התכנית של הגרמני
 


נפתח בעניינים קטנים ומעניינים, נמשיך במשהו ארוך עם גרמני עב בשר וכפות באמצע ונקנח בכמה שגיאות כתיב.

מצב המדינה, מצב המחאה
הבלוג של אוֹרי כץ, ששמו הפרטי משקף טוּב טעם אינסופי דן בהיסטריקה סביב דו"ח מרכז טאוב. קריאה מומלצת ומחכימה, כתמיד. לשמחתי ולשמחת הקהל מיציתי את מנת דן בן דוד המותרת לי לחודשים הקרובים (בן דוד הוא מנהל סגל מרכז טאוב) ולכן אני פוטר עצמי מהתעמקות בדו"ח הנ"ל, אבל יש לי הערה קטנה: אורי כץ מלגלג, ובצדק, על נטייתם של עיתונים כלכליסטיים כאלו ואחרים ליצור תרשימים שבהם הציר האנכי קטום (מה שמעצים, למראית עין, את עצמת השינויים). כדוגמה הוא מביא את האיור הבא:

something

כץ מפריז כאן. לא במידת הפופוליזם של "כלכליסט" כי אם במידת החריצות העיתונאית. התרשים הוא העתק משובש (שימו לב להמרת "אחוזונים" ב"אחוזים") של התרשים בעמוד 165 בדו"ח:



שני תפוחים
מאמר המאייר את הרווחים העצומים של אפל: בארבעת הרבעונים האחרונים עלו רווחיה של החברה על אלו של מיקרוסופט, אי-ביי, גוגל, יאהו, פייסבוק ואמזון במקובץ.


apple-s-astonishing-profit-in-context
You will find more statistics at Statista

תרשים מעניין נוסף מאייר את נתח השוק של אי-אואס של אפל מול אנדרואיד. כפי שאפשר לראות כאן, מחוץ לארצות־הברית אנדרואיד מצליח יותר וגם בארצות־הברית הוא מפגר רק במעט.


smartphone-operating-system-market-share
You will find more statistics at Statista

אבל, כפי שיכולים באפל ללמד רבים, לא נתח השוק הוא שקובע: קובע מה אתה עושה עם נתח השוק הזה. אף שלאפל יתרון זעום בלבד בנתח השוק, בתעבורת הסחר יש לה יתרון עצום, שאף הולך וגדל (77 אחוז לעומת 70 אחוז בשנה שעברה).


mobile-percentage-of-black-friday-e-commerce-traffic-and-e-commerce-sales
You will find more statistics at Statista

רשימת הליכוד
אני לא לגמרי מבין את הרשימה הזו. מובן לי שיש "ייצוג נשים" שבגללו קטי שטרית (21,500 קולות) מדורגת לפני בני בגין (21,600 קולות, לפי נתוני הליכוד), אבל מדוע דוד ביטן (7,113 קולות ברשימת אזור השפלה), אורי פרג' (1,836 קולות במחוז דן), שוקי אוחנה ודוד אמסלם? לא ברור.

מה שכן ברור, אף כי לא נאמר ברבים, הוא שחיים כץ נכשל. דיברו הרבה לפני הבחירות על החיסול שמתכוון כץ לבצע בח"כ כרמל שאמה. בסופו של דבר, שאמה הצליח להידחק פנימה (מקום 15 ברשימה הארצית), שעה שכץ מדשדש באותו מיקום לערך. ה'דיל' של כץ כלל, לבד מאנשים שבחירתם הייתה ברורה (ארדן, ריבלין, חוטובלי, וכו') את לאה נס (מהמקום העשירי בבחירות הקודמות אל שום-מקום עכשיו), ציון פיניאן, מאיר מלכה ויצחק דנינו—שכולם נכשלו. מה לא הבנתי כאן?

התהום הפיננסית
אי.ג'י דיון ב"וושינגטון פוסט" גורס כי על הליברלים להתוות קווים אדומים: "ביטוח לאומי והעלאת גיל הפרישה לא באים בחשבון... לפני קיצוצים במדיקייד ומדיקייר, עלינו לראות אם אובמהקר בולם את הגידול בעלויות הרפואיות." ואחרי שהוא פוסל כל קיצוץ בזכאויות, הוא מציע פשרה: בואו נעלה מסים.

וזאת גם הפשרה שעליה חושב אובמה, לפי "ניו יורק טיימס": "מר אובמה אומר שהוא רוצה גישה 'מאוזנת' להשבת הסדר הפיננסי על כנו. אבל מסע היחצ"נות בו עסק בימים האחרונים התמקד כמעט באופן בלעדי בצד המיסוי של המשוואה, כמעט בלי אזכורים לסדר העדיפויות שלו בנוגע לריסון ההוצאות."

אובמה משחק פוקר למתחילים: הקלף החזק ביותר שלו הוא האפשרות שבהיעדר עסקה למניעת ה'תהום הפיננסית' יפוג תוקפם של קיצוצי המס מתקופת בוש ויבוצע קיצוץ רוחבי בהוצאות הממשל. היינו, הוא מאיים על הרפובליקנים בסנאט ובבית־הנבחרים כי אם לא יוותרו ויקבלו דיל הכולל העלאות מס בפועל והבטחות (שלא יקוימו) להפחתות בהוצאות בעתיד, תבוצע תכנית "ברירת המחדל" של העלאות מס בפועל והפחתות הוצאות בפועל. זה אינו איום מרשים במיוחד, והמיתון המחודש שיתרחש בעקבות הצניחה לתהום הפיננסית יהיה רשום קודם כל על שמו. אף אחד לא זוכר את הקונגרס—זוכרים רק מי היה הנשיא.

הרפובליקנים, בינתיים, דבקים בעמדה של "קודם תראה לנו מה אתה מתכוון לקצץ"—כלומר, חושפים את הבלוף של אובמה. עם כישורי המשא ומתן של האחרון, יש להם סיכוי כלל לא רע לחשוף את הבלוף גם ברגע האמת.

ניחוש שלי: אובמה יעדיף מיתון מחודש מאשר לחתום על קיצוצים של ממש בתקציב ולכן הדיל שיושג יהיה זה שהושג גם קודם: העלאות המס ימוזערו, והקיצוצים יידחו לעתיד.

אבודים? בהחלט
לא ראיתי את הסדרה "אבודים" (Lost) אבל מצפייה בפרקים הראשונים של הסדרה החדשה של אברמס ושות', "מהפכה" (Revolution) אני נוטה להצטמרר. גם "אבודים" היה כה קיטשי, דביק ומגוחך עלילתית?

שמחפשים אותו לשווא
איתי להט ב"כלכליסט" מספר (21.11.2012) על הצטיידות מדינות המערב בכמויות ענק של זהב, כולל ספקולציה נכלולית ומרתקת במיוחד, לפיה הבנק הפדרלי של ארצות־הברית עורך מניפולציות ונלחם בעליית שער הזהב, ואולי אפילו בזבז את הזהב שהפקידו במחסניו מדינות שונות. אם זה אפילו רבע-נכון—מת העולם.

לא סוציאליסט. פאשיסט
היינר פלסבק, הכלכלן הראשי של ועדת האו"ם לסחר ולפיתוח, פורש בפני "כלכליסט" (אורי פסובסקי, 15.11.2011) את משנתו: לקבוע שכר מינימום גבוה, להעלות את השכר, להגדיל את הוצאות הממשלה והחוב, לאמץ מדיניות שמכריחה ("או לפחות מתמרצת") את המגזר העסקי ללוות כספים ולהשקיע, לצמצם את החיסכון ולחלק את ההכנסות באופן שוויוני יותר.

השיטה באמצעותה כל זה יתבצע רק נרמזת, אבל עיון ברעיונות של ועדת האו"ם ושל פלסבק מבהיר היטב למה הכוונה. בדו"ח הסחר והפיתוח מציעים הוועדה ופלסבק לעבור ל"מנגנון תיאום של שערי החליפין." לפי התכנית, שער החליפין של המטבע ייקבע על־פי כוח הרכישה (PPP) במדינה מסוימת, על בסיס שער הריבית, עלות העבודה ומדד המחירים לצרכן בה. בנקים מרכזיים, לפי התכנית, יתערבו בהתמדה בשוק המטבע כדי 'לאזן' את שער החליפין בהתאם לשער הרצוי. כדי לגבות את פעולתם תתקיים מערכת הסכמים בינמדינתיים שתאפשר לבנק מרכזי לשאוב, בשעת הצורך, ממאגר משותף. הכל, כמובן, כדי למנוע אפשרות של ספקולציה מוצלחת של גורם פרטי בשער המטבע.

מה עושים אם לא מצייתים לכללים?
כל הסכם בנוסח זה מעלה שתי שאלות בסיסיות: א) מה עושים אם מדינה מסוימת אינה מצייתת לכללים; ב) מה עושים אם המדינה הזו היא ארצות־הברית. השאלה הראשונה חשובה, שכן כמעט וודאי הוא כי תחת כל הסכם תהיינה מדינות שתבקשנה לחתור תחתיו לתועלת האינטרס המידי שלהן. הסדר שאבן הראשה שלו הוא תקן שער חליפין שקובע האו"ם (נו, ומי חשבתם יקבע אותו?) חייב להתבסס על שרשרת הסכמים בינמדינתיים מקיפים מאוד, שיארגנו כמעט את כל ארצות העולם במערכת גושית ועולמית כובלת של הסכמים הכוללים גם סנקציות מסחריות מהירות ואפקטיביות כנגד מדינה סוררת.



