שעת הקוקוריקו
 

something
שעת הקוקוריקו הגיעה. אחד מתסמיני הייאוש ההולך ומחריף מהמצב הכלכלי הוא זליגתם של רעיונות מטורללים מהשוליים הסהרוריים אל תוך הזרם המרכזי. כלומר, אם בכלל עדיין אפשר לדבר על זרם מרכזי, שכן גם הבנקים המרכזיים מתנהגים כאילו היו ממובילי הטירלול. כפי שאומר מוחמד אל-אריאן מ"פימקו": "צעדי הבנקים המרכזיים הם הניסיוניים ביותר שראינו אי-פעם. הם חופרים עמוק יותר ויותר לשימוש בכלים לא בדוקים, והם לא מקבלים את התוצאות שלהן הם מצפים." ואל-אריאן, ממשיך: "במקום לעשות צעד לאחור ולשאול את עצמם 'מדוע?' הם ממשיכים לחפור הלאה... והשאלה היא האם הם יצליחו לעבור מצמיחה 'נתמכת' לצמיחה אמיתית, או שכל הסיפור יגמר בדמעות... אנשים לא מבינים עד כמה התשובה היא 'או-זה-או-זה' ולא משהו שבין לבין."



תיאורו של אריאן מאייר יפה את אווירת החשד ההולכת ומתעבה שהעסק לא יעבוד כך לאורך זמן. האמון הולך ומתרופף בתכניות כמו מדיניות הדפסת הכסף של ראש הממשלה היפני (עתה בתמיכת הבנק המרכזי), מדיניותו ה'ניסיונית' של הבנק המרכזי באירופה, או מדיניות הפדרל-ריזרב בארצות־הברית, המתוארת על־ידי כמה כתכנית פירמידה מפלצתית ועל־ידי אחרים כמאוד-מאוד-מאוד מסוכנת.

החשד ואי־האמון מוצדקים. שורת ההמרצות ה'זמניות' וה'חד־פעמיות' של הבנק המרכזי בארצות־הברית לא הוכיחה את עצמה ואחרי תכנית TARP, מבצע פיתול ושלוש תכניות הקלה כמותיות אנו נמצאים עתה בעיצומו של מבצע קניות אג"ח אוצר ואג"ח מגובות משכנתא בהיקף של 85 מיליארד דולר לחודש... ובלי תאריך סיום.

  muvlat  
 
לבנקים המרכזיים של ארצות־הברית ושל מדינות אחרת התברר שאסטרטגיית היציאה המקורית שלהם תוביל אותם הישר אל ההתמוטטות ממנה הם מבקשים לחמוק
 
  muvlat  


וכנראה שגם לא יהיה תאריך סיום. היעדים שהוצבו בתחילה (אינפלציה של 2.5 אחוז וירידת האבטלה לשיעור של 2.5) הוגמשו פעם אחת באמצעות המרת "אינפלציה" ב"ציפיות אינפלציה." אחר־כך הן הוגמשו פעם שנייה בהפיכת היעדים להמלצות בלבד. עתה, אנו נמצאים בשלב הכשרת הלבבות לכך שהתכניות לא תופסקנה אף פעם. זהו המחסום האחרון בפני הפאשיזם, מספרים לנו. מייקל וודפורד, כלכלן מוניטרי גרס באוזני בכירים בבריטניה בדברו בלונדון-ביזנס סקול כי את מדיניות הדפסת הכסף (מדיניות ה'הליקופטר') צריך להמשיך לנצח: "כל הדיבורים על אסטרטגיית יציאה הם בעלי השפעה שלילית," הוא אומר וממליץ לבנקים המרכזיים לעבור ל"מימון מוניטרי גלוי." כלומר, לעבור לחלוקת כספים ישירה לאזרחים.

הסיבה לייאוש הגובר ולזליגת התכניות ההזויות לזרם המרכזי היא שלבנקים המרכזיים של ארצות־הברית ושל מדינות אחרת התברר שאסטרטגיית היציאה המקורית שלהם תוביל אותם, כמו בציור של אשר, בדיוק למקום ממנו באו. האמצעים שנועדו להבטיח את קיומה של אסטרטגיית יציאה מוטטו את האפשרות לאסטרטגיה כזו.

Escher Waterfall

הרעיון הבסיסי תכניות התמרוץ, התמיכה וההשקעה היה, כדברי אל-אריאן, להביא את הכלכלה האמריקנית למצב בו היא ניצבת על רגליה שלה ואינה זקוקה לתמרוץ, לתמיכה ולהשקעה ממשלתית. חוסר המוצא והיאוש הם תוצר של העובדה שההפך הגמור הוא שקרה: במקום תמרוץ המוביל לצמיחה בת־קיימא, נוצרה תלות הולכת ומעמיקה בקיומו ובהתמשכותו של התמרוץ.

שוק הדיור הפך תלוי לחלוטין במדיניות ריבית-אפס ובחזרה למדיניות שהובילה לבועה—הלוואות עם בקרה מופחתת, דרישות סף אפסיות וערבות ממשלתית להלוואות המשכנתאות; הבנקים ממשיכים להיות תלויים באופן מוחלט בהחזקת האג"ח חסר הערך שלהם במקום היחידי בו יש לו ערך: במאזן שלהם מול הבנק המרכזי; הגירעונות שמדפיס הממשלה עברו למצב בו הקונים העיקריים של אג"ח האוצר בחודשים האחרונים הם סין (הפראייר האחרון) והבנק המרכזי עצמו. אסטרטגיות היציאה של הפסקת ההרחבה הכמותית והעלאת הריבית הפכו בלתי־אפשריות.

מדממים עובדים
אחד האיורים הטובים ביותר לחוסר האפקטיביות של צעדי הבנק המרכזי בארצות־הברית הוא שוק העבודה. הדיווח העדכני ביותר (הכולל את חודש מרץ 2013), של הלשכה לסטטיסטיקה של העבודה בארצות־הברית זעזע רבים מן המומחים אך הזעזוע האמיתי אינו טמון בגידול המזערי (88 אלף) במספר העובדים, אלא בנתון המתמשך של הצטמצמות ההשתתפות בכוח העבודה.

something

מאז תחילת המשבר בשוק העבודה במשק האמריקני גדל מספר התושבים בגיל העבודה ב-11.1 מיליון, אך מספר העובדים קטן ב-1.8 מיליון. לשורות אלו שאינם משתתפים בכוח העבודה נוספו באותה תקופה 12.9 מיליון. יש הגורסים כי ההידרדרות נובעת מהזדקנות כוח העבודה, אך העובדות מצביעות על־כך שבשנים האחרונות חלה האטה מתונה מאוד בקצב הגידול של האוכלוסייה בגיל העבודה וזו יכולה, במקרה הטוב ביותר, להסביר קיטון של כ-1.25 מיליון תושבים בגיל העבודה.

