שנאת נשים ומתקפת התחרה
 

"מתקפת התחרה" נגד שרה נתניהו הגדישה את הסאה. הנימוק הרשמי היה השמלה שבחרה ללבוש בטקס השבעת חברי הכנסת. העילה האמיתית למתקפה, עם זאת, הייתה פשוט פתיחתו של ערוץ נוח, עם לגיטימציה ציבורית (אנחנו נגד נתניהו, אז זה בסדר!) לשנאת נשים מוכרת ודוחה.

הסימן המובהק לאיבה לא רציונלית לאדם או לקבוצת בני אדם היא אימוץ אמות מידה שונות והתייחסות שונה ומחמירה יותר למושא האיבה בהשוואה לעמיתיו. כך אנו מזהים אנטישמיות גם בתצורתה החמקמקה כ"אנטי-ישראליות." כך אנו מזהים הומופביות, גם כשהיא מבקשת להגדיר את עצמה "שמירה על ערכי המשפחה" או "אבל למה אתם צריכים לנפנף בזה לעיני כל?" כך ניתן להבחין בשנאת חרדים, בשנאת מזרחים, בשנאת פולנים וכמובן, שנאה ובוז לנשים.

הנימוקים לאיבה משתנים מקבוצה אחת לאחרת, וממקרה למשנהו, אך בדרך כלל ניתן להבחין בקווים משותפים: לקבוצה המשותפת מיוחסת מזימה (או הצלחה בהגשמת מזימה) לשלוט בנו ובעולמנו או להפר את סדריו; ומיוחס לה סדר יום קולקטיבי או משותף שהוא צר וחד־ממדי יותר משלנו. אנחנו טרודים במגוון צרכים, שאיפות ורצונות—לעתים קרובות חופפים או סותרים. "הם," לעומת זאת, "רק רוצים" לשלוט במדינה, לנצל את הגברים, לקבל כסף בלי לעבוד, או למלא לנו את הטלוויזיה בהם ובשכמותם.

פעמים רבות יוצא שאנחנו מכירים אחד מחברי קבוצת "הם" ומתברר לנו כי הם, בדיוק כמונו, טרודים בכרסם המתפתחת, קרחתם המתגבחת, מיצובישם המחרחרת או ממחירי התחפושות לפורים. במקרה כזה, האיבה עוברת לסטטוס מחתרתי, ומתפרצת רק כאשר סביבת הגידול יפה לה: במחיצת "אנחנו" מובהקים או כאשר האיבה מופנית לעבר קבוצת מיעוט "קיצונית" שעל ראשה ניתן להמטיר את העוינות, הבוז או הטינה שנצברו.

'איבה מחתרתית' טיפוסית היא זו המופנית כלפי נשים. השטיקים קבועים ומוכרים: התייחסות למראה החיצוני (כולל הבחירות האופנתיות) כאלמנט מרכזי; ושיפוט מחמיר של אופיין והתנהגותן.



בשבוע האחרון, לדוגמה, קשה היה להימלט מחוות הדעת המלומדות שהועתרו על ראשנו בזכותה של אשת ראש הממשלה שרה נתניהו ובחירתה להופיע לטקס השבעת חברי הכנסת החדשים לבושה בשמלת תחרה. חוות הדעת לא הייתה רק נחלתם של רכילאים ("פרסומת למישלן") וטמבלים אלא נגעה גם במי שמוקד עניינם שונה לחלוטין והפכה "שיחת היום" בפייסבוק ובערוצים דומים. הקולות האחרים היו מעטים.

ניתן לנסות להסביר את העיסוק בבחירות הלבוש של שרה נתניהו באופורטוניזם גרידא, ובוודאי יש מניע פוליטי לעקוץ את נתניהו באמצעות לגלוג על אשתו. כך ניתן להסביר, אולי, את שתיקתן של שלי יחימוביץ' או מרב מיכאלי בנושא. ההתקפות על נתניהו היו נוחות להן מבחינה פוליטית והפמיניזמה שלהן, מסתברת, נעצרת בשערות השמאלה-מרכזה, ממש כפי שהפמיניזם של נשות הימין מוגבל בדרך כלל לשוהות במחנן ולא מגיע עד, נאמר, ח"כ זועבי.

הסבר אחר נעוץ בגישתם השגורה של גברים, הנוטים לבחון נשים גם כאובייקט מיני. הסבר זה אינו משכנע, גם נוכח העובדה שהגברים הנוטים לבחון נשים כך תחילה נוטים פחות לעשות זאת ביחס לאישה בת חמישים וארבע; גם משום שרוב המבקרים הזכרים אינם מבחינים בין צנצנת משמשים לתיק של שאנל ובעיקר נוכח המספר הגדול של נשים שאינן לסביות, שביקורתן הייתה ארסית לא פחות מזו של הגברים.