השאלה השנייה חשובה אף יותר. הסכם ברטון־וודס, שהיה הסכם לשערי חליפין הדדיים הנסמכים על צמידות כלשהי לזהב, התמוטט כאשר לארצות־הברית ההסדר הזה לא התאים יותר: ארצות־הברית והנשיא ניקסון רצו להדפיס כסף כדי לממן את הוצאות מלחמת וייטנאם ואת הוצאות תכניות הרווחה החדשות של "החברה הגדולה" והמדינה סגרה את חלון ההמרה (האפשרות הטכנית והעקרונית להמיר דולר לזהב) והסכם ברטון־וודס נפח את נשמתו.

כשל בסיסי בכל תכניות "הממשלה העולמית" של האו"ם—ורעיון שערי החליפין המתואמים הוא ווריאציה על רעיון זה—הוא שאין כוח בלי יכולת להפעלת כוח. בהיעדר היכולת להפעיל סנקציות כלכליות ומדיניות נגד מדינות סרבניות או מדינות העוקפות את ההסדרים אף הסדר לא יעמוד על כנו. הדברים נכונים פי כמה ככל שהמדינה הסרבנית גדולה, חזקה ומשמעותית יותר. התועלות האפשריות לטווח ארוך למדינות ממדיניות מטבע מתואמת לעולם יהיו ממשיות פחות עבור המדינות החברות בהסדר מהתועלת שתהיה להן מהפרה קצרת טווח שלו.

הדברים האלו ידועים לאנשי האו"ם—הרי יש להם ניסיון ארוך טווח באזלת ידם אל מול מדינות שצפצפו על האו"ם לאורך השנים. מטרתם הסמויה היא לכונן מעין ממשלת ביורוקרטים עולמית—מעין נוסח מורחב של האיחוד האירופי. בזה האחרון נעשה ניסיון לבנות ממשלה כלל־אירופית המבוססת על מטבע אחד, שראשיה הם ביורוקרטים ממונים המחזיקים בכוח לאכוף תקנות ואופני התנהגות על חברי האיחוד.



כישלון האיחוד האירופי
הגזר עמו פיתה האיחוד האירופי חברות חדשות להצטרף אליו היה המטבע. כלומר, היכולת לחסות בצלו של מטבע שערכו מבוסס על כוחן של המדינות החזקות בגוש. המקל התאורטי היה היכולת לאכוף תקנות ומדיניות כלכלית על מדינות סרבניות, ובמקרים קיצוניים אף סילוק המדינה מהסדר המטבע. עבור הפוליטיקאים באירופה היה כאן פיתוי ברור: כסף זול בטווח הקצר והבינוני, עם סכנה מרוחקת ומעורפלת של אכיפת מדיניות צנע על־ידי הפקידים בבריסל.

בהיעדר כוח פיזי וכלכלי ממשי לממשלה המרכזית (של האיחוד או של האו"ם), כל הסדר כזה וכל גוף כזה תלוי וימשיך להתקיים רק כל עוד הוא משרת את האינטרסים של החברות החזקות בו. מנקודת מבטן של המדינות המערביות הגדולות והעשירות, הסדר מטבעי נועד להקטין את התחרותיות ואת האפשרות להתחרות בהן מצד המדינות העניות יותר. זה גם מה שעמד בבסיס הסדר האירו: יוון, ספרד, ושות' זכו בכסף זול, בתמורה להיצמדות למערכת הכללים שנועדה להפחית את התחרותיות שלהן אל מול גוש גרמניה-צרפת ונספחיו.

בגוש האירו ניתן לראות כעת איך סיפור כזה נגמר: בגרמניה הבינו כי אין להם יכולת להמשיך ולממן הזרמת כסף זול כדי לתחזק את עמיתותיהן לאיחוד ובשורה התחתונה, גרמניה קובעת את הכללים באירופה.

אבל, האם אפשר לבצע זאת?
ברובד מעט יותר עמוק ניצבת כמובן שאלת ההיתכנות. אפשר לבנות מנגנון תיאום שערי מטבע, אבל כל מנגנון כזה יהיה חייב להיות מעוגן, ביסודו, למשהו קונקרטי וממשי—ערך כזה או אחר. בדרך כלל, שערם של מטבעות ושער אגרות החוב של מדינה משקפים את ערכם הממשי בעיני הציבור ובעיני משקיעים. הרעיון שמאחורי יזמת פלסבק והאו"ם הוא כי שער המטבע צריך לשקף לא את הערך שניתן למטבע בשוק כי אם החלטה רציונלית (או 'רציונלית') של ארגונים וממשלות. במלים אחרות, ערך נתפש כמה שנקבע כערך לא על־ידי השוק כי אם על־ידי מומחים לעניין.

ראייה זו משתקפת בשאיפה כי תיאום המטבע יסייע להכרית את כוחם של 'ספקולנטים' להפעיל לחץ על שערי המטבע. הפעלת לחץ כזו נתפשת על־ידי פלסבק כהתרחשות שלילית, הרת אסון, שיש למנעה בכל מחיר: שער המטבע צריך להיקבע לא לפי הערכתם של סוחרים תאבי־בצע (השוק) אלא לפי שיקול דעת רחב וריכוזי מאוד, הבוחן את מצבה הכלכלי של המדינה, שוק העבודה בה, כוח הקנייה של אזרחיה ושער הריבית.

הבקיאים בהיסטוריה של הכלכלה יוכלו לזהות כאן, מן הסתם, את קווי המתאר של הפנטזיה הוותיקה של חסידי החישוב הריכוזי והדים מהתפישות האסנציאליסטיות על 'המחיר הנכון'. בכל דור ודור קמים חכמי הדור ואומרים כי אמנם בעבר נכשל הניסיון לחשב את המחיר הנכון, אך הכישלון לא נבע מכך שחישוב כזה אינו ניתן לביצוע 'מלמעלה' ובאופן ריכוזי, אלא בגלל מגבלה טכנית של ריכוז הידע והשמתו באופן יעיל. היום, לעומת זאת, עומדות לרשותנו חשבוניות עם חרוזים צבעוניים ומהירי תזוזה באופן חריג, או אולי מכונת חישוב עם מנואלה חדשה, או למעשה מחשב על הממלא חדרים שלמים ופולט כרטיסיות נקובות ככברה, או בכלל מחשב קריי משוכלל, או פשוט תכנת מתמטיקה המופעלת על־ידי צוות מתמטיקאים בולסי אמפטמינים מהאו"ם, שיהירותם מגמדת את יהירותם של קודמיהם באופן גרגנטואי עד דרגת גמד גינה בגודל של גרביל. הפעם הכל שונה. הבעיה נפתרה, רק תנו להם את הכוח.



בעיית החישוב במדינת האו"ם
אך כדי לתת להם את הכוח, יש לברר תחילה אם הם ראויים לו. כדי שחישוב שער המטבע ה'נכון' אכן יהיה נכון, יש הכרח בשתי קביעות: הראשונה היא שנקודת המוצא שלנו נכונה בתכלית. כלומר, קביעת המחיר 'הנכון' בנקודת המוצא. האם דולר אחד שווה ארבעה שקלים או שמא המחיר מנופלץ (מלשון מניפולציה) והוא שווה בעצם חמישה שקלים או שלושה שקלים? הקביעה אינה חד־ממדית. לדוגמה, לא ניתן לגזור באופן חד־משמעי מהיחס בין דולר לשקל ומהיחס בין דולר לפרנק שווייצרי את היחס בין שקל לפרנק שוויצרי.

וזאת הבעיה הקטנה יותר. כדי שחישוב שער המטבע יהיה נכון, יש צורך להכריע מהם המשתנים הרלוונטיים לתנודה, לחשב באופן מדויק את השינוי בהם, ולהעניק לקובעי השער הנכון מידע אמין ועדכני המצביע על הפעולה הדרושה. האייק וחוקרים אחרים של מידע בשוק הצביעו על הקושי בקבלת מידע רלוונטי באופן מהיר ויעיל, ובמיוחד על ניקוזו לפעולה מסוימת הניתנת לביצוע בהוראה מלמעלה. האייק אמנם גרס כי הדבר אפשרי מבחינה תאורטית, אך רק במובן שגידול חצילים על נפטון אפשרי מבחינה תאורטית.

אך הקושי העיקרי הוא דווקא תאורטי. מיזס, בספרו על "החישוב הכלכלי במדינות הסוציאליסטיות" הצביע על־כך שמערכת לא-כספית בנוסח החזון הסוציאליסטי תהיה חייבת לאמוד את ערכם של מוצרים על בסיס מערכת כספית חיצונית. כלומר, שהמערכת הכלכלית תהיה חייבת לעגן את ערכם של מוצרים לערכם במדד חיצוני ולא תלוי. במקרה של מיזס, טענתו (הנכונה) הייתה כי המערכת הסוציאליסטית תהייה חייבת לתמחר עבודה ומוצרים על־פי השוק הקפיטליסטי שמחוצה לה.

וכך גם במקרה שלנו. קביעת ערך יחסי של מטבע ביחס למטבעות אחרים, המבוססת על מדד יחסי של עלייה במחירים במונחים מטבעיים, שכר עבודה במונחים יחסיים וכוח קנייה במונחים יחסיים יכולה להפיק נתונים היכולים לסייע בתיאום קצב הדפסת הכספים האינפלציונית בין המדינות הכלולות במערך המטבעי. אם המערך המטבעי כולל בפועל את כל מדינות העולם—ולכך חותרים פלסבק והאו"ם—ואם התאום בין המדינות מושלם, ואם האכיפה של המדיניות המטבעית על־ידי ריבון־העל האו"מי מושלמת, התיאום המטבעי יוכל לסייע למדינות לשקוע בקצב שווה—אבל יגזול מהן את התובנה ואת היכולת לעשות משהו בנידון.

