הסיפור האמיתי של משה סילמן
 
Facebook עמוד הספר (שלי! החדש!) בפייסבוק
very small קנייה מקוונת (בהנחה קורצת)


המקרה המזעזע של משה סילמן, שהצית את עצמו בהפגנת המחאה (14.7.12), מעלה בזיכרון מקרים קודמים של הצתה עצמית—מיאן פאלאך בצ'כיה, בעקבות הפלישה הסובייטית, ועד מוחמד בואזיזי, הירקן התוניסאי שהצית את המהפכות בעולם הערבי—מה שהופך את סילמן חומר ראוי ביותר להפוך "סמל." בפרפראזה על המימרה המפורסמת של ירוסלב האשק ניתן לומר: עד עכשיו סילמן לא הגיע לשום מקום אבל עכשיו, כשהשמאל החליט להפוך אותו לסמל, חכו ותראו לאן הוא יגיע.

את תהליך הסימול החלו כבר בליל אמש. ח"כ דב חנין כתב בעמוד פייסבוק שלו:

כמה עמוק הוא היאוש של אדם שמצית את עצמו בגלל מצוקה כלכלית. בכל שבוע אני פוגש אנשים מיואשים שדלתות העולם נסגרו בפניהם: לא בית, לא עבודה, לא ביטוח לאומי. זו חברה שמפקירה מאחור יותר מדי אנשים.


ואחר כך הוא מטעים:

מי שלא היה מוכן להקשיב למחאה החברתית העצומה והשקטה של הקייץ הישראלי... מי שגם השנה המשיך את המתקפה על השירותים החברתיים כ״איש השמן״... מי שיטען עכשיו שגם משה סילמן, שניסה להקים עסק ונותר שבור ללא תקווה הוא רק מקרה של ״נסיבות אישיות״, חייב סוף-סוף ללכת הביתה. נתניהו, מגיעה לנו הנהגה אחרת. מגיעה לנו מדיניות אחרת.


ואילו בהפגנה קטנה שנערכה בעקבות ההצתה (15.7.12) קבע אחד המפגינים:

הוא הצית עצמו לדעת כסימן קריאה חברתי ופוליטי. כנגד דעיכת המחאה החברתית. הוא מחייב אותנו לחשבון נפש.


ואחר הוסיף, בנוסח שנשמע כאילו הוקלד מן הכתב:

לנו, חבריו של סילמן בחזית החיפאית, שהכירו את עמדותיו, ברור כי הוא הצית עצמו לדעת לא כמעשה ייאוש אישי. סילמן סימן בחייו את הקו השברירי המפריד בין תחושת הביטחון המזויפת של מעמד הביניים וחוסר המוצא והייאוש הקיומי של המעמדות הנמוכים. סילמן סירב להתבשם משינוי התודעה שחוללה לכאורה המחאה וקרא לרדיקליזציה פוליטית שלה.


ודפני ליף הבלתי נמנעת הכריזה:

מדובר במעשה קיצוני של אדם שנשבר אל מול אכזריות המערכת... חוסר הביטחון הכלכלי מחד והקריסה של שירותי הרווחה מאידך מביאים אנשים לחרדה מפני המחר, מפני ההידרדרות לרחוב, לעוני ולרעב. זוהי אחריותה של ממשלת ישראל שאיננה דואגת לאזרחיה.... יש עוד רבים שקורסים תחת העול ועלולים גם הם להגיע למצב של ייאוש קיצוני. בושה לממשלת ישראל.


בדברים ניתן להבחין בניסיון 'למסגר' את מעשהו של סילמן, כך שלא ניתן יהיה לטעון כי מעשהו אינו חלק מעולם המחאה. אל תטענו כי מדובר ב"נסיבות אישיות" שכן גם אם מדובר בנסיבות אישיות, לא מדובר בנסיבות אישיות אלא בנסיבות מחאתיות: סילמן בסך הכל "סימן בחייו" את המחאה ומעשהו היה מימוש של "רדיקליזציה פוליטית שלה."

אלא שלא מיני ולא מקצתי.

בדפים שפיזר כאשר הצית את עצמו טען סילמן כנגד שורה של רשויות: בית המשפט המחוזי בתל־אביב, ועדות של משרד השיכון, מדינת ישראל, ביטוח לאומי בתל אביב, וביטוח לאומי בחיפה. כל אחד מהם, טען, גרם לו עוולות.

לא אתיימר כאן להגיש סקירה מלאה של חייו של סילמן, אך כמה פכים קטנים יכולים להציב את הדברים בהקשרם הנכון: סילמן לא היה קרבן של השיטה או של קיפוח שלטוני, ולמעשיו לא היה קשר למחאה—הוא היה קרבן של התנהגותו ואופיו, לא יותר. יתר על־כן, סיפור התנגשויותיו הסדרתיות עם כל מי שפגש בו נמשך שנים רבות (ראו דיווחה של וולווט אנדרגראונד על התנהגותו כשוכר דירה בשנות השמונים) ואין לו שום קשר למחאה.

כמה פכים קטנים להלן.

המשאית המעוקלת
סילמן הטיח האשמה חריפה בביטוח הלאומי בתל־אביב, "שעיקלו לי שלא כחוק ציוד לעבודה משאית." סילמן הגיש תלונה בנושא למבקר המדינה, ותוצאות הבירור שזה ערך מוצגות כאן (מומלץ להקליק על התמונה כדי לראות את מכתבו של המבקר בגודל מלא, הקרדיט על החשיפה המקורית: הלמו, כאן):

Mevaker Moshe Silman

המבקר מגולל סיפור חוב שחב סילמן למוסד לביטוח לאומי. הדרישה לתשלום הוצגה ב-20.2002, על־סך 15,011 שקל. סילמן לא שילם את החוב וכאשר קיבל הודעה על כוונה לעקל אחת ממשאיותיו, כחלוף חמישה חודשים מההודעה המקורית, פנה אל מחלקת הגביה של הביטוח הלאומי וטען כי הוא עומד להגיש דו"ח למס ההכנסה, שלפיו היו לו בשנה הקודמת הפסדים, ולכן יש לקזז את החיוב בזיכוי שיגיע לו מהביטוח הלאומי. סילמן שב וביקש דחיות להגשת הדו"ח ואז, ב-29.8, החלו עיצומים במס ההכנסה, שהגיעו לשיאם בסגירת שערי המוסד בתחילת ספטמבר 2002 בפני הקהל. סילמן גרס כי הדו"ח שלו היה מוכן באותו מועד, אך לא ניתן היה להגישו, אך לא סיפק לסניף בנק לאומי עותק של הדו"ח.

הדברים הגיעו עד כדי עיקול: ב-8.10.2002, כשמונה חודשים אחרי התביעה הראשונית לחוב, עוקלה אחת המשאיות ונגררה למחסן ממן. למחרת היום (9.10) נזעק סילמן עם רואה החשבון שלו לסניף בנק לאומי והציג את הדו"ח שעדיין לא הוגש. בסניף הסכימו לקבל את הדו"ח, אף שלא הוגש ולא זכה לאישור, וסילמן שילם 5,000 שקל על חשבון החוב. הוסבר לו באותו מעמד כי כדי לשחרר את הרכב יהא עליו לשלם במזומן, באמצעות שובר לתשלום, את דמי גרירת הרכב. סילמן גרס כי אין לו כסף לשלם את דמי גרירת הרכב (1,200 שקל) והכריז "מצידי שהרכב יישאר בממן."

סילמן טען כי ביקש לשחרר את הרכב, אך שביתה במוסד לביטוח לאומי מנעה זאת ממנו—אך המבקר דוחה טענה זו ואומר כי נדרש רק לשלם את השובר בבנק ולגשת לממן. כך, חודש מאוחר יותר (7.11) התקשרו אנשי הסניף לסילמן, הזכירו לו את חובו, ואיימו כי תעוקל גם משאיתו השנייה. בינתיים, ביקשה ממן לבצע מכירה של המשאית שלא שוחררה, אך סילמן ביקש לעכב את המכירה.

ב-19.11.02 התקבל סוף-סוף דוחו של סילמן למס ההכנסה, והמוסד לביטוח לאומי העניק לו זיכוי על יתרת החוב וביטל את כל העיקולים על כלי רכבו. בעקבות פנייתו של רואה החשבון, הודיעה מנהלת מחלקת הגבייה כי הדבר היחיד המונע את שחרור המשאית הוא תשלום הוצאות הגרירה.

סילמן לא שחרר את המשאית וב-13.7.2003 (17 חודשים אחרי תחילת הפרשה) הודיעה לו מחלקת הגבייה כי אם לא ישחרר את המשאית עד תחילת אוגוסט אותה שנה, היא תימכר לכיסוי הוצאות אחסנה והובלה. סילמן לא הגיב והמשאית נמכה במכירה פומבית בסכום של 30,000 שקל.

מן הסכום נוכו עמלות מכירה, הוצאות אחסון ודמי עיקול, והיתרה (24,268 שקל) הועברה לחשבונו של סילמן במוסד לביטוח לאומי. משהתברר כי המשאית הייתה משועבדת בשיעבוד קודם לבנק המזרחי המאוחד, הועברה היתרה הזו לבנק המזרחי.

המבקר מציין כי המוסד לביטוח לאומי כשל בכך שלא שלח לסילמן הודעה לאחר מכירת המשאית, אך קובע "לא מצאנו מקום להסתייג מטיפול המוסד בעניין מכירת המשאית... לא ברור מדוע לאחר שידעת כבר מחודש אוקטובר 2002 על כך שאתה נדרש לשלם את הוצאות הגרירה, לא נהגת כך ולא שחררת את המשאית."

נציב תלונות הציבור, עו"ד עידו דון־יחיא, סיים בכך את הטיפול בתלונה. קביעתו הברורה הייתה כי לא נמצא דופי בפעולת הביטוח הלאומי.

מאוחר יותר, בכתב תביעה שהגיש נגד הביטוח הלאומי ביקש סילמן פיצוי של 4.49 מיליון שקל בגלל נזקים שראשיתם במשאית המעוקלת. רשם בית המשפט, חגי ברנר, גרס כי "סכום התביעה מופרך על פניו, וכמוהו הניסיון לקשור קשר סיבתי בין מחדליו של [הביטוח הלאומי] לבין הנזק שנגרם ל[סילמן ואמו]... הוא ניהל עסק שכלל ארבע משאיות. משאית אחת בלבד נלקחה ממנו באופן זמני. אין זה מתקבל על הדעת כי בנסיבות אלה יקרסו כליל עסקיו של המבקש, זולת אם הקריסה כלל אינה קשורה למעשים המיוחסים למוסד." הרשם דחה את הבקשה של סילמן לפטור מאגרה וגם הביע את מורת רוחו מהניסיון של סילמן לקשור בין המוסד לביטוח לאומי לנזקים, כביכול, שנשא סילמן.

המצב הנפשי
הרשם חגי ברנר מצטט מנספח ב' לתגובת המוסד, העוסקת בבדיקה פסיכיאטרית שנערכה לסילמן. הפסיכיאטר תיאר את סילמן (בשנת 2005) כמי שמתקשה במציאת מקום עבודה יציב וכאשר סוף־סוף צלחה דרכו החלה אצלו נפילה "שנבעה מהעדר יכולת ניהול, אי הבנה פיננסית, והפרעות התנהגות שלא אפשרו לו לנהל עסק, לעמוד בהתחייבויותיו, ולתקשר עם לקוחות, חייבים ונושים." סילמן "חדל לתפקד, נכנס לחובות" מה שהוביל אותו גם לניסיון התאבדות.


