החיים בצל מר קוביאשי
 


החודש שילמתי 8,549 שקל לממשלת ישראל. 2,898 שקל לביטוח לאומי. 3,406 למס הכנסה. 2,245 למע"מ. בסוף השנה שעברה התברר שגבו ממני פחות מדי מס והייתי צריך לשלם תוספת של 18,700 שקל. אי אפשר לדחות את זה. הם מחכים כמה ימים ואז מטילים עיקול על כל חשבונות הבנק. הם אף פעם לא משחררים אותו. אתה צריך לרוץ לבנק ולשחרר אותו בעצמך. זה עובד. לפעמים. גם מהבנק התקשרו: מה דעתך על הלוואה של 16,000 שקל, עם הגבלת משיכת יתר ל-5,000 שקל? יש לך משיכת יתר גדולה, אומרים בבנק. לא עדיף שתקח הלוואה במקום לשלם ריבית על משיכת יתר?

ברשות המסים גבו השנה כ-10 מיליארד שקל במכס. הצפי היה ל-9.6 מיליארד שקל בלבד. המכס עובד חזק בזמן האחרון. יש תגמולים: העובדים מקבלים כסף על הטלת מכסים. יש גם שיטות: לדוגמה, אם מישהו מייבא את משחק הקופסא "גלגל המזל" אפשר להחליט שלא מדובר בייבוא משחק קופסא (0 אחוז מכס) אלא ב"כלי רכב חד גלגלי לאומני קרקס וליצנים, 60.43" החייב במכס של 16 אחוז. למה לא? רוצה את המשחק? תשלם את המכס. אתה יכול לשלם "תחת מחאה" ואז תוכל לפתוח בהליך לבירור. תשלם כמה עשרות אלפי שקלים לעורכי־דין. היה פטריוטי. תרום להגברת הפעילות במשק. אבל אל תעלה את מחיר המשחק. לא ולא. אם תעלה את המחיר הרי ש"גלגלת" את עלות המכס ואין לך זכות למחות על המכס.

ואם מישהו מייבא גולגלות פלסטיק לתחפושות לפורים, שעליהן יש רק 2 אחוז מכס. תמים זה לא. הרי בתחפושת יש נורית אדומה למעלה ולכן ברור שמדובר ב"ציוד עזר אלקטרוני ללימוד רפואה 90.10" שהמכס עליו הוא 12 אחוז. חוץ מזה, הוא כבר מייבא את התחפושת הזו שש שנים, לא? אמנם הסעיף של "ציוד עזר אלקטרוני ללימוד רפואה 90.10" נוסף רק בשנה שעברה, אבל אין זה אומר שהוא לא עבריין. הוא צריך לשלם למכס את הפרשי הגבייה על כל השנים לאחור. ובתוספת הצמדה. וריבית. זו ההחלטה של מר ברנשוני, האחראי על אגף המכס בנתב"ג.

אבל אתה לא צריך לדאוג, יש דין ויש דיין. שלם לעורכי הדין שלך כמה עשרות אלפי שקלים והם יכתבו לך מכתב יפה אותו תוכל לשלוח אל מר ברנשוני ולנסות להסביר לו שהסיווג שלו שגוי. אם מר ברנשוני יחליט שהוא בעצם לא טועה והוא בהחלט מעוניין בשכר העידוד בסוף החודש—ומה מוזר הדבר, לעתים קרובות מחליט מר ברנשוני שהוא לא טעה!—כי אז אפשר לפנות בדחילו ורחימו (ובהוצאה נוספת לעורכי הדין) לממונה על מר ברנשוני, מר קוביאשי, שהוא למעשה קודמו של מר ברנשוני בתפקיד. אם יכמר ליבו של מר קוביאשי, טוב. ואם לא, שלם. הידברות זה טוב. רוב המחלוקות עם ציבור היבואנים מסתיימות בהידברות.

ברחוב שליד רחוב מגורי יש המון שלטים קטנים ונואשים של בעלי עסקים. המילה שלטים קצת גדולה על זה—מדובר בדפי מדפסת מצולמים שעליהם קריאות כמו "מסים אתם גובים כרגיל, אבל את העסקים ברחוב הרסתם!" בעל המכולת שלי סיפר לי ש"בזמן האחרון יש המון אנשים ממס הכנסה." כל שבוע, הוא אומר, באים לבדוק משהו. שמים עין. ביקורת. ככה זה בכל הרחוב, הוא אומר. שלשום הוא תלה בד לבן ודהוי מעל לכניסה לחנות: "חיסול סופי! כל פריט שני 50% הנחה." למה? "אין כאן תנועה. לא נכנסים אנשים."

גם בביטוח הלאומי עובדים חזק. יש טעויות לפעמים. מזה אי אפשר להימנע. לדוגמה, בבדיקות של נכות מעבודה יש שיעור טעויות של 17.5 אחוז. בביטוח הלאומי מקבלים שכר עידוד המבוסס ב-70 אחוז על היקף הפעילות וב-20 אחוז על מהירות הטיפול. עובדים בשיטת מצליח: זורקים סכום גדול ככל האפשר לעבר הנישום. אם הוא משלם, טוב. אם הוא לא משלם, מעקלים לו רכוש. אם הוא משלם ושוכר עורך־דין ומביא רואי חשבון ועושה סלטות באוויר, אז תמיד אפשר להגיד שטעינו. קורה. קורה ב-17.5 אחוז מהמקרים.

הסוף
אני יודע שאני נשמע כמו תוכי. אבל גם תוכי עומד צודק פעמיים ביום. וזה עומד להיגמר בבכי. השאלה העיקרית שנותרה היא רק: מה יהיה סדר הפגיעה ומי יפגע יותר מכל.



את המצב הכלכלי שנוצר מאז המשבר ניתן לתאר בפשטות כך: עם פרוץ המשבר העבירו ממשלות המערב סכומי כסף גדולים לבנקים כושלים, לחברות כושלות ולגורמים פיננסיים אחרים כדי למנוע את קריסתם. סכומי הכסף האלו אמנם יוצרו, כביכול, 'מהאוויר', אך בפועל אלו שטרות חוב לכל דבר ומשמעות הדבר היא שמישהו יצטרך לפרוע אותם.

כפי שאומרת הכלכלנית כרמן ריינהרט (ראו בהמשך כאן): כל חוב שאינו נפרע על־ידי הלווה, יפרע על־ידי הנושה. כלומר, ההלוואות שנטלו מדינות במערב, כמו גם תכניות התמרוץ, העידוד, ההזרמה וההקלה הכמותית תסתיימנה בכך שמישהו יצטרך לפרוע את החשבון. השאלות הפתוחות הן רק מי יפרע אותו, מתי הוא יפרע אותו ומה יהיה משטר התשלומים.

המדיניות הכלכלית ברוב מדינות אירופה, בארצות־הברית ובמקומות נוספים מיועדת לדחות את הקץ. כלומר, להמשיך ולגלגל את החוב הלאה (ולהתפיחו). המדיניות הזו לא תוכל להימשך לנצח, כמובן, והתרתה תתבצע, כרגיל במקרים כאלו, לפי סדרי עדיפות וכוח פוליטיים: מדינות ינסו לפגוע קודם כל בקרבנות הזמינים והחלשים; ורק בלית ברירה ינסו להתמודד עם החזקים והזמינים פחות.

ומי ראשון בתור?
הקרבן הרגיל, השגור והקבוע, כפי שמציינת ריינהרט (ראו שוב, להלן) הם הגימלאים והציבור הרחב: זו הקבוצה החלשה והזמינה ביותר. ממשלות חולשות על האופן בו מושקעים כספי קרנות הגמל והפנסיה, וקל להן לערוך מניפולציות כאלו ואחרות בהן. לדוגמה, כפי שכתבתי בעבר, הביטוח הלאומי מחזיק כמעט את כל כספו באג"ח של ממשלת ישראל. ממשלת ישראל יכולה לשנות את חוקי המשחק ולהפחית את התמורה על אגרות־החוב האלו , למחוק אותן או להמיר אותן באגרות נחותות יותר. ולא מדובר בסכום זניח: הביטוח הלאומי מחזיק קרוב לשליש מכלל אגרות החוב של ממשלת ישראל.

פעולה דומה יכולה לנקוט ממשלה באמצעות שינוי מיפוי ההשקעות. היא יכולה להכריז כי קרנות הפנסיה תידרשנה להשקיע באג"ח ממשלתיות עשירית או רבע או מחצית או 90 אחוז מכספי החוסכים. היא יכולה להכריז על מיסוי קרנות ההשתלמות, על מיסוי כפול ומשולש, על היטלי פדיון או על מסי מחזור. החוסכים, כמו גם הקרנות, יכולים לקפוץ ולעשות סלטות באוויר, אך הם קהל שבוי וחלש. הם משחקים במגרש הנשלט על־ידי הממשלה, מה שהופך אותם קרבן מתבקש. חסכונות אחרים של הציבור גם הם קרבנות מתבקשים, וגם הם קלים להטלה: פשוט מניידים את חובת הדיווח לבנקים ואוספים את הכסף.

הבעיה העיקרית עם מיסוי חיסכון ופנסיה היא שמדובר בצעדים דרמטיים ומוחשיים. קשה להימנע מהבנתם. משום כך, עדיפות לממשלות שיטות עקיפות ומעודנות יותר, כמו אינפלציה של אחוז או שניים מעבר לריבית, הפחתת הריבית או מיני 'החלפות' אג"ח. בדרך כלל ניתן לסמוך על הציבור שלא יבין מה קרה, יאשים את קרנות הפנסיה בתשואה העלובה ויתבע הגדלה של דמי הביטוח הלאומי הנשחקים. קרנות הפנסיה והביטוח הלאומי ישתפו פעולה בשתיקה עם הממשלה, שכן מיסוי כזה מלווה תדיר בהעצמת השליטה של הביטוח הלאומי וקרנות הפנסיה בכספם של אזרחים.

בעלי ההון
קרבן קבוע אחר הוא "בעלי ההון." הצרפתים הם דוגמה טובה. פרנסואה אולנד, יום אחרי שבישל את הגמל שניתן לו במתנה על־ידי ממשלת מאלי (אל דאגה, נשלח גמל חדש) הכריז כי הוא מתכוון לטפל בכל חומרת הדין בהעלמות מס וב"מקלטי מס." אולנד הכריז כי הוא מתכוון למנות תובע מיוחד להתמודדות עם פשעים כלכליים, שחיתות ומרמה.

כל זה בא אחרי שמנהל מסע הבחירות של אולנד נתפס משקיע בעסקים במקלטי מס, ואילו ראש המטה למלחמה בהעלמת מס שלו נתפש מחזיק בחשבון בנק סודי גדול. ואך הולם הדבר, שכן התובע המיוחד של אולנד נושא אותו ניחוח כמו "ועדות הצדק" שהוקמו בצרפת של תחילת המאה השמונה־עשרה, אחרי פשיטת רגל אחרת של הכתר הצרפתי, כדי לשדוד אזרחים לתועלת קופת האוצר.

ניסיון לשדוד בעלי הון הוא יוזמה מפוקפקת למדי מכמה טעמים. הראשון פשוט וברור: יש ניגוד אינטרסים מובנה בלכידת בעלי ההון — ככל שלמדינה אחת יש עניין בלכידת הונם של בעלי ההון שלה, כך יש למדינות אחרות עניין בניודו של ההון ובעלי ההון אליה. את הסתירה הזו קשה ליישב, ודומה כי החלומות על
פאשיזםצדק כלל עולמי (כלומר, מיסוי גבוה בכל העולם עלא כיף כיפאק) נדונו להיוותר חלומות.

בעיה שנייה עם מיסוי בעלי־הון היא שמה שניתן להפיק מהמיסוי הוא הרבה פחות משחושבים (בלשכת הצדק הפשיסטיחברתי חולמים על אוצר בגובה 32 טריליון דולר שאת כולו, כולו! הו, כולו! אפשר לקחת ולחלק, אך ספק אם הסכומים בפועל אפילו מתקרבים לסך זה). יתר על־כן, כמו בכל שיטות המיסוי מזן נהרוג-את-היהודים-וניקח-את-זהבם מיסוי כזה נוטה להיות חד־פעמי. את היהודים אפשר להרוג רק פעם אחת.

הסיבה השלישית, והחשובה יותר, היא שבעלי ההון דרושים למדינה והיא אינה יכולה לוותר עליהם. כל מדינה שניסתה לטפח רעיון חלופי, לפיו אפשר גם בלי הבינה מהר מאוד שאי-אפשר בלי.
  muvlat  
 
ליוונים יש רעיון לפתרון הבעיות הכלכליות: הגרמנים ישלמו להם פיצויים של 162 מיליארד אירו על הנזק שגרמו במלחמת־העולם הראשונה והשנייה.
 
  muvlat  

ומי נשאר?
ואחרי שכיסחו את הפנסיות ולא כיסחו את בעלי ההון, מי נשאר?

אשליות, אשליות רבות



היוונים, מסתבר, מזדהים עם השיר ויש להם תכנית. "רק הראש בעננים, מטפס שם במרומים," הם אומרים. איני זוכר אם איזכרתי כאן את תביעתה של מצרים לפצות אותה ב-480 מיליארדי דולרים על הרכוש ש'נגנב', כביכול, במהלך השנים בהם החזיקה ישראל בסיני. אם כן ואם לא, המצרים לא לבד. עתה גם היוונים תובעים פיצויים בסך 162 מיליארד אירו מהגרמנים כדמי נזיקין על מלחמת־העולם הראשונה והשנייה.