בתקופת תקן הזהב, כאשר מדינה הדפיסה כסף נייר, הזהב זלג ממרתפיה אל מחוץ למדינה. משום כך, מדינה שלא רצתה שערך הכסף שלה ירד אל מול מדינות שלא הדפיסו כסף נאלצה לזנוח את העמדת הפנים שאין היא מפחתת את המטבע שלה ולצמצם את הוצאותיה כדי להשיב את ערך כספה על כנו. בעידן שאחרי תקן הזהב שימשו הספקולנטים כלי לבקרת התנהגות: אם מדינת ישראל ביקשה לפחת את המטבע שלה באופן מלאכותי באמצעות קניית מטבע זר, באו הספקולנטים ומכרו לה מטבע זר (שערכו מופרז באופן מלאכותי) תמורת שקלים (שערכם היה מפוחת באופן מלאכותי) ובכך הפעילו לחץ על הבנק המרכזי לחדול מהתנהגותו זו.

במצב של תיאום מטבעי כלל־עולמי, תישלל ממדינות ומפרטים היכולת להבין כי ערך הכסף שלהם נשחק, שכן לא תהיה להם שום נקודת עיגון חיצונית להשוואה. גרוע מזה, אם אכן תיכון מערכת תיאום מטבעי אפקטיבית, היא תהיה מקור כוח והשליטה בה תעבור מיידית לידי הכוחות הגדולים יותר, שינווטו אותה לצורכיהם. ההמשך המתבקש יהיה ניסיון לסלק כל אמת מידה חיצונית, כמו בורסות סחר בסחורות, מקלטי מס, זהב, כסף וסחר בהם. די ברור שזה מה שבאו"ם היו שמחים שיקרה—עבור כל השאר יש כאן רק צמרמורת בניחוח 1984.

ניקוי במקור
"ווינט," 25.12.2012:



ובידיעה אחרת:



או כאן:



וכאן:



מצד שני, מדובר ב"וויינט," המקום בו הקוראים סבורים שסיפור כזה הוא אולי 'על אמת'.


הצטרפו לקבוצת הקוראים המרגשת בפייסבוק וזכו בעדכונים


 
 
רשימת תגובות (43)
 
 
רשומה מצוינת, כרגיל
1/12/2012
נכתב על ידי מיכאל

"היום, לעומת זאת, עומדות לרשותנו חשבוניות עם חרוזים צבעוניים ומהירי תזוזה באופן חריג, או אולי מכונת חישוב עם מנואלה חדשה, או למעשה מחשב על הממלא חדרים שלמים ופולט כרטיסיות נקובות ככברה, או בכלל מחשב קריי משוכלל, או פשוט תכנת מתמטיקה המופעלת על־ידי צוות מתמטיקאים בולסי אמפטמינים מהאו"ם, שיהירותם מגמדת את יהירותם של קודמיהם באופן גרגנטואי עד דרגת גמד גינה בגודל של גרביל."

סאטירה במיטבה, מזכיר את קישון, רק יותר זעם. בעצם, בהתאם לגודל הסכנות.
 
 
 
 
מתמטיקאים חוזים תוצאות בשוק
2/12/2012
נכתב על ידי עומר

כבר שנים וחלקם עושים מזה בוחטות באופן די עקבי:
http://en.wikipedia.org/wiki/Renaissance_Technologies

אתה יכול להבהיר מה ההבדל בין מה שעושה רנסנס מדליון לבין העניינים שאתה מדבר עליהם?
 
 
 
 
לינארי ושאינו לינארי (תגובה לעומר)
3/12/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

אין שום בעיה עם מודלים מתמטיים וחיזוי התנהגות שוק בטווח קצר. יש לא מעטים שמנסים לפצח את הדפוסים שיש להתנהגות של ניירות במצבים של תנודתיות גבוהה. הם גם לא היחידים. יש לא מעט מודלים של התנהגות אנושית עם יכולת חיזוי די גבוהה - לדוגמה, ניתן לחזות שרוב מכריע מבין האנשים שפוטרו מעבודתם יחושו כעס וחשש. אם יש במדינה אבטלה ברמה גבוהה וקשה למצוא עבודה אחרת, נוכל לחזות כי גובה החסכונות של אותם מפוטרים ירד בשיעור ניכר.

אין גם בעיה בשימוש במודלים מתמטיים בחיזוי של התרחשויות. המודלים מסוגלים לחזות מגמות כלליות, כאשר הם מכויילים נכון, לא פחות מאנשים המתבססים על קריאת נתונים. אנחנו יכולים לראות זאת בנתוני רנסנס טכנולוג'יז. אבל הקרנות הכמותיות (קוואנט פאנדס) גם סבלו מהלומה ניכרת כשהשוק השתנה באופן שלא נחזה ואינו 'מכוסה' במודלים שלהן, כמו במקרה בריג'וויי, בוגל, וואנגרד, AQR, רנסאנס הנזכרת, ואחרות. בשעת תהפוכה בשוק התברר כי המודלים נבנו על יסוד ההנחה שתהפוכה כזו לא תתרחש.

במלים אחרות—יש הבדל עקרוני בין חיזוי התנהגות של מניות על בסיס מודלים מתמטיים לבין חיזוי הכיוונים הכלליים בשוק וחיזוי הצעדים שיש לנקוט.

אבל יש רובד קצת עמוק יותר. נניח, לשם העניין, שהמודל המתמטי של חברת "עומר-אורי מחשבות עמוקות" (עאמ"ע) מבוסס על הרעיון הבא: בניכוי הכנסות חד־פעמיות ורווחי שוק מכפיל הרווח של חברת טכנולוגיה-עילית צריך להיות 12. סוקרים את השוק ומשקיעים במניות לפי מפתח אלגוריתם מתוחכם לפי שיעור הפער שלהן ממכפיל 12.

עד כאן הכל טוב ויפה ועאמ"ע יכולה להרוויח או להפסיד בהתאם לנכונות הנחת היסוד שלה. את ההתפתחויות השונות בשוק אנחנו יכולים להגדיר באופן מתמטי: על יסוד העבר, אנחנו רואים כי יש סיכוי של 30 אחוז להתפתחות טכנולוגיה מתחרה לחברה; על יסוד העבר ידוע כי יש סיכוי של 17.8 אחוז למיתון שיקטין את צריכת מוצרי החברה ב-25 אחוז בשנה הקרובה; וכן הלאה. החיזויים כאן, כולם, הם חד־ממדיים: אנחנו בוחנים את ההשפעה של אירועים מסוימים על עסקיה של החברה, כאילו המערכת היא לינארית.

אבל מערכת כלכלית, בניגוד לחברה, רחוקה מאוד מלינאריות, וכאשר נוגעים הדברים לגורמים משמעותיים, ההדהוד וההדהוד החוזר (אם ארצות הברית נכנסת למיתון, זה משפיע על מדינות אחרות, מה שמשפיע על ארצות הברית, וכן הלאה) כמות המשתנים שניתן לזנוח כלא רלוונטיים קטנה ויכולת החיזוי קטנה בהתאם.

נקח לדוגמה את תחזיות אונקט"ד (UNCTAD). בשנת 2000, טרם המשבר העולמי, גרסו שם כי "כלכלת ארצות הברית ממשיכה לתפקיד כאביר הלבן של הכלכלה העולמית.... יש אפשרות שהכלכלה העולמית תהפוך אפילו איתנה יותר בשנים הבאות... כלכלת ארצות הברית הפכה לא חמה מדי ולא קרה מדי, ומהנדסת האטה מסודרת לקצב צמיחה בן קיימא המתאים לפוטנציאל הגדול יותר הנובע מהופעת של טכנולוגיות חדשות. צמיחה מחוזקת באירופה וביפן, הנובעת מהתאמתן לכלכלה החדשה, תשחרר את ארצות־הברית מתפקידה כמנוע היחידי של צמיחה עולמית."

"הגורמים המאיצים את הצמיחה בארצות הברית הפחיתו גם את יעילות המדיניות המוניטרית בהנדסת נחיתה רכה; שערי ריבית גבוהים יותר הביאו עד כה למשיכת הון רב יותר ממדינות אחרות, ולכן תדלקו את מחירי הנכסים והוסיפו לביקוש האפקטיבי, לכוחו של הדולר ולגירעון בסחר."

שנה מאוחר יותר, בשנת 2001, נכתב בדו"ח: "התחזית לכלכלה העולמית הפכה קודרת עם תום שנת 2000.... הצמיחה בארצות־הברית הואטה בחריפות ברבעון השלישי והרביעי... ירידה בהשקעות ברבעון האחרון חיסלה את הצמיחה לחלוטין בתחילת שנת 2001, והעלתה חשש מפני נחיתה קשה מהצפוי העשויה לשלוח גלי מיתון ברחבי הכלכלה העולמית... העובדה שההאטה, עם התוצאות האפשריות שלה, הפתיע משקיפים רבים היא אישור נוסף לכל שקובעי המדיניות בכל העולם אינם ערוכים להתמודד עם השינויים הנובעים מהשילוב ההולך ומתעצם בכלכלה העולמית."