שיטת ההליקופטר
רעיון מטורף ראשון הוא פרי הגותו של מתיו איגלסיאס, הכתב לענייני עסקים של "סלייט." איגלסיאס גורס כי כדאי להדפיס כסף וברוח רעיונו של בן ברננקי ("הליקופטר בן") לזרות אותו לרוח ממסוק. לא מדובר בהצעה לזמנים של שפל כלכלי: איגלסיאס סבור שזו צריכה להיות המדיניות הכלכלית הרגילה:

אנו זקוקים לאסטרטגיה חדשה שתהיה זמינה מן המוכן וניתן יהיה ליישם אותה במהירות כאשר יהיה צורך בכך. כסף מהליקופטר מתאים לכך באופן מושלם.... היכולת להדפיס כסף ולחלק אותו ישירות למשקי הבית היא הכלי הדרוש לנו, לא רק היום אלא גם כדי להתמודד עם המיתון הבא.


הגיון רעיונו של איגלסיאס פשוט: כספי תכניות התמרוץ הנוכחיות מוזרמים לשוק המניות, לריפוד מאזני הבנקים, ולהגדלת סכומי הרזרבה הלא מנוצלת מול הבנק הפדרלי (ראו איור להלן). הכסף הזה אינו מוזן לעורקי הכלכלה ולכן, כך לפי התפישה הקיינסיאנית של הכותב, אינו מתמרץ אותה כראוי.

something

כפי שניתן לראות בתרשים—פרי חישובי ולכן נא להפנות את מחיאות הכפיים ו/או היריקות המכוונות היטב רק אלי—חלק גדול מהכסף שהוזרם בתכניות התמרוץ מצא את דרכו לרזרבות של הבנקים. בסיס הכסף גדל ב-2,102 מיליארד דולר אך 90 אחוז מתוכו לא זרמו אל השוק בדמות הלוואות והשקעה אלא נותרו במאזני הבנקים בבנק המרכזי. אם מניחים שכל סנט שלא הגיע לחשבונות הבנקים הוזרם לשוק, ומפחיתים את שיעור הגידול הרגיל בבסיס הכסף משמעות הדבר היא כי התמרוץ הנוסף שהגיע לשוק, מעבר למה שהיינו מצפים בנסיבות רגילות, הסתכם בכ-450 מיליון דולר בשנה (!!!!).[1]

  muvlat  
 
הבנק המרכזי של ארצות־הברית הזרים סכומי כסף עצומים בתכניות תמרוץ, אך רק חלק מזערי מהכסף הגיע לשוק. רוב הכסף נותר במאזני הבנקים בבנק המרכזי
 
  muvlat  


התכנית של איגלסיאס אמורה לעבוד באופן פשוט. אם נניח שהמטרה היא לחלק סכום צנוע של 20 דולר לחודש לכל אמריקני, כי אז העברת הכספים הכרוכה בכך תהיה כ-75 מיליארד דולר בשנה. אם מניחים כי 'מכפיל הכסף' (הקיינסיאני) הוא בשיעור של 1.7 כי אז חלוקת הכסף אמורה לתרום לתמ"ג בערך 0.8 אחוז.

עירוי כסף ישירות לעורקי הכלכלה יגדיל את בסיס הכסף ויתרום ישירות לאינפלציה, אך איגלסיאס יוצא מהנחה שעירוי הכסף לא יתמיר את האינפלציה ביותר ממחצית האחוז, משיעור של 2 אחוז לשיעור של 2.5 אחוז. אינפלציה של 2.5 אחוז נקבעה כגבול העליון בו יאלץ הבנק המרכזי בארצות־הברית לשנות את מדיניותו. חישוב של התוספת לבסיס הכסף בניכוי התוספת לרזרבות הבנקים מראה כי בשלוש השנים האחרונות גדל בסיס הכסף בקצב של כ-72 מיליארד דולר לשנה בממוצע, במקביל לאינפלציה של כ-2.29 אחוז לשנה בממוצע. לא מסובך לשער כי תוספת ישירה של 75 מיליארד דולר לבסיס הכסף תניב אינפלציה בשיעור גדול בהרבה מחצי אחוז. לפי החישוב השמרני ביותר—המניח כי תוספת ההזרמה הישירה מחושב ביחס לבסיס הכסף כולו—תוספת ישירה כזו עשויה להיות מומרת לאינפלציה של כ-1.1 אחוז. לפי חישובי אני—חישובים מציאותיים יותר, אולי, הזרמת כספים ישירה כזו עשויה להסתכם בצמיחת האינפלציה בשיעור של 2.3-2.9 אחוז. משמעות הדבר היא כי בתוך גבולות האינפלציה ה'קבילה' ניתן להעביר סכום של 16-34 מיליארד דולר לשנה, שמשמעם הערכה ריאלית יותר של האפשרויות מצביעה על יכולת להעביר סכום של כ-4-9 דולר לחודש לכל אמריקני.

אפשר, כמובן, להתעלם מחשבונות ומחישובים של תרומה לאינפלציה ולהזרים כספים בלי חשבון. במקרה הזה משמעות הצעד הוא שחיקה משמעותית בשכרו של הציבור ובנכסי הציבור. אדם סמית' העיר ב"עושר העמים" כי ,אף ששכרו של עובד משולם לו בדרך כלל בכסף, ההכנסה האמיתית שלו, כמו גם של כל האנשים האחרים אינה בכסף כי אם בערכו של הכסף: לא בפיסות מתכת כי אם במה שניתן לקנות בהן." ביסוד התכנית של איגלסיאס עומדת ההנחה כי הציבור מטומטם: הוא יהיה מאושר דיו מההמחאה ע"ס 20 דולר לחודש ולא יבין כי שכרו וערך רכושו נשחקים בעקבות האינפלציה. כפי שציין בחריפות הכלכלן אלברט האן ("כלכלה של אשליות," עמ' 168-169): "[הקיינסיאניזם] מניח כלכלה שחבריה אינם מצליחים להבחין בשינויים הנגרמים בעקבות מניפולציה מוניטרית או פיסקאלית... הוא מניח שאנשים מסונוורים על־ידי הרעיון שערך הכסף יציב—על־ידי 'אשליית הכסף', כפי שקרא לכך אירווינג פישר."