הדירה ביפו
במכתבו קבל סילמן ארוכות על בעיות הדיור שלו ("אני לא אהיה חסר בית")—אך גם כאן, מסתבר, נובעת מצוקתו מפעולתו הנמהרת ומהתנהגותו המפוקפקת—לא מפגיעה בזכויותיו או קיפוח. כפי שעולה ממסמכי בית המשפט (עמ' ראשון, שני, שלישי, רביעי, חמישי, שישי, שביעי—הקרדיט, שוב, להלמו כאן) סילמן רוקן את חסכונות הוריו ("לאמי ואבי היו חסכונות בסדר גודל של 400,000 ש"ח ואני חיסלתי אותם") ואחר־כך, ביקש לקנות דירה ביפו, אך אף שהיו לו הכנסות, כדבריו, של 400-500 אלף שקל "נטו" יכול היה לתת דמי קדימה לרכישת הדירה בסכום של 120 אלף שקל בלבד. כדי לגשר על הפער, החתים את אמו—ככל הנראה בלי שהבינה את מהות העניין (אמו אינה יודעת קרוא וכתוב בעברית)—על הלוואה נוספת בסך 145 אלף שקל, להשלמת דמי הקדימה הנדרשים. משהבין כי הדבר עלול לסכן את הדירה שבבעלות אמו, כך לפי הרשם חגי ברנר, ביצע "הברחת רכוש": הוא הורה לאמו למסור את הדירה שברשותה ללא תמורה לבנותיה, כדי למנוע מימוש של הערבות באמצעות עיקול דירתה.

האשמים, לגבי דידו של סילמן, היו הבנק ("הבנק רימה אותי") והמצב ("האינתיפדה השנייה"). הבנק, אחרי תהליך ממושך, עיקל את הדירה ומכר אותה, כך שנותר פער של כ-120 אלף שקל בין גובה החוב לערך הדירה. סילמן נותר חייב כ-130 אלף שקל, ועם ריבית, 197 אלף שקל. היועץ המשפטי, שדן בנושא, חיווה דעתו כי יש לראות בתשלום 200 שקל מדי חודש על־ידי סילמן החזר הלוואה למשכנתא עבור הבנק. מכל מקום, אם הבנתי אינה מטעה אותי, בנק המזרחי עיקל את דירת האם בגלל חוב אחר של סילמן ותיקי ההוצאה לפועל נגדו (כאן). פרט אחרון זה היה משמעותי, שכן בנק המזרחי התיר לאם להתגורר בדירה עד מותה, ולא מימש את העיקול עליה, אך עם מותה מימש את העיקול, מה שאילץ את סילמן לעקור לחיפה ולדיור ציבורי.

עסקי עציצים
כמה שנים אחרי הפרשה הזו יצא סילמן ביזמה עסקית לייצור אדניות שקופות. את הכסף גייס סילמן מדודתו הפנסיונרית. הוא הזמין יצירת יציקות ניסיון מחברת רו-דניה, שהועברו ליציקה בחברת ר-צ פלסט. בשלב מסוים, התברר כי למוצר אין בסיס כלכלי (עלויות גבוהות מדי לאדנית, גם אם נאה לעין), סילמן חזר בו ובעקבות זאת חזרו גם הצ'קים. הוא הגיש תביעה נגד רו-דניה ור-צ פלסט, הם תבעו תביעה שכנגד, והשופטת פסקה ודחתה את תביעתו של סילמן, והטילה עליו תשלום 64,093 שקל לר-צ פלסט, ועוד הוצאות משפט. סילמן טען כנגד הנתבעים "דפקתם לי את החיים לגמרי... חיסלו אותי לגמרי. את כל החלום שלי הם חיסלו. חלום שעבדתי עליו חצי חיים." אך השופטת סברה: כי "מנתוני התיק עולה כי לא בחלום עסקינן כי אלא ככל הנראה בפנטזיה, וחבל שסילמן בוחר להפנות את חיציו לכל הגורמים שדווקא ניסו לסייע בידו ככל שניתן בפרויקט זה, מבלי ששולם להם דבר עבור עבודתם."

המומחה חנן אנדרמן גרס כי הבעיה העיקרית הייתה בסילמן, שלא הבין בנושא ולא נועץ במומחים בנוגע לכדאיות. "בסה"כ, מה שהפרויקט היה חסר לו זה אדם כמוני, לצערו... [ש]עוזר ללקוח לברר אם צריך ללכת לפרויקט הזה אם לאו... אפילו לבצע את המשימה הכי קשה שיש זה להגן על אדם מפני עצמו. צריך לעתים להציל אדם מפני עצמו, מצער שאד[ם] לוקח את כספו ואת כספה של דודתו וזורק אותו 'לים'"

נכות, עמידר
סילמן קובל על אי־הכרה של המדינה ב"אירוע מוחי" שעבר ביולי 2011 וגורס כי "עמידר לא רוצה לסייע לי, מהסיבה שהיה לי בית בעבר לכן אני לא זכאי, אף על פי שעיקלו אותו." הוא גם מציין כי ההידרשות שלו לסיוע היא "עקב עיקול של הביטוח הלאומי, שלא כחוק" שהביא לכך ש"עסקי קרסו, איבדתי הכל, בית חסכונות, ביטוחי חיים, הכל, ובית המשפט לא מעניין אותו."

כפי שראינו, הקביעות הללו אינן מעוגנות בעובדות.

ומה השורה התחתונה?
המאמר הזה נכתב מתוך אילוץ. כל מי שהכיר תנועות פוליטיות, חברתיות או תנועות מחאה יודע כי לגוף המרכזי נספחים תמיד אנשים שחייהם קשים ומרים, המבקשים לתנות את צרותיהם ולקבול על מר גורלם. לעתים, יש בטענותיהם הרבה מן האמת. לעתים, פחות. תכופות, עם זאת, החזרה האינסופית על מסכת העוולות שנגרמה להם מביאה רבים מהם להאמין בכל לבם בדברים שלא היו ולא נבראו.

בתנועה אחראית, נוהגים באנשים כאלו, האנשים שאיבדו תקווה, בכבוד: מקשיבים להם, מנסים לסייע להם, תומכים בהם. אין מעמתים אותם עם העובדות, שכן אין כל תועלת בכך. מציאות חייהם קשה דיה בלי לאלץ אותם להתמודד עם המציאות שבראו להם.

בתנועה אחראית, עם זאת, אין מנצלים אנשים אומללים כאלו. כאשר סילמן הצית את עצמו, המעשה האחראי היה להוציאו מתוך הדיון ולא לנסות למנפו כקדוש-אינסטנט. מעשה כזה, דינו שיביא לחשיפת הפנים האחרות של האיש—אלו שמצביעות על חלקו שלו במצבו העגום.

דוגמה לאי־אחריות כזו מספק אורי בן דב. תחת הכותרת "מדינה שמוחקת את האזרחים שלה: סיפורו של משה סילמן" הוא מביא את התיאור הבא:

משה סילמן היה אדם גאה. היה לו עסק משלו. הוא היה בעלים של שלוש משאיות. לפני עשר שנים טען המוסד לביטוח לאומי שמשה חייב לו סכום כסף גדול והחרים את אחת המשאיות שלו. בעקבות ההחרמה קרס העסק  ומשה הגיע לפשיטת רגל.

... הוא ניסה לתבוע את הביטוח הלאומי על הנזק שנגרם לו, אבל האגרה שהחוק מחייב בתביעה נגד המדינה הייתה למעלה מכוחותיו. רשם בית המשפט, שהוא בעל הסמכות לאשר אגרה מופחתת, סרב לבקשה, ובכך נשללה זכותו של משה לתבוע את המדינה ולברר את מידת הנזק שגרמה לו.

מי שקרא את הדברים שלעיל יודע מה מידת האמת בתיאור הזה. הסיפור שנברא הוא של אדם שהוכה שוב-ושוב על-ידי השלטונות, הבנקים האכזריים והחיים. יש בסיפור הזה גם אמת—אך עיקר סבלו של סילמן בא לו מידיו הוא, בגלל החלטות פזיזות שערך, יוזמות עסקיות שלא צלחו, שימוש ציני (בהגדרה עדינה) באמו ובדודתו לצורך מימון ענייניו. אפשר להזדהות עם שאיפתו להמריא מעלה—אבל קשה מאוד להסכים עם טענתו כי המדינה הייתה זו שקצצה את כנפיו. אם בכלל—ואני האחרון שיטען בזכות המדינה—הרשויות נהגו בו בדרך כלל הרבה לפנים משורת הדין.

הניסיון לאכוף נרטיב שקרי של חייו של סילמן עתה הוא ניצול ציני של אדם אומלל, באופן שיביא לביזויו בשער בת־רבים. אלמלא היו מנסים לכפות עליו אדרת קדוש מעונה, לא הייתה מתעוררת התגובה ההכרחית שאומרת "לא כך היו הדברים." דעת הציבור הייתה נוחה מ"אחרי מות קדושים אמור"—הניסיון לרתום את סילמן למרכבת המחאה הצולעת הביא בהכרח לביזויו. המאמר הזה נכתב מתוך אילוץ. אני לא רוצה לכתוב אותו, אבל חייב: כשמנסים להשריש בציבור שקר, חייבים לשרשו באמצעות האמת.


הצטרפו לקבוצת הקוראים המרגשת בפייסבוק וזכו בעדכונים


 
 
רשימת תגובות (84)
 
 
וכאילו כדי לחזק את דברי
15/7/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

וכאילו כדי לחזק את דברי: כאן:
אחת הפעילות בחיפה סיפרה שחבריו של הגבר שהצית את עצמו בהפגנה בתל אביב
ידעו שהוא מתכוון לפגוע בעצמו, אך חשבו שהוא יגיע להפגנה בחיפה.

"מינינו כמה חברים שישגיחו עליו אבל הוא לא הגיע, ורק אחרי ששמענו מה קרה הבנו שהוא נסע להפגנה בתל אביב", סיפרה.
 
 
 
 
ההבדל
15/7/2012
נכתב על ידי אורי בן-דב

ביני לבינך הוא שאני לא מצטט אתרים ברשת. אני מצטט אנשים שטיפלו באיש.
כל מה שתארת פה לגביו יכול להיות נכון - אבל אי אפשר להתעלם מדרכה של הבירוקרטיה למחוק אנשים. בנקודה הזו - סילמן לא לבד. וזו מדיניות.
אם במשך חודשיים אתה מנהל מסע קפקאי רק כדי לדעת אילו מסמכים היו מונחים בפני וועדת הערער על סיוע בדכר דירה שהגשת, והם פשוט לא עונים, אם העובד הסוציאלי שמטפל בך לא מחזיר לך טלפון שבועות, אם בית המשפט חסום בפנייך -
מה זה משנה אילו אדניות רצית לייצר?
כן, יש אנשים שנכשלים בעסקיהם. אם הם לא עשירים מספיק לא ימחלו להם על החובות. זה בסדר יש אנשים שטועים ומפסידים את כל כספם. לא זו הבעיה במקרה הזה.
מדינת ישראל מתיימרת לספק רשת ביטחון סוציאלי לאדם שעבר שבעה ארועים מוחיים. קוראים לרשת הזו ביטוח לאומי, והיא גובה מאיתנו מליארדים כדי שכשנצטרך - יהיה מאיפה.
משה סילמן אינו מקרה בודד של שלילת זכויות סוציאליות בסיסיות. בפוסט שלי לא כתבתי מעולם שצריך למחול לו על חובותיו או משהו בדומה. כן כתבתי על גופים ממשלתיים שאין סכוי לנצח אותם, כי מאחורי החומות הבצורות שלהם כולנו אבק.
אם אתה חושב שהעיסוק הספציפי במשה סילמן מטעה - דבר עם נפגעי הדיור הציבורי. דבר עם נפגעי הביטוח הלאומי. דבר עם הרב עדית לב מרבנים לזכויות אדם. תגלה עולם שלם של בני אדם שפשוט מוחקים אותם. משה סילמן היה רק אחד מהם.
 
 
 
 
מסכימה עם אורי
15/7/2012
נכתב על ידי עדי

בן דב.
האמת חשובה, אבל יותר ממנה חשובה חמלה.
 