"בראייה לאחור, נדמה כי ברור כי ההעלאה האחרונה בריבית הקרנות הפדרליות בשיעור של חצי אחוז לא הייתה נחוצה, ואולי גם ההעלאה הקודמת משיעור של 5.75 לשיעור של 6 אחוז... עתה ברור כי רבות מחברות הטכנולוגיה החדשות לא היו יכולות להתפתח בלי תנאי הכסף הזול שיצרה הגאות במימון קרנות הון סיכון... היפוך חד בציפיות בנוגע ליכולת לרווחים עתידיים של החברות הללו הובילה להתמוטטות במחירי המניות שלהם ברבעון הראשון של 2000..."
"במצב הנוכחי, כשקובעי המדיניות בכל העולם מוטרדים מהשפעות ההאטה הכלכלית בארצות הברית, קריאתו של דו"ח זה להגברת שיתוף הפעולה והתיאום בנושאים כלכליים ראויה לעיון מדוקדק."


בדו"ח לשנת 2005 של UNCTAD מצויין כי הגאות בשוק בארצות־הברית נתמכת מכוח ריבית נמוכה במיוחד (עמ' 2-3) המעודדת צריכה וגאות בועתית בשוק הנדל"ן בארצות־הברית ובמדינות אחרות. בעמודים 12 ואילך נדון הגירעון במאזן המסחרי של ארצות־הברית ונקבע כי "הגירעון המסחרי של ארצות־הברית.... הוא האחראי לכמעט 70 אחוז מהעודף במאזן המסחרי של מדינות אחרות... גודלו החריג של הגירעון, והסיכוי הדל לשינויו בעתיד הנראה לעין העלו שאלות ביחס ליציבות המערכת הפיננסית הגלובלית והיכולת לצמיחה גלובלית בת־קיימא. יש שפע של אזהרות, אך עד היום אין גורם כלכלי מרכזי שהיה מוכן לעמוס על כתפיו את נטל ההתאמה. רוב כלכלת העולם ממשיכה להיות תלויה בכלכלת ארצות הברית, גם כצרכן וגם כבעל חוב לעת צרה."
הדו"ח ממשיך ומציין כי יש צורך בפיחות ניכר בדולר, כדי לאזן מחדש את המערכת המטבעית העולמית: "רק פיחות חריף בשער הדולר, על כל השלכותיו האפשריות על הכלכלה העולמית, יוכל להפחית את חוסר האיזון בסחר של ארצות־הברית ולהביא אותו לרמה בת־קיימא" (עמ' 15)

אבל בשנת 2009, אחרי פיחות ניכר בשער הדולר, הפיחות החריף נתפש בדו"ח לא כפתרון אלא כחלק מהבעיה הכללית ואילו בדו"ח שנת 2010 פיחות הדולר הופך לנושא חסר חשיבות.

הדברים שלעיל אינם מראים רק את הקרקע המפוקפקת עליה ניצבות הנחות אונקט"ד—הם לא היחידים ובוודאי לא הגרועים בחוזי ההתפתחויות—אלא את העובדה שעיקרי התחזית והמדיניות המומלצת לא תאמו בשני מקרים אקוטיים להתרחשות בשוק, מה שמערער את ההנחה כי מערכת תיאום טובה יותר הייתה מניבה תוצאות מוצלחות יותר. מערכת כזו הייתה יכולה רק לספק תחזיות לינאריות למצב שאינו לינארי.
 
 
 
 
התוכנית של יחימוביץ או במילותיה "כסף לא חסר"
3/12/2012
נכתב על ידי עמוס

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4315043,00.html

התפלאתי שYNET באמת עשו רשימה כמה כסף כל מס יוסיף יש פה ממש נבואה (שניתנה לשוטים)
 
 
 
 
אחד הטוקבקים כתב על התוכנית של שלי
3/12/2012
נכתב על ידי עמוס

ציטוט:"שלי!!! אם את לא יודעת חשבון לפחות תשתמשי עם מחשבון
שקר זה דבר אחד
אבל שקר כזה איך היא לא מתביישת מעצמה
אם ההבדל בין 48% ל50%
זה 9.56 מליארד שקל
אז ההכנסות של ה48 אחוזים הנותרים זה כ229.44 מליארד שקל. שזה פחות או יותר כל תקציב המדינה"

מישהו יודע איך באמת נעשתה כזאת טעות קשה להאמין שלא נעשתה עבודה בסיסית של חישובים?
 
 
 
 
עוד כתבה בנושא
3/12/2012
נכתב על ידי עמוס

http://www.themarker.com/news/politics/1.1878644
 
 
 
 
מתוך הכתבה
4/12/2012
נכתב על ידי אפי

"בתחום הדיור, ממליצה מפלגת העבודה לבנות 800 דירות ציבוריות נוספות, בעלות של 560 מיליון שקל".

התכנית היא לבנות דירות במחיר של 700000 שקל כל דירה?? פספסתי משהו? דירות 10 חדרים?
 
 
 
 
הטענה שלך כאילו מודלים לא כוללים
4/12/2012
נכתב על ידי עומר

את האפשרות שאיזו תהפוכה לא יכולה להתרחש פשוט לא נכונה. לא רק שיש דרכים לעשות זאת, אלא שממש עושים זאת וזו לא הבעיה לדעתי. גם ההתייחסות שלך ל"תחזית" כאילו מה שצריך לחזות הוא המסלול המדוייק בו התפתחו האירועים נראית כאילו נלקחה מהמאה ה-19. נניח לרגע שמודל שבו יש אפשרות ל"קפיצות" מהסוג בו הזכרת שיכולות להתרחש בזמנים מקריים נותן לנו התפלגות על המסלולים האפשריים. האין בכך תוספת לידע של מקבלי החלטות? בהתנגדותך לעניין נראה שאתה חושב שיש משהו עקרוני שמונע מאפשרות כזאת להתרחש (אני לא בטוח שממש כזו, כי נראה שאתה חושב על תחזיות במובנן הדטרמיניסטי ולא ההסתברותי). אני רוצה לדעת מהו הדבר העקרוני הזה (והדוגמאות שניתנו לא מספקות תשובה).
 
 
 
 
מודלים וחיזויים
4/12/2012
נכתב על ידי שאול

גם אני לא לגמרי הבנתי את התשובה של אורי. שיטת ה"הוכחה על ידי דוגמא" היא לא מאד משכנעת (כן. היו תחזיות שגויות בעבר. וכן, היו גם תחזיות נכונות. נו? מה אני עושה עם זה?) כמה נקודות משלי:

1. יש הבדל בין להיות השחקן הכי חכם במערכת מבוססת מחירים, ובין להיות מי שמחליף את מערכת המחירים. כל רבבות הידעונים שמנסים לחזות מגמות בשווקים פועלים בתוך מערכת מחירים. המודלים שלהם מבוססים על מחירי העבר, שנקבעו דרך פעולתם של רבבות שחקנים אחרים. כשאתה לוקח את השחקן הכי חכם (ונניח שאפשר. אם כי - ראה 2) ומבקש ממנו להחליף את מערכת המחירים, אפילו רק בתחום מסוים כמו שער חליפין, אתה מונע ממנו את המידע שעליו הוא נהג להתבסס. אתה מחסל את המערכת שאספה את המידע שמפוזר לאורך, לרוחב ולעומק אצל מיליוני משתתפים בשוק. זה לא יכול לעבוד.
זו הייתה הנקודה שמיזס וממשיכי דרכו ניסו להעביר. אגב, זו אולי הנקודה ממקור אוסטרי שזוכה היום להסכמה הרחבה ביותר.

2. מי השחקן הכי חכם בשוק? וורן באפט. אבל חוץ ממנו, וברצינות, למי להאמין? כולם אומרים לי שהם יכולים לחזות מה יהיה בשוק. זו בעיה שאני ואתה ואורי נתקלים בה כשאנחנו בוחרים קרן נאנמנות. גם בלי להיכנס להשערת השווקים היעילים, לפיה אין שום דרך לדעת מראש מי יכה את השוק, ברור לפחות שקשה להאמין שאפשר לבנות תהליך שיבחר בצורה סבירה את המודל הנכון, או את האנשים הנכונים לבנות את המודל. ג'ון קוקריין, אחד החסידים הנלהבים של השערת השווקים היעילים, אמר פעם ש"אם היה אפשר לחזות את המחירים בשוק, הקומוניזם היה יכול להצליח". בגרסא יותר חלשה - אם היה אפשר לבחור בצורה שיטתית את המודל הנכון (אפילו בלי לפסות מראש את האפשרות שהוא קיים), הקומוניזם היה נופל יותר מאוחר, ולא בגלל סיבות כלכליות בהכרח.

3. מחיר הטעות: אם מחר קרן אורי-עומר ושות' תטעה. בענק. תפסיד מליארדים. LTCM.
אה, נו. אני אשלח לכם מברק ניחומים, אבל נצא מזה בשלום. יש עוד שלושת אלפים מתחרים. השוק ככלל ידע להתמודד. אם ראש הרשות לשע"ח טועה, זו בעיה.

4. תמריצים: למרות מה שחלק מהאנשים מנסים להגיד, בעיקר מתוך חוסר הבנה, לספקולנטים המנוולים יש תמריצים שכמעט תמיד הם קונסיסטנטיים עם הרצון הכללי. לקנות בזול ולמכור ביוקר משמעו להעביר סחורות ממקום (או זמן) שבהן הן נמצאות בשפע למקום (או זמן) שבהן הן במחסור. זה דבר טוב. ובכל מקרה, אלו תמריצים שהם בדרך כלל שקופים וברורים - למקסם רווחים. לכן, גם כשהתמריצים האלו מובילים לתוצאות לא רצויות - וזה בוודאי קורה- יחסית קל לחשוב על מה החוקים שצריך להעביר כדי למנוע בעיות כאלו (יותר קשה להעביר וליישם אותם). פחות ברור מה התמריצים שניצבים בפני שר השע"ח.

סתם ככה כמה מחשבות מפוזרות.
 