עוד בועה
רעיון מבריק אחר לפתרון בעיית היעדר המוצא מהתנפצות הבועה הקודמת הוא ניפוח בועה נוספת. כך סבור רוג'ר פארמר, פרופסור לכלכלה מאוניברסיטת קליפורניה שבלוס אנג'לס (UCLA). הרעיון הבסיסי של פארמר דומה לזה של איגלסיאס: אנשים הם יצורים פתאים, שאינם יכולים להבחין אם מצבם הוטב או הורע. אם תרמית מוצלחת תשכנע אותם כי מצבם טוב יותר, כי אז מצבם אכן יהיה טוב יותר.

פארמר סבור כי המכפיל הקיינסיאני קטן מ-1 ולכן פרויקטים של תשתית ודומיהם (בעקבות קיינס, הוא מכנה פרויקטים כאלו "חפירת בורות") "תיצור משרות, אך תרע את המצב... אי אפשר לאכול בורות בכביש." פארמר ממליץ, לפיכך (הדגשות שלי):

עד לשלב בו הכלכלות שנפגעו קשה מהמשבר הפיננסי תצמחנה לנקודה בה יהיה צורך בכל הבתים האלו באירלנד או בנבאדה, המדינות האלו צריכות לייצר בעיקר עוד מוצרי צריכה. משקי בית מוציאים יותר כאשר הם חשים עשירים, ולכן דרך אחת להחזיר אנשים לעבודה היא לנפח מחדש את שוקי הנכסים. הבנקים המרכזיים ומשרדי האוצר צריכים להתערב באופן פעיל כדי לנפח מחדש את בועת הנדל"ן.

והוא ממשיך:

השקפה כופרת בעיקר זו תגונה על־ידי אנשים החושבים שסחר חופשי במכשירים פיננסיים מוביל להקצאה יעילה של הון. קשה להגן על הרעיון הזה אחרי התמוטטות פיננסית נוספת. ידוע מכבר כי השוקים הפיננסיים הפכפכים מאוד. מחקרים עדכניים הראו לנו מדוע: כדי שהשוק יתפקד היטב, כל אדם שיש לו עניין בתוצאת ההפכפכות חייב להיות מסוגל לסחור בשוקים האלו.

משברים פיננסיים משפיעים לאורך עשרות שנים, ורווחיהם של אלו הנכנסים לשוק העבודה בתקופה של גאות, בניגוד לשפל, יכולים להיות שונים משמעותית. רבים מהאנשים שיושפעו מהמשבר הפיננסי עדיין לא נולדו בזמן התרחשות המשבר, ואותם אנשים אינם מסוגלים לקנות ביטוח נגד מיתון חריף. הממשלות יכולות וצריכות לסחור בשמם.

הניסוח העקלקל והדחלילים הלוגיים מקשים על פיענוח כוונתו של פארמר, אך בפסקה הבאה הוא מבהיר את כוונתו: "[הממשלות] צריכות לספוג את הנכסים המסוכנים שהשוק הפרטי לא הצליח לספוג באמצעות החלפת חוב בהון מניות הציבור." כלומר, כדי לנפח את שוק הנדל"ן מציע פארמר כי הממשלות ילאימו את הבנקים באמצעות המרת חובותיהם במניות ואז יפעלו ויסחרו בשמו של הציבור כדי לנפח את ערך הנכסים.

  muvlat  
 
הציר המרכזי בכל המלצת מדיניות קיינסיאנית הוא תמיד מעשה הונאה: הבה ונשכנע את הציבור כי מצבו טוב, והציבור לא יבחין לעולם שמצבו הורע או לא השתנה
 
  muvlat  


הממשלה תוכל להביא לעליה במחיר הנכסים, הכלכלה תתאושש, התעסוקה תגבר, ההכנסות ממסים יעלו והצורך בצנע יתפוגג. כשזה יקרה, ניתן יהיה לצמצם בהדרגה את כמות האוויר החם בבלון הנדל"ן ולשוב לנתיב של צמיחה בת־קיימא.

רבים מהקוראים של המאמר סברו כי מדובר בבדיחת אחד באפריל—הרי לא ייתכן ש"פרופסור מכובד לכלכלה" יכתוב דברים כאלו. אבל זו לא בדיחת אחד באפריל. פארמר כתב ברוח זו כבר בשנת 2009, כאשר גרס כי "אנו זקוקים לגישה חדשה המתקיפה ישירות את היעדר הביטחון בשוקי הנכסים, באמצעות הצבת רצפה ותקרה לערך שוק המניות באמצעות התערבות ישירה של הבנק המרכזי."

במאמרו משנת 2009 גם מתמצת פארמר בצורה נאה את הרעיונות המרכזיים "בהם קיינס צדק":

1. אבטלה גבוהה יכולה להימשך לנצח כי השוק אינו מתקן את עצמו. 2) הביטחון הצרכני חשוב. 3) הממשלות יכולות וצריכות להתערב כדי לתקן דברים.

פארמר נוגע בלב העניין. הוא מבהיר כי תפישתו של קיינס, כתפישתו שלו וכתפישת קיינסיאנים אורתודוקסיים או לא אורתודוקסים, נשענת על הרעיון שהבעיות והקשיים בשוק הם פסיכולוגיים בעיקרם: העם הכסיל מונחה על־ידי "הרוח החייתית" לפסימיות וזוהי הבעיה העיקרית. אם ניתן יהיה לשכנע את הציבור כי המצב טוב יותר ("הביטחון הצרכני חשוב") כי אז נחלץ מסחרחרת השפל ונשוב לדרך המלך. משום כך, הציר המרכזי בכל המלצת מדיניות קיינסיאנית הוא תמיד המלצה לסוג של מעשה הונאה: הבה ונשכנע את הציבור כי מצבו טוב, והציבור לא יבחין לעולם שמצבו הורע או לא השתנה; אם ניתן אשראי לציבור, הוא לעולם לא יבחין בכך שהוא נדרש לפרוע אותו בשלב מסוים.

אותה בועה
ממשל אובמה, מסתבר, לא ממהר אל הבועה הבאה: הוא עדיין לא נואש מהאפשרות המפתה של ניפוח הבועה הנוכחית פעם נוספת. הממשל, כך מספר "וושינגטון פוסט," מפעיל לחץ על הבנקים לגלות גמישות רבה יותר במתן הלוואות.

המעורבות של הממשלה האמריקנית בשוק הדיור עמוקה מתמיד. בשנים שחלפו מאז 2007 צנח מספר הלווים בעלי ציון אשראי גבוה שקנו בתים ב-30 אחוז ושיעור הלווים בעלי ציון אשראי נמוך יותר שקנו בתים צנח ב-90 אחוז. כיום, 80-90 אחוז מכל המשכנתאות ניתנות בערבות ממשלתית (אם באמצעות מנהל הדיור הפדרלי ואם באמצעות החברות הממשלתיות דוגמת פאני מיי ופרדי מק). ההלוואות ניתנות כמעט לכל דורש: אדם בעל דירוג אשראי של 500—דירוג אשראי נמוך במיוחדזכאי לקבל הלוואה בשיעור של 90 אחוז ואף יותר, עם תשלום מראש בגובה של אחוזים ספורים, או ללא תשלום מראש כלל. היה טוב בפעם הראשונה, אז מדוע שלא יהיה טוב בפעם השנייה?