 
 
 
לאורי בן-דב
15/7/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

ראשית, אני מצטט מה שאומרים אנשים ומה שאומרים פסקי דין.

שנית, סילמן עבר אירועים מוחיים בשנת 2011 - חייו אינם מתחילים בנקודה זו ואינם מסתכמים במה שאירע אז או מאז - ולמעשה, עיקר מאמרך, ובוודאי הקטעים שצוטטו ממנו, אינם נוגעים בעניין זה. אם בכלל, טיעוניך דווקא מחזקים את הרושם שאתה מבקש לקשור את סילמן לעמוד הדגל שאתה מבקש להניף - תוך התעלמות מהאמת שבדברים ומכך שהאמת דרכה לעלות ולצוף אל פני השטח. זה ניצול, בעיני.

שלישית, אני רחוק מלהיות חסידם של הביטוח הלאומי או של הביורוקרטיה של המדינה - אך כך פועלת ביורוקרטיית רווחה: מכיוון שהזכויות לשירותים מסוימים מוענקות לכל, יש קריטריונים, יש פקידים ממונים האחראים על הקביעה מי עומד בקריטריונים, ויש שרירות לב הנובעת מכך. לדוגמה, הכלל הקובע כי אדם שהייתה בבעלותו דירה בשנים האחרונות אינו זכאי לדיור מעמידר - אתה יכול לטעון כי יש לבטל כלל זה ואז, טוב ויפה, אך עד שיבוטל הצדק הוא שסילמן לא זכה בדירה; ואתה יכול לטעון כי את הכלל יש להחיל לפי מידת אנוש ולפי מידת הרחמים, החסד והזכות הטבעית - ואז אתה מחזק שוב את כוחם ושרירות לבבם של הפקידים, שהם יהיו אלו שיממשו את הזכאות בפועל, לפי נדבת לבם.

ואיך המחאה החברתית - שעל דגלה חיזוק הביטוח הלאומי - עולה בקנה אחד עם תלונתך נגדו... את זה רק אתה מבין, כנראה.
 
 
 
 
מהי חמלה כאן?
15/7/2012
נכתב על ידי אורי רדלר


לעדי,

החמלה חשובה - האם את מזדהה עם פורנוגרפיית המוות שחוגגת בעמודי האתר שאליו הפנה בן דב? האם הניצול הבוטה של אדם במצב נפשי לא פשוט נראה לך אקט גדוש חמלה? האם העובדה שחבריו למחאה הניחו לאדם שידעו שהוא עלול לנקוט צעד קיצוני לפגוע בעצמו (והוא עשה זאת גם בעבר) לצאת להפגנה נראית לך אקט שיש בו חמלה אנושית?
 
 
 
 
קריטריונים ופקידים
15/7/2012
נכתב על ידי אורן

האם הקריטריון שהייתה בבעלותו דירה בעבר באמת רלבנטי לאדם נכה 100%?
אני מניח שהקריטריון הזה שם לא מבחינה מוסרית כלשהי שלא מגיעה לאדם שהיה לו בית עזרה, אלא כדרך לכנס את תקציב הרווחה/שיכון הרלבנטי. השאלה שנותר לשאול היא - מדוע? למה התקציב קטן מלכתחילה, ולמה רק חלקו מנוצל?
 
 
 
 
וזה עולה לי בבריאות להגיד את זה
15/7/2012
נכתב על ידי שאול

אבל אורי צודק כאן. צודק במיליון אחוז, וצודק מהסיבות הנכונות.

ומילה על טיעון ה"איפה החמלה?"
סליחה, אבל מרגע שהופכים את הסיפור האנושי העצוב לסמל פוליטי, טיעוני "איפה החמלה" כבר לא תופסים. אי אפשר לקחת סיפור טרגי כזה, לעשות ממנו מטעמים פוליטיים (דוחים בעיני), ואז, כשמעמידים את החוגגים על הדם במקום, פתאום להגיד "איפה החמלה". פתטי.
אין לי ספק שיש לאורי את מלא החמלה לסילמן האדם. אבל אנחנו מדברים פה עכשיו על סילמן הסמל הפוליטי, ובפוליטיקה מתווכחים, ולא מגלגלים עיניים לשמיים. ולא אורי הוא זה שהפך את הסיפור העצוב של סילמן להון פוליטי.
 
 
 
 
בכל זאת הביטוח הלאומי פוגע ברבים
15/7/2012
נכתב על ידי צבי

כל מה שהעלת כאן יכול להיות מדוייק, אבל מה אם אותם מקרים שהביטוח הלאומי מטרטר עד שהוא מוצא לנכון להיענות לפנייתם אם בכלל, גם אני עובר חוויה מאד לא נעימה מול הביטוח הלאומי ועדיין לא הוכרתי כנכה לצורך קבלת גמלה אלא שאני מטופל בנושא על ידי גוף שעוזר לי ואם גם זה לא יעזור אפנה בלית ברירה לעו"ד למרות שכסף לשלם לו אין לי.
 
 
 
 
כיף לעשות רצח אופי מאחורי המקלדת
15/7/2012
נכתב על ידי דותן

 
 
 
 
אני מכיר באופן אישי מספר אנשים שמנצלים את שירותי הרווחה. האנשים האלה היו יכולים לעבוד לפרנסתם אבל הרבה יותר נוח לחיות על חשבון החברה.
15/7/2012
נכתב על ידי דניאל

מה שיפה באנשים האלה הוא שאף אחד מהם לא חושב שמה שנותנים לו לא מגיע לו. כולם בטוחים שהחברה חייבת להם ולא נותנת להם מספיק.
אם נגמיש את הקריטריונים, יהיה לחברה באלה הרבה יותר קל לנצל אותנו.
 
 
 
 
מדינת כל אזרחיה
15/7/2012
נכתב על ידי גיל

תפקיד המדינה הוא לדאוג לכלל תושביה. לא כולם מוצלחים ולא כולם מתנהלים בצורה כלכלית חכמה חלקם אף מתנהלים בטפשות גמורה.יחד עם זאת כבני אדם אנחנו יצורים חברתיים שלא משליכים את החלשים לגווע לצד הדרך.
 
 
 
 
מר אורי בן-דב, אין גבול לנכלוליות?
15/7/2012
נכתב על ידי עומר

הרי כל הטענה היא שהאיש הגיעה למצבו בגלל כל אירועי הביטוח הלאומי וכו' ולא בשל האירוע המוחי שהוא מאוחר לכל השאר. אם טוענים את הטענה בעניין הביטוח הלאומי הרי שצריך לברר את העובדות. ואת זה עשה אורי רדלר ולא אתה (ליתר דיוק - אתה רימית את האנשים שכלפיהם יש לך מחויבות לדיווח אמיתי ומדויק, קרי, קוראי עיתון הארץ). צריך ואף ראוי לברר את עברו של האדם, כיצד התנהל בחייו (זה יכול להסביר מה הסיבות **האמיתיות** לכך שהגיע למצבו, בניגוד להמצאות שאותן פירסמת במאמרך), האם נכנס לחובות משום ש"דפקו אותו" או שמא בעיקר בשל התנהגותו שלעתים מזומנות הייתה עקומה עד מאוד אם לא פלילית. לכל אלה יש משמעות בעבודה עיתונאית. מה חבל שהאמת והיושרה המקצועית לא היו נר לרגליך ואתה מתפקד כאחרון עיתונאי החצר. בעצם, אפשר לומר שדמותך משקפת ואף מסבירה את מצבה העגום של העיתונות הישראלית!
 
 
 
 
קרן אור האמת בתוך ענני הכזב
15/7/2012
נכתב על ידי מיכאל

אורי, כל הכבוד! ניכרים דברי אמת.
סילמן עצמו כנראה מעורער בנפשו שהוסת על-ידי גורמים אינטרסנטיים, אם קשורים ל"מחאה" ואם לא. מעבר לכך מגוחכת העובדה ש"פעילי המחאה", שהם לרוב לא יותר מפורעי חוק וסדר בתשלום, מפגינים נגד הביטוח הלאומי. מה בדיוק הם דורשים בעקבות ההצתה העצמית של מר סילמן? לחזק את הביטוח הלאומי ולהגביר את סמכויות ואת אפשרויות הגביה שלו או להיפך, להחליש אותו, להפריט, לבטל אותו סופית ולחלק את כספו לנזקקים?
 
 
 
 
חמלה והון פוליטי
16/7/2012
נכתב על ידי עדי

חמלה היא מלה מורכבת.
זהו רגש ולא ניסיון לעשות ניתוח אנליטי לעובדות לכאורה.
אני כמובן מצפה לגילויי חמלה אצל נותני השירותים ברשויות השונות אבל בעיקר אני מצפה לראות אותה מיושמת השכם וערב אצל קובעי המדיניות, נבחרי הציבור שלנו.
ואצלי ואצלך.
ולגבי הון פוליטי...
באמת שלא ראיתי, שמעתי או הרגשתי שהטרגדיה האישית של מר סילמן מנוצלת לעשיית הון פוליטי.
אולי כי מרבית האנשים שנמצאים ברחובות לזעוק את כאבם הפרטי ואת כאבם כחלק מציבור, הם ממש לא פוליטיקאים במובן הרע של המלה.
ופוליטיקה בעיני ממש לא חייבת להיות רק במובן הרע של המלה.
וגם לא ניתוחים כלכליים וניתוחי עובדות.
 
 
 
 
עיקר סבלו
16/7/2012
נכתב על ידי שחר כ.

תגיד, רדלר, גם הנסיון להציג את משה רבנו כגיבור מקראי הוא ניצול ציני של אדם אומלל? ומה עם אנה פראנק? ומה עם הנסיון הציני שלך להציג עצמך כמביא האמת, פרומתאוס הישראלי? האין אתה שואב מכך כוח והון סימבוליים? אדם הצית עצמו בתוך הפגנה גדולה של מחאה חברתית, הפגנה שתוכננה מראש, למה אתה חושב שהוא לא התכוון שמעשיו יתקשרו למחאה החברתית?
 
 
 
 
עוד נקודות לדיון
16/7/2012
נכתב על ידי אריק

על פי הרבנית שעזרה לו, סילמן קיבל 2,300 ש"ח מהביטוח הלאומי כל חודש. אני, בחיפוש לא ממצה במיוחד, מצאתי דירה קטנה מרוהטת קומפלט במעלה אפריים ב-1,000 ש"ח לחודש, כולל חשבונות. אי אפשר לאכול מ-1,300 ש"ח לחודש?

ועוד תהיה. סילמן, גם על פי עדותו, סבל מסחרחורות ולכן לא יכול היה לעבוד כנהג. סבבה. אבל לנקות דירות הוא לא יכול? אם יש לו סחרחורת, שישב. עוד 1,000 ש"ח בחודש אפשר לעשות ככה בלי בעיה.

כל אלה שמדברים על "חמלה" אף פעם לא אומרים כמה המחלה שלהם אמורה לעלות. ביטוח לאומי אטום כי יש מאות אלפי אנשים במדינה שמנסים לסדר אותו בכל רגע נתון, כי הם רוצים כסף בחינם. אפשר לחמול על כולם - כלומר להאמין לסיפורים שלהם, לוותר להם כשאין מסמכים, להקדיש לכל אחד שעות רבות. אבל כמה זה עולה? ועל חשבון מה זה בא?

תקציב הביטוח הלאומי הוא כ-30 מיליארד ש"ח - היום. זה לא כולל סיוע לדיור, שמגיע מתקציב השיכון. זה לא כולל הוצאות לגמלאות ולפיצויים, שמגיעות גם ל-10 מיליארד ש"ח. וזה לא כולל הוצאות על נכי, אלמנות ויתומי צה"ל, שמגיעות ממשרד הביטחון. נניח שרק שליש נוסף מהבקשות יאושרו - וסביר להניח שהגמשת הקריטריונים תוביל להרבה יותר משליש נוסף, כי גם אני רוצה כסף בחינם אם אפשר - זה עשרה מיליארד ש"ח.