 
 
 
נקודות 3 ו 4 לא רלוונטיות למה ששאלת...
4/12/2012
נכתב על ידי שאול

הן לא קשורות לשאלה של האם אפשר או לא לחזות מה יהיה. הן בתוך הדיון היותר רחב על הגאון התורן (פרופסור! הוא בטוח חכם!) שחושב שאם רק יתנו לו את המושכות את העולם יהיה מקום טוב יותר.
 
 
 
 
תגובה נוספת לעומר
4/12/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

עומר, כתבת:
"את האפשרות שאיזו תהפוכה לא יכולה להתרחש פשוט לא נכונה. לא רק שיש דרכים לעשות זאת, אלא שממש עושים זאת"

לא, עומר, לא עושים זאת. יש אפשרות להעריך סיכונים להתרחשויות שונות, אבל התנהגות המערכת בכללה, התנהגות מקבלי ההחלטות, התנהגות אנשי אונקט"ד, ולבטח התנהגות הקרנות המתבססות על מודלים מעידה על כך שהם לא חזו את ההתמוטטות הכלכלית, לא נערכו לה וביחס לאחרונים, גם הפסידו את המכנסיים בה.

וודאי שהיו לא מעטים שחזו את השפל הנוכחי או את ההתמוטטות של שנת 2000 - אך העזר המרכזי שלהם לא היה מודלים אלא שימוש בהיגיון פשוט.

מוסיף וכותב:
"בהתנגדותך לעניין נראה שאתה חושב שיש משהו עקרוני שמונע מאפשרות כזאת להתרחש (אני לא בטוח שממש כזו, כי נראה שאתה חושב על תחזיות במובנן הדטרמיניסטי ולא ההסתברותי)"

ואכן כך. לא רק שאני חושב על תחזיות במובן הדטרמיניסטי - עבור מקבלי החלטות יש בהן ערך רק במובן זה, שכן אנחנו חיים בעולם של מציאות ותוצאות ולא בעולם של הסתברות. כל הכבוד למודל ממוחשב החוזה שהתמ"ג יעלה בכך וכך בשנה מסוימת - אבל התחזית היחידה שיש לה ערך ממשי עבור מקבלי החלטות היא ההתרחשות הדטרמיניסטית והיחידאית.

מודלים מתמטיים הם בעלי ערך בהתנהלות יומיומית ולעתים גם בהתנהלות בתקופות של תנודה גבוהה או משבר (יש מודלים, ביניהם אחד הידוע לי בארץ, המבוססים על רווח מדפוסי התנהגות 'מצוקתיים' או 'לחציים') - אבל עבור קובעי מדיניות, ככלי, אין לכל אלו ערך רב. הסיבה לכך משולשת:
א. אין ערך רב לתחזית ממוחשבת בלי תאריך. אין צורך במודל ממוחשב כדי לדעת שאם אתה מוציא יותר ממה שאתה מכניס בסופו של דבר תפשוט את הרגל; אין צורך במודל מתוחכם כדי לדעת שאם אתה בגירעון אקטוארי סופה של קרן החסכון יהיה רע. הנתונים הכלכליים הבסיסיים ידועים למקבלי ההחלטות: הם פשוט בוחרים לנהוג באופן המתעלם מאזהרות - ולמודל הממוחשב אין שום רלוונטיות.
ב. אין ערך לתחזית אם הצעות הפעולה אינן בעלות ערך או אינן ישימות. לדוגמה, אין ערך להצעת פעולה של "צמצום תקציב" ביוון אם הפוליטיקאים ביוון לא רוצים לצמצם את התקציב ולא יצמצמו אותו.
ג. אין ערך לתחזית אם התוצר של החלטות הפעולה אינו ניתן לחיזוי. לדוגמה, התמרוץ הממשלתי בארצות־הברית בשנים האחרונות וביפן בשנות התשעים לא הניב תוצאות ממשיות. בישראל, לעומת זאת, הוא ייצר גאות תמ"ג המבוססת על ניפוח מחירי נדל"ן והגדלת המגזר הממשלתי; דוגמה נוספת יכולות להוות אלפי החברות שנעלמו מן העולם משום שלא הצליחו לחזות, למרות כל המודלים, מה יעדיפו הצרכנים;

ברמה העקרונית יותר - ואולי לשם אתה חותר - המניעה העיקרית שיש לחיזוי באמצעות מודלים ממוחשבים הוא שחלק לא מבוטל מהמשתנים הרלוונטיים קשורים להעדפות סובייקטיביות, טמפורניות ולוקליות והאינטראקציה ביניהם היא דינמית ויחסית. קח, לדוגמה, אירוע כמו מוצר שהופך פופולרי. אנחנו יודעים, מכוח נסיוננו, כי לעתים מוצרים הופכים פופולריים וכי הפופולריות הזו נעלמת או דועכת כמעט בכל המקרים. אפשר לבנות מודל ממוחשב שיחזה כי, בממוצע, גל פופולריות של מוצר (גנגנם סטייל, ברבאבא, הדרדסים, קרוקס, וכו') נמשך 14.3 חודשים וכי בשיאו נמכרים מוצרים בערך של XXX דולרים, וכי לאורך חייו הוא מניב הכנסות של XXX אונקיות זהב. כל זה ניתן לחיזוי - אך חסר ערך מבחינת היצרן או קובע המדיניות שכן:
א. לא ניתן לחזות איזה מוצר יהפוך פופולרי.
ב. לא ניתן לחזות את התנהגות היצרן בתגובה (האם הוא יחלוב מוצר בודד עד הסוף? ישתלט על מקורות הכנסה נוספים? יפתח מוצרים נוספים? יפתח מוצרים מצליחים נוספים?).
ג. לא ניתן לצפות מתי תרגע התלהבות הציבור מהמוצר הספציפי.

האם זה ברור יותר עתה?
 
 
 
 
נו, טוף...
4/12/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

בזמן שאני עמלתי בכתיבה, שאול כתב תשובה טובה ומשכנעת יותר. אז אני שומר את תשובתי וגם מצביע עבורו.
 
 
 
 
לעניין שלי יחימוביץ...
4/12/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

הנתונים שלה זרועים, איך לומר, אמירות "אי אמת" מעניינות. אני לא יודע אם יעמוד לי החשק או הכוח לעלות על כולן.
 
 
 
 
חיזויים ואשליות אחרות
4/12/2012
נכתב על ידי אריק

עומר - כמי שמתפרנס ממודלים מתמטיים, מופרכים יותר או פחות, לכ מיני סוגים של בעיות, אני יכול לומר לך בוודאות שהיכולת לחזות התרחשויות כלכליות מז'וריות אפסית.

שאול ואורי עמדו על חלק מהסיבות, ויש עוד שתיים מרכזיות שאני רואה:

1. כאוס. תן לי לתת לך בעיה שעל פניה אמורה להיות קלה בהרבה מחיזוי של תופעות כלכליות - חיזוי הפאה שעליה תיפול קוביה. הפיזיקה ידועה לחלוטין, הכל מתנהל על פי החוקים. לכאורה, יש פה חישוב פשוט. בפועל, הרגישות לתנאי התחלה (לדוגמה, אם הקוביה יצאה מהיד בזווית של 20 מעלות או 20.0003 מעלות, האם מהירות היציאה היא 1 מ'/ש' או 1.0000004 מ'/ש') כל כך גבוהה, שכל ניסיון למדוד אותם בפועל לרמת הדיוק הנדרשת ייכשל.

גם תופעות כלכליות נוטות להיות כאלה. לעתים ההבדל בין משבר כלכלי שיוצא משליטה לבין שפל מקומי שהממשלה מצליחה להגיב אליו יכול להיות תלוי בשינוי קטן מאוד בשערי מניות (בעידן של אלגו טריידיניג, קל להראות את זה, אבל זה נכון גם במסחר סטנדרטי). לפעמים הצלחה של מוצר יכולה להיות תלויה בקליפ מגניב שחשף איזו כוכבת שאיכשהו התאימה לדעת הקהל באותו רגע. תופעות כאוטיות לחלוטין, שיש מתמטיקה כבדה שמסבירה למה אי אפשר לחזות אותן.

2. הגורם האנושי. מי שמנסה לחזות מתמטית תופעות כלכליות, או מתעלם מהחלטות של בני אדם או מניח שיש לו ידע מושלם עליהן. בוא נגיד את זה ככה - יש לי ויכוח עם מי שחושב שכלכלה היא מדע מדויק, אבל מי שמאמין שפסיכולוגיה וסוציולוגיה מסוגלות לחזות במהימנות מוחלטת החלטות של בני אדם לא טועה, הוא הוזה.

אבל מה לעשות, החלטות של בני אדם משפיעות חזק מאוד על אירועים כלכליים. במשבר הגדול הבא, האם יישמר האמון באג"ח האמריקאיות? שאלה סוציולוגית לחלוטין, שהמשמעות שלה אדירה. למעשה, כל משבר כלכלי לוקח הנחת יסוד רווחת ("מחירי הדירות יעלו לנצח", "דוט קום זה יופי יופי") ומרסק אותה לרסיסים, וחלק גדול מהסיפור הוא איך משקיעים - אנשים - מתמודדים עם הריסוק הזה.

בעיני השילוב של שתי הסיבות האלה, יחד עם אלה שאורי ושאול מנו, מסביר למה חיזוי הוא בלתי אפשרי. כמובן שאפשר לחזות חלק מהתופעות חלק מהזמן - אבל ההקבלה, אני מקווה, ברורה.