ההסבר המתבקש הוא כנראה הנכון: מדובר היה בשוביניזם זכרי ונקבי מן השורה, שמושאו היה נוח מאוד. למי שנדמה שאני טועה או מפריז כאן, נסו להיזכר מתי בפעם האחרונה קראתם כתבה שמוקדה התפתחות הכרס והקרחת של נפתלי לבני; או בחירותיו האופנתיות; או מתי עיינתם בהמלצות לפאה ולאיפור להסתרת חטטים ליוסי שריד; או בביקורת צולפנית על בחירתו של פוטין להצטלם כ"גברגבר" עם דדי הזקנה המתפתחים שלו; או בתסרוקות החיסכון והלוואה של שלל בכירינו; או בחליפות שוק הפשפשים או הסבא או הבלתי מחויטות ובלתי מכופתרות נכון שבחרו חברי הכנסת הגברים לטקס ההשבעה; או בעניבות משנת קוקוס, המוזחות הצידה, המתעופפות והמחופפות; או בשאר עבירות מראה ואופנה דומות של גברים? קראתם?

המתקפה על שרה נתניהו היא חלק ממתקפה מתמשכת גם על התנהגותה ואופייה. ידוע היטב כי במקום בו גבר הוא תקיף, אישה נשפטת תוקפנית. כשבין שני גברים יש עוינות, היא נובעת מניגוד באופיים או מאי הסכמה. כשבין שתי נשים יש עוינות, היא מפורשת כנובעת מפערי הגיל או היופי ביניהן. כשגבר מפטר, הוא בוס תקיף. כשאישה מפטרת, היא "מכשפה." איני מכיר את שרה נתניהו, ואיני פוסל את האפשרות שהיא אדם שקשה לעבוד במחיצתו או לעמוד בדרישותיו. הבדיחות וההתחכמויות מוכרות לי. לגיטימי בעיני, בנוסף, כי יריבות פוליטית או מחלוקת אישית או מערכת יחסים שלא עלתה יפה עם ראש הממשלה עשויה להיתרגם למתקפה המכוונת אל אשתו. הוא בחר להיות פוליטיקאי והיא בחרה להינשא לו והתקפות ענייניות ושאינן ענייניות הן חלק מהסיפור כאן.

אבל המתקפה כלפי שרה נתניהו חרגה מתחום זה מזמן. הביקורת עליה אינה רק דרך אחרת לבקר את בנימין נתניהו—לא קשה לאתר בדברים הנאמרים עליה גם סימנים מובהקים של מיזוגניות המוצאת מקלט תחת גגה של ביקורת על ראש־הממשלה. שרה נתניהו מוצגת לפי הפרופיל הקלאסי המיוחד לאישה בעמדת כוח. כלומר, פרופיל "המלכה הרעה" מסיפור שלגיה: היסטרית, גחמנית, נקמנית, קטנונית, כפייתית, ומרושעת.[1] לאלו נוסף כאן הפשע הנשי הקלאסי: לא רק שהיא בת חמישים וארבע, ואינה חטובת גו כפי שהייתה בגיל עשרים, היא עוד מעזה להיראות בציבור עם בגדים המרמזים בחוצפה על־כך שיש לה יומרות להיחשב אישה ממש.

דע מה תשיב: התחממות כדור הארץ
התחממות כדור הארץ נעצרה בשבע-עשרה השנים האחרונות, מה שמותיר את ההדיוט, שלא לומר עיתונאי, מעט אובד עצות. המדריך הבא מכוון לספק ציטוטים ומענה נדרש להתרחשויות האקלימיות הנפוצות ביותר:
  • מזג האוויר מתחמם: זו כמובן הוכחה נוספת, לאותו מיעוט עיקש של מכחישי שואה אקלים, כי כדור הארץ מתחמם בקצב חסר תקדים.
  • מזג האוויר מתקרר: כפי שיספר לנו כל חוקר אקלים, אסור לבלבל בין "מזג אוויר" ל"אקלים." המיעוט העיקש של מכחישי שואה אקלים יסתער על גל הקור כמוצא שלל רב, אך זו רק עדות נוספת לשטחיותם של אותם צוררי מדע.
  • עדיין קר מאוד, ברררר: כידוע, כפי שמספרים חוקרי אקלים בכירים, התגברות של הקור, שלג, משקעים וירידה בטמפרטורות היא סימן מובהק של התחממות האקלים. השלג הנמס בגרינלנד ובקוטב הצפוני, בגלל החום הקיצוני שם, גורם להתקררות במקומות אחרים.
  • היקף קרח הים בקוטב הצפוני קטן: זו כמובן הוכחה נוספת, לאותו מיעוט עיקש של מכחישי שואה אקלים, כי כדור הארץ מתחמם בקצב חסר תקדים. ואם במקרה היקף קרח הים בקוטב הצפוני אינו קטן כי אז פשוט צריך להגיד שהוא כן קטן.
  • * היקף קרח הים בקוטב הדרומי גדל: תופעה זו היא תעלומה שקשה להסבירה, הנובעת כמובן מההתחממות הגלובלית ורק מדגישה את הצורך בפעולה מיידית כדי שהחורף הקר החריג שהיה השנה לא יהיה היחידי במאה השנים הבאות, בהם יעלו פני הים בשישה מטרים בגלל ההתחממות הגלובלית.
  • הייתה שנה חמה מאוד: זו כמובן הוכחה נוספת...
  • הייתה שנה קרה מאוד: ובכן, כאן צריך לחפש מקום בו היה חם יותר או פשוט לצמצם את טווח הבדיקה. לדוגמה, אם השנה היא ה-25 בחומה במאה האחרונה, אפשר להשוות רק את השנים בהן היו מדידות לווייניות (32) ולהכריז כי זו השנה ה-10 בחומה מאז החלו המדידות הלוויניות.
  • הייתה סערה גדולה: זו כמובן הוכחה נוספת, לאותו מיעוט עיקש של מכחישי שואה אקלים, כי כדור הארץ מתחמם בקצב חסר תקדים, מלווה בהתרחשויות אקלימיות חריגות בתכיפות גדולה יותר, כפי שצפו כמעט כל חוקרי האקלים.
  • כמות הסערות אינה גדולה מהרגיל: זו כמובן הוכחה נוספת, לאותו מיעוט עיקש של מכחישי שואה אקלים, כי כדור הארץ מתחמם בקצב חסר תקדים, שכן השקט הנוכחי הוא, כידוע, רק השקט שלפני הסערה.
  • בשנים האחרונות הייתה התחממות: זו כמובן הוכחה נוספת לקשר הישיר בין העליה בריכוז הפחמן הדו־חמצני והתחממות האקלים. חייבים לפעול באופן מיידי.
  • כדור הארץ לא התחמם בשבע־עשרה השנים האחרונות, למרות העליה הרציפה בפחמן הדו־חמצני: זכינו בהפוגה של חסד, אך אסור להתמהמה ולעסוק בהסברים, יש לפעול באופן מיידי כדי למנוע את התחדשות העליה הבלתי נמנעת הקשורה לקשר הישיר בין העליה בריכוז הפחמן הדו־חמצני והתחממות האקלים.