וביטקוין
אלכס ליו טוען כי ביטקוין כמוהו כזהב:

דרך טובה לבחון את ביטקוין היא להשוותו לזהב. מה מעניק למתכת מבהיקה, שאין לה הרבה שימושיות מעשית—מחוץ לעולם התכשיטנות ותועלת תעשייתית מוגבלת—ערך כלשהו בעולם האמיתי?

הסיבה היחידה לכך שלזהב יש ערך היא כי יום אחד, לפני הרבה שנים, עוד לפני ההיסטוריה הכתובה, החברה פשוט החליטה שהמתכת היקרה והצהבהבה צריכה לייצג 'כסף'. מאותו יום ואילך—עם התפשטותו הוויראלית של הרעיון ברחבי העולם (לפחות אותו חלק קטן של העולם שייושב על־ידי הומו-סאפיינס)—הפך הזהב שווה משהו בעיני האנשים.

אפשר, אמנם, לדלג על התייחסות ולהמתין בסבלנות לדעיכת האטרף ולטקס הפרידה המרגש בין משקיעים טיפשים לכספם. ובכל זאת, כדאי להעיר כמה הערות חשובות.

התכונות ההופכות את הזהב למטבע מקובל אינן העובדה שביום בהיר אחד "החברה פשוט החליטה" שהזהב שווה משהו אלא העובדה שהוא שימושי ושיש נוחות רבה בשימוש בו כמטבע. ביום בו הזהב יחדל מלהיות שימושי, כסחורה, הוא יאבד בתוך זמן לא רב גם את מעמדו כמטבע. למעשה, זהב הוא הדוגמה המובהקת ביותר למטבע שהוא גם סחורה: גם במקום בו נהוג סחר חליפין אונקיית זהב תהיה בעלת ערך חליפין. במובן זה, ולא רק במובן זה, ביטקוין לא רק שאינו דומה לזהב—הוא היפוכו הגמור.[2]

ביטקוין הוא הסוג הגרוע ביותר של כסף 'נייר': אין לו גיבוי. כל מטבע נתקל במצבים בהם יש 'מוכרים בלבד' ושער המטבע צונח. במקרה כזה, מנפיק המטבע הוא האמון על בלימת הצניחה. לעתים הוא עושה זאת בלית ברירה (בדרך כלל, כשההתחייבויות של המנפיק נקובות במטבע מסוים, יש לו דווקא עניין בצניחת שערו), משום שהוא רוצה להמשיך ולהנפיק שטרות נוספים של המטבע.

לביטקוין אין מנפיק היכול לתמוך בשערו. כשמחיר של משהו עולה ב-295 אחוז בתוך חודש (מ-45.18 ל-133.45) זו בדרך כלל בועה. כשהשוק מורכב בעיקרו ממשקיעים ספקולטורים, כשהשימושים המעשיים הם אפסיים, כשהדליקות במסחר גבוהה (רבע מכלל המטבעות החליפו יד בחודש האחרון) וכשאין תמיכה בבועה, התפקעותה כמעט וודאית. כבר עתה ניתן להבחין כי בימים שאחרי קפיצה גדולה בנפח המסחר מתקשים שאר הספקולנטים לקלוט היצעים. השאלה הפתוחה היחידה היא תוך כמה זמן זה יתרחש ומי יהיה מוכן לקלוט את ההיצעים של הספקולטורים המנסים לממש את רווחיהם. מניסיון בועות בעבר, זה לא יימשך זמן רב.

ולפיד...
אומר מראש כי איני חובב לפיד, אך ההתנפלות עליו בהקשר של "ריקי כהן" אינה מוצדקת כלל. אם הבנתי נכון, לפיד סח לתומו כי מוקד תשומת הלב צריך להיות בן המעמד הבינוני ה'ממוצע', גברת כהן מחדרה הידועה, שקיבלה אצלו נימה מעט יותר אישית תחת השם "ריקי כהן" שלמשפחתה הכנסה של כ-20 אלף שקל, היא נוסעת פעם בשנתיים לחו"ל ושאר עניינים שנתפשו בציבור כמופרזים ומופרכים.

על מי דיבר לפיד? אם בוחנים את נתוני הלמ"ס ועורכים תיאום שינוי-שכר קל עולה כי קטגוריית השכר של 20 אלף שקל היא ממוצע ההכנסות ברוטו של העשירון השמיני—עשירון מעמד ביניים מובהק. לפיד, במלים אחרות, דיבר בשמם של ארבעה עשירונים (השביעי ומעלה)—העשירונים שנתנו קולם למפלגתו. ועוד—העשירונים התחתונים מאוכלסים בדחיסות רבה בחרדים ובערבים, שאינם קהלו של לפיד ואינם חלק מאוכלוסיית 'מעמד הביניים' אליה הוא מתייחס. מה הבעיה, אם כן?

וסטטיסטיקה של ניצולי שואה
יש בישראל 192 אלף ניצולי שואה. כך מספרים כל כלי התקשורת, כך שזה כנראה נכון. או שלא. טכנית, כדי שמישהו ייחשב ניצול שואה הנחה היא כי נולד בשנת 1945 באחת מארצות אירופה. אלו מונים היום כ-139.7 אלף איש. מספרם תופח ל-308.6 אלף רק אם מוסיפים אליהם את עולי ברה"מ לשעבר בגיל 68 ומעלה. מה קורה כאן בדיוק?

הערות
1 לטובת המעוניינים בחישוב המדויק: חישבתי את הגידול השנתי בבסיס הכסף בשנים 1984-2007 (בממוצע, 6.69 אחוז לשנה) ועל יסוד נתון זה הנחתי מה היה אמור להיות הגידול הכללי בנסיבות רגילות בשנים 2008-2013 בבסיס הכסף (335.28 מיליארד דולר) ולהשוותו לגידול בפועל בבסיס הכסף שלא זרם למאזני הבנקים בבנק הפדרלי (337.3 מיליארד דולר).
2 נמנעתי כאן מהתייחסות בגוף הטקסט לרעיון המוסרני (והמפגר, אם יורשה לי) לפיו שימוש בזהב בתכשיטים או כ"קישוט" מגדיר אותו מטבע 'רעיוני'. אם ניישם את הרעיון הזה באופן מלא נהיה חייבים להקיש כי עיקר פריטי הלבוש, האיפור, ההנעלה, וכן שירותי תספורת, קוסמטיקה, הסעדה וכמעט כל מוצר או שירות אחר בעולם הם חסרי ערך, שכן אין להם "שימושיות מעשית" הישרדותית.