זה יותר מסך המלצות טרטכנברג. זה יותר מהתוספת הריאלית לקתציב הביטחון משנת 2000 ועד היום. ובניגוד לאמונה הפופולרית, לפיה מדינה יכולה פשוט לבזבז כסף ולא קורה שום דבר, זה כסף שיבוא מאיפשהו - וסביר להניח שזה יהיה המעמד הבינוני, כי זה מי שמשלם מיסים בארץ.
 
 
 
 
קודם ירית את החץ אח"כ ציירת יפה מאוד את העיגולים
16/7/2012
נכתב על ידי עופר

שום מילה על זה שמרגע שהחליט הפקיד על גורלך קיימת באפשרותך רק האפשרות להתכופף עד עפר ( כמובן אם אתה לא תשובה ).

מכתב רשום לכתובת שלא שלו.
תפיסת משאית בשובי עשרות אלפי שקלים על חוב של 5000 שקל.
איום בתפיסת משאית שנייה על חוב של 1200 שקל.

פשוט אדם נורא שהעז להחליט על גורלו בניגוד לדעת הפקיד.
 
 
 
 
לאחריות ציבורית יש מחיר
16/7/2012
נכתב על ידי איתמר

יש אנשים ששמחים לגייס כל טרגדיה לקידום ה"אחריות הציבורית", אך שוכחים שלאחריות כזו יש מחיר, מחיר כבד שלא מדברים עליו :
http://wp.me/pZujs-5P
 
 
 
 
deekn@walla.com
16/7/2012
נכתב על ידי Dee

האדם הזה עשה לעצמו מעשה מזעזע, שמצריך המון אומץ לצד המון ייאוש. וכיוון שיש לי מספיק זכרונות לא נעימים מהביורוקרטיה בארץ הבנתי את מצוקתו וליבי יצא אליו.
אבל בזמן קריאת הידיעה בחדשות לאחר שעבר השוק הראשוני הדבר הראשון שהכה בי והעלה אי הבנה של השתלשלות האירועים הייתה השאלה מדוע לא שילם מלכתחילה חוב של 15,000ש"ח וגרר אותו מפברואר עד אוקטובר אותה שנה כאשר הוא טען שהכנסתו השנתית הגיעה בשיא עד 1,000,000 ש"ח בשנה?
נראה שבטקסט לעיל יש הרבה אמת והגיון והוא מסביר המון.
 
 
 
 
גם אם כל זה נכון זה לא משנה הרבה.
16/7/2012
נכתב על ידי דניאל

הדיור הציבורי, ושאר מערכות הרווחה, אמורות לאפשר לבן אדם שמגיע למצב כזה לחיות את המינימום של חיים אנושיים.
 
 
 
 
מה שחלק מהמגיבים כאן
16/7/2012
נכתב על ידי אליסה

מפספסים הוא ש*זו הביורוקרטיה*. מי שמבקש יותר שרותי רווחה, יותר "אחריות של המדינה", יותר "דאגה של הרשויות לאזרח הקטן" -*זה* מה שהוא עתיד לקבל. שום דבר אחר. מי שמצפה שהמדינה תדאג לחלשים, או למעורערים בנפשם, או סתם כאלה שאתרע להם מזל רע בעסקים או בבריאות או בכל תחום אחר - פשוט חי בסרט. ואל תגידו לי "אבל צריך להיות ככה וככה". הגיע הזמן להבין ש'צריך' זה דבר אחד, ו'אפשר' זה דבר אחר.

ולגבי חמלתם של מנהיגי המחאה (שכידוע אין להם שום מניעים פוליטיים), הנה מטעם קל.
 
 
 
 
ליבי חצוי למקרא כתבתך, בד"כ איני מתלונן כנגד המדינה או רשויותיה ואני מאמין כי כל אחד אחראי לגורלו אלא אם כן
16/7/2012
נכתב על ידי עקיבא

הוא בעל מוגבליות שיש לעזור לו, כן אני חושב שיש לעזור לחלכאים ולנדכאים, לעיתים אנו לא יודעים אך הם משתדלים ואינם יכולים לצוף מתוך הריסות חייהם.
אני מאמין שאין לו לאותו סילמן כל קשר למחאה העכשווית שהנה מחאה פוליטית על פי הגדרה ובאשר לדיור הכל כך נדרש, כל היאפים המתחפשים להיפים מוזמנים לעבור לאחת מעיירות הפיתוח אם רצונם באמת לעזור.
בסופו של דבר את מחיר דרישותיהם של המוחים אנו, קרי המעמד הבינוני, נשלם. לעליונים עוד כמה גרושים לא יזיזו ולתחתונים ממילא לא מורידים הרבה ומי שנשאר הם אלה שנמצאים באמצע.
אפשר לעבוד בבניין או בחקלאות למעוניינים להתפרנס אבל ... נו זה כבר ידוע והכל קלשיאה.
אבל והוא אבל גדול את הביטוח הלאומי אני מתעב מכל וכול. אכן ממשית (כספית) אני מעולם לא נפגעתי על ידו , אבל אני מעדיף עליו את מס הכנסה אלף מונים באשר הם מזהירים (ואפשר להוכיח אותם על טעותם). ביטוח לאומי קודם יורים ולאחר מכן מודיעים ותמיד קיימים ראשי התיבות הכתובים בכל מסמך שלהם - טל"ח - טעות לעולם חוזרת. אני שיכול להעיד שבכל ימי חיי לא חזר מעולם צ'ק שלי(ומספרם אלפים ויותר)ואיני חייב לאיש או מוסד דבר, בגלל טעות עיקלו לי ביטח לאומי את הכל: רכב, כלים, משכורות וביזו אותי בפני חברי שתמהו מדוע משכורתי מעוקלת. הפקיד בסניף היה מעולה ונחמד וכל אימת שבאתי אליו תיקן ככל יכולתו אך מה שתיקן הסניף הראשי עיקל. כך נמשך הדבר כמה חודשים עד למכתב איומים רשום ששלחתי. והדבר נפסק וכמובן:"טעות לעולם חוזרת". והיו עוד כמה טעויות מסוג זה שאותו פקיד הצליח לתקן. יש אנשים טובים שמסתובבים לעיתים במשרדי הביטוח הלאומי אולם לא תמיד אתה בסניף הנכון(נסו סניף ירושלים)ולא תמיד תפגוש אותם בסניף שלך ואז מזלך רע ומר.לא במקרה קופתו של הביטוח הלאומי תמיד עולה על גדותיה, אם אינני טועה הם המוסד היחיד הנמצא ב"יתרת זכות" ברוב הזמן(כלומר הכנסותיהם מעל לצפי).
 
 
 
 
עיוורון
16/7/2012
נכתב על ידי אורי בן-דב

1. רק אדם שלא מכיר את מערכות הדיור הציבורי יכול לחשוב שיש שם קריטריונים. אגב - זו אחת הדרישות הבסיסיות מול המדינה, שיקבעו קריטריונים בחוק. אין קריטריונים בחוק לדיור הציבורי, הם נקבעים ומשונים על ידי השר. מה שיוצר מצב של חוסר וודאות מוחלט.
2. יחד עם זאת - משה סילמן עמד באותו קריטריון של החזקת דירה בעבר, כי הנוהג (בהעדר קריטריון) היה שזה פוסל חמש שנים אחורה, ולסילמן לא הייתה דירה כעשר שנים. אז נחש מה? שינו את הנוהג. תבדוק לעומק - תראה ששינוי נוהגים פר מקרה זה נוהל קבוע ואכזרי של גופי הדיור הציבורי. זה לא מקרה אחד.
3. אתה נורא מיתמם כשאתה מאשים אחרים המסגור בזמן שגם אתה משרת נראטיב. יש ״זו טרגדיה אישית״ של ביבי, כלומר מקרה יחיד שככה וככה (נראטיב שהמוסר שלך תומך בו במאת האחוזים) ויש את מה שאני רואה - שהתייחסות המדינה לאוכלוסיותיה המוחלשות מחפירה, ומתוך כוונת מכוון ואידיאולגיה. לכן נורא חשוב לך להסביר למה סילמן הוא עני, ובעיני - זה פחות חשוב. כן, הוא נפל לתהום. כנראה באשמתו. האם באמת באמת לא נזרוק אותו לכלבים?
הבעיה היא כמובן שהנרטיב שלך משרת לא רק מקרה כזה. אם ככה - למה לעזור לילדים של עניים? למה לעזור בכלל? מהתגובות שלך פה אני מבין שבאמת בעינייך המדינה לא אמורה להתעסק בזה.
4. מכיוון שאני מכיר מאות מקרים דומים, בין עם אלו אנשים שנפלו ובין עם אלו אנשים שנולדו לסיטואציה, אני יודע שמשה סילמן לא לבד. אני יודע שיש אחריות של המדינה למצב, ועש לה אחריות לשנות אותו, והיא עושה את ההפך הגמור: ייבוש הרווחה, מכירת חיסול של הדיור הציבורי. חיים של אנשים נמחקים לגמרי בדרך.
5. וזו המשמעות של המאבק החברתי - המחאה הראתה לנו שזה לא רק אשמתנו. שיש כאן שיטה ומדיניות שלוקחת מרבים ומעבירה למעטים. ששוחקת את מעמד הביניים ואת השכבות שמתחתיו מוחקת כליל. ההתמודדות מול המנגנונים האלה היא ביצירת כוחות אזרחיים. זו המחאה החברתית.
 
 
 
 
ראוי היה לדעתי להתעלות
16/7/2012
נכתב על ידי דודי

ולהניח לאיש, גם אם העיסוק בו הוא רק תגובה למעשי אחרים, וגם אם מדגדג להגיב על טענות לא נכונות שנכרכו בו.
 
 
 
 
לא נעים לומר, אבל
16/7/2012
נכתב על ידי יאירה ברקן

למעשה אותו סילמן הוא אדם שניצל את קרוביו. מה "חמלה" קשורה לעינין? מותר לו להחתים את אימו (מוסרית, אולי חוקית מותר) ולגרור אותה לבוץ שלו? אחר כך גם יוזמה על חשבון הדודה.
 
 
 
 
תגובה לעופר
16/7/2012
נכתב על ידי יאירה ברקן

תגובתך מעידה על תמימות: רצית שיתפסו לו גלגל מהמשאית?
מכרו אותה, אחרי שהיו לו הזדמנויות לשלם, והעבירו לו את היתרה. אז התברר שיש לו עוד קופת שרצים.

אבל נעלה נקודה אחרת: מה פרוש 4 משאיות? הוא נהג בהן? כנראה היו לו 4 עובדים (לפחות, לפעמים על משאית יש שני עובדים, אחד ביום אחד בלילה). והנה הוא חייב לביטוח לאומי 15000 שקל. הרבה לאדם אחד. לי ניראה, שהוא לא שילם על העובדים שלו: אם זה כך, הרי הוא כשהיה במצב כלכלי גבוה, דפק את הפועלים. וזה סמל המחאה?
 
 
 
 
הערות ברשת
16/7/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

הערות ברשת:

ב"לאטמה" (אבישי עברי) מאזכרים את המאמר כאן ודנים במידת האחריות (או המחדל) של חבריו של סילמן.

יהונתן קלינגר כותב "על הפרטיות של משה סילמן" וגורס כי לא היה צורך להיכנס לפרטי חייו של סילמן. יש צורך לדווח על המאורע, הוא אומר, אבל "האם יש באמת צורך בשמו או במצבו הספציפי? לא. משה סילמן הוא הסיפור של כולנו." מהדברים נדמה כאילו קלינגר אינו מודע לסתירה בין התביעה לדיווח על המאורע החדשותי, לבין רתימתו המיידית של סילמן לנרטיב המהפכני ("משה סילמן הוא הסיפור של כולנו").

