחאה החברתית נשענה על שתי רגליים עיקריות: מחירי הדיור (בקנייה ובשכירות) ומחירי המזון. בשני המקרים לגובה הריבית משקל משמעותי. הציבור לא היה מודע, ברוב המקרים, לקשר בין הריבית למוקדי מחאתו, ומאליו מתברר כי הקשר בין מדיניות הריבית למחירה לא הוצג בפניו (ומתרמז כי אילו היה מוצג, היה הציבור עשוי להעדיף לא להוריד את הריבית).

תועלות הריבית הנמוכה
כץ ומואב סבורים כי הריבית הנמוכה עשתה יותר טוב מרע. כץ מעלה באוב תסריט קודר אפשרי: "לא ניתן לדעת מה היה קורה לו פישר לא היה מוריד את הריבית. אם יצואנים גדולים היו קורסים, גם קבלני המשנה שלהם ועסקים המתבססים על הצריכה של בעלי המשכורות הגבוהות שעובדים אצל אותם היצואנים היו קורסים, והמשק הישראלי היה יכול להיקלע למיתון... ובכלל לא בטוח שמחירי הדירות היו יורדים באופן דרמטי, מכיוון שגורם נוסף ומרכזי לא פחות לעליית המחירים הוא ההיצע הקשיח של הדירות במרכז הארץ." ואילו מואב מצביע על צד החיוב: "לריבית הנמוכה יתרונות רבים ומהותיים בתחום הצמיחה וצמצום האבטלה. יתרונות אלה עולים מן הסתם על החסרונות בהתייקרות הדיור. בנוסף, כדאי לזכור שהריבית הנמוכה אמנם תורמת ליוקר הדיור, אבל באותה עת היא מוזילה את עלות המשכנתא."

ריבית גבוהה יותר הייתה תורמת לחיזוק השקל ביחס לדולר, מה שהיה מפחית את עלות מחירי המוצרים המיובאים, כולל מחירי מוצרי גלם מיובאים, מייסף את השקל ומתוך כך מעלה את רמת החיים וכוח הקנייה של הציבור, ומייקר את עלות העבודה עבור יצואנים. הסעיף האחרון, שיש לו השפעה על עלות ייצור מוצרים לייצוא, הוא הנימוק העיקרי לטובת משטר של ריבית נמוכה, על יסוד ההנחה שמטבע מקומי חזק מדי גורם לנחיתות של מוצרי יצוא בשוק העולמי.

תסריטי מה-היה-אילו כלכליים תובעים חיזוק עובדתי בדוגמאות, אך לתסריטים נוסח "יצואנים גדולים היו קורסים" אין למעשה תמיכה, מחקרית או עובדתית. ליתר דיוק, יש הפרכה משכנעת למדי של התאוריה הזו (ראו למשל כאן או כאן—אבל יש גם מחקרים רבים אחרים). מדינות כמו יפן, שווייץ, גרמניה ואחרות, שלהן היה מטבע חזק לאורך תקופות ארוכות לא התאפיינו בחולשת יצואניהן. ובכיוון ההפוך, מדינות שפיחתו באופן מלאכותי את המטבע שלהן נהנו מיתרון יצוא בעיקר כאשר היתרון העיקרי שהיה להן להציע הוא שכר עבודה נמוך מאוד. הכלל הזה נכון במיוחד ביחס למדינות המייבאות את רוב חומרי הגלם שלהם, גם לייצור מוצרי יצוא וגם לייצור מוצרים לצריכה לפנימית.

לשלם פחות על המשכנתא
נניח, לשם הדיון, כי בעקבות משטר ריבית גבוהה יחסית בישראל (כ-4.5 אחוז) היה השקל מיוסף מערך של 4 שקל לדולר לערך של 2 שקל לדולר. עבור הממשלה הדפסת אגרות־חוב למימון הוצאותיה הייתה הופכת פחות משתלמת, שכן הריבית עליהן גבוהה, אך נטילת הלוואות בחו"ל הייתה הופכת זולה במיוחד עבורה. הממשלה, כזכור, הייתה ממשיכה לקבל הכנסות בשקלים (יקרים וחזקים), כשהיא נוטלת הלוואות בדולרים (זולים וחלשים).