    האינפלציה המנדנדת
    שוב ושוב אנו שומעים נביאי זעם של "מדד המחירים האלטרנטיבי" המצביעים על־כך שמדד המחירים לצרכן הוא, בעצם, גבוה הרבה יותר מזה הנקוב בנתונים הרשמיים. בעבר גרסתי כי מדובר ברעיון שגוי, המבוסס על התרשמות אינטואיטיבית וסובייקטיבית, שאין לה בעצם תמיכה ממשית.

    כדי לבחון זאת מעט יותר לעומק, נטלתי את נתוני מדד המחירים לצרכן בארצות־הברית ובחנתי אותם אל מול נתוני מדד המחירים הישראלי (שאינו נוקט מניפולציות מעין אלו הנהוגות באמריקני) ועל יסוד השיקלול היחסי הנהוג בישראל. התוצאה: בחודשים בשנה המסתיימת בדצמבר 2012 היה מדד המחירים לצרכן לפי החישוב הרשמי בארצות הברית 1.7, שעה שעל־פי שקלול ישראלי הוא היה צריך להיות 1.99. כלומר, יש הפרש מסוים, הנובע בעיקרו מהבדלים בשקלול היחסי של גורמים מסוימים (לדוגמה, משקל האלכוהול או הדיור במדד), אבל ההפרש קטן יחסית.

    שוק המניות בארצות הברית
  • עכשיו מתחילה החגיגה האמיתית: טיפשים, זה הזמן להצטרף (ולהחליף אותי).
  • החגיגה נגמרה, ברחו כל עוד אתם יכולים.

    קרוגמן, כמובן
    מאמר משעשע של אלכס ברזוב על קרוגמן. הקטע הטוב הוא הפתיח:

    אם קראתם טור אחד של פול קרוגמן, כי אז קראתם את כולם. הם נושאים בדרך כלל את המבנה הסילוגיסטי הבא: (1) אתם מאמינים מה שהרפובליקני הזה אמר? (2) כל הכלכלנים מסכימים איתי שהרפובליקנים טועים. (3) ולכן, הרפובליקנים הם אידיוטים. עתה הוא מיישם את הלוגיקה המדוקדקת הזו ביחס למדיניותם של הרפובליקנים בנושאי מדע, בציינו באחד מטוריו האחרונים כי המדיניות הדמוקרטית ביחס למדע מבוססת על עובדות, שעה שהרפובליקנים מסתירים עובדות.



    המכונית החשמלית
    ובהמשך טבעי, ג'ון מ. ברודר מדווח בניו־יורק טיימס על חוויה מזוועת למדי עם המכונית החשמלית של טסלה מוטורס.

    דגם S המשוכלל של החברה מתהדר בטווח נסיעה מוערך של 265 מייל (426 ק"מ), האמור להספיק בהחלט לנסיעה מוושינגטון לנורוויץ' שבקונטיקט, לאורך כביש 95, שצויד בתחנות טעינה שהמרחק ביניהן הוא כ-200 מייל (322 ק"מ). הטעינה, מספר ברודר, אפשרית כטעינה רגילה (30 דקות, 240 ק"מ) או כטעינה מלאה (שעה). יש אפשרות גם לטעינה מהירה בדגמים עם סוללה מיוחדת, בעלות נוספת).