וגם לפורטוגלים יש תכנית "לא לעבוד לעולם, לא לשרת שום אדם." מריו סוארש, ראש־הממשלה הנבחר הראשון של פורטוגל אחרי תום דיקטטורת סאלאזאר, הוא כבר בן 88, אך עדיין שואף לעמוד בראש המדינה. "פורטוגל לעולם לא תצליח לשלם את חובותיה, כל כמה שתרושש את עצמה. אם אינך יכול לשלם, הפתרון היחיד הוא לא לשלם. כשארגנטינה הייתה במשבר היא לא שילמה. האם משהו קרה? לא, שום דבר לא קרה," אמר סוארש לרשת הטלוויזיה אנטנה 1.

ב"פורבס" סבורים שזה מובן מאליו. אי אפשר לשלם את החוב, ולכן לא צריך לשלמו. הצעתו של הכותב, וויל וורסטל, המתגורר (לעדותו) בעיר שדה בפורטוגל, היא ליצור את ה"אסקודו החדש" ולנקוב את כל החובות, שעתה הם בעיקר לגופים אירופיים וממשלות, באותו אסקודו חדש, ואז לתת לשער האסקודו ליפול.[1]

שזה נחמד מאוד וכנראה אף בלתי־נמנע. רק שדברים דומים ניתן לומר גם על אירלנד ועל ספרד ועל איטליה. וכתוספת, כל מדינה שתיפול תגדיל את עומס החוב על אחרות—אם פורטוגל לא משלמת, הרי שהבנקים והממשלות של המדינות הנושות יועמסו נטל הפסדים גדול יותר.

אולי יש בצעד פורטוגלי כזה גם משהו חכם. אחרי הכל, כשצרפת תיפול והפרנק יחזור, מי יזכור את פשיטת הרגל הפורטוגזית?

הנה אנו, המיואשים, בחיים אנחנו מתקשים
באיחוד האירופי מנסים להדק את חגורת המס וליצור "שקיפות" בנקאית. כלומר, הם מבקשים לכפות על מקלטי המס באירופה לחשוף את חשבונות הבנקים לפיקוח של האיחוד האירופי. לוקסמבורג כבר נכנעה, אוסטריה בשלבי קריסה. הבאות בתור הן ליכטנשטיין והיהלום שבכתר: שווייץ. בשווייץ יש פקדונות זרים בהיקף של כ-2 טריליון דולר. אה! החלום! החלום! כן, נשים יד על הכסף ומה, נקח משם איזה 500 מיליארד במיסוי. כן, זה יציל את האיחוד האירופי!

מה? אני לא מאמין!
בארצות־הברית מגלים עתה כי העלאת המס על המשכורות שלמענה נלחם אובמה בסוף השנה הקודמת, היא בעלת השפעה שלילית על המצב הכלכלי. ההוצאה הצרכנית ירדה ברבעון הראשון בשיעור חד, הרבה מעבר לציפיות המומחים. כל העניין פשוט לא יאומן! מי היה מעלה על דעתו בכלל שכשהמשכורות של הצרכנים קטנות הם גם יקטינו את הצריכה שלהם.

בועת הביטקוין
טיפשים וכספם, במהרה יפרדו.

אמינות של טלפונים סלולריים
בחינה של פיקס-יא מעלה פער ניכר באמינות בין זני הטלפון השונים. הזה של סמסונג קיבל 1.21. של נוקיה 0.68, של מוטורולה 0.13. של אפל: 3.47. לומר את האמת, מקריאת הבחינה לא הבנתי כל־כך את שיטת הבחינה. אולי אתם תצליחו יותר.

האדריכל
לא לגמרי ברור לי איך הולך עניין התזמון כאן. מתי אפשר להגיד על אדריכל שנפטר שפאר יצירתו היה בעצם תפלצים? די אם נאמר התחנה המרכזית החדשה, בניין הבימה החדש, ומרכז הנגב בבאר שבע.

הדיקטטור
בנו של "נבחר."

שליטה בנראטיב א': הגברת ת'אצ'ר
מותה של מרגרט ת'אצ'ר שיגר את משמרות נראטיב השמאל לרחובות למשימת טיהור דחופה. עניין רגיש, העסק הזה. ראשית, היא אישה, מה שמקשה על הצגתה כסמל הרשעות באופן חופשי ונוח. שנית, המדיניות שנקטה ת'אצר—אם מסכימים לה או לא—הייתה המדיניות שאימצו גם ראשי הממשלה מהלייבור אחריה. אם המדיניות הייתה כה גרועה ומזיקה, איך זה שהלייבור לא היפך אותה?

כל זה הוביל לגיבוב ביטויי הדק להבהרת הרישעות האינהרנטית ("הפרטה," "מדיניות אכזרית," "היעדר רגישות" ודומיהם) בתוספת ציטוטים נלהבים של תגובות בנוסח "נרקוד על קברה" ברוח אלוויס קוסטלו ואחיו לדעה—אבל גם להמצאת נרטיב חדש ויצירתי. אמרנו שהבאים אחרי ת'אצ'ר אמצו את מדיניותה, הלא כן? טוב ויפה. ומה קרה 18 שנה אחרי שת'אצ'ר עזבה את תפקידה ויורשיה אימצו את מדיניותה? הייתה קריסה כלכלית... מממ... מעניין מי גרם לה?!

קאמל אחמד ב"טלגרף" מתאר במדויק את הנראטיב החדש:

אחד הטיעונים השטחיים ביותר ביחס למורשתה של ליידי ת'אצ'ר הוא שצריך להעריך אותה מחדש לאור המשבר הפיננסי, שכן באופן כלשהו שחרור ה'רוח החייתית' של השוק הוביל באופן בלתי־נמנע ל'קריסה' של 2008 ו-2009.



שליטה בנראטיב ב': אלוהים! הוא מדבר עם שחורים!
די משעשע לראות את שלל התגובות ההיסטריות/מזלזלות/מגוחכות של ליברלים בארצות־הברית (דוגמה אחת) לעובדה שהסנטור ראנד פול דיבר בפני סטודנטים שחורים במכללת האוורד. הרעיון הבסיסי כאן הוא שידוע שכל הרפובליקנים הם גזענים חשכים שרוצים לכבול את השחורים בשלשלאות ולהורידם בשורה לעבוד בשדות הכותנה. לכן, כאשר רפובליקני מדבר עם שחורים הרי שהוא אינו עוד פוליטיקאי המבקש לקטוף קולות אלא מעמיד פנים (ואם הוא שחור בעצמו, הרי שהוא "הדוד תום"), כי הרי ידוע מראש ששכל הרפובליקנים הם גזענים חשכים שרוצים לכבול את השחורים בשלשלאות ולהורידם בשורה לעבוד בשדות הכותנה.

שליטה בנראטיב ג': עניין מקומי
בארצות־הברית מתגלגלת כעת פרשה מזעזעת של מרפאת הפלות שנהגיה חרגו הרבה מהמקובל: הפלות בוצעו בשבוע ה־26 להריון (בפנסילבניה לא מבצעים הפלות אחרי השבוע ה־24 להריון), תינוקות חיים הומתו באמצעות קטימת חוט השדרה שלהם במספריים, נשים נשלחו לפלוט את העובר שהופל אל בית השימוש, נשים נדבקו במחלות מין בעקבות שימוש בציוד זול ולא מחוטא, אנשים מעורערים בנפשים וללא הכשרה רפואית הועסקו בחדר הניתוח, ושלל פרטים מזעזעים אחרים. מנהל הקליניקה, דר' קרמיט גוסנל, כמו גם כמה מאנשי הצוות, עומדים לדין באשמת מספר מעשי רצח, ובהם של אחת הנשים שביצעו הפלות במכון.

הסיפור המזעזע הזה לא תפש כותרות בארצות־הברית. עיתונים מרכזיים התעלמו מסיקור הנושא ורשתות הטלוויזיה התעלמו ממנו לחלוטין לחלוטין.[2] שרה קליף, המתמקדת בנושאים מעין אלו ב"וושינגטון פוסט," גרסה כי מדובר ב"סיפור פשע מקומי" ולא בעניין בעל חשיבות לאומית. ב"אטלנטיק" הקדישו לנושא מאמר דעה נפתל (ולא ישר במיוחד) הגורס כי קודם כל דווקא יש סיקור פה ושם, ואם אין סיקור של ממש זה כי הסיפור לא מתאים למי שרוצה לכתוב על הפלות, ואם הוא כן מתאים כי אז שקר כלשהו ומכאן נובע כי אין כלל הטייה מצד התקשורת.

הסיפור החל להשתנות כשקירסטן פאורס ב"יו-אס-איי טודי" אמרה את המובן מאליו: יש הטייה, ועוד איך. אחרת, איך ניתן להסביר מדוע נושא שהוא חומר קלאסי לעמוד הראשון בכל עיתון—עיתוני הזבל יתפלשו בו בחדווה צדקנית; עיתוני האיכות יתפלשו בו בהסתייגות מתשאת—אינו מעטר את העמוד הראשון בכל עיתון. אחריה הסכימו שכך הדבר גם ב"אטלנטיק" וגם ב"טיים מגזין." סיכום מעניין (גם אם מעט ארכני) תוכלו למצוא כאן.

ושתי עובדות שהיה צריך לציין מלכתחילה: הרופא העומד לדין הוא שחור. והנושא הוא הפלות.

הבית ברחוב ביאליק
ואם הוא לא רוצה לשמר, אז נכריח אותו לשמר. השופטת אירית מני גור קבעה באחרונה, כך מדווח "גלובס," כי על בעלי בית ישן בתל־אביב, בבעלות משפחת אליאשווילי, לשפץ את הבית לפי חוק עזר עירוני — שמירת סדר וניקיון. הבעלים גרסו כי התביעה באה כדי להשית עליהם את העלות המפולפלת של שיפוץ מבנה לשימור. השופטת דחתה את הטענה והסכימה עם גרסת העירייה כי המבנה הוא "פצע בלב העיר."

המבנה המדובר הוא בית פלצמן-וכט ברחוב ביאליק מס' 18 (בכתבה ב"גלובס" נטען בטעות כי מדובר במס' 13, וראו גם כאן). המבקר ברחוב יתקשה להסכים עם טענתה של השופטת. ביאליק מס' 1 הוא מבנה רעוע ומכוער, ביאליק 3 נמצא במצב קטסטרופלי, מס' 4, הוא מפלץ תריסים דוחה, מס' 6 עבר שיפוץ חיצוני, אך הוא עדיין מפוקפק משהו (עם זוועות כמו קומת גג עם תקרה בגובה מטר, לדיירים גמדים), מס' 7 הוא אחיו של מס' 4, מס' 11 נראה איום ונורא, מס' 12 הוא קטסטרופה משנות השישים-שבעים, ביאליק 13 דורש שיפוץ, מס' 15 נראה איום ונורא, עם החניות מקדימה. גם מס' 17 טעון שיפור ואילו 20 הוא שוב גועל נפש משנות השישים-שבעים: לא תואר לו ולא הדר. ביאליק 24 הוא שוב מפגע וכך גם ביאליק 25. יש ברחוב גם מבנים יפים מאוד—בית פלצמן-וכט הוא אחד מהם, אף שהוא מוזנח—אבל בהתחשב בכך שמחצית מהמבנים הם בנייה חדשה (כלומר, לא לשימור) או בניינים ששמורים במצב רעוע יותר מהמבנה הנידון קשה להבין את החלטת השופטת.

עובדים זרים
רשות האוכלוסין וההגירה שבה לפרסם נתונים על זרים בישראל, אחרי הפסקה תמוהה של חצי שנה, מה שמאפשר לנו לעמוד על השינויים שחלו בתחום זה מיוני 2012 ועד פברואר 2013.

ביוני 2012 היו בישראל, לפי נתוני רשות האוכלוסין וההגירה, 121,862 עובדים זרים ומהגרי עבודה לא חוקיים (ה'מסתננים'), בניכוי העובדים בחקלאות. בפברואר 2013 מנו אלו 119,206 אלף. עיקר השינוי נובע מירידה של כאלפיים איש במספר מהגרי העבודה הלא־חוקיים.[3]

הנתון הזה מעורר תמיהה קלה, שכן ידוע כי ברוב מדינות המערב מהווים העובדים הזרים, המשמשים בעבודות כפיים ובדרגים הנמוכים של תחום השירותים, בערך 5-10 אחוז מכלל העובדים. בישראל, כך נדמה, מהווים עובדים אלו רק כ-3 אחוז מהעובדים.
  muvlat  
 
סיכום סופי מצביע על 296,495 עובדים זרים בישראל, שהם כ-9.1 אחוז מכלל משרות השכיר בישראל. נתון זה מצביע על ירידה קלה בשיעור העובדים הזרים בעשור האחרון.
 
  muvlat  


אלא שהתמיהה אינה במקומה כי הנתון הזה לא נכון. נעשה חישוב, תוך הצלבה של נתוני הלמ"ס:
  • מספר מהגרי עבודה לא חוקיים: נתון זה נקבל כפי שהוא, 55,195.
  • עובדים זרים: לפי נתוני רשות האוכלוסין וההגירה אלו מונים 85,133 איש. לפי נתוני הלמ"ס, לעומת זאת, מנתה אוכלוסיה זו בסוף שנת 2011 כ-111,400 עובדים, לעומת 88,896 לפי נתוני רשות ההגירה. הפער בין נתון זה לנתון של רשות האוכלוסין וההגירה לתקופה זו נובע, כך אני משער, ממקור הנתונים: הלמ"ס בוחנת נתוני כניסות ויציאות, שעה שהרשות בוחנת נתוני העסקה (?). סביר להניח כי הלמ"ס מדייק יותר.
  • זרים ללא אשרה: במספרם של אלו יש תנודות מדי שנה. הנתון האחרון, משנת 2011, מצביע על 92 אלף זרים שנכנסו כתיירים ונותרו בלי אשרה.
  • עובדים מהרשות הפלסטינית: לפי הלמ"ס מנו אלו בסוף שנת 2011 כ-37.9 אלף עובדים.