עבור גורמים אחרים בשוק, משטר ריבית גבוהה, במיוחד על רקע משטרי ריבית אפס בעולם, היה עשוי להיות מתגמל אף יותר. עיקר היבוא לישראל הוא של דלק, מכונות, מכשירים, סחורות וחומרי גלם המשמשים בייצור. אלו משפיעים ישירות על עלות הייצור, כשייבוא מוצרי צריכה משפיע על עלות הייצור באופן עקיף (לדוגמה, באמצעות ירידה בעלות של רכב צמוד לעובדים). אם נתעלם לרגע מייבוא מוצרי צריכה ונתייחס רק לשינוי בעלות ייבוא דלק, יהלומים, קמח, מכונות, וכדומה כי אז היו היצרנים נהנים מירידה של כ-110 מיליארד שקל בהוצאותיהם (במחירי 2010)—ירידה שהייתה מאזנת, ככל הנראה, את התייקרותו היחסית של העובד הישראלי.

עבור צרכנים, הייתה ריבית גבוהה מתגמלת יותר. במובן הצרכני הפשוט, כל מוצר יבוא וכל מוצר שחומרי הגלם שלו מיובאים היה עולה פחות. בתחום הדיור, גורס פרופסור מואב כי הריבית הנמוכה תורמת ליוקר הדיור, אך מוזילה את עלות המשכנתא. עם זאת, כאשר מניחים גובה תשלום מראש זהה, יש יתרון משמעותי לתשלום משכנתא בהיקף קטן יותר, גם עם ריבית נמוכה. לדוגמה, אם נניח דירה במחיר של מיליון שקל, בריבית של 5.12 אחוז לשנה להלוואה ל-25 שנים, בהשוואה לדירה במחיר של 1.45 מיליון שקל (המייצגת את ההתייקרות בעקבות הורדת הריבית) ובריבית של 3.8 אחוז לשנה, כשבשני המקרים משלמים הקונים מראש כחצי מיליון שקל, כי אז התשלום החודשי במקרה של ריבית גבוהה יהיה כ-2,960 שקל לחודש, לעומת 4,910 שקל לחודש במקרה של ריבית נמוכה. הפער בהוצאה הסופית יהיה 585,600 שקל לרעת משטר הריבית הנמוכה.[2]

אין בעיה של היצע קשיח
בעיה נוספת בה נוגע כץ היא האפשרות שגם במשטר ריבית גבוהה יותר מחירי הדירות היו עולים אך לא יורדים באופן ממשי בגלל "ההיצע הקשיח של הדירות במרכז הארץ." גם כאן, לא ברור היסוד להנחה. ראשית, כאשר רמת הריבית גבוהה יותר, יש זרימה מובהקת של כספי משקיעים אל ערוצי חיסכון מניבי ריבית קבועה (כמו אגרות־חוב ממשלתיות) מהטעם הפשוט שערוצים אלו מניבים תשואה משכנעת יותר מדירות. כך, בפועל, היה קטן הביקוש במידה ניכרת, ושוק קוני הדירות להשקעה, שהיווה כרבע מכלל קוני הדירות, היה מצומצם הרבה יותר.

שנית, ההיצע הקשיח וכל תנאי הבסיס בשוק התקיימו גם בשנים 1996-2007, בהן ירדו מחירי הדיור, במונחים ריאליים, בכ-20 אחוז. אין שום סיבה להניח שמחירי הדיור היו עולים מלכתחילה לולא הורדה הריבית. בהתחשב בירידה בעלויות עבור קבלנים, בגלל הוזלת מחירי היבוא, ניתן להניח שנטיית המחירים הייתה דווקא להמשך מתווה הירידה.