    דגם S מתהדר בשלל אפשרויות נוחות שאפשר לצפות ממכונית פאר במחיר של 101 אלף דולר (מחיר מוערך בישראל: 700 אלף שקל). הפרסים הרבים בהם זכתה, על עיצוב, פאר וחדשנות, הופכים אותה "למכונית הקולית ביותר עלי־אדמות," מספר ברודר.

    "כיף, לא?" שואל ברודר ומשיב בעצמו: "ובכן, לא."

    ברודר יצא למסעו מוושינגטון הבירה, עם מכונית טעונה. בניו־ארק הוא עצר לאכול משהו, והמתין 49 דקות עד לטעינה מלאה של המכונית. טווח הנסיעה שלך הוא 390 ק"מ, בישרה לו המכונית בגאווה, אבל משהחל בנסיעה הבחין כי טווח הנסיעה האפשרי צונח במהירות רבה יותר מהמיילים שמגמאת המכונית. אחרי 110 ק"מ ירד מד הטווח ל-137 ק"מ בלבד. כלומר, כ-140 ק"מ נעלמו מטווח הנסיעה. ברודר החל נוקט אמצעים שיאפשרו לו להגיע בבטחה לטעינה במילפורד (כיבוי החימום ובקרות מחשב מסוימות, נסיעה במהירות איטית). בחרדה מתגברת, הוא טלפן לנציגי טסלה. אמרו לו לכבות את בקרת המהירות. אחר־כך הסבירו לו שעצה זו אינה נכונה. בנשימה חטופה, עם אורות מהבהבים ("טען עתה!") הוא הגיע לתחנת הטעינה במילפורד.

    שעה של טעינה (סיכום ביניים: 515 ק"מ נסיעה ב-6:45 שעות, מהן 1:49 שעות בטעינה). אחריה, מד הטווח הורה על 254 ק"מ. המרחק לתחנת הלילה שלו בגרוטון היה רק 74 ק"מ, וברודר נסע בלי חשש. בבוקר, ציפתה לו הפתעה לא נעימה. במקום 145 ק"מ טווח שהורה המד בלילה, היו לו עתה רק 40 ק"מ—מה שלא היה מספיק כדי להגיע לטעינה במילפורד. הוא טילפן שוב לאנשי טסלה. הם יעצו לו לחמם את הסוללה. הוא חימם. הטווח ירד ל-30 ק"מ. מה? בטסלה הפנו אותו לתחנת טעינה שאולי תתאים נפתחה באחרונה בנורוויץ', 18 ק"מ בכיוון ההפוך. הוא נסע לשם, ביצע את ההתאמות הנדרשות והמתין ליד המכונית שעה לטעינה חלקית. זה כמעט הספיק וברודר הזדחל לו לאיטו במכונית הפאר בואכה מילפורד עד שביציאה בברנפורד (קונטיקט) כיבתה המכונית את עצמה.



    אנשי טסלה ארגנו לו שירות גרירה לקילומטרים הספורים עד למילפורד. בהיעדר סוללה, לא ניתן היה לשחרר את בלמי המכונית, ולכן היה צורך להעמיסה על הגורר בעמל שנמשך שלושת רבעי שעה. אחר־כך היה צורך בטעינה מיוחדת של 25 דקות, כדי שהמכונית תשחרר את הבלמים ותאפשר לגרור אותה. עד כה לא עלה היום יפה: הנסיעה שהחלה ב-8:30 נמשכה בטעינות חוזרות ונשנות. עד השעה 14:40 גמאה המכונית רק כ-100 ק"מ. סיכום ביניים: 700 ק"מ נסיעה, 4:48 שעות בהמתנה ובטעינה).

    אחרי טעינה של 80 דקות במילפורד הצביע מד הטווח על 348 ק"מ וברודר יצא בדרכו לתחנה הסופית בסוכנות טסלה בניו־יורק, מרחק 114 ק"מ משם. כשהוא הגיע ליעדו, הורה מד הטווח כי נותרו עוד 183 ק"מ לנסיעה לפני הטעינה הבאה.

    הסיכום הסופי היה של 814 ק"מ נסיעה, מהם כמעט שליש (6:06 שעות) בהמתנה ובטעינה, ושני שליש בנסיעה. לטענת טסלה, אגב ברודר אשם בכל הסיפור, שכן הוא "עשה עיקוף גדול" עליו לא דיווח.

    דיווח אחר על הנושא, בוושינגטון פוסט, מספר כי עד כה עלו על הכביש 71 אלף מכוניות היברידיות או חשמליות לחלוטין בשנים 2011-2012, מתוגמלות במענקים, ערבויות להלוואות, תמריצי מס וכדומה של הממשל האמריקני בשיעור של 5 מיליארד דולר (כלומר, כ-70.4 אלף דולר למכונית).

    סגן הנשיא ג'ו ביידן הבטיח (סרט) כי מדובר ב"השקעה בהון ראשוני שתוביל למיליארדים ומיליארדים ומיליארדים של דולרים במשרות חדשות וטובות." בפועל, רוב המפעלים המתוכננים סגורים (ובכתבה מספרים כי מפעלו עתיר ההשקעה הממשלתית של פיסקר מייצר את המכוניות דווקא בפינלנד).