עוד הוא גורס כי "אין ספק שסילמן לא היה מסוגל לתת את ההסכמה הנדרשת לצורך פגיעה בפרטיותו על ידי כלי התקשורת." קוראי הבלוג עומדים על כך שאחת ממטרותיו של סילמן הייתה אכן להשמיע את קולו ומרמזים לסתירה אפשרית בין הטלת הספק בשיקול דעתו והיותו "הסיפור של כולנו."
 
 
 
 
סילמן מדבר
16/7/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

סרט עם סילמן מדבר:

הוא מסביר את הסיבה מדוע לא קיבל קצבה גדולה יותר: "1) אני לא חרדי. 2) אני לא רוסי."
 
 
 
 
תגובה מרוכזת לכמה...
16/7/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

תגובה מרוכזת:
לאורן, כתבת:

האם הקריטריון שהייתה בבעלותו דירה בעבר באמת רלבנטי לאדם נכה 100%?
אני מניח שהקריטריון הזה שם לא מבחינה מוסרית כלשהי שלא מגיעה לאדם שהיה לו בית עזרה, אלא כדרך לכנס את תקציב הרווחה/שיכון הרלבנטי. השאלה שנותר לשאול היא - מדוע? למה התקציב קטן מלכתחילה, ולמה רק חלקו מנוצל?


במנגנון ביורוקרטי הקריטריונים משמשים בדרך כלל לא כדי לקבוע מי זכאי אלא כדי לקבוע מי לא זכאי. כלומר, כדי לנפות החוצה את אלו המבקשים ליהנות מהטבות שאינם זכאים להן. בדרך כלל, יש כאן יתרון מובנה לאנשים תוקפניים ותובעניים יותר - המערכת מתגמלת אותם יותר.

אני לא יודע אם סילמן היה מאלו שנדחקו הצידה בגלל קוטן התקציב. האירועים המוחיים מהם סבל חלו רק לפני כשנה והוא זוכה בנכות של 50 אחוז לעבודה (כלומר, לפי הקביעה הביורוקרטית, כשיר לעבודה) ואני מניח שמנקודת המבט של הביורוקרטיה הייתה מערכת שיקולים מעין זו: האיש טוען כך וכך (ביורוקרטיה תמיד חשדנית) אך הוכרז כשיר לעבוד (לפחות חלקית), היה בעליה של דירה עד לפני כמה שנים, בעל נתח של שליש בדירת אימו... לא מסובך להגיע, עבור הפקיד הספציפי, למסקנה שהוא לא זכאי.

לצבי,
כתבת:

כל מה שהעלת כאן יכול להיות מדוייק, אבל מה אם אותם מקרים שהביטוח הלאומי מטרטר עד שהוא מוצא לנכון להיענות לפנייתם אם בכלל.


יש אינספור מקרים כאלו ולדאבוננו, אתה ממש לא היחיד. זה תוצר שנובע מכך שבידי הפקיד יש כוח ומכאן שהוא מנצל אותו. כדאי לשים לב, עם זאת, כי סילמן טען בעיקר כי הביטוח הלאומי הוא שגרם לקריסת עסקו וטענה זו, לפי מבקר המדינה, אינה נכונה.

לעופר,
א. המכתב הרשום היה לכתובת שהייתה רשומה בביטוח הלאומי והיה גם שירות "עקוב אחרי" - המכתב הגיע ליעדו.
ב. העיקול למשאית היה על חוב של 15,000 שקל, והוא בוצע שישה חודשים אחרי ההודעה על החוב. כדאי לזכור כי המשאית הייתה משועבדת מלכתחילה לבנק המזרחי.
ג. האיום בתפישת המשאית השנייה לא היה על החוב של 1,200 שקל (זה לא היה חוב אלא תשלום לממן על הובלת הרכב המעוקל).
ד. זכור כי העיקול בוטל אחרי הגשת הדוח השנתי ולמעשה לא הייתה כל מניעה לסילמן לשחרר את משאיתו - לא ברור מדוע בחר שלא לעשות זאת במשך 10 חודשים, עד שזו נמכרה במכירה פומבית.

לשחר כ.
כתבת:

אדם הצית עצמו בתוך הפגנה גדולה של מחאה חברתית, הפגנה שתוכננה מראש, למה אתה חושב שהוא לא התכוון שמעשיו יתקשרו למחאה החברתית?


השאלה העולה אינה מה היו כוונותיו של סילמן - מהפתק שהותיר אחריו נדמה כאילו קובלנתו הייתה אישית ומחאתו הייתה על היחס אליו - אלא מה צריך היה להיות היחס אל סילמן האדם. רתימתו, הרצופה בעובדות שגויות, כסמל ליחס של המערכת הפוליטית אל הפרט היא נצלנית, שכן היא מביאה באופן טבעי והכרחי לבדיקת העובדות. כפי שציינה אליסה בהמשך, ואף הפנתה, התפישה הצינית הייתה ש"סילמן עשה לנו את העבודה" (הקישור, כאן)
 
 
 
 
מסכים -חלקית.
16/7/2012
נכתב על ידי וידוניסט

לדעתי אתה צודק בהתנגדותך להפיכתו של משה סולימן לסמלה של המחאה החברתית אולם עושה זאת מהסיבות הלא-נכונות.
איני חושב שעל סמך עובדות כאלו ואחרות אני אוכל לענות על השאלה -האם סולימן אשם במצבו? ואיני חושב שהיא שאלה כול כך חשובה. אני חושב שהמטרה במדינת רווחה היא לעזור לעניים ולא לבדוק כמה הם "אשמים" במצבם.

התנגדותי לתהליך הפיכתו של סולימן לסמל המחאה נעוצה בכשל הלוגי שבבסיס תהליך זה. איני חושב שאני יכול לקבוע את מידת ה"צדק" בה המדינה נהגה במשה סולימן על סמך העובדות המעטות. על כן כמובן שאיני חושב שעל סמך המקרה הפרטי של סולימן (עצוב ככול שיהיה) ניתן להעסיק מסקנות רחבות באשר למדיניותה של הממשלה. הטיעון ההיקשי פשוט כושל כאן.
 
 
 
 
1. התנהלות נבזית של ביטוח לאומי-אסור היה לעקל לו שום דבר ולא לנגוע בו לרעה בכלום !!!!!!!
16/7/2012
נכתב על ידי רפי

כותב המאמר הוא מנובל שמסנגר על החארות האלה-ביטוח לאומי וכל הרשויות המנובלות עם ה"חוק היבש" שלהם ימח שמם
2.נכון-אני ראיתי שהיתה פה התנהלות פיננסית רשלנית של סילמן-זה נכון
אבל זה לא מצדיק את העיקולים וההתנהגות המנובלת של ביטוח לאומי
 
 
 
 
אבל את ילנה התשקורת השמאלנית לא עשתה גיבורה לאומית
16/7/2012
נכתב על ידי FDGFFDF

ואת סילמן כן

כי ככה זה כשהסמולנים צריכים סמלים ושולטים בתשקורת
 
 
 
 
לאורי בן-דב
16/7/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

לאורי בן-דב,
כתבת:

נורא חשוב לך להסביר למה סילמן הוא עני, ובעיני - זה פחות חשוב. כן, הוא נפל לתהום. כנראה באשמתו. האם באמת באמת לא נזרוק אותו לכלבים?


האמנם? דומה שלטענה שסילמן עני בגלל אופן הפעולה של המדינה יש מקום מרכזי בסיפורך. אתה מתאר "אדם גאה" ש"היה לו עסק משלו. הוא "היה בעלים של שלוש משאיות" כשלפתע נטפל אליו המוסד לביטוח לאומי ו"טען" ש"משה חייב לו סכום כסף גדול והחרים את אחת המשאיות שלו. בעקבות ההחרמה קרס העסק." ואחר־כך "הוא ניסה לתבוע את הביטוח הלאומי על הנזק שנגרם לו... רשם בית המשפט, שהוא בעל הסמכות לאשר אגרה מופחתת, סרב לבקשה, ובכך נשללה זכותו של משה לתבוע את המדינה ולברר את מידת הנזק שגרמה לו."

הדברים מכוונים - והרי אינך תמים - לצייר את סילמן באור מסוים, כמין סמל ("משה לא לבד. עשרות אלפים נמצאים במקום הזה, מתדרדרים עוד ועוד, נאבקים בבירוקרטיה ובאטימות ובמדינה שמוחקת אותם.") שעה שהעובדות, כפי שאתה מציין בעצמך, מצביעות על־כך שלא רשעות הרשות היא שהביאה לנפילתו.

לטיעונים לפיהם לי יש סדר יום משלי אין מקום כאן, שכן לא אני זה העושה שימוש בתיאורים לא נכונים לצרכי. לא ברור לי מה הקשר של זה לדיון.

בחזרה לעניין, ולטיעון המרכזי, אני רוצה להזכיר משהו קטן - לא קשור למחאה - שאירע לפני מספר חודשים: רצח גדי ויכמן. הסיפור, כפי שהוצג תחילה, היה של אב מבאר שבע שהתקשה להרדים את בנו בגלל רעש, ירד לבקש שקט ונדקר למוות. מאוחר יותר, אחרי שתואר המקרה בעיתונות כסמל לאלימות הפושה ואביב מסינגר כתב ב"הארץ" כי "כולנו גדי ויכמן": חסרי אונים מול צעירים שיכורים אבודים וחסרי עכבות, התברר כי מדובר בסיפור של "שני גברים אלימים"—גדי ויכמן היה זה שתקף, פיזית, ראשונה, היה עבריין מורשע, שריצה עונשי מאסר על סחר בסמים, וזמן קצר לפני מותו עוד הוגשה נגדו תביעה על איומים אלימים. ב"העין השביעית" תיארו את התופעה כמצב בו "נטייתם של קרובים וחברים לא לדבר סרה במתים [סייעה] לעיתונאים ולכותבי הטורים לשרטט סמל ופרצוף למה שביקשו למצב כתופעה." נקודה למחשבה.
 
 
 
 
אורי היקר - כתבת פוסט נהדר!
16/7/2012
נכתב על ידי ניר קפלן

כתיבה יפה ובעיקר, ירידה לפרטים וחקר האמת בצורה יפה ואובייקטיבית ככל שהנסיבות מאפשרות.
לצערי, ״אמת״ היא לפעמים עניין כואב, בעיקר עבור אנשים שבנו תילי תלים של תקוות או ציפיות כתוצאה מאירוע מסוים. וניפוץ הבועה / חשיפת האמת גורמת להם למפח נפש גדול עד כדי העלאת טענות לא רלוונטיות ושלרוב מושפעות מהפאתוס (רגש) ולא מההיגיון הבריא והתבונה. חבל
אבל אל תתן להם לפגוע בהישגך הנכבד שהוא חשיפת האמת ושבירת הקונספציה.
יישר כוח!
ניר
 
 
 
 
היית צריך להזהיר בגילוי נאות בתחילת הפוסט שהוא מסוכן למי שיש אלרגיה לעובדות.
16/7/2012
נכתב על ידי הלוחש לעורכים

 
 
 
 
אורי בן דב, תגובתך האחרונה
16/7/2012
נכתב על ידי עומר

היא מופת למה שכתבתי אודותיך. אתה מודה כאן בעצם בכך שכתבת את הדברים שכתבת לא כי זו האמת במקרה זה והעובדות הובילו אותך לכתוב את הדברים אלא כי יש מטרה עליונה לקדם את "המחאה החברתית" ואתה, משרת קטן ועלוב שלה, פשוט שקוע בקיום המצווה עד צוואר. תודה לך על שהדגמת יפה יפה את טענתי שאתה עיתונאי חצר עלוב מאוד, המדגים יפה מדוע העיתונות הישראלית כה עלובה.
 