הגידול באוכלוסיה בישראל מדי שנה הוא של כ-1.7 אחוז, וזה מצביע על תוספת של כ-135,000 נפשות בשנה האחרונה. אם מתחשבים בגודל המשפחה הממוצע בישראל (3.73 נפשות למשפחה) הרי שבשנה האחרונה נוספו למניין כ-36.2 אלף משפחות חדשות.לפי נתוני משרד השיכון הסתכמו התחלות הבנייה בישראל בשמונה השנים האחרונות כ-36,135 אלף דירות חדשות לשנה. כלומר, הנתונים אינם תומכים בהשערה שיש עודף ביקוש על היצע. בוודאי קשה למצוא תימוכין לטענה של בעיה מבנית.

צמיחה ואבטלה
טיעון אחרון של מואב בנושא זה הוא כי "לריבית הנמוכה יתרונות רבים ומהותיים בתחום הצמיחה וצמצום האבטלה." בכך מתכוון מואב לומר, אני מנחש, כי משטר של ריבית נמוכה מוזיל את עלות האשראי (ההלוואות) עבור עסקים, ומכאן שהוא מעודד העסקה ותורם לאבטלה נמוכה. מואב מניח כאן כי הייעוד של הכספים המושקעים אינו מעלה או מוריד. כלומר, כי, גידול בכמות האשראי הוא התרחשות חיובית, בלי קשר לטיבו.

בשנים האחרונות ראינו כמה פעמים כי ההשערה הזו אינה עולה תמיד בקנה אחד עם המציאות. בועות, במהותן, הן סוג של הפרכה של ההשערה הזו, שכן הן מצביעות על־כך שיש חשיבות רבה לטיב האשראי ולא רק לכמותו. אם במערכת כלכלית גדל האשראי ב-50 אחוז, אך רובו מושקע בנדל"ן, בבורסה או בגלגול חובות של בעלי־עסקים כושלים, כי אז האשראי עשוי אמנם לתרום לצמיחה ולצמצום האבטלה בטווח הקצר, אך יגרום לבעיות חמורות הרבה יותר מאוחר יותר. לא מפתיע לגלות, במובן זה, כי החסידים המובהקים ביותר של ריבית נמוכה הם בעלי חברות, שאינם מוטרדים מיצואם, אם בכלל, כי אם להישרדותם התלויה ביכולתם ללוות כספים בריבית נמוכה.

התיאוריה השולית מסוף המאה התשע־עשרה הראתה, בין השאר, כי ככל שמחירו של מוצר נמוך יותר, כך הוא ישמש לצרכים חיוניים פחות. לדוגמה, אם מחיר כיכר לחם יהיה 10 שקל, נקנה אותה ונאכל אותה. אם מחיר כיכר ירד ל-5 שקל, אולי נשתמש בכיכר השנייה להאכיל תרנגולות, ואם מחיר כיכר ירד לשקל נשתמש בו לצרכים חיוניים פחות—נאמר, כתחתיות דקורטיביות חד-פעמיות לכוסות קפה. כך גם ביחס לכסף. כשהריבית גבוהה, הכסף יקר והשימוש בו הוא לצרכים החיוניים ביותר. כשמחיר הכסף נמוך, אפשר להשתמש בו לצרכים חיוניים פחות. ריבית נמוכה המובילה לאשראי זול מביאה לכך שכדאי פחות לחסוך כספים (כי הריבית על החיסכון נמוכה) וכדאי להפנות את הכסף הזול להשקעות מסוכנות יותר (לדוגמה, רכישה במינוף אימתני של פרויקטים נדל"ניים) או להשקעות עם החזר גבולי, אך עדיין גבוה יותר, לפחות בטווח הקצר, מאשר חיסכון תמורת ריבית.