    מסקנתו של צ'רלס ליין היא כי "הכישלון הזה הוא מקרה לדוגמה של צדקנות ללא מעצורים. הממשל הניח כי מטרותיו דחופות ובעלות ערך. האמריקנים צריכים לרצות מכוניות חשמליות, ולכן הם ירצו מכוניות חשמליות."

    הערה
    1 יש וריאציות לפרופיל. אם אישה אינה ניתנת לתיוג כמכשפה הרעה, הרי שהיא מסומנת "לא אישה" (ת'אצ'ר או גולדה, שהוגדרו כ'תואר של כבוד' כ"הגבר היחיד בממשלה"); או כסמרטוט רצפה חלוש, שאינו בנוי לעמוד במבחנים (לבני).


    הצטרפו לקבוצת הקוראים המרגשת בפייסבוק וזכו בעדכונים



  •  
     
    רשימת תגובות (20)
     
     
    אז ברננקי צודק?
    12/2/2013
    נכתב על ידי איתי

    אם המדד אינו משקר, ניתן לראות שהדפסת כסף ברמות מטורפות, כמו שעושה ברננקי כיום, לא גורמת לאינפלציה. אם כן, כל נבואות הזעם על הקריסה הקרובה של הכלכלה האמריקאית - אין להן על מה שיסמוכו. זה לא מסתדר לי עם דברים שכתבת כאן, ב"קפיטליסט" וב"התמוטטות" (המעולה לענ"ד, דרך אגב).
     
     
     
     
    הכסף שהודפס יושב אצל הפד
    12/2/2013
    נכתב על ידי בתרן

    הבנקים מחזיקים את רוב הכסף בחשבונות שלהם אצל הפד, ומקבלים עליהם כרבע אחוז ריבית. זאת הסיבה העיקרית לכך שההיפר-אינפלציה עדיין לא הגיעה.
     
     
     
     
    בטסלה טוענים שהטיימס מרמים
    12/2/2013
    נכתב על ידי בטח

    הם תוענים שהרישום ברכב מעיד על נסיעה שונה מהכתבה והם יפרסמו בבלוג שלהם בהמשך... בטח יהיה מעניין.
    היה גם סיפור דומה עם "טופ גיר", אבל אני לא זוכר מה נסגר עם זה.
     
     
     
     
    לאתי
    12/2/2013
    נכתב על ידי אורי רדלר

    איתי, כפי שציין בתרן (אני לא רוצה לנחש מה הוא מבתר), הסיבה להיעדר אינפלציה ברורה למדי: הכסף נשמר בקופות הפדרל-ריזרב. יתר על־כן, גם הפדרל־ריזרב הגדיל את מאזניו באופן ניכר.
     
     
     
     
    למה אתה לא כותב יותר על נושאים חשובים?
    12/2/2013
    נכתב על ידי לזר

    אני מאוד נהנה לקרוא אותך, אבל למה אתה לא מתמקד בנושאים קצת יותר רציניים? למשל על חוק הריכוזיות (הכאילו פרו שוק חופשי) שאולי יצליחו להעביר בקרוב, התפטרותו של סטנלי פישר, הגירעון הגדול מהצפוי שהתגלה לפתע, הימשכותה של בועת הנדל"ן, סוגיית השוויון בנטל, היחלשות שוק ההון הישראלי כתוצאה מרגולציה דרקונית... יש כל כך הרבה נושאים מעניינים שאתה יכול לכתוב עליהם ובמקום אתה בוחר לדבר על השמלה של שרה, מכוניות חשמליות והקרח בקוטב הצפוני? מאכזב...
     
     
     
     
    Holly inflation, Batman!
    12/2/2013
    נכתב על ידי באטמן

    "בחנתי אותם אל מול נתוני מדד המחירים הישראלי (שאינו נוקט מניפולציות מעין אלו הנהוגות באמריקני)"
    הנחה קצת נאיבית, לא?

    וחוץ מזה, אני חשבתי שאצל הפד יש אג"חים של ממשלת ארה"ב, והכסף שהודפס הועבר ע"י הממשל לשוק דרך סבסוד מכוניות חשמליות וקניית mom jeans בשביל מאובמה וכיוב'.
     
     
     
     
    לבתרן ולאורי
    13/2/2013
    נכתב על ידי איתי

    אם הכסף נשמר בקופת הפד, איך, לשיטת ברננקי, הוא אמור לייצר צמיחה?
     
     
     
     
    לשאלת לזר
    13/2/2013
    נכתב על ידי אורי רדלר

    לזר, תהית:

    אני מאוד נהנה לקרוא אותך, אבל למה אתה לא מתמקד בנושאים קצת יותר רציניים? למשל על חוק הריכוזיות (הכאילו פרו שוק חופשי) שאולי יצליחו להעביר בקרוב, התפטרותו של סטנלי פישר, הגירעון הגדול מהצפוי שהתגלה לפתע, הימשכותה של בועת הנדל"ן, סוגיית השוויון בנטל, היחלשות שוק ההון הישראלי כתוצאה מרגולציה דרקונית... יש כל כך הרבה נושאים מעניינים שאתה יכול לכתוב עליהם ובמקום אתה בוחר לדבר על השמלה של שרה, מכוניות חשמליות והקרח בקוטב הצפוני? מאכזב...