    סיכום סופי מצביע על 296,495 עובדים זרים. מספר זה אינו כולל, כמובן, ילדים של עובדים זרים ואינו כולל עובדים שאינם מצויים ברשומות כלל, אף כי ניתן לשער שמספרם של האחרונים קטן למדי. המספר הכולל מצביע על־כך שהעובדים הזרים מהווים כ-9.1 אחוז מכלל משרות השכיר בישראל. ישראל היא חלק מהמערב.

    something

    המעניין בנתון זה הוא יציבותו. אם נלך 12 שנים לאחור, לשנת 2002, נגלה כי היו אז בישראל 217 אלף עובדים זרים, שהיוו כ-9.3 אחוז מכלל משרות השכיר אותה שנה. אם נתחשב בעובדה שב-12 השנים האחרונות חלו שינויים דרמטיים בתחום זה בישראל, ובעובדה שבמהלך 12 השנים האלו כמעט 95 אחוז מהעובדים הזרים שהיו בישראל בשנת 2002 אינם כאן היום, קשה שלא להגיע למסקנה פשוטה: עובדים זרים עונים על צורך ולכן איסוף המים מהדלי לא ישנה הרבה, אם הברז ימשיך להיות פתוח. והוא ימשיך להיות פתוח כל עוד יש ביקוש לעבודת הזרים.

    רווחיות משמעה: בלי תחרות
    דו"ח של בנק ישראל מהלל את הצלחתה של הרכבת הקלה אך מזהיר: אם תחבורת האוטובוסים תתחרה בה, הרכבת לא תהיה רווחית. הווה אומר: כדי שהרכבת הקלה תרוויח, היא צריכה להיות מונופול. גיל יעקב, מנכ"ל ארגון הנוסעים "15 דקות," מאיר את המניע הבסיסי לשאיפה זו לרווחיות של הרכבת הקלה: לפי ההסכם בין המדינה לזכיינית, "המדינה משלמת לזכיינית על כל נוסע פחות מהתחזית." אבל, עולה המחשבה: האם על כל תשלום לנוסע שהמדינה חוסכת אצל זכיינית הרכבת הקלה היא לא משלמת יותר בסבסוד התחבורה הציבורית?

    בלי להיכנס לרעיון האבסורדי שהאוטובוסים צריכים להזין מתחרה ישיר שלהם, ראוי לשבח את ממשלת ישראל על השיטה המחוכמת בה עלויות של תושבי ירושלים חמקמקי הארנונה מגולגלות על גבם של כלל אזרחי ישראל. הרי זה אך צודק שריקי כהן משדרות תממן את הסוחרים בלב ירושלים. זה מאוד הגיוני.

    דברי ריינהרדט
    כרמן ריינהרט, הכלכלנית הנודעת מהרווארד וכותבת (עם קנת' רוגוף) של "הפעם זה שונה: שמונה מאות שנים של טיפשות פיננסית" התראיינה ל"דר שפיגל" הגרמני (אילו שערים יפהפיים! ועיצוב! אחחח...) ויש לה הרבה דברים מעניינים לומר:

    אף בנק מרכזי לא יודה שהוא משמר שערי ריבית נמוכים כדי לסייע לממשלות להיחלץ ממשבר החוב שלהם. אבל למעשה הם עושים סלטות לאחור כדי לסייע לממשלות לממן את הגירעונות שלהן. זה לא עניין חדש. אחרי מלחמת־העולם השנייה הייתה תקופה ארוכה שבה הבנקים המרכזיים היו כפופים לממשלות. רק מאז שנות השבעים הם הפכו יותר עצמאיים מבחינה פוליטית. נדמה שעתה המטוטלת נעה שוב לאחור כתוצאה מהמשבר הפיננסי.

    ... לבנקים המרכזיים קשה הרבה יותר להעלות את הריבית עם יחס חוב לתמ"ג של יותר מ־100 אחוז מאשר כאשר היחס הוא 39 אחוז. לכן, אני סבורה שהשינוי בכיוון של עצמאות מופחתת במדיניות המוניטרית אינו שינוי זמני בלבד. ... צריכים להתמודד עם עול החוב בדרך זו או אחרת, משום שרמות חוב גבוהות הן מכשול לצמיחה, הן משתקות את המערכת הפיננסית ואת תהליך האשראי. דרך אחת להתמודד עם הבעיה היא למחוק חלק מהחוב.

    שפיגל: את מתכוונת לסוג של תספורת?

    ריינהרט: כן. אבל אנחנו בסביבה שבה פוליטיקאים מסתייגים מאוד ממחיקות. אז מה שקורה הוא שכסף מועבר מחוסכים ללווים באמצעות ריבית שלילית.

    ... אחרי מלחמת העולם השנייה כל המדינות עם חוב גדול הסתמכו על מנגנון של 'רפרסיה פיננסית' [רמות ריבית נמוכות מהאינפלציה] כדי להימנע מחדלות פירעון מפורשת. אחרי המלחמה, ממשלות אכפו תקרות ריבית לאג"ח ממשלתי. היום יש להן דרכים מתוחכמות יותר... המדיניות המוניטרית עושה את העבודה. ועם רמות אבטלה גבוהות ואינפלציה נמוכה, שאפילו לא נראית חשודה. רק כשרמת האינפלציה עולה, מה שיתרחש בסופו של דבר, מתבהרת תמונת המצב שהבנקים המרכזיים הפכו כפופים לממשלות.... אם הבנקים המרכזיים מנסים להתאים את עצמם ולקנות חוב, יש סיכונים הכרוכים בכך. בשלב מסוים תקבל אינפלציה גבוהה יותר. זה הימור בטוח — אפילו ביפן...

    שפיגל: אז מה צריך לעשות?

    ריינהרט: הדרך הטובה ביותר להתמודד עם עול של חוב היא לא להיכנס לחובות. ברגע שאתה בחובות, מה אתה כבר יכול לעשות? אתה יכול להתפלל לצמיחה מהירה יותר — ושיהיה לך במזל! היסטורית, זה אף פעם לא קורה — רק לעתים נדירות מאוד אפשר לצמוח החוצה מחוב. יש צורך בשילוב של צעדי צנע, כך שלא תהיה תוספת לערימת החוב, ואינפלציה גבוהה יותר, שהיא בפועל סוג מוסווה של מיסוי...

    שפיגל: והתוצאה היא שאנשים יאבדו את החסכונות שלהם?

    ריינהרט: אין כל ספק, הפנסיה הלכה. לממשלות יש הרבה כוח להשפיע על סוגי הנכסים שקרנות הפנסיה מחזיקות. בצרפת, לדוגמה, קרנות הפנסיה הציבוריות העבירו כסף ממניות (בשוק המניות) לאג"ח ממשלתי. זה לא נעשה כי התשואה נפלא, אלא שזה פשוט יותר נוח לממשלה. קרנות פנסיה, בנקים מקומיים וחברות ביטוח הם קהל שבוי, משום שהממשלות פשוט יכולות לשנות את כללי המשחק.

    ... אני חושבת שהשגיאה הגדולה ביותר של קובעי המדיניות באירופה עכשיו היא שהם לא שמים את סוגיית הבנייה מחדש של החוב [מחיקת חוב ממשלתי ושינוי מדיניות ההטבות, א.ר.] באופן מפורש יותר על השולחן.

    שפיגל: את מתכוונת ליוון?

    ריינהרט: ביוון כבר הייתה בנייה מחדש. זה כבר קרה. אבל תסתכל על אירלנד וספרד. חוב פרטי בכיר [כזה שיש לסלקו קודם, א.ר.] לא נמחק, למרות העובדה שמחירי הנכסים הבסיסיים במדינות אלו התמוטטו וממשיכים להתמוטט.

    שפיגל: האם סגירת כמה מהבנקים תועיל?

    ריינהרט: מה מקודש בחובות בנקים?

    שפיגל: ובכן, פשיטת רגל של בנקים יכולה להיות בעלת השפעה ניכרת על המערכת הפיננסית.

    ריינהרט: תרשה לי להיות מעט יותר בוטה: תספורת היא העברה מהנושה ללווה. מי יפגע מתספורת? בנקים צרפתיים, בנקים גרמניים, בנקים הולנדים — בנקים מהמדינות הנושות. ולכן אתה יכול להבין מדוע הנושא הזה דליק מבחינה פוליטית. זו הסיבה לכך שזה לא מתבצע — מדובר בחלוקה מחדש של ההון. אבל בסופו של דבר זה מה שיקרה, משום שרמת החוב גבוהה מדי.

    שפיגל: גם ארצות־הברית נמצאת בחובות גדולים.

    ריינהרט: כן, אבל מיהם המחזיקים הגדולים ביותר של אג"ח? בנקים מרכזיים זרים. אתה חושב שישלמו את הכסף לבנק המרכזי הסיני? ארצות־הברית לא צריכה להגיע לחדלות פירעון מפורשת. אם יש לך שערי ריבית שליליים, הם משפיעים על הנושים באותו אופן בדיוק. גם זה העברה של הון מסין, מדרום קוריאה ומברזיל ומנושים אחרים לארצות־הברית.

    שפיגל: ומה יקרה אם הנושים יפסיקו לשחק את המשחק ושערי הריבית של אג"ח ממשלתי אמריקני יעלו? האם את רואה סכנה של משבר חוב בארצות־הברית?

    ריינהרט: למה יש לנו שערי ריבית כה נמוכים? הפדרל-ריזרב מוכן להמשיך לקנות רמות שיא של חוב כל עוד האבטלה ברמה גבוהה. והבנק המרכזי של סין גם הוא ימשיך לקנות אג"ח [אמריקניות, א.ר.] משום שהם לא רוצים ייסוף בשער היואן.

    שפיגל: זה נשמע כמו תנע אינסופי...

    ריינהרט: כמובן שזה מה שזה!



    והערה אישית
    אני קצת נבוך להודות בכך, אבל יש משהו מעודד כשמישהו שאתה מעריך (הסתמכתי לא מעט על ריינהרט ורוגוף בספרי) אומר בדיוק, אבל בדיוק, את מה שאתה אומר.

    הערות
    1 השיטה הזו מזכירה את הטריק שנקטו הגרמנים עם ההיפר-אינפלציה בגרמניה בתחילת שנות העשרים של המאה העשרים. הפיצויים שנדרשה גרמניה לשלם היו נקובים במארקים, ומעצמות הברית הניחו כי המארק יהיה צמוד לזהב. ההיפר-אינפלציה סילקה את תשלום הפיצויים במהירות רבה.
    2 חריג אחד הוא איזכור המשפט בתכנית "פגוש את העיתונות" באנ־בי־סי. וגם כאן, האזכור היה 'חטיפה' מצד פגי נונן השמרנית.
    3 חובה לציין, בהקשר זה, כי נתוני יוני 2012 אינם מדויקים, ככל הנראה או שנפלה בהם שגיאה חישובית גסה, שכן בין העובדים הזרים החוקיים לא הוסף מספר ה'מומחים' (2,722) לסיכום הכולל.


    הצטרפו לקבוצת הקוראים המרגשת בפייסבוק וזכו בעדכונים





    הצטרפו לקבוצת הקוראים המרגשת בפייסבוק וזכו בעדכונים


  •  
     
    רשימת תגובות (57)
     
     
    מעניין וארוך ?
    15/4/2013
    נכתב על ידי אביתר

    בדרך כלל כשאומרים על משהו שהוא 'ארוך' זה כמו לומר בצורה עדינה שהוא משעמם.
     
     
     
     
    מעניין
    15/4/2013
    נכתב על ידי תומר

    אחת הרשומות המעניינות ביותר שכתבת
     
     
     
     
    פיצויי גרמניה
    15/4/2013
    נכתב על ידי יעקב

    לפי הויקיפדיה, וממה שזכור לי, הפיצויים שולמו במטבע קשה.

    http://en.wikipedia.org/wiki/Hyperinflation_in_the_Weimar_Republic

    הויקיפדיה טוענת שמטרת האינפלציה היתה לממן את הפיצויים, אבל קראתי ספר על ארבעה מקרי אינפלציה, שכרגע איני מוצא, אשר מייחס את האינפלציה דווקא לרצון לסייע לגורמים מסויימים בגרמניה להשתלט על התעשייה, ללא קשר לחובות החיצוניים שהיו בזהב או מטבע קשה.
     
     
     
     
    מכס
    15/4/2013
    נכתב על ידי יעקב

    המכס בנתב"ג ובאשדוד שגבו יחד 30 מליארד (אם הבנתי נכון) גובות לא רק מכס אלא גם, ובעיקר, מיסי קנייה ומע"מ. באלו נמצא הכסף הגדול. המכס הוא סתם מטרד.
     
     
     
     
    ליעקב, בקשר לפיצויים...
    15/4/2013
    נכתב על ידי אורי רדלר

    חלק מהפיצויים היו בסחורות (עץ, פחם, וכו') ואלו שולמו כל עוד היה חלק מגרמניה כבוש על־ידי צרפת. התשלום הכספי בוצע באופן מזערי, וממשלת גרמניה השתמשה בהיפר-אינפלציה כדי למחוק אותו.

    התיאוריות האחרות אינן מוכרות לי. התזה שמועתקת בוויקיפדיה (התזה המקובלת היום) נכונה למיטב ידיעתי.
     