 
 
 
נ.ב.-
16/7/2012
נכתב על ידי עומר

רק לי מציקה העובדה שעיתונאי בישראל מסביר לנו שצריך לבדות דברים מהלב ולהפיץ חצאי אמיתות כדי "לחשוף" בעיני הציבור את הדרך בה הממשלה, לדעת אותו עיתונאי, משקרת לו? חומר למחשבה...
 
 
 
 
רדלר, אתה לא משכנע
17/7/2012
נכתב על ידי שחר כ.

סילמן קשר עצמו במעשהו למחאה החברתית באלף ואחד קשרים. כל פרוש אחר מניח שאנחנו יודעים יותר ממנו על כוונותיו.
אף אחד לא יוצר סמל. סמל מגלים, או יותר נכון , סמל מתגלה, כמו שמתגלה תופעה. הסמל מתגלה תמיד בשלמותו, יחד עם המסומל.
אחרי ההתגלות אף אחד כבר לא מתעניין בנסיבות הממשיות בהן נוצרה התופעה, אף אחד ממילא לא יכול לדעת על זה יותר מדי.
הסמל כבר קיים. המלחמה שלך נגדו היא מלחמה אבודה.
 
 
 
 
נכון,
17/7/2012
נכתב על ידי אליסה

ולעזאזל עם האמת.
 
 
 
 
לשחר
17/7/2012
נכתב על ידי אור

הייתי מגדיר את סלימן כ"סנה הבוער" של המחאה: נדלק ואינו כווה. גם כשמימיה הצוננים של האמת הוטחו בפני "התופעה", המאמינים עדיין דבקים באמונותם. אליהו הנביא עלה ב"רכב אש ובסוסי אש" השמימה וסלימן העלה את עצמו בלהבה על דפי העיתונות השמאלנית.

צדיק באמונתו יחיה.



 
 
 
 
לאור
17/7/2012
נכתב על ידי שחר כ.

אתה מתכוון ל- "אינו כבה" כי למרבה הזוועה כוויות יש לו הרבה יותר מדי.
ולמה אתה מתכוון בכתבך ש"סלימן העלה את עצמו בלהבה על דפי העיתונות השמאלנית"? בעיתונות הימנית לא הזכירו את המקרה? לא כתבו עליו הררי מילים, מהכיוון ההפוך, אולי, לזה של עיתוני השמאל? וכי מה רדלר עושה כאן בבלוגו? מדבר על סלימן ומעשהו הנורא.
ועדיין, אם בענייני אמונה עסקנן, אני משוכנע שרוב גדול מתושבי ישראל מ א מ י נ י ם שהבירוקרטיה ומדיניותה הכלכלית והכללית של הממשלה ג ר מ ה לנסיון ההתאבדות שלו. וכך ראוי, לטעמי, וזו אכן האמת.
 
 
 
 
עיתונים כמו "הארץ"
17/7/2012
נכתב על ידי אור

הפכו אותו לקדוש המעונה של המחאה. יש פה ניצול ציני של מצוקת אדם מעורער בנפשו. אם אתה עדיין מאמין, גם אחרי קריאת השתלשלות העניינים, ש"המדיניות הכלכלית" גרמה לכוויותיו ולא השמן שרפה שהשכל הזה שפך על עצמו, אשריך.

יש הבדל בין סיקור אובייקטיבי של אירוע לבין עידוד התנהגות הרסנית ונדמה לי שאורי תיאר את זה טוב מאוד.
 
 
 
 
אורי לא יפה לבלבל אנשים עם העובדות!
17/7/2012
נכתב על ידי אמיר ש

הם עוד יצטרכו לפקפק במה שהתקשורת מפמפת להם, ובסוף הם עלולים להתעורר ולהפסיק להיות זומבים.

אתה הרי יודע כמה קשה לחיות בעולם האמיתי, אז למה אתה דן את כל אלה שלנים במטריקס לחיים של התמודדות מלחיצה עם המציאות?

באמת, קצת חמלה! תראה קצת התחשבות ותפסיק להפיץ את האמת. זה לא נעים לאנשים!

ignorance is bliss
 
 
 
 
לשחר כ.
17/7/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

שחר כ., כתבת:
"הסמל כבר קיים. המלחמה שלך נגדו היא מלחמה אבודה."
זאת נדע רק בעתיד.

אני סבור שדבריך חושפים, במידת מה, את הבעיה שיש לרותמי-סילמן לעגלת המהפכה עם המציאות. לתפישתי, היחס בין הגדרות עיקרי אמונה/סמיוטיקה-מרקסיסטית, כפי שאת מבטאת (סמל מתגלה, כמו שמתגלה תופעה. הסמל מתגלה תמיד בשלמותו, יחד עם המסומל."), והמציאות הוא קלוש למדי.

תפישה רווחת - אתה נתקל בה שוב ושוב באופן בו מתבטאים "דוברי המחאה" ואחרים - היא כי ניתן ליצור סמלים ושינויים היסטוריים בעלי משמעות באמצעות מעשים מכוננים ומשני תודעה, וכי אם נגיד מספיק מהר וחזק בזמן אמת את הדברים הנכונים יחול השינוי ו"אחרי ההתגלות אף אחד כבר לא [יתעניין] בנסיבות הממשיות בהן נוצרה התופעה."

אבל לתפישה הזו אין חיזוקים עובדתיים ממשיים. אנחנו יכולים להסתכל לאחור ל"סמלי" המחאה של השנה שעברה (ליף, שפיר, קונטס, ושות') ולראות כי ככלות "עיבוד התודעה" המקיף רוב הציבור נותר עם אותה תפישת-סמל שהיה מאמץ ממילא, למרות כל הניסיון לבנות את הנ"ל. כלומר, דימוי של אשכנזים צפונבונים. במקביל, כל ניסיון שלהם לחרוג מ"סמליותם" המופשטת ולמנף איזו פעולה המתבססת על מעמד ה"סמל" שלהם הראתה כי המנוף הזה לא קיים.

כך, אני סבור, יהיה גם עם סילמן.
 
 
 
 
נדמה לי שלא הבנת אותי.
17/7/2012
נכתב על ידי שחר כ.

איני מבין מה אתה אומר על עיקרי אמונה או סמיוטיקה מרכסיסטים. איני מבין למה אתה קורא לדפני ליף ושאר האנשים שמנית "סמלים". הם אינם סמלים אלא אנשים, ואתה מתבלבל בין סמל לבין יחצ"נות. גם סילמן אינו סמל אלא רק "סילמן מצית עצמו בהפגנה ב- 2012 למען צדק חברתי ושינוי המשטר" הוא הסמל.
אמרתי שאף אחד לא ממציא סמל, אלא מגלים אותו, ואז הוא כבר "מוכן". מה שאומר שאין טעם להילחם נגדו, וגם אין טעם לפשפש בעובדות היווצרו. אם הצורך בסמל לא היה קיים הוא לא היה מתגלה, ואם הוא התגלה, סימן שהיה לו בסיס עובדתי מוצק בדעת הציבור, כך שערעור זה או אחר על ה"אותנתיות" שלו לא יתקבל. וזה כבר קרה, כל זה, אז אין טעם להילחם.
 
 
 
 
אתה נשמע כמו יחצ"ן שהתחיל להאמין לשקרים של עצמו
17/7/2012
נכתב על ידי אור

בוודאי שדפני היא אדם, אך אנחנו לא מכירים אישית את דפני האדם, לכן השיחה מוגבלת מראש לסמליותה כ"דפני המפגינה". די להיתמם.

רשמת: "אף אחד לא ממציא סמל, אלא מגלים אותו". למרות זאת, מישהו "המציא סמל" וזהו סילמן עצמו (וחלק מאמצעי התקשורת), הוא הרי עשה פרובוקציה מכוונת שהצית את עצמו בעיצומה של הפגנה (יש דרכים יותר יעילות להתאבד).

כתבת גם:

"ואם הוא התגלה, סימן שהיה לו בסיס עובדתי מוצק בדעת הציבור"

עצם המשפט "בסיס עובדתי בדעת..." הוא סתירה: או שהדבר עובדה או שהוא דעה. בנוסף אתה תופס את "הציבור" כגוש הומוגני בעל דעה מגובשת ואין דבר רחוק יותר מהמציאות. יש קשת של דעות (למרות שאתה נחשף רק לטווח מצומצם שלה) בקרב "הציבור" ולא כולם קונים את הנראטיב של "אדם מסכן שנדחף ע"י רשויות הרווחה למעשה אובדני". למרות ייצוג היתר שלו בתקשורת.

אתה מרבה להשתמש במושגים אקזיסטנציאליסטים כמו "אותנטיות", כדי להסוות את העובדה שסילמן הוא שקרן אומלל ופרובוקטור (והעובדה שהוא העלה את עצמו באש, אינה נותנת תוקף לדבריו). מכאן, לדעתי ה"סמיוטיקה מרכסיסטית".

מה גם כל כך אותנטי במעשה שלו?, הצתה עצמית היא טרנד "חם" במזרח התיכון.
 
 
 
 
הפוסל במומו פוסל - בדוק את העובדות של עצמך!
18/7/2012
נכתב על ידי עדית לב

אורי רדלר, אתה מתיימר להביא את סיפורו האמיתי של משה סילמן, מה שלטענתך אורי בן-דב פספס. אבל אתה גם טעית ובגדול. אני טיפלתי במשה בשנה האחרונה וניסיתי לסייע לו לקבל את המגיע לו מביטוח לאומי וממשרד השיכון לאור מצבו הרפואי והכלכלי הקשה. נכון מעולם לא התעמקתי בסיפור חובות העבר וכל שאני יודעת להגיד עליהם זה מה שמשה סיפר לי, ומשה לא הסכים עם הדרך שבה אתה מציג את הדברים (שהרי לכן הוא התלונן וניסה לתבוע בבית המשפט). אבל משה לא יכול לענות לך עכשיו.
משה היה איש עני, חולה ועם כבוד עצמי.לא היו לו שום חסכונות, לא היה לו בית. הוא לא היה מסוגל לעבוד. אבל ביטוח לאומי לא חשב שזה מספיק חמור כדי לתת לו קצבת נכות. לאחר חודשים שבהם ביטוח לאומי דן בערר על כך והחליט לתת לו קצבת נכות היא לא הספיקה כדי לכסות את הוצאות חייו של משה, ולא נותר לו מספיק כדי לממן את התרופות שלהם הזדקק ולשלם על ביקורי רופאים. בוודאי שזה לא הספיק לממן שכר דירה. שנה אחת הוא קיבל דירה מחבר בחינם, אבל הוא היה צריך להתחיל לשלם, ולא היה ממה. ולמרות שלדעת כל עו"ד שעבר על התיק הגיע לו לקבל סיוע בשכר דירה, מדינת ישראל התעקשה לא לתת לו. לקח להם יותר מחודש לפקסס את אישור הנכות שלו מחיפה לירושלים, ולתייק בתיק הנכון. אז מה אם זה אומר לגור ברחוב עכשיו. אני מניחה שזו בעיה של משה, ולא בעיה שלנו כחברה.
זה לא חשוב איך ולמה משה הסתבך כלכלית, מה שחשוב הוא שברגע שהוא הסתבך כלכלית וחלה בנוסף - הוא הפך להיות אבק אדם, המדינה לא התייחסה אליו בכבוד שמגיע לכל אדם, היא שכחה שיש לו ניצוץ אלוהי, כמו לכל אדם. המדינה אמרה לו: אחרי שתהיה דר רחוב נטפל בך. וזו הבעיה המהותית במקרה של משה, וזו הסיבה שהוא עשה מה שעשה. את נושא החובות הוא סחב שנים והתמודד. איזה אדם שפוי רוצה לגור ברחוב? ועל זה אנחנו (ראשי המחאה כדבריך), או חבריו של משה (לדעתי) מדברים מאז שזה קרה.
אולי כדאי שתלמד לבדוק עובדות בעצמך, לפני שאתה מאשים אחרים.
ואולי, רק אולי תחשוב על הכבוד של משה לפני שאתה משמיץ אותו כך.
 