    לאלו יש מקום נאה, שהיה פעיל עד לפני זמן מה, בשם "הקפיטליסט היומי." אני מקווה שזה יהיה הערוץ ל"נושאים גדולים" בעתיד הקרוב.
     
     
     
     
    באמת לא לעניין...
    13/2/2013
    נכתב על ידי סתם אחד

    צפון קוריאה מבצעת ניסוי גרעיני, בסוריה מתחוללת מלחמת אזרחים, ישראל מעלימה אסירים ופול קרוגמן עדיין מסתובב חופשי...

    אז אך אפשר לכתוב על השמלה של שרה שרה שיר שמח?
     
     
     
     
    תשובה למר וויין ולבתרן
    13/2/2013
    נכתב על ידי אורי רדלר

    למר ברוס וויין, כתבת:

    הנחה קצת נאיבית, לא?וחוץ מזה, אני חשבתי שאצל הפד יש אג"חים של ממשלת ארה"ב, והכסף שהודפס הועבר ע"י הממשל לשוק דרך סבסוד מכוניות חשמליות וקניית mom jeans בשביל מאובמה וכיוב'.



    לגבי ההנחה הנאיבית: חישוב האינפלציה בישראל הוא "ישיר" ואינו כרוך בחישובים כך שהטעויות בו, אם ישנן, הן של המשקל היחסי שניתן לפריטים שונים במדד והפריטים הכלולים בו. הטענה לגבי המדד בארה"ב שהוא כולל חישובי החלף וחישובים אחרים, כמו גם דגימה מעוותת ולכן נתוניו, כביכול, שגויים.

    לגבי שאלת הפד: לא בדיוק. הפד מחזיק גם באג"חים של הממשלה, וגם באג"ח מגובות משכנתאות שקנה. למעשה, האחזקות המקובצות שלו מסתכמות בכ-2.7 טריליון דולר, מהם 1.7 באג"ח ארצות הברית ו-1 טריליון באג"ח מגובות משכנתא (שעיקרו הוא קניית אג"ח כאלו מהבנקים, הנרשמות כרזרבות לא מנוצלות. כלל הרזרבות הלא מנוצלות הוא כ-1.6 טריליון דולר, לעומת כאפס לפני המשבר).

    נוסף על-כך, חלק מהאג"ח של האוצר נמכר לגופים ממשלתיים. כלומר, הפנסיה הממשלתית מתועלת לקניית אג"ח. סך ההתחייבויות כאן גדל מ-4.5 טריליון בשנת 2008 (ראה כאן) לסך של 6 טריליון דולר (ראה כאן). קניות האג"ח כאן אינן מתבטאות באופן מיידי או קצר באינפלציה, כמובן, שכן הן מוחזקות לצורכי חסכון.

    עוד על אלו כדאי להוסיף את החוב המוחזק בידי גורמים מחוץ למדינה, המסתכם ב-5.4 טריליון דולר, ועלה מאז תחילת המשבר ב-2.6 טריליון.

    כלומר, אם נתחיל את הפעילות המשברית באוקטובר 2008, נמצא כי הממשל הדפיס ב-50 חודשים אלו חוב בהיקף של 6,365,705,583,466.46 דולר. (6.3 טריליון). מתוכם:
    * 2.652 טריליון נקנו על־ידי משקיעים זרים.
    * 1.233 טריליון נקנו על־ידי הפד.
    * 0.68 טריליון (מוערך) היו הגדלת נכסים באג"ח מדינה של הבנקים.
    * 0.9 טריליון (מוערך) נקנו על־ידי גורמים תוך ממשלתיים.

    סה"כ, אנו נותרים עם הזרמה נטו של 900 מיליארד דולר לאורך כל התקופה, שערכה כ-18 מיליארד דולר לחודש. אם נתבונן בנתוני M1 של כמות הכסף (קישור לתרשים נוכל לראות כי היא עלתה באותה תקופה ב-960 מיליארד דולר.

    החישוב כאן גס ומועד לפורענות, אבל מעורר את התהייה הטבעית: אם כמות הכסף "במחזור" גדלה בכ-51 אחוז (אינפלציה של כ-10 אחוז) שעה שבשמונה השנים שקדמו (2000-2007) הכמות גדלה רק ב-20 אחוז (אינפלציה של 2.5 אחוז לשנה) - לאן נעלמה האינפלציה העודפת? על השאלה הזו קשה לענות, שכן אין לנו דרך לאמוד את הדפלציה. כלומר, את מידת הירידה במחירים שהייתה קיימת לולא הייתה הזרמה זו.

    ובתרן כתב:

    אם הכסף נשמר בקופת הפד, איך, לשיטת ברננקי, הוא אמור לייצר צמיחה?



    שאלה זו כדאי להפנות למר ברננקי, האין זאת?
     