רק הבהרה קטנטונת - אני לא מתכוון לטעון שאי אפשר לחזות שום דבר בכלכלה בכלל, גם זו הכללה מוגזמת. לדוגמה, אם המחיר של אונקיית זהב הוא 200 דולר בישראל ו-220 דולר ביפן, ואיכשהו אני לא משלם עמלות קניה ומכירה, זה בהחלט חיזוי אמין שארוויח 20 דולר על כל אונקייה שאקנה בישראל ואמכור ביפן. אבל התופעות הגדולות והמעניינות בכלכלה בדרך כלל מורכבות מדי ולא דומות לדוגמה הזו.
 
 
 
 
לאורי
4/12/2012
נכתב על ידי אריק

אם אתה לא תרים את הכפפה שזרקה יחימוביץ', מי כן?
אשמח מאוד לקרוא.
 
 
 
 
אורי, אתה מנסה ללמד אותי תהליכים סטוסטיים?
4/12/2012
נכתב על ידי עומר

בוודאי שיש דרך לעשות את זה, עושים את זה (אפשר בהחלט לשאול אם מצליחים או אם אפשר להצליח, וזה מה שאני שואל), אבל אם תחזור על טענתך עוד מאה פעם אתה לא תיראה חכם יותר. להיפך.

אתה מביא אנקדוטות כראיה לכך שיש מניעה עקרונית של עניין החיזוי (שכפי שהבהרתי הוא רחב בהרבה מלחזות התפתחות ספציפית זאת או אחרת). אבל אנקדוטות לא מוכיחות טענה על אי היתכנות עקרונית. לכל היותר היא מראה שיש מי שלא מצליחים או שמדובר בעניין קשה. אני מתעניין במה שמשתמע מדבריך כאילו יש מניעה עקרונית. יש כזו לדעתך או אין? אם יש - ממה היא נובעת?

לגבי יתר דבריך - אתה טוען שהתחזית היחידה שרלוונטית למקבל החלטות היא זו שעוסקת ב"תחזית הדטרמיניסטית". אתה רציני? אם אני אומר לך שיש סיכוי של 90% שמחר ירד גשם ואתה יודע שהתחזית הזו שלי היא מהימנה (קרי, שמתוך כל הפעמים שאני אומר לך את זה אני טועה בממוצע ב-1 מכל 10 מקרים), אין בכך כל תועלת? עדיף אם כן להטיל מטבע ולקחת מטריה בסיכוי חצי-חצי? מאין הוצאת את ההבל הזה? ברור שיש ערך לתחזית טובה על הסיכוי שמשהו יקרה.

בסוף דבריך בחלק א' אתה טוען דבר והיפוכו; אם אפשר לחזות שהוצאות העולות על הכנסות יובילו לפשיטת רגל הרי שמדובר בעניין מתמטי ובתחזית שניתנת לאישוש. בהמשך לנ"ל, ברור שיש חשיבות להתפלגות על המועד שבו יקרה מקרה מסויים ואפשר לספק המון דוגמאות לכך. לגבי ב' - לא רלוונטי לשאלתי ולמשתמע מדבריך. מדבריך משתמע שיש מניעה עקרונית לתת תחזית. תוכל להבהיר את העניין או שתמשיך לנוע במעגלים? לעניין ג' - אתה שב וחוזר על כך שיש דברים שלא ניתנים לחיזוי בעוד שטרם הבהרת מדוע. יש סיכוי לקבל תשובה (או אפילו תחזית על הסיכוי הזה)?
 
 
 
 
אריק-
4/12/2012
נכתב על ידי עומר

אני לא יודע מאיזה מודלים מתמטיים אתה מתפרנס. אבל א. אין ראיות לכך שמערכות כלכליות הן כאוטיות. למעשה, יש ראיות די ברורות לכך שהן לא (יש מלאנתלפים פיזיקאים שעוסקים בכך...), אז אני לא מבין למה הדוגמא שהבאת רלוונטית (מה גם שרגישות לתנאי התחלה אינה כאוס. מי ש"מתפרנס ממודלים מתמטיים" צריך לדעת מהי ההגדרה של כאוס. בנוסף, הדוגמה שנתת נופלת בדיוק לתוך מה שאני מדבר עליו לגבי חיזוי התפלגויות. הנה דוגמה מהתקופה האחרונה לגבי הסיפור הזה בדיוק (ושוב - מי שמתפרנס מעניינים שכאלה כדאי שיעקוב אחרי התפתחויות בתחום):
http://chaos.aip.org/resource/1/chaoeh/v22/i3/p033150_s1?isAuthorized=no

ב. אתה לא מביא שום ראיה לדבריך וזה בדיוק העניין שעליו אני תוהה. אורי טוען שיש מניעה **עקרונית**. אתה גם טוען כך? נא הסבר מדוע. טענה לגבי מידת ההבנה שיש למישהו בכל מיני עניינים אינה מסבירה מניעה עקרונית.
 
 
 
 
שאול-
4/12/2012
נכתב על ידי עומר

אתה רק דוחק את הדיון למקום מעט שונה, אבל לא עונה על הסוגיה המרכזית. אני מכיר את הטיעון של מיזס. מכיר וחושב שמיזס לא עשה שם הרבה יותר מניפנוף ידיים. מיזס לא הראה שאי אפשר לחשב את מחיר השוק כעקרון (זה אולי יהיה קשה מאוד, אבל הוא לא הראה מה המניעה העקרונית לכך). אולי אתה תוכל להסביר לי - מה מונע, עקרונית, ממי שיש לו די מידע וכוח חישוב לחשב את מחירי השוק של כל הסחורות? זו השאלה הנשאלת, וכיוון שנראה שכולם כאן חושבים שיש מניעה עקרונית אני רוצה להבין מהי. נו?
 
 
 
 
רק כדי למקד את הבעיה שלי עם מיזס
4/12/2012
נכתב על ידי עומר

אם מקבלים את נקודות המוצא של מיזס יוצא שהשוק הוא מכונה (במובן של מדעי המחשב) שמקבלת כקלט את העדפות הצרכנים בכל רגע נתון, את הטובין שיש בידיהם וכו' וכפלט נותנת את מחיר השוק. מה המניעה העקרונית שמכונת טיורינג, למשל, תעשה זאת?
 
 
 
 
למיטב הבנתי - אין מניעה כזו
4/12/2012
נכתב על ידי שאול

הייתה על זה קצת ספרות פעם. אני לא מאד מתמצא.
יש טענה חזקה שלאנשים אין אינטרס לדווח אמת, ומהטענה הזו התפתחה הספרות של תכנון מנגנון שיגרום לאנשים לדווח אמת, ולפחות פרס נובל אחד הלך על זה. שככה יהיה לי טוב - יש על זה ערך בויקי. אחד הראשונים בתחום:
http://tinyurl.com/aywynwq

אבל ברמה התיאורטית לגמרי, אני לא רואה מניעה. יש איזה כוכב חדש שמנסה להחיות את הרעיון. ראה התשובה של גלן וייל כאן:
http://tinyurl.com/d775oz7

כמובן, כל זה לא מאד רלוונטי לשר השע"ח התורן. אבל אם בדיון תיאורטי עסקינן, זה המעט שאני יודע.
 
 
 
 
וכן - שוק הוא מכונה במובן שציינת
4/12/2012
נכתב על ידי שאול

הרעיון הזה הוא אחת מאבני היסוד של משפטי הרווחה. מנגנון המחירים הוא מכונה שמקבלת מצד אחד את כל העדפות הפרטים, וכל הפרטים הלרוונטיים לגבי טכנולוגית הייצור, ופולטת, ובכן, מחירים, ואת הכמויות (מי מייצר כמה ואיך, מי צורך כמה וממה) שהולכות עם המחירים האלה.

וכאמור, זה סוג החשיבה שהוביל אנשים לחשוב על האם אפשר לגרום לאנשים לדווח את ההעדפות שלהם.
 
 
 
 
לעומר
4/12/2012
נכתב על ידי אביתר

הבעיה כמו שתיארת עושה ריח חזק של בעיה שהיא
NP
קשה.
אתה מתמצא בנושא או להסביר מה זה?
 
 
 
 
שאול-
5/12/2012
נכתב על ידי עומר

משפט הרווחה בניסוחו הקלאסי ממש אינו מתייחס לשוק כאל מכונת טיורינג. בדרך כלל אף אחד לא מתייחס לכך שלמשל, יחסי ההעדפה צריכים להיות חשיבים וכו'. למעשה, ברגע שלוקחים בחשבון את כל עניין החשיבות יש בעיה עם המון תוצאות בכלכלה קלאסית ולו רק משום שמשפטי שבת ממש לא עובדים טוב באנליזה חשיבה (כלומר - אנליזה מעל לשדה הממשיים החשיבים).

לגבי תכנון מנגנונים - אני מכיר את העניין. התחום הזה ממש לא חף מבעיות, אבל בפעם אחרת אולי.
 
 
 
 
אביתר, אני מכיר את הקלאסיפיקציה הזו
5/12/2012
נכתב על ידי עומר

למחלקות ואני מכוון לכך (רק שאני מנסה להבין למה אורי מכוון, וכרגע איני מצליח); למשל, דרך אחת (מני רבות) להציל את הטיעון של מיזס הוא להראות שאין אלגוריתם שמקבל כקלט את הפרימיטיבים של השוק (בהנחה שהם חשיבים) ונותן את מחיר השוק. במצב שכזה ממש לא ברור כיצד בכלל אפשר לחשוב על חישוב מחיר, כיוון שנראה שהפתרון הנכון צריך איכשהו "לצוץ" משום מקום. במקרה שכזה פניה לאורקל יכולה לסייע...
 