 
 
 
לעדית לב
18/7/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

לעדית לב,

לא ברור לי מדוע את טוענת כי "הפוסל במומו פוסל" שכן אינך מציבה שום עובדה הסותרת את הדברים שנכתבו.

יותר מכך, אף שאת מודה כי לא בדקת את העובדות כלל ("נכון מעולם לא התעמקתי בסיפור חובות העבר"), אין הדבר מפריע לך להאשים אותי בכך. הרי אין בדברי שלעיל דבר לבד מתיאור עובדתי טהור, המבוסס על קביעות של מבקר המדינה ובתי־המשפט, שהעובדות הונחו בפניהם, ועל עדויות של סילמן עצמו ושל אחרים. הקביעה היחידה שלי היא כי הסיבה לנפילתו הכלכלית של סילמן קשורה, כנראה, באופן התנהגותו.

לעניין עצמו - בעבר התנדבתי לסייע לקשישים ומאוחר יותר לסייע לפגועי נפש והלומי קרב - ואחד הדברים שלמדתי היה להפריד בין הסבל, הקושי, הכאב, המרירות והבדידות שרבים מהם חווים, לבין נכונות טענותיהם. סבלם ראוי לאהדה והם עצמם ראויים לעזרה—ואיש לא יעלה על דעתו לבחון את אמיתות דבריהם, שכן לאיש לא יועיל הדבר... אך מעשהו של סילמן, והאופן בו ניסו, כפי שציינתי, 'למסגר' אותו ולהציגו מחריגים אותו מכלל זה. מותר לאדם לחוש מרמור ויאוש על מר גורלו, אך כאשר מר גורלו האישי מוצג כמין סימן דרך שלפיו צריכה להתקיים מדיניות בתחום החברתי - יש לומר דברי אמת.
 
 
 
 
עידית לב
18/7/2012
נכתב על ידי עומר

אם לא שמת לב, המאמר מדבר על הסיבה לכך שמשה סילמן הגיע למצבו. כפי שאורי אמר, הדבר רלוונטי משום שיש רבים (אגב, אורי, לא רק מצד חלק מאנשי השמאל של המחאה, אלא גם מצד כמה מחברי התנועה הליברלית החדשה) שמנסים לצייר את סיפור נפילתו בצבעי "המדינה והביטוח הלאומי אשמים" וכן יש מי שמנסים להופכו למקרה הטיפוסי של האדם העובד הנתון בקשיים. מה שאורי עשה הוא להראות שלא כך הדבר. משה סילמן ראוי לאמפתיה. אבל אין שום קשר בין כך לבין האמת בסיפורו שהיא, כפי שמראות העובדות (שאת לא סתרת בדבריך), שהאיש נהג בצורה מפוקפקת (לעיתים על הגבול הפלילי) כל ימי חייו וכך התדרדר למצבו בעת הזו. אילמלא היו כל מיני אופורטוניסטים כמו סתיו "משה עשה לנו את העבודה" שפיר ויוסי "משה הוא אבו-עזיזי" יונה, שניסו לרתום את הטרגדיה של האיש האומלל הזה לצרכיהם הפוליטיים לא היה שום צורך לכתוב את מה שאורי כתב (ונראה לי שגם הוא מודה בכך). אם יש לך טענות, תפני אותם לאופרטוניסטים המנוולים משמאל ומימין שעושים שימוש במשה סילמן.
 
 
 
 
לעידית
18/7/2012
נכתב על ידי שאול

ודל לא תהדר בריבו.

מי שמבזה את כבודו של סילמן הוא לא אורי.
 
 
 
 
שאול-
19/7/2012
נכתב על ידי עומר

אי אפשר לנסח זאת טוב יותר!
 
 
 
 
לאורי
19/7/2012
נכתב על ידי עדית לב

אורי, משרד השיכון סרב לתת למשה סיוע בשכר דירה, למרות שלדעתנו הוא עמד בקריטריונים והם נהגו שלא כדין כשלא נתנו לו. זו עובדה שכתבת לא נכון! מה שהיה או לא היה למשה לפני 10 שנים לא רלוונטי. ולכן לי לא רלוונטי נושא החובות. הנושא המהותי הוא מה קורה לאדם חולה, שלא מסוגל לעבוד ואין לו שום נכס או חיסכון, האם מדינת ישראל משליחה אותו לרחוב, או חושבת שיש לה מחוייבת מינימלית לחיים בכבוד?
על פי חוקי מדינת ישראל אם לא הייתה דירה בבעלותו ב- 5 השנים האחרונות (לא הייתה) ויש לו את אחוזי הנכות המתאימים (והיו לו), והוא מעל גיל 55 (עוד תנאי). משה עמד בכל התנאים הללו, ועדיין למרות שהטפסים הוגשו שוב ושוב, למרות שצרפנו מכתבי הסבר, ולמרות פניות ישירות למשרד השיכון - הוא לא קיבל את המגיע לו.
משה לא היה מוכן להיות דר רחוב, אתם הייתם מוכנים?
אז מה הפכנו לחברה של "אדם לאדם זאב?" אם עשיתי טעות לפני 10 שנים (ויכול להיות שהוא עשה) אז מגיע לו לחיות ברחוב לשארית חייו?
אני בחברה כזו לא הייתי רוצה לחיות.
 
 
 
 
לעדית
19/7/2012
נכתב על ידי שאול

הביקורת שלך ממשיכה להיות, במקרה הטוב, משיקה לדברים שאורי כתב. ואם כבודו של סילמן יקר לך, את הזעם שלך את צריכה להפנות למקומות אחרים. את לא מבחינה בין הסימפטיה האישית, והכאב שכל אחד חש (כמעט) למשמע סיפור כמו הסיפור של זלמן, ובין הפיכתו לסמל פוליטי.

ואנא, מעט פחות גלגולי עיניים, במחילה. אף אחד לא רוצה חברה שבה אדם לאדם זאב, אבל יש ויכוח איך משיגים חברה טובה יותר. גם אני וגם אורי רוצים לחיות בחברה שבה המלאך גבריאל מנסח את החוקים, ושאר המלאכים מאיישים את כל עמדות הפקידות ותפקידי השרים. עד שזה יתאפשר, אני ואורי נמשיך להתווכח מה האפשרות השנייה הכי טובה. ובינתיים, יש מערכת בירוקרטית, שבה בני אדם שאינם מושלמים צריכים לטפל בפניותיהם של בני אדם לא מושלמים אחרים. ההימור שלי הוא שלתאר את המקרה כמלאך סילמן מול הפקיד האטום והמרושע זויכמיר זה לא ממש תיאור מושלם, וזה בטח לא בסיס לפרוגרמה פוליטית.
 
 
 
 
עומר - תודה
19/7/2012
נכתב על ידי שאול

גם אתה כתבת דברי טעם בהחלט.
 
 
 
 
התופין של אליסה, שוב
20/7/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

הלינק של אליסה, מחדש
 
 
 
 
תודה, אורי.
21/7/2012
נכתב על ידי אליסה

זה לא עובד כל כך טוב בנייד...

אגב נייד: מה עם גרסה דיגיטלית ל״התמוטטות״?
 
 
 
 
עידית,
21/7/2012
נכתב על ידי עומר

דבריך חוזרים ושבים אל השגיאה שהיא איומה לכל אדם ובעיקר - למי שמטפל באנשים אחרים, והיא ההזדהות שאת חשה עם המטופל שלך. העובדה שאת אמפתית כלפי אדם שנמצא בטיפולך לא אומרת שאת צריכה להזדהות עם מצבו או להסכים עם דרכיו. האינטרס של המטופל לא חופף לכך ולרוב הוא מנוגד לכך. אני מקווה שאינך נוהגת כך עם מטופלים אחרים.

ובהמשך הדברים, הטיעונים מהסוג של "אדם לאדם זאב" וכו' מחמיצים את העניין. אני גם רוצה לחיות בחברה שבה בנים לא מנשלים את אמהותיהם חסרות הישע מהנכס היחיד שיש להן. אז מה? השאלה הפשוטה היא מהי הדרך הטובה ביותר לניהול החברה האנושית בה אנו חיים. מי שטוען, כפי שנדמה לי שאת היית טוענת, שצריך שיהיה בחברה שלנו מוסד כמו הביטוח הלאומי, צריך להתמודד עם העובדה שגופים כאלה מנוהלים על ידי פקידים שכבולים לחוק ושאת החוק לא ניתן לשנות על נקלה. המוסד לביטוח לאומי ואף בית משפט בישראל קבעו שעל פי החוק משה סילמן לא עמד בתנאים שבגינם אפשר לקבל דירה. אפשר אולי לדרוש שישנו את התנאים, אבל כל אלה לא יאמרו שכל מי שחשקה נפשו בבית יכול לקבל אחד כזה, **תמיד** יהיו משה סילמנים בעולם. ואם את אומר שצריכים אנחנו לשנות את התנאים כך שכל מי שחשקה נפשו וגו', עליך להסביר מניין יבואו המשאבים לצורך כך!
 
 
 
 
לטפס על הר הגופות בדרך אל היעד הפוליטי
22/7/2012
נכתב על ידי ארנון רובין

העובדות הן הבאות:
א. משה סילמן ז"ל פשט רגל פעמיים תוך שהוא מנקה את משפחתו מנכסיה.
ב. בתקופה בה אירעה הנפילה של משה סילמן ז"ל, שנת 2004, לא היה נתניהו ראש ממשלה, שטיימץ לא היה שר אוצר.
ג. משה סילמן לא קיבל סיוע מעשי מאירגונה של כבוד הרב עדית לב עד ליום שבו החלה המחאה, הרבה אחרי שהפך לחסר רכוש.
ד. הגב' לב ידעה מראש על כוונתו של משה ז"ל לפגוע בעצמו. היא לא עשתה שום צעד מעשי למנוע זאת ממנו.
ה. "לדעתה" של הרב עדית לב, היה משה סילמן ז"ל ראוי לעזרה בשכ"ד. אבל לדעת הגורמים המקצועיים - לא.
ו. אם יש מישהו שאשם באסון, מלבד סילמן עצמו ו"חבריו" שלא מנעו ולא עזרו, הרי שזה מנגנון הפקידות האטום. החל מביטוח לאומי - שכשל מלהודיע על המכירה (אבל זהו) ואחר-כך אולי גרר רגליים בהכרה במשה כבעל זכויות, אולי בצירוף פקידים במשרד הרווחה ובמשרד השיכון.
ז. פקידים במשרדי ממשלה שפועלים מחוץ לנהלים חשופים לענישה. כל סטייה מנוהל מגיעה למבקר המדינה. אנשים מאבדים מקום עבודה יום-יום על האטימות הזו.
ח. אם אכן היה מר סילמן קורבן של אטימות פקידותית אין בכך דבר או חצי דבר לממשלה הנוכחית או לסדרי העדיפויות שלה. נתניהו לא המציא את האטימות. לא הוא ולא שטיימץ הנהיגו את העצלות "שומרי הביורוקרטית.
ט. האירגון עימה נמנית הרב עידית לב, "שומרי משפט", הוקם בשנת 1998 במטרה לקדם "זכויות מיעוטים וזכויות פלשתינאים בשטחים הכבושים". האירגון מתגאה באג'נדה פוסט/אנטי ציונית בדף הבית. ארגון שנציגו המשפטי עו"ד קמר משריקי הוא ממדליקי המשואות בטקס האלטרנטיבי שערכו אנשי תנועות השמאל ב- 2011, זמן רב לפני מחאת הצדק החברתי. אירגון, שהעומד בראשו הוציא מכתב המנסה להפנות את האצבע המאשימה כלפי המתנחלים אחרי הרצח באיתמר.