     
     
     
    טוב אורי, אז אחרי שחשפת את הזהות שלי...
    13/2/2013
    נכתב על ידי באטמן

    למה אתה מתעקש לקרוא למדד האלטרנטיבי "רעיון שגוי, המבוסס על התרשמות אינטואיטיבית וסובייקטיבית, שאין לה בעצם תמיכה ממשית."
    כפי שהבנתי, מדובר על המדד שהיה נהוג בשנות השמונים לפני שהוחלט "לתקן" אותו כי הוא מצביע על עליית מחירים גבוהה מדי.
    כלומר, זה נראה לי מאוד ישיר: האינפלציה היא בערך 10%, והמדד האלטרנטיבי מצביע על עליית מחירים של 10% בערך כל שנה. די מתאים, לא?
    לפיכך אני גם לא מבין למה אתה מתעקש לדבוק במדד הישראלי, למרות שאצלנו האינפלציה יותר גבוהה מהמדד הרשמי.
     
     
     
     
    מדד חלופי
    14/2/2013
    נכתב על ידי אורי רדלר

    מר וויין, תאר לעצמך שהייתי קורא לך מר קנט או מר פרקר...

    המדד האלטרנטיבי מבוסס על רעיון שנראה נכון, אינטואיטיבית ועל־פניו, אבל כמה וכמה מחקרים הפריכו את הרעיונות שביסודו. בעבר עסקתי בזה כאן מספר פעמים, ולכן לא אלאה בכל הפירוט שוב עתה, ואפנה למאמר של גרינליס ומקלילנד שמעורר ספקות משמעותיים ביחס לאמינות מדד האינפלציה האלטרנטיבי. הנקודות העיקריות:
    * טיעון ההחלפה: הטיעון של המדד החלופי כאן הוא שמדידת האינפלציה הרגילה מעוותת משום שכאשר מחיר פריט מסוים עולה, מניחים כי צריכתו פוחתת לטובת מוצר שמחירו לא עלה או עלה בשיעור פחות (החלפת סטייקים בהמבורגרים). בפועל, מה שמבוצע הוא מיצוע גאומטרי של מחיר בתוך קטגוריה. כלומר, כאשר המחיר של סטייק פילה עולה ואילו מחיר האנטריקוט לא עלה, מניחים כי הציבור יצרוך יותר אנטריקוט באופן יחסי, והמחיר של סטייק בכללו ישקף גם את השינוי במחיר וגם יתייחס למעבר בתוך הקטגוריה. כלומר, אם קודם היה סטייק פילה במשקל 40 אחוז בקטגוריית הסטייקים לעומת 40 אחוז לאנטריקוט, הרי שאחרי השינוי יהיה משקל סטייק פילה בקטגוריית הסטייקים 35 ואילו של האנטריקוט 45. כמובן, אם מחיר האנטריקוט וסטייק הפילה עולה באותו שיעור, כי אז לא מתבצעת החלפה כלל והעלייה נרשמת במלואה.

    אפשר, כמובן, לפקפק ברציונל של התנודה היחסית בתוך הקטגוריה, אף כי יש בו היגיון מסוים (המשקל של מרכיבים מסוימים אכן משתנה בחישוב הצריכה בפועל), שכן יש כאן מידה של מדידה של שינוי ברמת החיים ולא רק מדידה של שינוי בעלות המחייה ויש כאן ללא ספק פתח למניפולציות ביד-אדם במדד, אך השינוי מוגבל מאוד-מאוד בהשפעתו על האינפלציה בכללה.

    * הטיעון ההדוניסטי: הטיעון של המדד החלופי (ושל אחרים) כאן הוא שבמדידת האינפלציה מניחים כי אם ייצור דגם מכונת כביסה א' שנכלל במדד הופסק הוא מוחלף בדגם מכונת כביסה ב' ואם לדגם ב' יש יותר כפתורים או אפשרויות, אך הוא נמכר באותו מחיר, כי אז מחיר המוצר נאמד כאילו הוא ירד. בפועל, ראשית, האומדן ההדוניסטי מתייחס רק למספר קטן של מוצרים, שהשפעתם על האינפלציה זניחה (כלל המוצרים, כמו מחשבים, טלוויזיות וכו' בהם יש שימוש במודל ההדוניסטי מהווים כאחוז אחד מהמדד). שנית, עיקר ההחלפות מבוצעות בלי הנחות לגבי הנאה (לדוגמה, במזון, באנרגיה, בטיפול רפואי, וכדומה). לדוגמה, החלפה של חטיף במשקל 40 גרם במחיר 2 דולר בחטיף במשקל 35 גרם במחיר של 2 דולר נרשמת במדד כעליה במחיר לפי גרם. שנית, אומדן הדוני ואומדנים דומים הם הכרח המציאות (מוצרים מוחלפים כל הזמן) ואומדנים כאלו משמשים למעשה מאז החלו למדוד אינפלציה. המודל ההדוניסטי משמש בעיקר בתחום הביגוד ובתחום הדיור. לדוגמה, ההנחה היא כי כי בחמישה תחומי ביגוד היה שיפור באיכות ואילו בחמישה אחרים הייתה ירידה. ההשפעה הכוללת של השיקול ההדוניסטי הייתה של כחצי אלפית האחוז לשנה.