משטר הריבית הסביר שהיה בישראל, בשילוב עם התחלות בנייה בקצב הולם לגידול באוכלוסיה, הוביל לירידה קלה אך מתמדת במחירי הדיור, ולמשק עם השקעות שעיקרן בייצור ובתעשייה המניבים הכנסות לאורך זמן. הורדת הריבית על־ידי הנגיד פישר הניבה בריחה מחיסכון בערוצים שמרניים והקצאה מסיבית של אשראי לצרכים שוליים יותר: בועת נדל"ן וגלגול הלוואות של טייקונים כושלים.

בהחלט ייתכן כי משנתו הכלכלית של זליכה היא "בליל אפוי-למחצה של טיעונים סטנדרטיים עם רעיונות חתרניים במכוון" כטענת אורי כץ וש"הבנתו המקרו-כלכלית מוגבלת מאוד," כמאמר עומר מואב—אך טיעון מרכזי של זליכה—כלומר, שהחלטות כלכליות מכריעות מתקבלות בבנק-ישראל בלי דיון ממשי, ובלי שיתוף קובעי המדיניות והציבור בהשלכות האפשריות—טענה זו דווקא נכונה במהותה. יתר על־כן, מצב בעייתי מאוד נוצר מניסיונו של הבנק להתכחש לאחריותו. כל אחד מחברי הוועדה המוניטרית ידע היטב כי להחלטתם להוריד ריבית יש חלק חשוב בהוצאת ההמונים לרחובות בתקופת המחאה. הבנק היה יכול לקום ולומר כי בין שתי ברירות קשות, הוא העדיף ריבית נמוכה ובועת נדל"ן על־פני שפל כלכלי. נכונים או לא, במקרה כזה שיקולי הבנק היו גלויים וברורים.

מהדברים עולה שאלה רחבה יותר הנוגעת ליומרות ולמגבלות הז'אנר. הצלחתו של ירון זליכה בתפקיד החשב הכללי נבעה, לדעתי, מכך שהוא לא פעל ככלכלן בעל חזון אלא כרואה חשבון נוקדני, שכל מעיניו נתונים לשרת בצורה הטובה ביותר את הלקוח, מדינת ישראל. במטבע דומה, הצלחתו של רוני בראון כשר אוצר התבססה על יישום שתי התכונות החשובות ביותר לשר אוצר: קמצנות חולנית והיעדר מוחלט של חזון. בראון לא שכח מעולם שהקופה הציבורית זה לא הכסף של אבא שלו.

אבל יש כלכלנים שסבורים שהם דווקא כלכלנים. כשכלכלנים סבורים כי תפקידם אינו לשמש בנקאים של הממשלה (אחד מתפקידיו המוגדרים של בנק ישראל הוא לשמש בנקאי של הממשלה), רואי חשבון, מנהלי חשבונות או פנקסנים קטנים, והם מנסים "ליישם את התאוריות" המצב נראה רע מאוד. בשמונה שנות כהונתו יישם פישר את התיאוריות שלו, אך לא הצליח לצפות מראש את המשבר הכלכלי, אחר־כך ניצב נדהם מול עומק המשבר, המשיך באי־חיזוי התוצאה האלמנטרית והמתבקשת של בועת נדל"ן כתוצאה מהורדת הריבית, יצר יתרות מטבע גדולות ולא מאוזנות במאמץ כושל להשיג מטרה ספק-רצויה, לא העלה מחדש את הריבית כאשר המשק התחיל לצמוח, לא צפה ולא הזהיר מפני התפתחות גירעון קטלני בתקציב הממשלה. ובמלים אחרות, פישר נכשל באופן מוחלט בחיזוי התפתחות כלשהי או בנקיטת צעדים מתבקשים. אם כך נראה היישום של יומרה, אולי כדאי לחזור ולהיזכר במגבלות הז'אנר.