     
     
     
    ליעקב, בקשר למכס בנתב"ג ובאשדוד...
    15/4/2013
    נכתב על ידי אורי רדלר

    המכס אינו הנתח הגדול ביותר של הכנסות - עיקרן הוא ממע"מ על מוצרים וממסי קנייה - אבל למכס יש השפעה בסיווג מוצרים.

    לדוגמה (לקוחה מהמציאות, בשינוי החומרים והשמות). נאמר שאתה מגדל תירס ואז שולח את התירס לטימבקטו, שם הוא נטחן וחוזר כקמח תירס בו אתה משתמש כדי לאפות עוגות שאתה שולח לאוסטריה. המכס יכול להחליט שעד היום קמח התירס נחשב חומר גלם ומהיום (ורטרואקטיבית ל-12 השנים האחרונות) הוא נחשב מוצר מוגמר שעליו אתה חייב במע"מ. אתה, כיצרן/יבואן במקרה זה, לא כל כך מתרגש מהמע"מ, שכן אתה מגלגל אותו הלאה, אבל אתה כן מתרגש מההצמדה ומהריבית... שהם המטרה האמיתית של כל התרגיל של המכס.

    דוגמה פחות ביזארית, אבל יותר נפוצה: אפשר להעביר כלי רכב מקטגוריה א' לקטגוריה ב', כשההשלכות מבחינת מסי קנייה הן דרמטיות.
     
     
     
     
    דוגמה עדכנית לשינוי קטגוריות
    15/4/2013
    נכתב על ידי עומר

    הוא עניין הדגים המתובלים.
     
     
     
     
    אינפלציית ויימאר
    15/4/2013
    נכתב על ידי יעקב

    הספר הוא של מקס שפירו. בעיברית הוא נקרא: האינפלציה, הגורמים הסיבות והתוצאה! בליונרים חסרי כל. באנגלית:

    http://books.google.co.il/books?id=2U8UAQAAMAAJ

    המהדורה העברית היא מ-1981.

    מומלץ לקרוא.

    בעיקר, נראית לי הטענה ש:
    1) השילומים שולמו בזהב ומטבע חוץ ועל כן הדפסת מארקים תעזור אך מעט
    2) השילומים בכסף הושעו באמצע 1922, לפני שהוחל בהיפראינפלציה ההרסני ביותר. על כן לא סביר שההיפראינפלציה נועד לאפשר תשלום פיצויים שלא שולמו.

     
     
     
     
    לגבי המכס
    15/4/2013
    נכתב על ידי יעקב

    1) ההלכה מגדירה מערכת כמו המכס שיכול לשנות סיווגים כ"מוכס שאין לו קצבה", שאין חובה לשלם לו ומותר להבריח מוצרים כדי להתחמק מתשלום, מכיוון שאין תשלום אחיד.

    2) אני רואה את המכס, כמבחנם הגדול של הזוג יאיר לפיד ונפתלי בנט. אין צעד יותר חשוב ומתבקש, שיזכה לתמיכה ציבורית מסיבית, כמו ביטול המכס. אם אכן הם פוליטיקאים חדשים, הם יבטלו את המכס, כפי שהובטח ב-1975 בעת שהוחלט על המע"מ. אם ישאירו את המכס על כנו, אפשר כבר לספור לאחור את סיום המפלגות שלהם.
     
     
     
     
    אינפלציה עבור בעלי האינטרסים
    15/4/2013
    נכתב על ידי יעקב

    http://www.nytimes.com/1981/03/07/books/books-of-the-times-when-inflation-strikes-books-of-the-times.html
     
     
     
     
    ליעקב
    15/4/2013
    נכתב על ידי אורי רדלר

    ליעקב,

    תשלום הפיצויים היה נקוב במארק-זהב, אבל התחייבויותיה האחרות של הממשלה לא. מכל מקום, אני סבור שהאנלוגיה שלי לא הייתה במקומה, ולו מפני שהשוויתי מצב פשוט יותר למצב מורכב הרבה יותר, כשמאוד קשה לדעת אם הדחף הראשוני (להוזיל את היצוא הגרמני) והדחף שבא אחרי כן (שהיה בעצם חראקירי פיננסי כדי להימנע, בין השאר, מתשלום הפיצויים) באים מאותו מקום.
     
     
     
     
    לעומר, זה קורה יום יום ובשפע קטגוריות... רק שזה לא משהו שנעשה בחוק אלא בפעולה שרירותית
    15/4/2013
    נכתב על ידי אורי רדלר

     
     
     
     
    לא ממש קשור אבל הייתי שמח לקרוא ניתוח/תגובה שלך לפוסט המצורף שהופיע
    15/4/2013
    נכתב על ידי גיל

    בפורום אחר, לגבי רווחי "הטייקונים":

    "הכל היה טוב ויפה אילו התקיים החלק השני של המשוואה : מה קורה כשאנשים כמו עזריאלי או תשובה או דנקנר או טראמפ מפסידים ונקלעים לקשיי תזרים ?
    האם הם משלמים את חובותיהם ?
    האם כל נכסיהם הפרטיים מוחרמים לטובת תשלום החובות ?
    את זה יש לשנות. לבטל את הקשקוש של "פשיטת רגל" ולבטל את הקשקוש של הפרדה בין נכסי החברה לנכסים פרטיים.אם הוא יכול לחלוב את החברה כאוות נפשו כשיש רווחים,אז יש לחלוב אותו מכל נכסיו הפרטיים כשהחברה מפסידה.
    העסק הזה של קפיטליזם חייב לעבוד לשני הכיוונים ולא רק כשיש רווחים.
     
     
     
     
    רווחי הטייקונים, תשובה לגיל
    16/4/2013
    נכתב על ידי אורי רדלר

    גיל,

    אם אני מבין נכון, הרעיון של הכותב הוא שצריך לבטל את הנושא הזה של חברה בערבון מוגבל או של חברת המניות?

    ההתפתחות של הרעיונות האלו לאורך מאות שנים נבעה משתי תובנות: הראשונה היא כי יש צורך בסוג של הגבלת אחריות. בניסוח של ימי־הביניים באנגליה: "מה שהוא חוב של הקבוצה, אינו חוב לפרטים, והפרטים אינם חייבים מה שהקבוצה חייבת"; והשנייה היא כי רוב היוזמות העסקיות המשמעותיות מתקיימות כאשר הסיכון מבוזר מאוד.

    במקרה של חברה ציבורית (כלומר, חברת מניות), אדם מנפיק נתחי בעלות בחברה (מניות) לציבור, תמורת תשלום. הרעיון הבסיסי הוא שעומק האחריות הוא כעומק החבות האישית. כלומר, אם קנית 200 מניות של "דלק נדל"ן" והחברה פושטת את הרגל, כי אז אתה יכול לאבד את ערך ההשקעה שלך במניות, אך רכושך הפרטי אינו ערבון. די ברור שאם אין הפרדה כזו, איש לא ישקיע במניות.

    נניח, לדוגמה, מקרה טיפוסי: יש לנו חברה ציבורית בשם "קוקו השקעות" שהנפיקה 2 מיליון מניות. בתחילת הדברים 20 אחוז ממניותיה הן בבעלות מר קוקו, ושאר המניות הן בבעלות הציבור. אתה אחד הבעלים, שכן קנית 20 מניות של החברה בבורסה. החברה הזו הנפיקה אגרות חוב בערך של 300 מיליון שקל, אך כשהגיע זמן הפירעון התברר כי החברה אינה יכולה לפרוע את אגרות החוב. יתר על־כן, היא חייבת סכום של 400 מיליון שקל לנושים שונים.

    במצב בו האחריות מוגבלת, אם החברה פושטת רגל אתה עלול לאבד את כל ערך המניות שברשותך. אם שילמת 50 שקל על כל מניה, הרי שמדובר בהפסד של 1,000 שקל שהשקעת בקנייה. אם האחריות אינה מוגבלת, תצטרך לשלם 7,000 שקל מרכושך כדי לכסות על הפסדי החברה וחובותיה.

    די ברור כי אילו היית יודע מראש כי תצטרך לשאת בסיכון שיכולת הפיקוח שלך עליו מאוד מוגבלת (הרי כבעל נתח של 1:100,000 מהחברה אינך מקדיש לכך את כל עיתותיך. ייתכן מאוד שסתם קנית את המניות יום אחד, בכוונה למכרן למחרת), לא היית קונה מניות. למעשה, כמעט אף אחד לא היה קונה מניות בבורסה.

    מצב בו האחריות מוגבלת, מכאן, נוח לא רק למר קוקו, המחזיק בשליטה בחברה, אלא גם לכלל ציבור בעלי המניות: הם נושאים באחריות שעמקה כעומק השקעתם. כפי שכותב בעל הבלוג: "העסק הזה של קפיטליזם חייב לעבוד לשני הכיוונים ולא רק כשיש רווחים." וכך הדבר: כשיש רווחים, ערך המניה עולה ואתה יכול להמשיך להחזיק בה או למכור אותה ולגרוף רווח. כשאין רווחים, אתה עלול לאבד את ערך השקעתך, אבל אינך ערב לכלל ההשקעה בהתאם לאחוז המניות שלך.

    אם תשים לב, פעמים רבות מקרי התספורת והגילוח מתרחשים כאשר בעל השליטה בחברה מבקש לקבל הלוואה מהבנק או מהציבור (באמצעות אגרות חוב). ההעדפה לקבלת הלוואה על פני הנפקת מניות נוספות ברורה: כך הלווה אינו מדלדל את אחוזי הבעלות שלו בחברה). המלווה הוא הבנק (אם מדובר בהלוואה מהבנק) או נציגים של קונים גדולים (חברות "מוסדיות") ואלו מציבים בדרך כלל תנאים שונים, כמו שיעבוד נתחי בעלות בחברות אחרות או רכוש פרטי.

    העניין המכעיס רבים, כולל בעל הפוסט הנ"ל, הוא שלעתים קרובות מתברר כי הבנק או נציגי הקונים הגדולים של אג"ח לא ערכו בדיקות הולמות והלוו כסף ללווה שאינו ראוי: הוא ניהל את עסקיו באופן כושל ואינו יכול לשלם את ההתחייבות.

    ה'תספורת' כאן היא הסדר שמטרתו, פעמים רבות, להגן על חלק מההשקעה: המלווים (הבנקים או הציבור באמצעות הגופים הגדולים) מוותרים על חלק מהחוב, בתמורה לתשלום חלק אחר ממנו. הציבור בכללו, בדרך כלל, אינו בקי בפרטי ההלוואה. הוא נדרש או מעוניין להשקיע את כספו בהלוואה נושאת ריבית, כדי להרוויח, אך אין לו דרך לברר מה טיב ההלוואה ומה איכותה. הכישלון העיקרי כאן הוא של מי שהיו אמורים לעמוד על טיב ההלוואה ולהימנע מהשקעה מפוקפקת או הסתפקות בערובות לא משכנעות.

    ניתן לראות את ההבדל כשההלוואה אינה ניתנת לחברה ציבורית אלא לחברה פרטית או לאדם פרטי. גם כאן יש עירבון מוגבל, לעתים, אך המלווה (עפ"ר, הבנק) תובע מהלווה לתת ערובות אישיות. אם זו הלוואת משכנתא, הערובה היא דירתו של הלווה. אם זו הלוואה לעסק, הערובה יכולה להיות מלאי, רכושו הפרטי של הלווה, וכדומה.

    כלומר, אם נתרגם את הדברים לשפת הדוגמה שלנו, כשמר קוקו בא וביקש להנפיק אג"ח בערך של 300 מיליון שקל, יכולים היו נציגי הגופים המוסדיים לומר: "לא נקנה את אגרות החוב שלך, שכן בעבר כבר למדנו שמילה שלך היא לא מילה ואת תמורת האג"ח מן הסתם תחלוב מהחברה, ולכן אנחנו דורשים שתעמיד כערובה את המסוק שלך, את המניות שלך בחברות אחרות, את ביתך הפרטי, את חשבון הבנק שלך, ואת שלוש הדירות שקנית לבניך ובנותיך בארסוף. התנאים אינם נאים לך? צא וקושש לך קונים לאג"ח בעצמך. אנחנו לא נשקיע את כספי החוסכים לפנסיה באגרות שלך."

    מר קוקו היה יכול לנסות את מזלו בין קונים רגילים בשוק (זה קורה לעתים נדירות מאוד) או להסכים לתנאי ההנפקה. אבל אם לא הועמדו תנאים כאלו, מה לבלוגר כי ילין על מר קוקו?

    מעט יותר בהכללה: הבלוגר שלך משקיע כספים, באמצעות גורמים כמו חברות פנסיה והשקעה, כדי ליהנות מרווחים. במלים אחרות, הוא מכוון "לחלוב את החברה כאוות נפשו כשיש רווחים." מר קוקו ודומיו, הרי, מבטיחים החזר נאה על ההשקעה באגרות החוב שלהם. הוא עושה זאת על בסיס העיקרון של אחריות מוגבלת - הוא מסכן רק את ההון שהשקיע, ומקווה שעסקיו של מר קוקו יעלו יפה. אבל כשהדברים אינם עולים יפה, הוא מבקש להפך את המצב. הוא כועס על כך שלא גרף רווח ואינו מוכן לכבד את התחייבותו לסכן את ההון שהשקיע. כשזה קורה, הוא מבקש לשנות את תנאי העסקה כך שההשקעה שלו למטרת רווח תישמר ומר קוקו יצטרך להיפטר מ"נכסיו הפרטיים כשהחברה מפסידה."

    האם כך אמורים הדברים להתנהל? חוקים מסוג אחד כשזה משתלם לי, וחוקים מסוג אחר כשזה פחות משתלם לי?
     