    * חלופת ההשכרה: יש ביקורת על השימוש ב"חלופת השכרה" - כלומר, במקום לאמוד מחירי בתים במדד, נעשה שימוש בהנחה חלופית לגבי ההכנסה שניתן היה לקבל מהשכרת הנכס. בלי להיכנס לפרטים ולמנגנוני ההשערה שיש בשני המדדים, אני אישית מעדיף את מדד מחירי הבתים, אך מדד מחירי ההשכרה אינו יוצר פערים ממשיים, ובוודאי לא לאורך זמן. היחס בין שתי המדידות ישר וחזק.
     
     
     
     
    אגב, כך-
    16/2/2013
    נכתב על ידי עומר

    http://www.haaretz.co.il/magazine/the-edge/1.1928926

     
     
     
     
    והנה טסלה עם הלוגים מהרכב
    17/2/2013
    נכתב על ידי בטח

    http://www.teslamotors.com/blog/most-peculiar-test-drive

    אחרי ששמרו את הנושא חם בטוויטר, פרסמה טסלה מוטורס חלקים מהלוגים של המכונית ופוסט בבלוג החברה שסותר לא מעט מטענותיו של כתב הניו-יורק טיימס.
     
     
     
     
    בבלוג המדידות ביצעו סקירת מדיה נאה על מלחמת הניו"ט נגד טסלה
    17/2/2013
    נכתב על ידי שומר הלילה

    פלאס עקיצה לכיוון דהמרקר וה"מדיה הישנה":

    http://www.buysidemetrics.com/?p=10153
     
     
     
     
    נדפיס כסף והכל יהיה בסדר? הרעיון של הבריטים נחגוג בלי חשבון כל אחד יקבל 2000 דולר
    17/2/2013
    נכתב על ידי עמוס

    http://www.themarker.com/markets/marketmoney/1.1931062
     
     
     
     
    "הפשע הקלאסי"...
    17/2/2013
    נכתב על ידי גיל

    לא, הפשע הקלאסי הוא לא ש"שהיא בת חמישים וארבע, ואינה חטובת גו כפי שהייתה בגיל עשרים, "

    הפשע הקלאסי הוא שבתקציב הגלידה של שרה ובעלה (מה שכנראה גורם להעלאת המשקל, שהועבר אל גלידריה שבבעלות הספר שלה, אפשר היה להציל את משה סילמן.
     
     
     
     
    שלושה אמרו
    18/2/2013
    נכתב על ידי אורי רדלר

    עמוס, אכן רעיון מרתק. רק חבל שלא מדפיסים מיליון דולר ושולחים כל חודש אלינו. (הכוונה למאמר כאן


    לגבי טסלה וכל הסיפור: נו, ואף מילה על זה שהקדמתי את הבוקרטובאליהו של דה-מרקר בשלושה ימים. גם הכתבה ב"מדידות," כהערה בצד, מלגלגת על "המדיה הישנה" אבל גם הם לא כתבו על הנושא לפני דה-מרקר. אז מה ההבדל?

    וגיל טוען:
    "הפשע הקלאסי הוא שבתקציב הגלידה של שרה ובעלה (מה שכנראה גורם להעלאת המשקל, שהועבר אל גלידריה שבבעלות הספר שלה, אפשר היה להציל את משה סילמן."

    גם דמגוגיה בגרוש היא סוג של פשע, אני חושב. חוץ מזה, מדוע הצלת סילמן קודמת להצלת מישהו אחר?
     
     
     
     
    דמגוגיות...
    18/2/2013
    נכתב על ידי גיל

    כן...גם גיבוב פסבדו-מדעי, רהוט ככל שיהיה, והסוואת התמיכה בקיסר וברעיתו(שמוציאים לפועל, פחות או יותר, את משנתו הכלכלית של הכותב) בפיטפוטי פמיניזם ו" מיזוגניות ", הוא סוג של דמגוגיה.
    אגב, אפשר להציל גם מישהו אחר באמצעות הבוחטה של הגלידה.אפשר למשל ליסד קרן פיצויים קבועה לשרשרת המועסקים והמועסקות שנתקלים ב "אדם שקשה לעבוד במחיצתו או לעמוד בדרישותיו"...
    בעצם אי אפשר. אם נרצה להעביר את הבוחטה למישהו אחר, נצטרך להקים ועדה, נסרבל את השירות הציבורי ונגדיל את הממשלה שמתערבת יותר מידי בחירויות הליברטאניות שלנו. שרה ובעלה השיגו את הזכויות שלהם תוך שימוש בכלים של השוק החופשי...היתה תחרות, הם זכו בה, ועכשיו הם נהנים מפירות עמלם.
     
     
     
     
    המכונית החשמלית- אמת בפירסום??!!
    19/2/2013
    נכתב על ידי גיל

    כשזה לא מתאים אז לא מביאים את טענת הצד השני במלואה?

    מי שרוצה לדעת יותר מוזמן לקרוא כאן:

    "נסיעת הסיוט" של כתב "ניו יורק טיימס" ברכב החשמלי התגלה כפברוק"

    http://www.themarker.com/wallstreet/1.1932944