וכדאי גם
לקרוא את המאמר "זליכה והצמיחה בטל"ח" שכתבתי אני בתגובה להרצאת ירון זליכה בחודשים שאחרי המחאה.

הערות
1 וכדי שלא יווצר הרושם שנדרשה איזו חוכמה מופלגת כאן, שרק יודעי ח"ן וחכמי הנסתר היו יכולים לגלות, הנה הדברים שההדיוט אורי רדלר כתב ביולי 2009 ב"הקפיטליסט היומי":

טיפשות, זיכרון‭ ‬קצר, יומרות‭ ‬שווא‭ ‬וחוסר‭ ‬ברירה‭ ‬מולידים‭ ‬לנו‭ ‬עכשיו‭ ‬מיני־בועה. לפני‭ ‬חודשיים, הזהיר הקפיטליסט‭ ‬היומי‭ ‬מפני‭ ‬התפרצות‭ ‬מחודשת‭ ‬של‭ ‬מגיפת‭ ‬הכסף‭ ‬הזול.... בשבועות האחרונים אנו מוצפים בסיפורים על בועת נדל"ן... מחירי הדירות מזנקים.... הסיבה לבועה פשוטה וגלויה לעין: בנק ישראל הוריד את הריבית לאפס וכל ערוצי החיסכון השמרניים יותר הפכו בבת־אחת להפסדיים. החוסכים גילו כי אם ברצונם לשמור על ערך כספם מול האינפלציה ההולכת וגואה (היוצרת, בפועל, ריבית שלילית על חסכון), אין להם מנוס אלא להפנות את כספם לערוצים מסוכנים יותר. לא לחינם, בנויה הבועה הנוכחית, במידה רבה, על דירות הנקנות כהשקעה או על דירות בפריפריה המוזלת ובחסות ממשלתית.


2 נתון הריבית הגבוהה מבוסס על נתוני הריבית של בנק ישראל לגובה הריבית להלוואות מסוג זה ביולי 2006, ועל מחשבון המשכנתא של גולינגו.


הצטרפו לקבוצת הקוראים המרגשת בפייסבוק וזכו בעדכונים


 
 
רשימת תגובות (6)
 
 
מאמר מעולה
15/7/2013
נכתב על ידי עומרי

תודה אורי, באמת חרה לי לקרוא את מואב ואת כץ עם ההגנה שלהם על בנק ישראל, במיוחד שהסכמתי עם כל שאר הטענות שלהם כלפי זליכה. טוב לראות דעה אוסטרית הגונה על הנושא :)
 
 
 
 
עומרי, שמח לרצות...
16/7/2013
נכתב על ידי אורי רדלר

 
 
 
 
תודה
16/7/2013
נכתב על ידי יעקב

מאמר יפה. דווקא בגלל שקיבלתי קודם את דברי כץ ומואב כנגד זליכה. תודה רבה.
 
 
 
 
תודה על מאמר מצויין
17/7/2013
נכתב על ידי קוראת

האתכזבתי מתמיכתו של עומר מואב במדיניות הריבית הנמוכה של בנק ישראל.
 
 
 
 
ואגב קרוגמן
17/7/2013
נכתב על ידי אהרן

אתר אלכסון תרגם לעברית את מאמרו שהכה הדים מניו יורק ריוויו. האין זו אמתלה מספקת בשבילך להקדיש לו רשומה?
http://alaxon.co.il/article/%D7%A2%D7%9C-%D7%A7%D7%A8%D7%99%D7%A1%D7%AA-%D7%9E%D7%93%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%A6%D7%A0%D7%A2/
 
 
 
 
אורי - מאמר נפלא - שאלה קטנה
4/8/2013
נכתב על ידי שרון

הי אורי,
אשמח אם תוכל להפנות אותי למאמרים אקדמיים כל שהם,
שמסבירים מה התועלת שיש במדיניות ריבית נמוכה,
מול הנזק שנוצר בתחום הדיור/המט"ח.