     
     
     
    בקשר למרגרט תאצ'ר
    16/4/2013
    נכתב על ידי קיפוד רדיואקטיבי

    נדב איל טען בערוץ 10 שההפרטה המאסיבית שהיא ביצעה בשנות ה80 גרמה לכך שבאנגליה לא התפתחה שום תעשיה כלשהי מאז שנות שלטונה - מה שהוביל למשבר כלכלי מתמשך. האם יש משהו בדברים הללו או שהם כשל לוגי (מהסוג שנדב איל נוטה לעשות מידי פעם)
     
     
     
     
    נשמע שהבלוגר מכוון למטרה הלא נכונה.
    16/4/2013
    נכתב על ידי אביתר

    הפרשה לקרן הפנסיה נכפית מתוקף החוק. התלונות שלו לא צריכות להיות מופנות ל"עזריאלי או תשובה או דנקנר או טראמפ" שמשחקים עם הכסף שלו, אלא למי שמכריח אותו להלוות להם את הכסף מלכתחילה.
     
     
     
     
    לקיפוד רדיואקטיבי (מקווה שאתה לא זוהר בחושך)
    16/4/2013
    נכתב על ידי אורי רדלר

    לקיפוד רדיואקטיבי, כתבת:

    נדב איל טען בערוץ 10 שההפרטה המאסיבית שהיא ביצעה בשנות ה80 גרמה לכך שבאנגליה לא התפתחה שום תעשיה כלשהי מאז שנות שלטונה - מה שהוביל למשבר כלכלי מתמשך. האם יש משהו בדברים הללו או שהם כשל לוגי (מהסוג שנדב איל נוטה לעשות מידי פעם)



    לא ברור איך הפרטה מובילה לכך, שכן איש לא האשים את הממשלה הבריטית (או ממשלה אחרת, לעצם העניין) בפיתוח תעשיות חדשות בבריטניה. מה בדיוק קרה, לפי הנרטיב שלו? שההפרטה גרמה לחסימת עורקים שכלית בבריטניה? שתעשייה פרטית היא תעשייה לא יזמית, בהשוואה ליזמות והחדשנות המאפיינת תעשיות מולאמות?

    בהכללה, הבריטים נמצאו בשקיעה לאורך תקופה ארוכה — יש הגורסים כבר מהעשור השלישי למאה העשרים — כשבחלק מהתחומים השקיעה נובעת מסיבות כלליות (המערב נסוג בחשיבותו בחלק גדול מתעשיות הייצור; גלובליזציה); בחלק אחר מסיבות פרטניות הנוגעות לבריטניה (יחסי עבודה קלוקלים, שביתות תכופות, אי יעילות, הלאמות, שינויי מדיניות כל שני וחמישי, פיקוח תעשייתי ו'ניהול מרכזי' כושלים); בחלק שלישי בגלל אובדן האימפריה ושוקיה; ובחלק רביעי בגלל סוגיות בעלות (חלק מהחברות המולאמות סבלו מאוד מכך; אחרות, פחות).

    ניתן להצביע על כמה תחומי תעשייה עיקריים: חקלאות, אנרגיה, פלדה, רפואה, כותנה ואריגים, טכנולוגיית מידע, רכב, מזון, בנייה, בניין אוניות, מסחר, טלפוניה, רכבות, תעבורה אווירית, וביטוח. בתחילת שנות החמישים, זמן לא רב אחרי ההלאמות הגדולות הראשונות, הייתה בריטניה עדיין גורם משמעותי מבחינה תעשייתית וייצרה כשליש מכלל הייצור בעולם ורבע מכלל הייצוא העולמי. מכאן החלה ירידה ארוכה, שרק התעצמה בשנות השבעים. כשת'אצ'ר עלתה, התעשייה הבריטית הייתה בנפילה חופשית ובריטניה הייתה 'גמורה' מבחינה זו.

    הפעולה העיקרית שנקטה ת'אצ'ר בהפרטה (כדאי לזכור, כהערה כללית, שכל התעשיות שת'אצ'ר הפריטה היו למעשה תעשיות שהולאמו בגלים שונים בשנים 1945-1973) הייתה להפסיק את התהליך בו התעשייה הבריטית גוועת בחשאי, מבודדת ממצבה האמיתי, ולחשוף את התעשייה הבריטית לתנאי החיים האמיתיים בשוק. חלק ניכר מהתעשיות היו כבר מעבר לנקודה בה ניתן להצילן. לדוגמה, תעשיית הפלדה ירדה בשנות השבעים מתפוקה של 28 מיליון טונות לשנה ל-12 מיליון טונות בשנה. אחרי עליית ת'אצ'ר התאוששה התעשייה אט-אט, אבל למרות שהמפעל המאוחד והמולאם והלא יעיל והמושחת של בריטיש סטיל חזר לרווחיות והופרט הוא התמזג אחרי עשור עם מתחרה הולנדי והיום הוא בבעלות הודית.

    תעשיות אחרות אפילו אי אפשר היה להושיע. ייצור הכותנה והבדים, למשל, נעלם לגמרי. תעשיית הרכב גוועה לחלוטין.

    במקרים אחרים, הייתה התאוששות. רולס-רויס התאוששה מהמכות של שינויי מדיניות והלאמה (1971) והיא היום מפעל מצליח. בריטיש טלקום הפכה משירות ממשלתי מסורבל לחברה מצליחה. הסיטי של לונדון שב להיות גורם מרכזי בעולם הפיננסי.
     
     
     
     
    תודה על הניתוח המושקע (והמשכנע..) לגבי "רווחי הטיקונים" אך יש כאן עוד שאלה-
    16/4/2013
    נכתב על ידי גיל

    כתבת:
    "הכישלון העיקרי כאן הוא של מי שהיו אמורים לעמוד על טיב ההלוואה ולהימנע מהשקעה מפוקפקת או הסתפקות בערובות לא משכנעות".

    ומי הם בדיוק אלו "שהיו אמורים לעממוד על טיב ההלוואה"? אני כמובן יודע מי הם, אך איך אפשר לפקח עליהם? והאם לשיטתו של הקפיטליסט המצוי יש הצדקה לפקח עליהם? ומי יפקח? "המדינה" (...?!) האם אין זו מטרתו של אותו קפיטליסט לצמצם כל פיקוח, שליטה או התערבות של "המדינה" בשוק "היעיל"?

    המדינה כופה עלי להשקיע את כספי אך אינה מפקחת על התוצאות. האם יש פתרון לעניין?

    ומעבר לזה. יש כאן עניין של צדק טבעי שמופר ביד גסה. המלווה מסכים ל"תספורת" כדי להפסיד פחות. זה ברור. לי או לך לא יאפשרו תספורת. אך האכיפה של התספורת או החזרת החוב (במקרה שלך ושלי) מתבצעת על ידי גוף שלישי. אותו גוף שכבר קראנו לו בשם.."המדינה". כלומר, המדינה כופה חוקים מסוג אחד כשזה משתלם לה (או יותר נכון כשזה משתלם לבעלי ההון שהם גם בעלי השלטון, ולא נזכיר באן שוב את מערכת הקשרים המסועפת של הון-שלטוון, דוגמא יפה רק מהשבוע היא יחסי רוסק-עמינח-דנקנר)), וחוקים מסוג אחר כשזה פחות משתלם לה?
     
     
     
     
    לגיל - הערות לגבי תספורות והאירוע האחרון של דנקנר
    17/4/2013
    נכתב על ידי רוני - בנקאי לשעבר.

    אני שומע הרבה את המשפט "לי או לך לא יאפשרו לעשות תספורת" ותאמין לי זה קשקוש מוחלט. בכל יום - כן, כן, בכל יום - מתבצעות תספורות לבעלי חוב פרטיים שלא עומדים בהחזרי ההלוואה שלהם - לכן יש מה שנקרא הפרשה לחובות אבודים כי הרבה פעמים הבנקים לא מצליחים לגבות את כל החוב שלהם מהלווה. נכון שלוקח הרבה זמן לבנק לוותר כי מדובר על סכומים לא גדולים ולכן הבנק מאמין שאפשר לגבות אותם - לשה אני קורא מנסיוני - פרדוקס הסכומים הגדולים. כלומר, עדיף להיות חייב 300,000 ש"ח מאשר 10,000 ש"ח. סכום של 10,000 ש"ח הבנק יתאמץ לגבות כי הוא מאמין שיש לו סיכוי לגבות אבל כשהחוב מגיע ל 6 ספרות (במקרה של לקוח פרטי) הוא מבין שאין לו סיכוי ומתייאש. בנוסף, לווה יכול להיכנס לדבר שנקרא "איחוד תיקים" שבו מאחדים את כל החובות שלו לתשלומים של מאות ש"ח בחודש שמהם בית המשפט מפריש לכל חייב סכום פעוט של עשרות ש"ח בחודש למשך שנים - אם זה לא תספורת מה כן?
    לגבי החוב של דנקנר לבנק לאומי, אני לא מבין את ההתערבות של שלי יחימוביץ' כאן. לא מדובר על כספי הפנסיה, כאן בפירוש הבנק משלם מחיר על חוסר הזהירות שלו, והיחיד שנפגע כאן הוא בנק לאומי. כך שמצד אחד, אם בנק לאומי הגיע למסקנה שאין לו ברירה אלא לוותר על חלק מהחוב, כנראה שאין ברירה אחרת. מצד שני, אם בנק לאומי והדוחות שלו הם היחידים שנפגעים, למה שלי יחימוביץ' מתגייסת להגן על בנק לאומי?
     
     
     
     
    החיים בצל האקסל
    17/4/2013
    נכתב על ידי עומר

    התפתחות לא נעימה במיוחד עבור ריינדהרט ורוגוף:

    http://tinyurl.com/cu8ojqo

    מה שממש מדהים (מעבר לעניין השגיאה) הוא שהם השתמשו באקסל. WTF?
     
     
     
     
    אין פיקוח *ממשלתי* בשוק חופשי
    17/4/2013
    נכתב על ידי לזר

    יש "פיקוח" פרטי מצד הלקוחות. אם נניח לרגע שרזרבה חלקית היא אינה הונאה, אז הבנקים יכולים לעשות עם הכסף "שלהם" (פקדונות הציבור) מה שבא להם, כל עוד הם לא מפרים את החוזה שלהם עם בעלי הפקדונות. כלומר זכותם של הבנקים לתת יחס מפלה לטייקונים, לא לבקש מהם ערבויות ולמחוק להם חובות במאות מיליונים. בשוק חופשי, המנגנון היחידי שימנע התנהגות כזאת הם הלקוחות. אם הם לא יהיו מרוצים מהתנהלות הבנק שלהם, הם ימשכו ממנו את כספם ויעברו לבנק אחר.

    כמובן שכשכל הבנקים במדינה הם קרטל אחד גדול בחסות בנק ישראל/המדינה, התרחיש הזה לא קורה.
     
     
     
     
    אפרופו ריינהרט ורוגוף...
    17/4/2013
    נכתב על ידי בינום

    תוכל להתייחס לויכוח הסוער של היממה האחרונה סביב איכות המחקר של ריינהרט ורוגוף, שהתעורר בעקבות המאמר הזה:
    http://www.peri.umass.edu/fileadmin/pdf/working_papers/working_papers_301-350/WP322.pdf
     
     
     
     
    לעומר ולבינום
    17/4/2013
    נכתב על ידי אורי רדלר

    עומר: כן, מצחיק שהם השתמשו באקסל. מצד שני, בלי קשר לאופן בו אתה מבצע חישובים, נתונים תמיד מוגשים באקסל או ב-CSV על־ידי כל הגורמים. זה לא מונע מטיעון הנגד להיות מגוחך.

    וזה גם נובע למה שבינום אומר: אני לא בקי בפרטי הוויכוח וגם לא שחזרתי את נתוני ריינהרט ורוגוף, בהקשר של המאמר הזה. אני גם לא משוכנע שהמסקנות שלהם נכונות.
     
     
     
     
    לגיל
    17/4/2013
    נכתב על ידי אורי רדלר

    לגיל (ותודה גם לרוני, שהוסיף פרטים),

    בוא נסתכל על התמונה בכללה במצב הנוכחי. המדינה קבעה את כללי היסוד של השוק: א) ריבית נמוכה, שמשמעה שמי שמשקיע באג"ח מדינה יזכה לתשואה דלה או אפסית. ב) החמרה בתנאי הלימות ההון, שמשמעה שהבנקים יהססו להעניק הלוואות ללווים במינוף גבוה.

    המשמעות של הפעולה הראשונה היא שהרבה פחות משתלם להשקיע באג"ח מדינה. המשמעות של הפעולה השנייה היא שחברות המבקשות לגייס הון נתקלות בקשיים בגיוס הון כזה מהבנקים (לאומי הוא במידה מסוימת חריג כאן, אבל אעיר על כך עוד בהמשך) ופונות לנסות לגייסו באמצעות הנפקת אגרות חוב.

    לגורם מוסדי (קופת גמל או פנסיה) יש שתי אפשרויות: א) לומר לחוסכים כי הוא מסרב להגדיל סיכונים (מניות; אג"ח קונצרני) ולכן יכול להציע להם רק תשואה דלה. ב) להגדיל סיכונים.

    פעולה א' תגרום למוסדיים לאבד לקוחות ולכן, בפועל, פעולת המדינה דוחפת אותם באופן ברור לב': כלומר, להגדיל את הסיכונים שלהם.