הצטרפו לקבוצת הקוראים המרגשת בפייסבוק וזכו בעדכונים


 
 
רשימת תגובות (17)
 
 
מה בין זהב לביטקוין
5/4/2013
נכתב על ידי רז

ההקבלה בין ביטקוין לזהב דווקא לא כול כך מופרכת לטעמי. כפי שציינת ישנה הרחבה כמותית של הכסף על ידי הממשל האמריקאי, הרחבה כמותית של מתכת הזהב לעומת זאת מוגבלת על ידי סיבות טבעיות (מגבלות כרייה וכו) וזה מה שעושה אותו שימושי. מצב הביטקוין בגלל אופן ה"כרייה" שלו שאמנם נעשה באמצעים דיגיטליים ולא באמצעות מכרות הוא די מקביל למצב הזהב. לכאורה אם ההרחבה הכמותית של הכסף תמשך עוד זמן רב גם הביטקוין וגם הזהב יעלו ביחס לדולר פשוט משום שכמותם בשוק מוגבלת. הטיעון של אותו אדם שציטטת אמנם מנוסח רע אבל ההקבלה איננה שגויה בעיקרה.
 
 
 
 
רז: האם הנדירות של דבר היא שעושה אותו שימושי?
6/4/2013
נכתב על ידי גונזו

כתבת: "הרחבה כמותית של מתכת הזהב לעומת זאת מוגבלת על ידי סיבות טבעיות (מגבלות כרייה וכו) וזה מה שעושה אותו שימושי"

האמנם זאת כוונתך?

ההבדל בין ביטקויין לזהב איננו אופן הכריה. אילו ניתן היה לכרות זהב באופן דיגיטלי בדומה לביטקויין עדיין היה ערכו גבוה יותר משום שזהב הוא פשוט חומר שימושי לתעשיה ולתכשיטים - הוא סחורה אמיתית, מעבר לעובדה שהוא יכול ומתאים לשמש כסחורת כסף. ביטקויין, לעומתו, אמנם נהנה מהרבה תכונות של סחורת כסף מוצלחת אבל חסר את התכונה הבסיסית ביותר - אין בו כל שימוש כשלעצמו ולכן איננו סחורה אמיתית.

דרך אחרת להסתכל על כך, האם ערכו של הזהב יכול להגיע לאפס? גם אם נניח שהיה יכול לאבד מכוח המשיכה שלו כסחורת חליפין, וגם אם היה יוצא מן האופנה כחומר לתכשיטים, עדיין יש בו שימוש לתהליכים תעשייתיים מסויימים או כמתכת בעלת מוליכות מצויינת, או סתם כחומר נאה למשקולות נייר.
מן הצד השני, האם ערכו של ביטקויין יכול להגיע לאפס? בקלות (וזה גם יקרה בקרוב להערכתי). כל כמות של ביטקווין שלא תצבור איננה שווה דבר מאותו רגע בו הוא מאבד את ערכו כסחורת חליפין. לא תוכל לעשות איתו דבר ואיש לא ירצה לקנות אותו, אפילו לא כחומר לייצור משקולות נייר.
 
 
 
 
למה בעצם סין ממשיכה לקנות אג"חים אמריקאיים?
6/4/2013
נכתב על ידי אריאל

 
 
 
 
זהב הוא בעיקר כסף
6/4/2013
נכתב על ידי אחד אחר

ערכו של זהב הוא בעיקר מהמוסכמה של השימוש בו כמטבע.
הרוב המוחץ ביותר של זהב הוא לשימוש כמטילי זהב.
כלומר השימוש המעשי בו הוא די זניח .
מה גם שהשימוש שלו בתכשיטים נובע מהעובדה שהוא יקר-
ההבדל בין זהב אמיתי לחיקוי- הוא לא היופי ,הנוחות או העמידות- אלא עצם העובדה שמדובר בזהב- מעיד שמדובר בתכשיט יקר - משהו שמייצג על עלותו ונותן לזה משמעות שהיא יותר מאשר השימוש של אותו תכשיט0 הוא מראה סטאטוס כלכלי או את ערך המתנה וכו.
הערך של זהב אם כך הוא בעיקר מסורתי- זה היה מטבע נוח בעבר והוא עדיין עכשיו- אבל מבחינה מעשית זה עדיין שרירותי למדי.

אם יגלו איפשהו מחצבים אדירים של זהב ויכפילו את כמות הזהב בעולם- הערך שלו יפול די מהר.
ואף אחד חוץ ממי שבבעלתו המחצב החדש- יהנה מזה.
בניגוד למשאבים שכן יש להם שימוש בכמות גדולה- שגילוי של משאב חדש גם יעזור לתעשיה למשל- הליום או משאבי ארץ נדירה וכו.

 
 
 
 
אחד אחד ואחרים
6/4/2013
נכתב על ידי אורי רדלר

אחד-אחד ויתר התוהים: אין זה משנה הרבה אם השימוש הוא בעיקר ככסף - העיקר המהותי הוא השימוש הבלעדי ככסף. חומר המשמש ככסף, בלי ערך מחוץ להקשר זה לא יוכל להישאר מטבע (בלי גיבוי של מדינה וכו') לאורך זמן.

השימוש בזהב בתכשיטים לא נובע רק או בעיקר מהיותו יקר (ראה הערה לגבי הגיון הטיעון) והשימוש בו בתכשיטים כלל אינו זניח. הביקוש לזהב ברבעון הרביעי של שנת 2012 (נתונים כאן היה 4405 טונות ומתוכם 1,908 שימשו לתכשיטנות ורק 1,534 טונות להשקעה (בעיקר כבוליון וכמטבעות). גם השימוש בטכנולוגיה אינו זניח, ומהווה כעשרה אחוז מכלל הביקוש לזהב.

אתה יכול לטעון שמדובר בעוואנטה והעמדת פנים - אבל בני אדם מתמידים בזו כבר כ-6,000 שנים לפחות בקביעות עיקשת וראויה לציון, מה שפותח אפשרות קטנה אך ממשית שאתה טועה.

הערה: וזו בכלל הגדרה מעגלית: אם השימוש בזהב נובע רק מהיותו יקר, הרי זו דרך אחרת להגיד שהזהב יקר כי הוא יקר. או כמו ההסבר של שלמה בראבא: איך יודעים שדגים זה בריא? פשוט מאוד: מה דגים אוכלים? דגים אוכלים דגים, נכון? נכון! ודגים, זה ידוע שזה בריא!
 