 
 
 
חישוב איננו אפשרי במה שאינו ניתן למדידה
5/12/2012
נכתב על ידי גונזו

עומר כתב:

"אם מקבלים את נקודות המוצא של מיזס יוצא שהשוק הוא מכונה (במובן של מדעי המחשב) שמקבלת כקלט את העדפות הצרכנים בכל רגע נתון, את הטובין שיש בידיהם וכו' וכפלט נותנת את מחיר השוק. מה המניעה העקרונית שמכונת טיורינג, למשל, תעשה זאת?"

באיזה מובן נוכל לתרגם את המונח "העדפות הצרכנים" למשהו שיכול להוות קלט לאיזשהו תהליך חישוב?
 
 
 
 
גונזו-
5/12/2012
נכתב על ידי עומר

זו בוודאי בעיה. אבל זו לא הסיבה שמיזס טוען שכלכלות מתוכננות אינן אפשריות. הטענה נוגעת לא לדרך איסוף המידע אלא למנגנון השוק עצמו. אורי הזכיר את מיזס ואני השבתי. כעת, אני מעוניין להבין מה מונע באופן *עקרוני* כלכלה מתוכננת. אם אתה טוען שיש בעיה עם הקלט - אנא הסבר.
 
 
 
 
אורי ושאול כמובן,
5/12/2012
נכתב על ידי עומר

הם אלו שהזכירו את מיזס. אני כאמור רק התייחסתי לדבריהם.
 
 
 
 
אני חולק עליך בעניין מיזס
5/12/2012
נכתב על ידי גונזו

במידה רבה, חוסר היכולת לכמת את העדפות הצרכנים הוא בדיוק הסיבה בגללה דוחה מיזס את רעיון התכנון המרכזי הסוציאליסטי (קרי - קומוניזם במינוח המקובל היום).
מיזס, כזכור, טען כנגד ההיתכנות של סוציאליזם (קרי קומוניזם במינוח המקובל היום) כבלתי אפשרי משום שללא מחירים, לא ניתן לבצע חישוב כלכלי. הרעיון הסוציאליסטי נגדו יוצא מיזס הוא שניתן באופן כלשהו "לשקלל" את הצרכים והרצונות של האנשים כדי להבין כיצד לחלק את המשאבים. אבל, טוען מיזס, מרגע שוויתרנו על המחירים, אנחנו מוותרים על הדבר היחידי אותו ניתן בכלל לחשב.

כך או כך, ברור שכל טענה על יכולת לחשב צריכה להתחיל בהסבר כיצד בדיוק מייצרים את הקלט לחישוב וכאן, כאמור נעוצה הבעיה. אתה מדבר על "דרך איסוף המידע", שאול הזכיר מחשבות על הדרך לגרום לאנשים לדווח בכנות על כוונותיהם אבל כל אלו לא מסבירים מה בדיוק אתה מודד. מהו אותו קלט הקרוי "העדפות הצרכן"?
 
 
 
 
לא מבין לאן אתה הולך
5/12/2012
נכתב על ידי שאול

התחלת עם הטענה שמתמטיקאים חוזים תוצאות בשוק. כלומר שבעולם האמיתי, אנשים אמיתיים עם המידע שבידיהם יכולים לחזות תוצאות בשוק. ומשם, אולי מתוך רצון לפסול כל דבר שמישהו חוץ ממך אומר, התגלגלנו ל"האם, ברמה תיאורטית (כמו שאורי אמר - תיאורטית כמו ב"תיאורטית אפשר לגדל חצילים על נפטון" תיאורטית), יש אפשרות לכלכלה מתוכננת?". נראה לי מובן מאליו שהטיעון של מיזס ושות' (אצל האייק זה נאמר במפורש) התמקד בשאלה המציאותית של אפשרות חישוב כזו, ולא בבעיה כפי שינסח אותה איש מדעי המחשב. אתה מוזמן לקרוא לזה נפנופי ידיים. אני בטוח שהם סבבה עם זה ושיהיו להם מילים נדיבות לא פחות לתאר את הערך האיטלקטואלי של השאלה שאתה מעלה.

אתה לא אוהב את הספרות של מנגנונים לגילוי אמת (אל תבלבל אם תכנון מנגנונים באופן כללי, שקיבל עכשיו פרסום עם הפרס של אל רות'.), ואתה עוד מתמצא בספרות הזאת? סבבה. אז הנה סיבה לכך שתכנון מרכזי לא אפשרי - כי אי אפשר ליצור מנגנון שיגרום לאנשים לדווח אמת. למה אתה אומר את זה בעיקום אף של אי הסכמה? או שזה רק היה לספר לנו מה דעתך על הספרות הזו, שאתה מתמצא בה כמובן, ללא קשר לדיון?

משפט הרווחה הוא לא משפט שעוסק בחשיבות. נו, די. ברור. במשפטים האלה העדפות הפרטים הן קמורות וחלקות, והטכנולוגיות גם. הם עוצרים הרבה הרבה לפני דיון בחשיבות, כי תחת ההנחות במשפטים האלו החישוב לא רק אפשרי, הוא קל. מה שבאתי להגיד, וזה היה מתוך הסכמה - זה שהטיעון במפשטים האלה מבוסס על הרעיון של שוק שמקבל פלט, עושה חישוב (משווה יחס התועלות השוליות כל זוג סחורות בין כל זוג פרטים) ופולט מחירים וכמויות. אין לי מושג מה ניסית להוסיף לדיון בתשובה שלך.

האם אפשר, תיאורטית (שוב - תיאורטית נפטון), למדוד העדפות? אני חושב שכן. אם להשתמש בהגדרה המקובלת של העדפות, שעבור כל שני סלי צריכה הצרכן הוא אחד ורק אחד משלושת הבאים: 1. מעדיף את א על ב 2. מעדיף את ב על א. 3. אדיש בין ב ל א. אפשר כמובן לטעון שההעדפות של אנשים הן לא כאלה. אולי. סביר להניח שאנשים למשל לא תמיד יודעים לדרג דברים שהם לא ניסו.
ברקיע האולטרא תיאורטי שאנחנו צפים בו עכשיו, אם יש מספר סופי של סלי צריכה (וזה מספר סופי, לפחות אם אתה מוכן למדוד דברים ביחידות בדידות. מצד שני - אין לי מושג איך לשפוט מה ויתור סביר ומה לא בעולם האולטרא תיאורטי), ומספר סופי של צרכנים (כנ"ל), אז אני לא רואה מניעה למפות את כלל ההעדפות של כלל הפרטים. כנ"ל טכנולוגיה (ושוב כאן האפשרות לגרום לפרטים לחשוף מהי "באמת" היכולת הטכנולוגית היא לא ברורה. לא ברור שהפרטים עצמים יודעים אותה).
תלוי איך אתה בדיוק מגדיר את תוצאת השוק, אבל נניח שאפשר להגדיר אותה, אז אני די בטוח שמחשב מספיק סבלני יכול למצוא אותה.
 
 
 
 
לעומר - במחשבה שניה, נראה לי שלא ייתכן אלגוריתם כזה.
5/12/2012
נכתב על ידי אביתר

נראה כאילו הבעיה הזאת לא כריעה.
האלגוריתם צריך להסיק דברים על התנהגות של אלגוריתמים אחרים, אז סביר להניח שאפשר להוכיח את זה בעזרת משפט רייס :
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98_%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%A1
 
 
 
 
אני רוצה להבהיר את זה קצת יותר
5/12/2012
נכתב על ידי אביתר

נניח שני כותב תוכנת מחשב, מכניס לה את נתוני השוק כמו שאני מבין אותם, והתוכנית מוציאה כפלט אם לקנות מניה כלשהי או למכור אותה.
עכשיו אני יושב בבית, מכניס נתונים וסוחר לפי מה שהתוכנית מחשב אומרת לי.
כל אלגוריתם שצופה במדוייק את מחיר המניה צריך (גם) להתבונן לתוך התוכנית שכתבתי ביחד עם הקלט שהכנסתי לה ולהחליט מה יהיה הפלט.
לפי משפט רייס, לא ייתכן אלגוריתם כזה.
 
 
 
 
תשובה ג' לעומר
5/12/2012
נכתב על ידי אורי רדלר


עומר, כתבת:

אורי, אתה מנסה ללמד אותי תהליכים סטוסטיים?

חלילה וחס! איך אלמד דבר שאיני מכיר?

והמשכת וכתבת:

אתה טוען שהתחזית היחידה שרלוונטית למקבל החלטות היא זו שעוסקת ב"תחזית הדטרמיניסטית". אתה רציני? אם אני אומר לך שיש סיכוי של 90% שמחר ירד גשם ואתה יודע שהתחזית הזו שלי היא מהימנה (קרי, שמתוך כל הפעמים שאני אומר לך את זה אני טועה בממוצע ב-1 מכל 10 מקרים), אין בכך כל תועלת? עדיף אם כן להטיל מטבע ולקחת מטריה בסיכוי חצי-חצי? מאין הוצאת את ההבל הזה? ברור שיש ערך לתחזית טובה על הסיכוי שמשהו יקרה.



דווקא לא. ואנסה שוב להבהיר.

במקרה שלפנינו, השאלה שעליה מתיימרים אנשי האו"ם ופלסבק לענות היא כפולה: א) מתי יתרחש אירוע לא הסתברותי (דטרמיניסטי, בניסוחי. כלומר, לא מה הסיכוי שירד מחר גשם אלא מה הסיכוי שיפגע בי ברק אם אצא מחר לטייל בגשם). ב) כמה צריכה לעלות מטרייה.