    במצב זה, המדינה הייתה יכולה להכתיב למוסדיים להשקיע כספים רק באג"ח מדינה - המסלול בסיכון הנמוך יותר - אבל פעולה כזו הייתה שוות ערך לפגיעה בחסכונות הציבור, שהיה זוכה לתשואה אפסית או שלילית. מצב כזה גם היה יוצר פיתוי לא רצוי למדינה, לתת החזר שלילי על אגרות חוב. תוצאה שלילית נוספת הייתה יכולה להיות חיזוק של הזרמת כספים לשוק הנדל"ן - ובמצב הנוכחי, זה כנראה מתכון לאסון.

    מה המדינה כן הייתה יכולה לעשות: שני דברים. הראשון הוא להפוך את המשתמע למפורש. כלומר, להצהיר כי בשום מקרה ובשום מצב היא לא תמלט גורם עסקי. הצהרה ברורה כזו הייתה הופכת את הסיכון צלול וברור יותר. שנית, היא הייתה יכולה לקיים משטר ריבית הגיוני וסביר יותר, שהיה מצמצם מאוד את התיאבון לאג"ח קונצרני מפוקפק. כשהכסף זול, ההחלטות רעות.

    ושתי הערות בצד:
    א. המדינה כופה עליך להשקיע את כספך וגם מפקחת על התוצאות, היא רק לא אחראית לשום דבר. כלומר, היא אינה נושאת בעונש על התוצאות. העונש מנויד אלינו. כך, לדוגמה, ההפקרות המתמשכת בתחום הקרנות ההסתדרותיות הובילה לכך שהפנסיות המנופחות שם גלגלה את מימון הפנסיות לפתחנו.
    ב. לגמרי לא ברור לי אם ההפרשות הגדולות לחומ"ס בלאומי אינן חלק ממהלך של ניקוי שולחן עם החלפת המנכ"ל. מכל מקום, מה אכפת לנו אם בנק לאומי מפסיד? שיהיו בריאים.



     
     
     
     
    למי אכפת? ומי מפסיד? אנחנו ("האזרחים הקטנים") כרגיל..
    17/4/2013
    נכתב על ידי גיל

    לאורי ורוני, לגבי:
    "מה אכפת לנו אם בנק לאומי מפסיד"
    ו"ם הלקוחות לא יהיו מרוצים מהתנהלות הבנק שלהם, הם ימשכו ממנו את כספם ויעברו לבנק אחר".

    אתם לא רציניים, נכון?? כשבנק לאומי מפסיד אצל דנקנר, הוא מגדיל את העמלות לאמא שלי ורודף ביתר שאת אחרי החזר ההלוואה שלי ששיכת כנראה ל"פרדוכס הסכומים הקטנים".
    ולאן בדיוק אעבור?? לבנק אחר שבחסות השיטה והמדינה מתנהג בדיוק אותו דבר?? הרי זה קרטל ברור ובלתי נמנע בשיטה שאני קורא לה "קפיטליזם בחסות המדינה", כך זה גם עם קרטל חברות הביטוח.

    מעניין לעניין באותו עניין- לפני כמה שנים, מכר שלי, מנהל בחברה קבלנית, רדף אחרי החזר חוב גדול של יזם שבנה קניון גדול בחיפה. היזם העמיד אותו בפני הבררה הבאה- קבל חצי מהסכום וותר על השאר או תבע אותי במשך עשר השנים הבאות בבית משפט. אתם יודעים במה הוא בחר. אחר כך מתפלאים שאנשים מתמרמרים על שיטת ה"קפיטליזם בחסות המדינה". המדינה לא "תהפוך את המשתמע למפורש" כי זה שומט את הקרקע מתחת לשיטה שהיא עצמה מטפחת לנוחות בעלי ההון הגדולים.
     
     
     
     
    שלא לדבר על זה (באדיבות עיתון הארץ:
    17/4/2013
    נכתב על ידי גיל

     
     
     
     
    שלא לדבר על זה (באדיבות עיתון הארץ:
    17/4/2013
    נכתב על ידי גיל

     
     
     
     
    פליטה מוקדמת...:
    17/4/2013
    נכתב על ידי גיל

    החשש הוא שהעסקה בין רוסק־עמינח לבין דנקנר היא עסקה בין "בעלי עניין". השניים שייכים לאותו מעגל חברתי: דנקנר העסיק בעבר את אחותה של רוסק־עמינח כדירקטורית, הוא מעסיק את בנה של המנכ"לית הקודמת גליה מאור, והוא כנראה שקידם את מינויה של רוסק־עמינח לתפקיד המנכ"לית של בנק לאומי. המצב דומה בכל הנוגע ליחסים בין דנקנר למנכ"ל הפועלים, ציון קינן, והחובות של חברת טומהוק. למרות שלא ידוע על מגעים למחיקת חובות, גם לשניים אלה מערכת יחסים קרובה. קינן מונה לתפקיד בהשפעה מכרעת של דני דנקנר, אז יו"ר הבנק, בן דודו של נוחי (ההשערה היא שבני הדודים לא נמנעו מלתאם גם צעדים הנוגעים לבנק הפועלים). קינן הזרים כספים לטומהוק גם לאחר שנחשפו הקשיים של אי.די.בי, הנכס היחיד של החברה, ומחל לדנקנר על חובות של “מעריב”.
     
     
     
     
    לגיל - החוסר אונים שאתה מציג הוא עניין של מנטליות ולא מציאות.
    18/4/2013
    נכתב על ידי רוני - בנקאי לשעבר

    עוד משהוא שאני שומע הרבה זה - "אין תחרות בין הבנקים" ונחשו מה? גם זה לא נכון. אם בנק לאומי יעלה את העמלות לאמא שלך, היא יכולה לעבור לבנק אחר וכן, יש הבדל בעמלות בין הבנקים, יש בנקים שאין בהם עמלות שוטפות (בנק הדאר ואו בנק יהב) יש כאלה שאין בהם עמלת פקיד (איגוד) יש מלחמה על ריביות בפיקדונות ויש גם מלחמה על ריביות נמוכות בהלוואות. נכון שאם אתה לקוח לא טוב (לא מחזיר הלוואות ולא מכניס כסף) אז יכולת המיקוח שלך נמוכה אבל ככה זה בכל עסק. לקוח אטרקטיבי מקבל יותר - ככה זה והבנקאות היא לא יוצאת דופן.
    לגבי ההערה האחרונה שלך, אתה צודק עבדתי בעבר גם בחברת גביה של רשויות מקומיות ובנוסף תבעתי כספים ממעביד בעבר ואני יכול להגיד לך שלמדתי שישראל היא גן עדן לחייבים מכל הסוגים - עניים, ערבים וגם עשירים. שוב הבנקים לא יוצאי דופן.
     
     
     
     
    לגיל
    18/4/2013
    נכתב על ידי אורי רדלר

    גיל,

    לא ברור לי על מה אתה קובל, בדיוק. אם אתה קובל על התנהגות נפסדת של בנק לאומי, הפתרון הוא לעבור לבנק אחר... ואם אתה קובל על כך שהבנקים מתנהגים כאילו אין באמת תחרות - כי אז הפתרון הוא באמצעות פתיחת ענף הבנקאות לתחרות. "קפיטליזם בחסות המדינה" פסול בדיוק כפי שפסול כל סוג אחר של ברית בין המדינה לבעלי כוח/הון.

    אפשר לפתוח את השוק לתחרות בתחומים אלו באמצעים מאוד פשוטים ומאוד מובנים. גם אם מבקשים לשמר פיקוח של המדינה, אפשר לקבוע באופן ברור מהן דרישות היסוד מבנק (הון בסיסי מסוים או הפרשה לביטוח פקדונות - כל עוד הדרישה זהה מכל הבנקים, קיימים כחדשים).
     
     
     
     
    אני לא קובל על שום דבר, אני רק מרענן את זכרון הקוראים
    18/4/2013
    נכתב על ידי גיל

    עם העובדות:

    1. הקפיטליזם במתכונתו הנוככחית, וללא שום חלופה נראית לעין, יכול להתקיים רק בחסות המדינה.

    2. המדינה אמורה להפעיל רגולציה ("דרישות היסוד מבנק" כלשונך, אורי) כדי לנהל את חסותה. הנה דוגמא כיצד מתבצעת הרגולציה:

    http://kalkala-amitit.blogspot.co.il/2013/04/blog-post_17.html#more

    3. לפיכך- הקפיטליזם במתכונתו הנוכחית (והיחידה בה הוא יכול להתקיים)הוא שיטה בה השחיתות היא מובנית ביסודה.

    4. מסקנה- הקפיטליזם נועד לכשלןן.

    אני מחכה לגלי האבנים בסקילה המתקרבת....

     
     
     
     
    מחלוקת על מידת התיבול (בהשראת דבריו של גיל)
    18/4/2013
    נכתב על ידי focus

    אמר האנגלי להודי: "תשמע, האמת שאני אישית לא כל כך אוהב אוכל מתובל או חריף. אבל אני מוכן לבוא לקראתך ולשים קצת תבלינים, כדי שלא יהיה לך תפל מדי".

    אמר ההודי לאנגלי: "המטבח האנגלי במתכונתו הנוכחית, וללא שום חלופה נראית לעין, יכול להתקיים רק בחסות המטבח ההודי. והמטבח ההודי כידוע לך מגזים בתבלינים ששורפים את הפה והבטן. לפיכך, המטבח האנגלי במתכונתו הנוכחית (והיחידה בה הוא יכול להתקיים) חייב לשרוף את הפה והבטן, ולכן הוא מועד לכישלון".

    אני מחכה לגלי האבנים בסקילה המתקרבת...
     
     
     
     
    לגיל, אתה מציג את דעותיך על הקפיטליזם והן כולן שגויות
    20/4/2013
    נכתב על ידי ג

    אלא אם כן אתה טרול, הנה התשובות:

    1. קפיטליזם זה חופש כלכלי. כדי להיות חופשי אתה לא צריך מדינה. ההפך הוא הנכון: המדינה לוקחת ממך את החופש בעזרת מיסים היטלים וכו'. ללא מדינה אתה תהיה חופשי יותר, גם כלכלית.

    2. המדינה לא צריכה להתערב.

    3. מה?! אתה יודע מה זה שחיתות? שחיתות יכולה להתקיים רק בגופי ממשלה. בקפיטליזם אין שום קשר בין המגזר הפרטי העיסקי ובין הממשל, לכן *בהגדרה* לא יכולה להתקיים שחיתות בקפיטליזם! זו הוכחת לוגיקה מתימטית ;-)

    4. המסקנה: הקפיטליזם הוא הצלחה מסחררת בכל מקום שהוא הוא נוסה. סוציאליזם הוא אסון מוות ורעב בכל מקום שבו הוא נוסה.


    אתה כנראה מדבר על החיבור בין חברות לממשל. החיבור הזה קיים רק בגלל שבעזרת לוביינג של החברות הן יכולות "לסחוט" זכויות יתר כמו הורדת מיסים, היתרים לבניה, וכו'. בקפיטליזם אין מיסים או שהם אפסיים לכן לחברות לא תהיה סיבה לחזר אחרי פוליטיקאים. רק בסוציאליזם יכולה להתקיים שחיתות, מהסיבות ההפוכות למה שציינתי לעיל.
     
     
     
     
    תודה ג. אשמח לקרוא איפה "נוסה בהצלחה מסחררת" קפיטליזם "טהור" כמו שאתה מתאר...
    20/4/2013
    נכתב על ידי גיל

     
     
     
     
    כ
    22/4/2013
    נכתב על ידי ניר מלצקי

    גיל מדבר בצורך במערכת משפטית ובכוח אכיפה, על מנת לקיים ׳שוק חופשי׳
     
     
     
     
    קפיטליזם אינו קפיטליזם של מקורבים
    22/4/2013
    נכתב על ידי אורי רדלר

    גיל, אתה מניח הנחה שגויה:
    "הקפיטליזם במתכונתו הנוככחית, וללא שום חלופה נראית לעין, יכול להתקיים רק בחסות המדינה."

    ולכן מגיע למסקנה שביקשת להסיק ("הקפיטליזם... הוא שיטה בה השחיתות היא מובנית ביסודה").

    אין שום יסוד להנחה הראשונית שלך, אלא אם כן סברתך היא כי מערכת משפט ושיטור היא חסות כזו (וגם במקרה זה, הנחתך שגויה). אתה בורא את היצור הרצוי לך (קפיטליזם=קפיטליזם של מקורבים) ואז מגנה אותו.

    אם ניקח את דוגמת הבנקים, כיצד יכולנו להביא לכך שמצב מוכר, כמו זה המתואר בקישור שלך לאתר הפרנואידים לא יתרחש?

    ניתן היה לבטל את הפיקוח על הבנקים ואת מערכת הכללים המסובכת והנוקשה שהוא מתחזק. אחד הנושאים שנידונו כאן לא פעם היה נושא "ביקוש הרנטה" (rent seeking). אחד הכללים המעניינים שנחשפו בהקשר זה הוא שככל שאתה מגביר את הפיקוח ואת השליטה של המדינה בתחום עיסוק כלשהו, כדי למנוע שחיתות, כביכול, כך אתה מגדיל את הכדאיות שבקשר עם השלטון עבור מי שפועל בתחום הזה. כלומר, ככל שאתה מעצים את כוח המדינה להיאבק בשחיתות, כך אתה מגדיל את הכדאיות שבשחיתות.

    בלי קשר לכוונה הראשונית של המחוקק, כל המוסדות לפיקוח מסוג הפיקוח על הבנקים (כמו הפיקוח על הגבלים עסקיים) מתפקדים בפועל כדרך להעצים את כוחם של בעלי השליטה בתחום שוק מסוים, ולחזק את המונופול או הקרטל שלהם בשוק או, לכל הפחות, למנוע כניסת מתחרים חדשים לשוק. השיטה פשוט עובדת ככה.