 
 
 
העברת עושר מזרים לאמריקאים?
6/4/2013
נכתב על ידי focus

אני מסכים עם התובנה שהדפסת כסף וחלוקתו לא יוצרת עושר אלא לכל היותר מעבירה עושר (ובגלל תופעות הלוואי והנזקים - גם *הורסת* עושר).

אולם, במקרה האמריקאי יש היבט נוסף שכדאי להתייחס אליו. הדולר מוחזק בשיעור משמעותי על ידי זרים (מזומן, פקדונות, אג"ח ממשלתי). אם יודפסו דולרים ויחולקו לאזרחי ארצות הברית, שחיקת הערך תתפזר על קבוצה רחבה (אמריקאים פלוס זרים), בעוד שההטבה (מזומן לחשבון) תינתן לקבוצה צרה יחסית (אמריקאים בלבד). ולכן, בסיכום כולל תהיה כאן (בין השאר) העברת עושר מזרים לאמריקאים.

אני מסכים כאמור עם התובנה שהדפסת כסף לא יוצרת עושר, אבל בהסתכלות אמריקאית צרה התוכנית הזאת דווקא כן יוצרת עושר, בדיוק כפי שפעילות של כנופיית שודדים "יוצרת" עושר - עבור חברי הקבוצה.
 
 
 
 
שתי שאלות
6/4/2013
נכתב על ידי הללי נחשון

ברצוני להציג שתי שאלות :
מהו מקור התרכזות העושר בידי העשירון והמאיון העליון , האם הוא תהליך המובנה בתוך השיטה של התחרות החופשית.

2. מה משקל האיגודים המקצועיים באבדן כושר התחרות של ארצות הברית ואירופה בשוק העולמי. הרי מלבד מדינת הרווחה וקודם לה שוק העבודה חדל מלהיות שוק חופשי . למשל עלות שעת עבושה בתעשיית הרכב בארצות הברית ( 50-70 דולר לשעה לפי חישובים שונים) מביאה לכך שתעשית הרכב המקומית איננה יכולה להתחרות ביצור ביפן וקוריאה. חוסר היעילות של שרותי הרפואה בארצות הברית מביאה לעלות שרותים גבוהה על מקבלי השכר או מפעלי התעשיה.
שתי שאלות אלו מרמזות שהבעיות אינן רק במדינת הרווחה אלא גם במבנים חברתיים רחבים יותר.
אודה לך על התייחסות אליהם.
 
 
 
 
ההתרגזות על לפיד תלויה בהגדרת מעמד ביניים
6/4/2013
נכתב על ידי עמוס

אם יוצאים מנקודת הנחה שמעמד ביניים הוא בין 8000 ל16000 אז הוא תומך בעשירים. מכיוון שבפועל עד שגברת כהן בגיל 37 ובעלה בגיל 40 חלוקת העשירונים לאנשים עובדים כנראה תשתנה בגילאים אלו ומכיוון שקשה למדוד שכר של עצמאיים (אם הבנתי נכון ל 40% מהאוכלוסייה יש עסקים פרטיים) אז 20 אלף(ברוטו שזה 14 אלף נטו) אכן נמצא במעמד ביניים
 
 
 
 
כמה הערות
7/4/2013
נכתב על ידי  ישי

זהב - זהב הוא כסף לא בגלל שיש לו שימוש אלא בגלל שאנשים מאמינים, בהסתמך על אלפי שנים של ניסיון, שיש אנשים אחרים שמאמינים שהוא כסף ויהיו מוכנים לקבל אותו ככסף. זה לא נכון לגבי מטבע של המדינה שהוא כסף רק בגלל שהמדינה החליטה שהוא כסף. אם אתם לא מאמינים, תנסו לשלם בלירות ישראליות ותראו אם מישהוא מוכן לקבל אותן. הזהב הוא הוא הכסף! כאשר מטבע עובר מיד ליד ערכו עובר איתו. הוא לא מייצג חוב של מישהוא אחר (כמו כסף בבנק) או התחייבות של המדינה.

הסינים ואג"ח ארה"ב - הסינים קונים אג"ח אמריקאי כמעט מחוסר ברירה. ממשלת סין מעודדת מדיניות של שער יואן חלש ודולר יקר, מה שמעודד יצוא ומקטין יבוא ויוצר עודף במאזן התשלומים. הבעייה היא שלממשלת סין יש עודף בדולרים וצורך לשלם ליבואנים ביואנים. הם יכולים להציע את הדולרים בשוק ולקנות יואנים, אבל זה יוריד את שער הדולר, יקטין את היצוא ויגדיל את היבוא עד להעלמות העודף. לכן ממשלת סין מדפיסה את הכסף שאןתו תיתן ליצואנים ונשארת עם דולרים להשקיע. משהוא כמו 300 ביליון דולר בשנה מיותרים. אין כל כך הרבה מקומות להשקיע סכומים כאלה בלי להשפיע על המחירים. הסינים דווקא קונים גם השקעות אחרות כמו מניות ואג"ח פרטי, אבל חלק גדול מגיע לאג"ח הממשלתי.

"מהו מקור התרכזות העושר בידי העשירון והמאיון העליון , האם הוא תהליך המובנה בתוך השיטה של התחרות החופשית." - השאלה מצויינת ותשובה מפורטת היא גם ארוכה. התשובה הקצרה היא שלא, ואפילו להפך. שורש הבעיה נובע מעצם השיטה המוניטרית המקובלת בעולם היום. בשנת 1971 ירד העולם כולו מאיזה קשר בין המטבע לסחורה (זהב) ומאז מנהלות הממשלות מדיניות קבועה של הרחבה מוניטרית. הרחבה מוניטרית מגדילה את בסיס הכסף על ידי הקטנת יחס הרזרווה של הבנקים, תקציב גרעוני, וגידול באשראי. כולם יודעים שלאורך זמן הגדלת בסיס הכסף מעלה את המחירים, מה שקוראים אינפלציה. מה שמתעלמים שהגדלת בסיס הכסף גם מעוותת את המחירים ושער הריבית, יוצרת במשק חוסר יעילות ע"י הקצאת משאבים שגוייה, מייצרת בועות במחירי נכסים (מישהוא אמר מחירי הדירות?) ומגדילה את פערי העושר. ההסבר המפורט ארוך לאכסנייה הזו, אבל על רגל אחת, בגלל שהכספים נכנסים רובם דרך המערכת הבנקית ומחלחלים למשק לאורך זמן, ככל שאתה קרוב למקור הכסף ולתעשיה שאותה הוא מפמפם בבועה התורנית אתה נהנה מכסף זול מוקדם בתהליך לפני ששאר המחירים במשק הגיבו, וככל שאתה רחוק בתהליך אתה משלם יותר את המחיר על החגיגה. ובנוסף, לא רק שאתה נהנה מהאפשרות לקנות בכסף זול, אתה נהנה יותר מעליית מחירי הנכסים (כולל הנכסים הפיננסיים) וכן הלאה. היות ואנחנו במצב קבוע כזה בערך 40 שנה, לא מפליא שזה מה שרואים.
 