על השאלה הראשונה, טענתי, אין להם אפשרות לענות שכן יש כאן דרישה לחישוב מה שאינו ניתן לחישוב, שכן הוא תובע שתוכל למדל סוגיה סובייקטיבית לחלוטין (הערכה סובייקטיבית לחלוטין).

בשאלה השנייה עסקו אחרים כאן. כמה צריכה לעלות מטריה (או מה צריך להיות שער הדולר) היא שאלה שתובעת כמה סוגים של מידע: מה עונת השנה? האם ירד גשם אתמול? מה הסיכוי שירד גשם מחר? האם לפני שבוע ירד גשם כבד וכולם קנו מטריות? האם במעיל שלי יש חור? כמה עלתה מטריה לפני שבוע?

על כל השאלות האלו אתה יכול, לפי האייק, לתת תשובה תיאורטית (תאורטית-נפטונית, כניסוחו של שאול). על השאלה האחרונה אינך יכול לענות כלל אם התשובה היא שמטריה עלתה לפני שבוע כפי שקבענו שהיא תעלה לפני שבוע (הצעת האו"ם). אינך יכול לפתור את השאלה הזו אלא אם כן יש לך נתון חיצוני, וכפי שציינתי מערכת חיזוי שבנויה על היעדר נתונים חיצוניים אינה יכולה לדעת זאת.
 
 
 
 
הנקודה שאביתר מעלה מדגישה את האבסורד שברעיון התחזית
5/12/2012
נכתב על ידי גונזו

כל חישוב צריך לכלול את עצמו (או למעשה, את השפעת התוצאה שלו על אנשים) בחישוב.
בעניין מדידת העדפות (התיאורטית) כפי ששאול מתאר. הצרה עם זאת היא שיש הבדל בין מה שאנשים אומרים/חושבים/מתכוונים לעשות ומה שהם עושים בפועל, גם אם הם פועלים בתום לב מוחלט (וכפי שגרגורי האוס אומר: "כולם משקרים"). רובינו היינו רוצים לחשוב שכל מעשינו הם תולדה של הכוונות שלנו אבל לא צריך להיות מאוד זקן ומנוסה כדי לדעת שלא תמיד הדברים הם כך. לפעמים רוצים ומתכוונים לעשות א' ובכל זאת, כאילו על ידי יד נעלמה, עושים ב'.

אולי זה רק אני אבל נדמה לי שלא תמיד אנחנו מבינים את עצמנו, ואם כך. באיזה מידה אנחנו יכולים להבין ולחזות את מעשי האחרים? (בני זוג, הורים, אחים). וכמה מעט אנחנו יכולים להגיד על זרים מוחלטים?
 
 
 
 
מדידת ההעדפות זה קל
5/12/2012
נכתב על ידי בתרן

לא צריך למלא סקר או שום דבר בסגנון. אתה יכול ליצור מעין שוק מזויף שבו תיתן לאנשים נקודות וירטואליות, והם יביעו את העדפותיהם באמצעות חלוקתן למוצרים ושירותים. כלומר בדיוק כמו שהצרכנים מגלים את העדפותיהם באמצעות כסף בשוק חופשי, כך הן יגלו אותן ע"י חלוקת אותן נקודות בכלכלה המתוכננת. לאחר מכן המחשב יאסוף את כל חלוקות הנקודות מכל האנשים, יעשה ממבו ג'מבו ויוציא חלוקה "הוגנת" לפי האלגוריתם שלפיו הוא תוכנת.
 
 
 
 
אביתר,
5/12/2012
נכתב על ידי עומר

זה לא העניין. הסיפור קרוב יותר במהותו לבעיה העשירית של הילברט.
 
 
 
 
גונזו,
5/12/2012
נכתב על ידי עומר

בחלק ההוא של דבריו מיזס בעיקר מנפנף בידיים. זה בסדר ומובן, כי לא היו לו הכלים לדבר על העניין הזה בצורה סבירה. אבל יש פער בין מה שהוא מנסה לומר לבין מה שהוא אומר למעשה. ועדיין צריך לזקוף לזכותו את העובדה שהוא היה הראשון שדיבר על שוק במונחי חישוב, ושהרעיון שללא מחירים אי אפשר לקיים שוק הוא לא פחות ממבריק.
 
 
 
 
תגובתי השקולה היטב
6/12/2012
נכתב על ידי גונזו

לבתרן
לא ברור לי אם אתה רציני או לא. יש הרבה מאוד פגמים ברעיון אבל נסתפק בכך שהסימולציה עצמה מתרחשת בזמן אחר מהזמן ה"אמיתי" בו מבצעים את הבחירות, וההעדפות האנשים משתנות כל הזמן.
עומר
לא ברור לי על איזה חלק בדבריו של מיזס אתה מדבר אבל התיחסותך לשוק במונחים של חישוב היא בדיוק הטעות שנגדה יצא מיזס. המחירים הם לא תוצאה של חישוב אלא הקלט האפשרי (והיחידי שאפשרי) לחישוב במונחים של כסף אותו עושים כדי לדעת אם כדאי או לא כדאי ובאיזה מידה כדאי לפעול באופנים כאלו ואחרים. כשמיזס מדבר על חישוב כלכלי הוא מדבר על חשבונאות של רווח והפסד, לא על המנגנון לקביעת מחירים.
 
 
 
 
גונזו, מה שאתה מדבר עליו הוא בדיוק הבעיה עם הטיעון של מיזס
6/12/2012
נכתב על ידי עומר

מיזס לא מסביר כיצד המחירים עצם "חושבו" מלכתחילה, ולפיכך הוא לא מראה שכלכלה סוציאליסטית לא תיתכן. הוא מראה שכלכלה כזו לא תיתכן **כל עוד היא לא יכולה לחשב מחירי שוק**. אם אפשר להראות שאכן יש בעיה גם עם העניין הזה, אז הטיעון יושלם.
 
 
 
 
גונזו, עוד עניין,
6/12/2012
נכתב על ידי עומר

ההתנגדות שאתה מציע, הקשורה ביכולת לברר את הקלט וכו', היא לא מבית מדרשו של מיזס אלא דווקא מבית מדרשו של האייק. נראה לי שאורי דבק דווקא בגישה המיזסית ולכן אני מעוניין להבין מה הוא טוען.
 
 
 
 
אורי,
6/12/2012
נכתב על ידי עומר

אם אני מבין נכון את דבריך, אתה טוען ש-1. הבעיה אינה עם חיזוי הסתברותי אלא דטרמינסטי, 2. הגישה שלך לעניין אינה זו של מיזס אלא זו של האייק. האם הבנתי אותך נכון?
 
 
 
 
עומר
6/12/2012
נכתב על ידי גונזו

כתבת: "מיזס לא מסביר כיצד המחירים עצם "חושבו" מלכתחילה"

ומי אמר שהם חושבו בכלל? זאת בדיוק הנקודה שאתה מפספס.
 
 
 
 
עומר, אתה מפספס פה משהו גדול מאוד
6/12/2012
נכתב על ידי יוסי

ה'מכונה' שמחשבת את המחירים מורכבת מ-8 מיליארד מחשבי על מורכבים וחזקים יותר מכל מחשב מוכר לנו כיום.
עד היום לא הצלחנו אפילו להבין בצורה משביעת רצון אדם-בודד,
אפילו לבנות מערכת שתחשב את מהלכיו באופן אישי.
מגוחך לטעון שנוכל לבנות מערכת שתנבא אינטראקציה בין 8 מיליארד מחשבים על כאלה.
בניגוד לאטום שלגביו אפשר לתת תחזיות מדוייקות מאוד (הסתברותיות כמובן), לבן-אדם בודד אין שום דבר שמתקרב לזה.
במונחי מורכבות, מדובר במורכבות גדולה יותר במיליוני סדרי גודל.
 
 
 
 
אני נע בין קצוות בנוגע לשרשור הזה
6/12/2012
נכתב על ידי שאול

לרגעים הוא נראה לי "מה זה החרטא הזה?" לרגעים כמו שאלה מעניינת. אז רק לוודא שאני מבין מה השאלה - האם

1. נניח שקיים קלט שמסכם את העדפות הפרטים ואת כל טכנולוגית הייצור. ונניח שאפשר לקודד אותו. ונניח עוד שיש פתרון מוגדר היטב שנקרא לו פתרון השוק, שהוא פתרון שיש לו תכונות מסוימות. כלומר, כשאנחנו רואים פתרון, אנחנו יכולים לומר האם הוא פתרון שוק. ואחרי כל ההנחות האלו, השאלה היא האם מבחינת המורכבות (סיבוכיות? חשיבות? לא מכיר את הז'רגון) אפשר בכלל למצוא את הפתרון הזה?

או ש

2. אנחנו עוד מדברים על האם אפשר ליצור את הקלט הזה? האם אנשים בכלל יודעים מה ההעדפות שלהם? האם אנשים ידווחו אמת? האם טכנולוגיה יכולה להיות מקודדת בצורת מיפוי חד חד ערכי מתשומות לתפוקות, או שלעולם לא נוכל לקחת בחשבון את זה ששלשום הבוס רב עם אשתו, וכו'.

התשובה ל2 נראית לי מובנת מאליה, ונדמה לי שבכל מה שנוגע להגות בנושא שוק מול כלכלה מתוכננת, די בכך.

אני לא יודע מה התשובה ל 1. לא מספיק מתמצא. אבל אם הייתי צריך לנחש, הייתי מנחש שזה פתיר. בכל מקרה, זה אפילו לא תיאורטי נפטון. זה תיאורטי אנדרומדה. אולי מעניין. לא כוס התה שלי בדיוק, אבל נראה לי שכן, הייתי רוצה לדעת מה התשובה.