    במקרה הבנקים, לכל השינויים בשוק, וביניהם גם הפחתות עמלות כפויות, יש שתי משמעויות. הראשונה היא שהרווחים של הבנקים עשויים להיפגע. השנייה היא שהם מתוגמלים בכך שמוקטן מאוד—גם חוקית וגם מעשית—הסיכוי שייכנסו מתחרים חדשים לענף. כך הממשלה נהנית מבנקים צייתניים; והבנקים נהנים מהיעדר תחרות.

    הפיקוח על הבנקים נועד למטרה אחת ויחידה: למנוע מצב בו בנק קורס. כל הכללים, הנהלים, הביקורות, הבדיקות, והאזהרות נועדו למטרה זו. אבל בישראל חווינו מצב בו בנק פויכטונגר, בנק אלרן, בנק קרדיט, בנק ארץ-ישראל-בריטניה, בנק אגודת ישראל, בנק צפון- אמריקה, בנק לאומי, בנק המזרחי, בנק דיסקונט, בנק הפועלים והבנק למסחר קרסו. כלומר, במדד מניעת האירוע שבגללו קיימת מערכת הפיקוח היא אינה ממלאת את תפקידה.

    אין טעם באמירה השגורה ש"אלמלא הפיקוח היה קורה אסון" כי עינינו הרואות, תחת הפיקוח קרה האסון האולטימטיבי והמערכת כולה קרסה והולאמה. מה הטעם בה, לפיכך?
     
     
     
     
    לגיל: קפיטליזם טהור היה בארה"ב עד 1910
    22/4/2013
    נכתב על ידי ג

    היום ארה"ב די סוציאליסטית.
    תראה קפיטליזם וסוציאליזם הם לא דיכוטומים, אפס או אחד. יש דרגות שונות.
    כשם שהיום אין שום מדינה קומוניסטית כך אין שום מדינה קפיטליסטית.
    מדינות שהן חופשיות מאד הן: שוויץ, סינגפור, הונג קונג, ארה"ב. להריטג' יש רשימה מפורטת. ישראל כמובן לא מובילה אותה, אלא היא במקום מושחת באמצע.

    תראה אני יכול להמשיך ולהסביר, אבל לי נראה שאתה מנסה להתחמק מהדיון. תענה על סעיפים 1 ן-3 שלי.
     
     
     
     
    ומהי אותה מערכת אלטרנטיבית למדינה?
    22/4/2013
    נכתב על ידי דני

    מדבריך,אורי, אני מבין שהיא כוללת במינימום מערכת כלשהי של משפט ושיטור. ומדוע שמערכות אלו לא יהפכו, מטבע הדינמיקה האנושית, למערכות המקורבות/ממונות/ מממונות בגלוי או בסמוי ע"י הבנק או בעל ההון הכי חזק? ואילו אם אין שום "שופט ניטרלי" - מה ימנע מבעל הקיוסק הוותיק לשרוף לפיצוציה החדשה את החנות? או להעסיק בתנאי עבדות (אמיתית)?
    ובכלל, האם אותו "קפיטליזם טהור" הוא אינו תמונת מראה של האוטופיה הקומוניסטית? גם הוא פנטסטי בצורתו הוא : אם רק היינו משחררים את השוק מכבליה החונקים של המדינה אז..אז מישהו אחר יחנוק. ולגבי הערתו של ג. : אני מניח שבקפיטליזם הטהור בארה"ב עד 1910 אתה מוריד את תקופת העבדות..
     
     
     
     
    ל-ג- תשובה מפורטת לבקשתך:
    22/4/2013
    נכתב על ידי גיל

    סעיף 1: בעצם נענה על ידי דני לעיל. אתה לא צריך מדינה? ומה תעשה כשחמוס את פרי עמלך בכוח הזרוע? מי יגן עליך? אפילו לג'ון לנון, כש"דמיין" לא היו פתרונות...

    נזכיר: "קפיטליזם היא תורה כלכלית וחברתית שהתפתחה באירופה בין המאה השש עשרה והמאה התשע עשרה, המבוססת בעיקרה על הזכות של פרטים וקבוצות לקניין פרטי והחופש לסחור בו כרצונם, תוך הסתמכות על אכיפת זכויותיהם באמצעות הרשות השופטת וזרוע אכיפה יעילה".
    אורי טוען שטעות בידי כאשר אני סובר שמערכת משפט ושיטור היא "חסות של המדינה". אם זו אינה "חסות" אזי איני יודע חסות מהי..עוד לא שמעתי על שיטה קפיטליסטית ללא אכיפת "זכויות הקניין" על ידי מסגרת מדינתית.

    סעיף 2: ראה לעיל. אשמח לשמוע מי חוץ מהמדינה יכול לשפוט ולשטר.

    סעיף 3: מכיון שאין, ולא יכול להתקיים קפיטליזם טהור ללא התערבות או חסות המדינה, ומכיון שבהגדרה לא יכולה להתקיים התערבות של המדינה ללא שחיתות, בקפיטליזם שבחסות המדינה מתקיימת שחיתות בהגדרה. זו הוכחת לוגיקה מתימטית ;-)

    סעיף 4: הצלחה מסחררת? של מי? של נוחי דנקנר?
     
     
     
     
    לגיל - ומה האלטרנטיבה?
    23/4/2013
    נכתב על ידי רוני - בנקאי לשעבר

    בוא נגיד לצורך הויכוח שיש אמת בטענותיך, ואכן אין שום מקום בעולם שיש בו קפיטליזם מוחלט, אולי קפיטליזם מוחלט שכזה יכול להתקיים רק באוטופיה, אבל כפי שאמרו לפני, יש דרגות לקפיטליזם וזה לא 0 או 1 אם אתה רוצה לבדוק את מדד החופש הכלכלי של מדינות ומי עומד בראש המדדים הללו אז תמצא שם את הונג קונג, סינגפור, ניו זילנד, קנדה, שוויץ, דרום קוריאה, יפן, ארה"ב שוודיה (כן שוודיה) ועוד הרבה מדינות שתסכים איתי שהן המודל הרצוי לנו בניגוד למדינות האנטי חופש כלכלי שבראשן מככבות ונצואלה, צפון קוריאה, מדינות אפריקה והמזה"ת - לא בדיוק המודל הרצוי לנו. איפה אנחנו במקום לא מחמיא באמצע ממש לא כל כך קפיטליסטים כמו שנדמה להרבה מאיתנו. והשאלה שלה אין לסוציאליסטים תשובה טובה לה היא "ומה האלטרנטיבה?" כל אוהדי שלי יחימוביץ' למיניהם מתרכזים בחסרונות של השוק החופשי ולא נותנים אלטרנטיבה אמיתית. הן אומרים "סוציאל דמוקרטים" אבל תנו דוגמה למדינה - גם צרפת גם שוודיה וגם יוון קוראים לעצמם סוציאל דמוקרטים. לאיזה מודל אתה מתכוון? אם תיתן לי דוגמה של מדינה לפי מודל שאתה תומך בו תגלב אחד מהשלוש: או שהמדינה הזאת יותר קפיטליסטית מאיתנו או שאין מקום להשוואה (למקרה תרצה להגיד נורווגיה ) או שלא באמת כדאי לנו להיות כמוה.
    מסקנתי - הקפיטליזם הוא שיטה הכלכלית הגרועה ביותר...חוץ מכל השיטות האחרות!
     
     
     
     
    גיל, קצת התבלבלת
    23/4/2013
    נכתב על ידי ישי

    הקפיטליסט לא חושב שממשלה היא דבר רע. הוא בסה״כ חושב שהקצאת המשאבים היעילה ביותר שתספק רמת חיים גבוהה יותר לאורך זמן מתרחשת באמצעות מנגנון השוק שבו רצונותיו של הפרט באים לידי ביטוי בכמות הקפיטל שהוא מוכן להקצות לכל דבר, ובעברית, לא מה הוא חושב בפייסבוק על מחיר הקוטג׳ אלא כמה קוטג׳ הוא מוכן לקנות ובאיזה מחיר.

    לממשלה תפקיד חשוב ביצירת הסביבה שבה השוק יכול לעבוד ובמקומות בהם השוק לא יכול לעבוד. בכל מקום אחר הממשלה גורמת יותר נזק מתועלת.

    הטיעון שבגלל שצריך ממשלה אז כבר היא צריכה להיות חסרת גבולות הוא קצת טיפשי. במשחק כדורגל יש שופט, ובלעדיו אי אפשר לקיים ליגה, אז לשיטתך המשחק יהיה מוצלח יותר אם כבר ניתן לשופט להחליט מי בועט לשער ומתי, או אולי אפילו לבעוט בעצמו?
     
     
     
     
    לדני
    23/4/2013
    נכתב על ידי אורי רדלר

    לדני, כתבת:

    מדבריך,אורי, אני מבין שהיא כוללת במינימום מערכת כלשהי של משפט ושיטור. ומדוע שמערכות אלו לא יהפכו, מטבע הדינמיקה האנושית, למערכות המקורבות/ממונות/ מממונות בגלוי או בסמוי ע"י הבנק או בעל ההון הכי חזק? ואילו אם אין שום "שופט ניטרלי" - מה ימנע מבעל הקיוסק הוותיק לשרוף לפיצוציה החדשה את החנות? או להעסיק בתנאי עבדות (אמיתית)?



    אתחיל ואומר כי כל מערכת שיפוט ושיטור שהייתה מעולם (ושתהייה עד עולם) תמיד הייתה ותמיד תהיה מוטה לטובתם של בעלי הכוח ו/או בעלי ההון. כל מי שנכנס להיכל בית המשפט יודע כי מידת "הצדק" שיקבל תלויה בעיקר בכמות הכסף שיש לו. במערכת המשפט, בשיטור, במיסוי, ברפואה או בחינוך: איכות השירות שתקבל תלויה בכמות הכסף שיש לך כדי לשכור את המומחים הטובים ביותר כדי לתמרן את המערכת.

    הייחוד שיש במערכת המשפט לעומת מערכת רפואה או חינוך, לדוגמה, הוא בכך שכשאני שוכר את הרופא הטוב ביותר במיטב כספי, אני מקבל שירות משובח, אבל איני מונע מאדם אחר לקבל שירות משובח. במערכת המשפט, אם אקבל שירות מועדף, התוצאה תהיה שהדין יוטה לצידי. כלומר, יש כאן סוג של 'משחק סכום אפס' בו הרווח של אחד הוא הפסדו של האחר.

    האיזונים המקובלים במערכת שיפוטית הם, בדרך כלל, משני סוגים: הראשון הוא הגבלות חוקיות רבות על מי שמכהן במערכת המשפטית (איסורים של העסקה גם אחרי הפרישה מכס השיפוט, ואפשר להרחיב את האיסורים גם לבני הדור הבא); פיקוח; ושכר גבוה יחסית למי שמכהן על כס השיפוט. אלו, בקווים כלליים, הרעיונות הכי טובים שעלו על דעתם של אבותינו עד היום הזה. הרעיונות האלו הצליחו ליצור מערכת מוטה מאוד, עמוסה מאוד, אך מתפקדת באופן כלשהו. אפשר לחשוב על רעיונות לשיפור, אך בקווים כלליים המערכת אמורה לתפקד במשטר קפיטליסטי באופן דומה לתפקודה במשטר מעורב. לא יהיה כנראה הרבה הבדל.

    תהייתך השנייה היא מה ימנע, במצב בו המערכות של המשפט והשיטור ממומנות על־ידי "הבנק או בעל ההון הכי חזק," הידרדרות לסיטואציה של "כל דאלים גבר" (שריפת הפיצוציה החדשה; העסקה בתנאי עבדות).

    ראשית, גם במדינה קפיטליסטית עם מוסדות ציבוריים מזעריים, איש אינו סבור שמימון מערכת השיטור או המשפט צריך ליפול על כתפיהם של בעלי ההון. הרי השירות אמור להיות מוענק לכלל הציבור, ומכאן שכלל הציבור יצטרך לממן אותו. על־כן, נכריע כאשר נכריע לגבי משכורות השופטים או אם כס השיפוט יהיה בנוי עץ אורן זול או מהגוני מהודר - המימון צריך להיות נחלת כל האוכלוסיה. מכאן נובע כי לשופט או לשוטר לא תהיה שום סיבה להעדיף את בעל ההון, שהרי משכורתו אינה משולמת על-ידו אלא על-ידי הציבור בכללו.

    שנית, לא ברור לי מדוע הידרדרות למצב של "כל דאלים גבר" צריכה להיות טיפוסית לקפיטליזם של מדינה מזערית, שעה שהאינטרס המובנה המובהק ביותר של הקפיטליסט הטיפוסי הוא במערכת בה יש הקפדה וכיבוד של זכויות גוף וקניין. בפועל, המצב הפוך: קפיטליזם מקושר תמיד עם הקפדה יתרה על זכויות הקניין הפרטי. וזה גם הגיוני: איש לא יזרע שדה, אם מישהו אחר יוכל לבוא לשדוד את יבולו; אדם לא ישקיע בהקמת מפעל, אם מישהו אחר יוכל להשתלט עליו בחוזק יד; אתה לא תחסוך, אם הבנק יוכל לקחת את כספך בשרירות לב.
     
     
     
     
    לגיל
    23/4/2013
    נכתב על ידי אורי רדלר

    לגיל - אחרי התגובות המאלפות של רוני ושל ישי, נותר לי רק להוסיף שמשמח אותי שאתה מצטט אותי (אני כתבתי את הערך "קפיטליזם" ב"וויקיפדיה," אם כי הגרסה כאן היא הטובה יותר).