 
 
 
לעמוס
7/4/2013
נכתב על ידי אורי רדלר

עמוס, כתבת:

ההתרגזות על לפיד תלויה בהגדרת מעמד ביניים אם יוצאים מנקודת הנחה שמעמד ביניים הוא בין 8000 ל16000 אז הוא תומך בעשירים. מכיוון שבפועל עד שגברת כהן בגיל 37 ובעלה בגיל 40 חלוקת העשירונים לאנשים עובדים כנראה תשתנה בגילאים אלו ומכיוון שקשה למדוד שכר של עצמאיים (אם הבנתי נכון ל 40% מהאוכלוסייה יש עסקים פרטיים) אז 20 אלף(ברוטו שזה 14 אלף נטו) אכן נמצא במעמד ביניים.



ואולי התשובה פשוטה יותר: מעמד ביניים, להגדרת לפיד, הוא אנשים שהצביעו עבורו. עבורם, הגדרה של העשירון השמיני ומעלה הולמת. וגם עבורו.
 
 
 
 
לפוקוס
7/4/2013
נכתב על ידי אורי רדלר

לפוקוס: אני נוטה להסכים איתך לגבי הרעיון הבסיסי (שהדפסת כסף משתלמת לממשל האמריקני יותר מאשר במקרים של הדפסת כסף במקומות אחרים). אם תשים לב, תשומת ליבי הייתה ממוקדת כאן בהיבט האינפלציוני הצר של הדברים, ובמובן זה הדפסת כסף ושפיכתו לתוך ארצות־הברית פנימה תהיה בעלת השפעה שוחקת ושודדת הרבה יותר מאשר הנפקת אג"ח גם על האמריקנים עצמם.
 
 
 
 
מספר ניצולי השואה
7/4/2013
נכתב על ידי דודי

הגדרת "ניצול שואה" לא לגמרי ברורה. האם זה חל על מי שנמלט מפולין הכבושה לברה"מ? מי שחי בבוקרשט למשל תחת חוקים מפלים, הצקות וסבל, אבל לא תחת איום מוות?

אני מניח שהמספר 192,000 ניצולים מתייחס להגדרה מרחיבה למדי. בדוח של מכון ברוקדייל מ-2008 מוגדר ניצול שואה כמי שחי באחת המדינות שבשלטון נאצי או השפעה ישירה נאצית בין 1933 ל-1945, או שנאלץ לעזוב את מקום מגוריו עקב השלטון הנאצי.

http://brookdaleheb.jdc.org.il/_Uploads/PublicationsFiles/545-09-HolocaustSurvivors-REP-HEB.pdf

לתהייתך, בין עולי ברה"מ לשעבר בגיל 70 ומעלה יש רבים שהם ניצולי שואה, ודאי לפי ההגדרה של מכון ברוקדייל אבל גם לפי הגדרות יותר מצמצמות.
 
 
 
 
להללי נחשון - הגבתי במאמר נפרד
7/4/2013
נכתב על ידי אורי רדלר

 
 
 
 
לא הגיע הזמן לבחון מחדש את התיאוריות?
9/4/2013
נכתב על ידי תמריץ בלוג כלכלי

במשך שש שנים אתה וחבריך להשקפת העולם מאיימים באינפלציה מטורפת שתתפרץ בגלל צעדי הבנקים המרכזיים, ושום דבר מזה לא קורה. לא הגיע הזמן שתתחילו לפתח טיפ טיפה ספקנות כלפי התיאוריות שלכם?

עם זאת, אני רוצה להחמיא לכך לכך ששמת לב לחשיבות של הרעיון של מתיו איגלסיאס. היו כאלו שחשבו שזו מתיחת אחד באפריל שלו, אבל זה רעיון די טוב. הדפסת כסף ישירות לאזרחים יכולה הייתה לפתור את המשבר הפיננסי כבר כשהיה בחיתוליו. השיטה המוניטרית הנוכחית המבוססת על ניפוח בועות נכסים אינה אפקטיבית כל כך.

לדעתי גם הרעיון של איגלסיאס לא נקי מבעיות, בעיקר כי יוצר מעין קצבת רווחה חדשה, עם כל העידוד שהדבר נותן לבטלנות. אני הייתי מציע שהבנק המרכזי יפנה לממשלה ויעניק לה כסף חופשי מהמדפסת, בתנאי שהיא מצידה תפחית את המיסים בשיעור דומה. זה נוח במיוחד במדינה שיש בה מע"מ. למשל, סטנלי פישר יכול היה להגיד לממשלה שיעניק לה כסף בשווי ששקול למה שניתן לגבות ב-2% מע"מ, ותמורת זה הממשלה תפחית את המע"מ ב-2%, ובזכות המענק של פישר, בלי חשש שיווצר אצלה גירעון.
 
 
 
 
לתמריץ בלוג כלכלי
9/4/2013
נכתב על ידי אורי רדלר

לתמריץ בלוג כלכלי (הנה, אני מקשר שוב), כתבת:

לא הגיע הזמן לבחון מחדש את התיאוריות?במשך שש שנים אתה וחבריך להשקפת העולם מאיימים באינפלציה מטורפת שתתפרץ בגלל צעדי הבנקים המרכזיים, ושום דבר מזה לא קורה. לא הגיע הזמן שתתחילו לפתח טיפ טיפה ספקנות כלפי התיאוריות שלכם?



קצת מוזר לקרוא את הדברים כי:
א. אני לא מאיים באינפלציה. בכל אופן, לא זכור לי שאיימתי.
ב. במאמר הזה אני מסביר היטב, דומני, מדוע אין אינפלציה. וכך כתבתי:

חלק גדול מהכסף שהוזרם בתכניות התמרוץ מצא את דרכו לרזרבות של הבנקים. בסיס הכסף גדל ב-2,102 מיליארד דולר אך 90 אחוז מתוכו לא זרמו אל השוק בדמות הלוואות והשקעה אלא נותרו במאזני הבנקים בבנק המרכזי.... התמרוץ הנוסף שהגיע לשוק, מעבר למה שהיינו מצפים בנסיבות רגילות, הסתכם בכ-450 מיליון דולר בשנה.



מהחישובים שלי עולה כי האינפלציה שהיינו אמורים לצפות לה הייתה כ-3 אחוז בשנה, והאינפלציה בפועל (קרוב יותר ל-2 אחוז בשנה בתקופת המשבר) בהחלט ניתנת להסבר בהקשר של נטיות דפלציוניות בשוק. נוסף על־כך, הסברתי כאן גם כמה פעמים מדוע הטיעונים ה'אלטרנטיביים' של אינפלציה דוהרת, כביכול, המוסתרת באמצעות שיטות סטטיסטיות אינם נכונים לדעתי.

ובקיצור, אני לא האיש הנכון.

אבל, אתה ממשיך וכותב:

עם זאת, אני רוצה להחמיא לכך לכך ששמת לב לחשיבות של הרעיון של מתיו איגלסיאס. היו כאלו שחשבו שזו מתיחת אחד באפריל שלו, אבל זה רעיון די טוב. הדפסת כסף ישירות לאזרחים יכולה הייתה לפתור את המשבר הפיננסי כבר כשהיה בחיתוליו. השיטה המוניטרית הנוכחית המבוססת על ניפוח בועות נכסים אינה אפקטיבית כל כך.


לדעתי גם הרעיון של איגלסיאס לא נקי מבעיות, בעיקר כי יוצר מעין קצבת רווחה חדשה, עם כל העידוד שהדבר נותן לבטלנות. אני הייתי מציע שהבנק המרכזי יפנה לממשלה ויעניק לה כסף חופשי מהמדפסת, בתנאי שהיא מצידה תפחית את המיסים בשיעור דומה. זה נוח במיוחד במדינה שיש בה מע"מ. למשל, סטנלי פישר יכול היה להגיד לממשלה שיעניק לה כסף בשווי ששקול למה שניתן לגבות ב-2% מע"מ, ותמורת זה הממשלה תפחית את המע"מ ב-2%, ובזכות המענק של פישר, בלי חשש שיווצר אצלה גירעון.



אני סבור שאתה מאמץ כאן אמונה בניסים ובכלכלה אין נסים. כפי שכתבתי בספרי, בעיית היסוד - זו שהובילה למשבר מלכתחילה - הייתה חוסר הרצון של ממשלות להכיר בהפסדים. כלומר, סירובן לקבל את הצורך בצמצום הוצאותיהן. מדיניות ניפוח הבועות היא תוצר של גישה זו.

המשבר הפיננסי הנוכחי היה ניתן לפתרון באמצעות הכרה בהפסדים - כלומר, צמצום דרמטי בתקציב הממשלתי לצד איפשור פשיטת הרגל המתבקשת של גורמים פיננסיים. שני הדברים האלה כואבים מאוד, אבל לא ניתן להתחמק מהם - אפשר רק לדחות ולהעצים אותם.

הדפסת כסף והעברה ישירה שלו לציבור מחוללת אינפלציה דרמטית, שהיא מיסוי חריף של הציבור, אלא אם כן ההדפסה מצליחה לחולל בועה - כלומר, 'לכלוא' את הכסף לתקופת מה בתחום מסוים (מניות/נדל"ן) כדי שלא יוזרם לשוק.

הדפסת כסף בתחילת המשבר הייתה יכולה ליצור מצב של:
א. ניפוח בועה נוספת, אם הדבר היה אפשרי.
ב. אינפלציה, שהיא שחיקת ערך הכסף של הציבור בכללו.

לגבי הנקודה שלך בישראל: כל אחוז מע"מ שוויו בערך 5 מיליארד שקל, כך שהורדה של שני אחוז והמרתם בכסף מודפס משמעה העברה של 100 שקל לחודש לכל אזרח, כשהאינפלציה תשחוק את הנ"ל כמעט מיידית. למה זה טוב?
 
 
 
 
מתן כסף זה לא משחק סכום אפס
10/4/2013
נכתב על ידי תמריץ בלוג כלכלי

קודם כל סליחה אם חשדתי בך במתן תחזיות שלא נתת. אני מזהה אותך עם ההשקפה הכלכלית האוסטרית, ורבים מאלו שמזוהים איתה נתנו תחזיות להיפר-אינפלציה. לא ברור לי מה תחזיתך ליפן. האם אינך צופה היפר אינפלציה בעקבות ההתפרעות של הבנק המרכזי שם? לי אין ספק שהצעדים שננקטים שם, אם יתמידו בהם ביתר שאת, יובילו לחידוש הצמיחה ביפן אחרי עשרים שנות דשדוש, ואילו האינפלציה תישאר מרוסנת מאוד.

מתן כסף לאנשים הוא לא משחק סכום אפס, שבו כל הכסף יסיים דרכו בהעלאת האינפלציה. זאת משום שצד ההיצע נוצר בעקבות צד הביקוש. לאנשים יש תמריץ לפתוח חנויות, רק אם הם יודעים שיהיו להם קונים. אנשים יסתכנו ביזמות רק אם ידעו שיהיה ביקוש למיזם שלהם. כשאתה נותן כסף לאנשים, אתה מעודד יזמות, ולהיפך כשאתה משלים עם התקף חרדה כלכלי שבו הכסף עובר לשכון מתחת לבלטות, אתה הורס את היזמות והורס את צד ההיצע. כמה מיזמים חדשים יצאו לפועל בתקופת הפאניקה של סוף 2008 - תחילת 2009? לבטח הרבה פחות משיכלו לצאת לפועל.

פאניקה מהסוג הזה, שהליברטרייאנים-האוסטרים מתנגדים להפסקתה בידי שני הגופים היחידים שמסוגלים לכך, הבנק המרכזי והממשלה, דומה לקומוניזם בכך שהיא נותנת את התמריצים האיומים ביותר לפעילות כלכלית. כך אנו מסיימים כששני אויבים מרים, האוסטרים והקומוניסטים, מצאו כל אחד בדרכו שיטה להרס הכלכלה.

בנוסף, גם אם חלק מהכסף הנוסף יסיים דרכו באינפלציה, הרי שאינפלציה מסוימת היא חיובית משום שאינפלציה היא דרך להגדיל את הריבית הריאלית. הריבית הנומינלית אינה יכולה לרדת מאפס, אולם בשילוב עם אינפלציה היא הופכת לריבית ריאלית שלילית. ריבית זו מקטינה את עלות הכסף, בתקופה שבה יש תחושה של מחסור בכסף, שצריך להילחם בה.
 
 
 
 
כתבה מעניינת על ביטקווין
17/4/2013
נכתב על ידי יותם

כתבה נעולה שקראתי על ביטקווין http://www.israelbursa.co.il/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%91%D7%95%D7%A8%D7%A1%D7%94/?ThisPageID=1920