    אני סבור שהפער בין העמדות כאן נובע מכך שאתה סבור שפונקציות כמו שיטור ומערכת משפט שמקיימת המדינה הן "חסות של המדינה" ומרגע שאמרנו "חסות של המדינה" כבר לא משנה מה משמעות המונח. אם יש למדינה כח כלשהו, נובע מכך שיש לה כל כח? הרי אין בכך שום היגיון.

    נניח, לצורך העניין, שפונקציות כמו שיטור ומשפט מיושמות על־ידי המדינה. הטייה של המשפט או השיטור מאפשרת לאנשים מסוימים לצאת פטורים בעונש קל יותר, או ליהנות מפטרול משטרתי נוסף בשכונת מגוריהם - אבל מה הנגיעה של כל זה לכל העניינים האחרים? האם כאשר יש לאדם הון והוא יכול לשכור עורכי דין טובים משמעות הדבר שהחברה שלו יכולה ליהנות ממונופול על יצור המלט? כמובן שלא, שכן למדינה אין סמכות להעניק לו מונופול כזה. האם בעל הון יכול לזכות בחוזה יוקרתי לבנייה בזכות ידידותו עם ראש הממשלה? כמובן שלא, שכן לראש הממשלה אין יכולת לחלק חוזים כאלה כי לממשלה אין סמכות להוציא כסף מסוג זה. אתה משתמש במילה "חסות" כאילו אם היא חלה על פונקציה א' ו-ב', הרי שהיא חלה גם על פונקציות ג'-ת'. זה פשוט לא נכון.
     
     
     
     
    clara
    26/10/2015
    נכתב על ידי loan

    הצעת הלוואה דחופה תחול החברה.
    שלום,
    השם שלי הוא גברת קלרה פרדריק, אני מארצות הברית, אני נשוי, יש לי
    מחפש חברת הלוואה אמיתית ל5 החודשים האחרונים ו
    כל מה שהיה חבורה של הונאות שגרמו לי לסמוך עליהם ובסופו
    שלו של היום, הם לקחו את הכסף שלי בלי לתת שום דבר בחזרה, כל מה ש
    התקווה שלי אבדה, הייתי מבולבל ומתוסכל, אני מוצא את זה מאוד
    קשה להאכיל את המשפחה שלי, מעולם לא רציתי שום קשר
    עם חברות הלוואה באינטרנט, אז הלכתי לשאול כמה כסף מ
    חבר, אמרתי לה את כל מה שקרה והיא אמרה שהיא יכולה לעזור לי, ש
    היא יודעת שחברת הלוואה שיכולה לעזור בכל סכום הלוואתי
    הכרחי עבורי עם ריבית נמוכה מאוד של 2%, רק יש לו
    הלוואה מהם, היא הנחתה אותי כיצד להגיש בקשה להלוואה, שעשיתי
    כמו שהיא אמרה לי, אני מוחל להם בדואר אלקטרוני: (patrickloans15@gmail.com),
    אני לא האמנתי, אבל ניסיתי ו
    ההפתעה הגדולה ביותר שיש לי את ההלוואה בתוך 24 שעות, לא יכולתי להאמין לזה,
    אני שמח ועשיר חדש ואני מודה לאלוהים שהלוואה כזו
    חברות כמו זו עדיין קיימות על זה הונאות בכל המקום,
    אנא, אני מייעץ לכולם שם בחוץ שזקוק להלוואה ללכת ל
    (Patrickloans15@gmail.com) שלעולם לא יעזוב אותך, ו
    החיים שלך ישתנו כמו שלי עשה.
     
     
     
     
    gkfinance01@gmail.com
    23/8/2017
    נכתב על ידי demetrios

    אתה בכל סוג של קשיים כלכליים? האם אתה צריך הלוואה כדי לנקות את החובות? האם אתה הולך להגדיל את הכספים שלך? אתה איש עסקים שרוצה להרחיב את החברה שלו. אתה מתבקש בזאת ליצור קשר עם הגיבור האמיתי, אמון ההלוואות יעיל ההלוואות החברה אשראי. למדתי הן את האנשים והן את הממשלה על היעילות הגבוהה שלנו.

    חזור אלינו אם אתה מעוניין, דרך (gkfinance01@gmail.com)

    בכנות,
    דמטריוס דניאל
    Gkfinance01@gmail.com

    3% הלוואה ההצעה
     
     
     
     
    3% הלוואה ההצעה
    26/9/2017
    נכתב על ידי דרק דאגלס

    תשומת הלב,

    האם אתה ברצינות מחפש הלוואה להקים עסק או לשלם את החשבונות שלך? האם אתה נדחה על ידי הבנק או אחרים המלווים? דאגה לא יותר עבור אנחנו כאן כדי לתת לך את מה שאתה כבר מחפש ללא כל עיכוב או בעיה, אנא פנה אלינו באמצעות דוא"ל בהמשך לפרטים נוספים היום;

    דוא"ל: easyloanfirm2020@gmail.com


    בברכה
    דרק דאגלס
    easyloanfirm2020@gmail.com





     
     
     
     
    3% הלוואה ההצעה
    26/9/2017
    נכתב על ידי דרק דאגלס

    תשומת הלב,

    האם אתה ברצינות מחפש הלוואה להקים עסק או לשלם את החשבונות שלך? האם אתה נדחה על ידי הבנק או אחרים המלווים? דאגה לא יותר עבור אנחנו כאן כדי לתת לך את מה שאתה כבר מחפש ללא כל עיכוב או בעיה, אנא פנה אלינו באמצעות דוא"ל בהמשך לפרטים נוספים היום;

    דוא"ל: easyloanfirm2020@gmail.com


    בברכה
    דרק דאגלס
    easyloanfirm2020@gmail.com





    3% הלוואה ההצעה
     
     
     
     
    3% הצעה ההלוואה חלים כעת: clark123156@gmail.com
    16/11/2017
    נכתב על ידי 3% הצעה ההלוואה חלים כעת: clark123156@gmail.com

    קבלת הלוואה לגיטימית מאז ומתמיד בעיה גדולה ללקוחות אשר זקוקים נואשות לעזרה כספית. נושא האשראי והביטחונות הם משהו כי הלקוחות תמיד מודאגים כאשר מחפשים הלוואה ממלווים פרטיים. מיקרו האוצר לעזור לחברה כבר מוכר על ידי המלווה של המועצה לתת הלוואות ללקוחות מקומיים ובינלאומיים בריבית 3%. צור קשר באמצעות דוא"ל: clark123156@gmail.com


     
     
     
     
    3% זמין ומבטיחים להציע הלוואה
    30/11/2017
    נכתב על ידי מר דרק דאגלס

    יום טוב,

    האם אתה בכל סוג של קשיים כלכליים? האם אתה צריך הלוואה כדי לנקות את החובות? האם אתה הולך להגדיל את הכספים שלך? האם אתה איש עסקים שרוצה להרחיב את החברה שלו. אתה מוזמן בזאת ליצור קשר עם הגיבור האמיתי, אמון, הלוואה יעילה ההלוואה המשרד עבור ההלוואה שלך. אני מכיר הן את הפרטים והן את הממשלה על היעילות הגדולה שלנו.


    השירותים כוללים:
    * הלוואות אישיות (מאובטח ולא מאובטח)
    * עסקים הלוואות (מאובטח ולא מאובטח)
    * שיפוץ ביתי
    * ממציא הלוואות
    * אוטומטי הלוואות
    וכו. ..

    נא לחזור אלינו, אם מעוניינים, באמצעות easyloanfirm2020@gmail.com

    אנחנו מוסמכים,
    אמין, יעיל, מהיר ודינמי.

    בברכה,
    מר דרק דאגלס
    easyloanfirm2020@gmail.com



     
     
     
     
    צריך הלוואה? אם כן, דוא"ל: (gkfinance01@gmail.com)
    22/1/2018

    צריך הלוואה? אם כן, דוא"ל: (gkfinance01@gmail.com)
     
     
     
     
    3% הצעה ההלוואה חלים כעת
    4/2/2018
    נכתב על ידי clark

    קבלת הלוואה לגיטימית מאז ומתמיד בעיה גדולה ללקוחות אשר זקוקים נואשות לעזרה כספית. נושא האשראי והביטחונות הם משהו כי הלקוחות תמיד מודאגים כאשר מחפשים הלוואה ממלווים פרטיים. מיקרו האוצר לעזור לחברה כבר מוכר על ידי המלווה של המועצה לתת הלוואות ללקוחות מקומיים ובינלאומיים בריבית 3%. צור קשר באמצעות דוא"ל: clark123156@gmail.com

     
     
     
     
      האם אתה זקוק לעזרה כספית?
    22/2/2018
    נכתב על ידי דרק דאגלס

    שלום

         האם אתה זקוק לעזרה כספית? האם אתה צריך הלוואה כדי לקנות בית חדש, או להשקעה, אתה צריך עזרה כספית מהירה בריבית נמוכה של 3%? כדי לשלם את החשבונות שלא שולמו? האם נדחית על ידי בנקים רבים כל כך?

      האם אתה צריך לממן להרחיב את העסק שלך? כספים אישיים מסיבות אישיות? אנו מחויבים לפתור את כל הבעיות הפיננסיות שלך.

    אנא צור קשר עכשיו. דוא"ל: easyloanfirm2020@gmail.com


    ממתין לדואר שלך.
    שלך,
    דרק דאגלס
    easyloanfirm2020@gmail.com


     
     
     
     
    easyloanfirm2020@gmail.com
    26/3/2018
    נכתב על ידי 3% הצעה הלוואה נוחה

    שלום,

    החל על הלוואה מהירה ונוחה לשלם את החשבונות שלך כדי להתחיל עסק חדש הפרויקט שלך בריבית של 3% צרו קשר ב; (easyloanfirm2020@gmail.com)


    בברכה.
    מר דרק דאגלס
    (easyloanfirm2020@gmail.com)


    3% הצעה הלוואה נוחה
     
     
     
     
    easyloanfirm2020@gmail.com
    11/4/2018
    נכתב על ידי דרק דאגלס

    שלום

         האם אתה זקוק לעזרה כספית? האם אתה צריך הלוואה כדי לקנות בית חדש, או להשקעה, אתה צריך עזרה כספית מהירה בריבית נמוכה של 3%? כדי לשלם את החשבונות שלא שולמו? האם נדחית על ידי בנקים רבים כל כך?

      האם אתה צריך לממן להרחיב את העסק שלך? כספים אישיים מסיבות אישיות? אנו מחויבים לפתור את כל הבעיות הפיננסיות שלך.

    אנא צור קשר עכשיו. דוא"ל: easyloanfirm2020@gmail.com


    ממתין לדואר שלך.
    שלך,
    דרק דאגלס
    easyloanfirm2020@gmail.com


    3% זמין הלוואה הלוואה אמיתית
     
     
     
     
    3% הלוואה ההצעה
    17/5/2018

    האם אתה צריך סיוע כספי מכל סוג שהוא? הלוואות אישיות? הלוואות עסקיות? הלוואות משכנתא? מימון חקלאי ומימון פרויקטים? אנחנו נותנים הלוואות בריבית 3%! צור קשר: (gkfinance01@gmail.com)

    בכבוד,
    מר דניאל
    gkfinance01@gmail.com

    3% הלוואה ההצעה
     
     
     
     
    הלוואה דחופה
    22/6/2018
    נכתב על ידי Louis Bonny

    שלום!

    האם אתה זקוק להלוואה דחופה? האם יש לך אשראי גרוע? אנו מסוגלים לאשר הלוואה בשבילך ללא בטחונות, אשראי רע קיבל, אנחנו מוסמכים מוסמך מוסד פיננסי
    אישור כספים לכל מיני פרויקטים. ההלוואה שלנו / הצעה פיננסית
    נתון בריבית נמוכה של 2% וזה משך החזר הוא מאוד
    זול ללקוח נוח. סכום ההלוואה / משך משא ומתן.
    אנו לאשר מימון עד 350 מיליון דולר בהתאם
    אופי העסק. השירותים שלנו הוא אמין ועמיד, פנה אלינו היום דרך
    (bonitecloancompany@gmail.com) ההצלחה שלך היא העדיפות שלנו.

    כל טוב!!!
    Whatsapp: +2349077216298
    לואי בוני
    מְנַהֵל
     
     
     
     
    3% הלוואה ההצעה
    17/7/2018


    האם יש לך צורך דחוף עבור הלוואה עסקית או לשלם חשבונות ב 3% ריבית? אנו נותנים הלוואה ליחידים ולשתף פעולה גופים, החל $ 5,000 $ 20,000,000 טווח מרבי של 1 עד 30 שנים, אם כן צור קשר באמצעות דואר אלקטרוני: (gkfinance01@gmail.com)

    אתה בכל סוג של קשיים כלכליים? האם אתה צריך הלוואה כדי לנקות את החובות? האם אתה הולך להגדיל את הכספים שלך? אתה איש עסקים שרוצה להרחיב את החברה שלו. אתה מתבקש בזאת ליצור קשר עם הגיבור האמיתי, אמון ההלוואות יעיל ההלוואות החברה אשראי. למדתי הן את האנשים והן את הממשלה על היעילות הגבוהה שלנו.

    השירותים כוללים:
    * הלוואות אישיות (מאובטח ולא מאובטח)
    * עסקים הלוואות (מאובטח ו Unsecured)
    * שיפוץ ביתי
    * ממציא הלוואות
    * אוטומטי הלוואות
    וכו. ..

    אנא חזור אלינו אם אתה מעוניין, דרך gkfinance01@gmail.com

    בכנות,
    דמטריוס דניאל
    gkfinance01@gmail.com

    3% הלוואה ההצעה