מכל האמור לעיל מסתבר שהרב לב היא אדם ציני ורע המנסה לטפס על הר הגופות בדרך למדינה פלשתינאית מהירדן ועד הם. צדק חברתי הוא קרדום לחפור בו. משה סילמן ז"ל היה מבחינתה של כבוד הרב עדינה לב לא יותר מה"אידוטים השימושיים" של לנין
(וד"ש לגבי רובין)
 
 
 
 
המטרה האמיתי של ה"מחאה החברתית"
22/7/2012
נכתב על ידי אשר פט

קודם כל, תודה לאורי רדלר על המאמר המצויין. ברור לכל אדם הגון שהעובדות והאמת איתו, ולעומת זאת, מבקריו בבלוג זה מתפתלים אנה ואנה בניסיונות עקרים להסית את הדיון מהעובדות למאווי ליבם. אבל יש רבים מהמחאה אינם כנים - ים להם מטרות אחרות וה"צדק החברתי" (סיסמה נבובה לכשעצמה) הוא משני מבחינתם, ותודה גם לארנון רובין שחשף את הרב עדית לב (וגם כל ה-ריבקי בלוף, אביב סגריר וכו) - אכן, בהשראת הקרן לישראל חדשה ובמימונה (ומימון רבים אחרים) המחאה הזו היא אחד הכלים למיגור המפעל הציוני. אנשים אלה, שונאי ישראל ויהדות, גייס חמישי מתוחכם, אינם אומרים את אשר בתוך ליבם - אבל הסבר נהדר על המהות של ה"מחאה" אפשר לקרוא כאן ("זו המחאה הספונטנית הכי מתוכננת שראיתם" מאת קלמן ליבסקינד http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=79974780b5e0d394fddbd1a00f4f21d3&id=2804).

זה לא מה שחשבתם, זה אפילו לא סוציאליזם או קומוניזם. רווחת המעמד הבינוני מעניין אותם ככליפת השום. מה שמניע אותם, נותן להם את הכוח לקום בבוקר זה התקווה שיום אחד הם יוכלו להפיל את ישראל ולגרום להבאת מיליוני צאצאים של ערבי פלסתין לכאן ולהפוך את ישראל למדינה מוסלמית. את האמת חייבים להגיד, אם אתם נאיביים, המשיכו ללכת להפגנות המיליון.
 
 
 
 
לא מרשים במיוחד, חסרים נתונים
23/7/2012
נכתב על ידי אורן


כל הסיבור מבוסס על החוב (שהיה או לא היה) לביטוח לאומי.
כאן כתוב 15000 ובמקומות אחרים קראתי על 5000 .
ידוע לי על מקרים בהם ביטוח לאומי טעה בחישוב (וגם מס הכנסה לא נקי מטעויות). מאחר והחישוב לעצמאיים שונה מחישוב לשכירים, אכן נדרש דוח מס הכנסה לצורך קביעת החוב.

מבחינה עקרונית מגוחך להטיל עונשים דרקוניים על אדם בגלל חוב כזה. אין ספק שהמדינה נוקטת איפה ואיפה
http://www.themarker.com/markets/1.1749946
http://www.themarker.com/markets/1.667840
לחובות של מליארדים מאפשרים תספורת ולחובות של אלפים "קורעים" את הבן אדם. צדק, זה בטח לא.
 
 
 
 
תודה על העבודה הקשה והאחראית, וגם על האומץ, לא פשוט ללכת נגד הזם ולהגיד את האמת הלא נוחה.
23/7/2012
נכתב על ידי הצבר

 
 
 
 
לאורן
23/7/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

אורן,

א. החוב, לפי הבירור של מבקר המדינה (לבקשת סילמן, מוצג לעיל) הוא של 15,011 שקל. זה גם גובה החוב בו נוקב סילמן עצמו בתביעה שניסה להגיש נגד הביטוח הלאומי ("הודיע נציג הנתבע [ביטוח לאומי] למערער [סילמן]... כי קיים לו חוב של 15,000 ש"ח..." - בנושא זה אין כלל ויכוח. המספר 5,000 נכנס לסיפור כי זה הסכום ששילם סילמן לביטוח הלאומי על חשבון חובו (סכום שלא היה שנוי במחלוקת).
ב. אין ספק שיש לעתים ויכוח על גובה התשלום לביטוח הלאומי, אבל ברור למדי מהתפתחות העניינים כי העיקול על המשאית לא הוטל בחופזה וכי סילמן היה יכול לשחרר את משאיתו כמעט מיידית. הדרישה הראשונית לחוב הייתה ב-20.2.2002 וסילמן 'משך' את הסיפור משך כמעט שמונה חודשים. רק כשעוקלה משאית אחת בפועל, ב-8.10.2002, הוא הופיע בביטוח הלאומי. בפועל, הוא הסדיר את ענייניו עם המוסד יום אחרי עיקול המשאית והיה יכול לשחררה, בפועל, החל ב-10.10.2002. כלומר, העיקול מנע ממנו את השימוש במשאית בפועל לתקופה של יומיים.
ג. עיקר הסיפור אינו הביטוח הלאומי - החוב לבט"ל היה זניח - גם בגודלו וגם בהשפעתו - והסיבה שבגללה לא הוציא סילמן את משאיתו ממגרשי ממן הייתה כנראה חובותיו הגדולים לבנקים. מבחינת סילמן, לא הייתה כל תועלת בתשלום 1,200 שקל כדי להוציא את המשאית ממגרשי ממן, שכן היה עליה שיעבוד. כדאי להזכיר כי המשאית שכנה במגרשי ממן כמעט שנה, עד שנמכרה.
 
 
 
 
למה זה עובד במקומות אחרים?
23/7/2012
נכתב על ידי גיל

אני חי מזה שבע שנים באוסטרליה. מדינה קפיטליסטית כלבבך. מעולם אף אחד פה לא שרף את עצמו בעקבות "קשריו" עם "רשויות המדינה". למה? בגלל שרשויות המדינה באוסטרליה מתייחסות לכל אזרח הזקוק להם כ"קליינט". משום שהמדינה הניחה כבר לפני שנים רבות רשת בטחון מתחת לכל האזרחים. משום שחיי אדם חשובים פה יותר מקליפת השום.
אני מקווה שלא תתחיל לספר לי כמה אוסטרליה עשירה וישראל ענייה ואין כסף לכל המסכנים. יש כסף להכל, כולל 50 שרים ומאות התנחלויות וכל מיני צעצועי כיפת ברזל. רק כסף לרשת בטחון אין. הכיוון של ישראל לאבדון אינו יכול לביות ברור יותר.
 
 
 
 
לאורן: נימאס לי לשמוע את השטות הזאת כאילו רק לטייקונים מוחקים חובות.
24/7/2012
נכתב על ידי רוני

בכל יום(!) מוחקים חובות לעניים שאין להם סיכוי לשלם חובות עירייה וכו' ואני מדבר ממקור ראשון כי עבדתי בחברת גבייה. ישראל היא גן עדן לחייבים. במקרה הכי גרוע מכניסים אנשים לאיחוד תיקים (כמו במקרה של סילמן) שמאחדים להם את כל החובות - לעיתים עשרות ולעיתים מאות אלפי ש"ח לתשלום חודשי מגוחך של מאות שקלים בחודש ואז החייבים בפועל לא מקבלים את הכסף שלהם. החייבים הם לא רק בנקים ומוסדות מדינה "רשעים" ו "אטומי לב" לפעמים מדובר על עצמאים קטנים או משכירי דירות. גם עליהם מותר לרחם.
 
 
 
 
גיל, לא יודע מי עבר באש,
24/7/2012
נכתב על ידי עומר

מי בחרב, מי בתליה ומי בכדור לראש. העובדה הפשוטה היא ששיעור ההתאבדות באוסטרליה גבוה יותר מאשר בישראל:
http://en.wikipedia.org/wiki/List_of_countries_by_suicide_rate

אז די עם בלבולי המוח האלה.
 
 
 
 
תחושות בטן בעלות משקל גדול יותר מאשר עובדות
24/7/2012
נכתב על ידי אשר פט

עומר, בבקשה, אל תקשה את החיים לאנשים שרוצים רק טוב לכולם (חוץ מלטייקונים המרושעים כמובן). עזוב אותך ממספרים, נתונים ועובדות, זה רק מסבך את החיים ומקשה ללכת לכיוון הנכון. הרי מבחינה סטטיסתית, לרוב האנשים ה-IQ נמוך מהממוצע.
 
 
 
 
עומר- אז אנחנו מתעסקים ב"עובדות"?...
24/7/2012
נכתב על ידי גיל

אולי תספר לנו בגוף התגובה שהנתונים (מויקפדיה, שהיא כמובן מקור "עובדות" בלתי מעורער..) מאוסטרליה הם מ-2009 והנתונים מישראל הם מ-2007?
אולי תספר לנו למה הקישור ל"מקור" הנתונים על ישראל לא נפתח?
האם טרחת לגשת למקןר ולקרוא את השורה הבאה?:
Since 2000, the suicide rate in Australia has fallen by 22%, with the suicide rate for males falling by 24% and that for females by 13%.
ואולי גם את השורה הבאה, ש"אולי" מרמזת לנו שהמתאבדים באוסטרליה במקרים רבים הם חולים סופניים?
The highest age-specific suicide death rate for males in 2009 was observed in the 85 plus years age group (28.2 per 100,000) and the lowest was in the 15-19 years age group (9.3 per 100,000)

ואולי גם תוכיח לנו שנתוני ההתאבדות בצה"ל נכללים בסטטיסטיקה?

ואולי, הכי חשוב, תתיחס באופן ענייני לנושא רשת הבטחון וההבדל ביחס לחיי אדם בשתי המדינות?



 
 
 
 
הו לא, גיל, אתה הוא זה שצריך להוכיח את טענותיך
24/7/2012
נכתב על ידי אשר פט

הו לא, גיל מ"למטה-מתחת", אתה הוא זה שצריך להוכיח את טענתך, לא עומר.

הנה טענתך מתגובתך הראשונה: "מעולם אף אחד פה (כלומר באוסטרליה) לא שרף את עצמו בעקבות "קשריו" עם "רשויות המדינה"." ואתה, גיל, עשית היקש לוגי וטענת שזה 100% "משום שהמדינה הניחה כבר לפני שנים רבות רשת בטחון מתחת לכל האזרחים." כלומר (וכאן אני קצת הולך "לפניך" לוגית), אתה טוען של"רשת בטחון" התאמה הפוכה לשיעור התאבדות בחברה-מדינה, האין זה כך, גיל?

עומר הביא נתון שאמנם אינו סותר ישירות את טענותיך, הוא רק הביא עובדה שאין עליה עוררין, ש"ששיעור ההתאבדות באוסטרליה גבוה יותר מאשר בישראל" ועובדה זו המחלישה את טענתך לקשר ישיר. אפילו אם אתה לא מסכים אם וויקיפדיה (וכאן יש אני מסכים איתך) אתה הוא זה שצריך להוכיח את הטענה במקום לנסות להביא שברי-נתונים מאותו מאמר שבמהימנותו אתה עצמך חושד.

אז זה מה שאתה צריך להראות גיל, כדי להוכיח את טענותיך המקוריות והן כמה:

1. שאף אחד מאלו שהציתו עצמם באוסטרליה לא עשו זאת בגלל סכסוך עם רשויות המדינה. ייתכן ואף אחד לא הצית עצמו באוסטרליה מעולם, ואז זו טענה נכונה לוגית, אך אני מניח שהתכוונת להתאבדות בכל דרך שהיא, אז הוכח לנו שאף אחד באוסטרליה מעולם לא התאבד (או ניסה להתאבד) בגלל סכסוך עם רשויות המדינה.
2. השווה את "רשת הבטחון" באוסטרליה וישראל, למשל, ע"י היחס שבין הוצאות על "רשת בטחון" (כלומר הוצאה סוציאלית) לתל"ג או לנפש וכו', אך במספרים - כי שברי הנתונים שהבאת אינם מוחיכים כלום, וגם לא מחלישים את מה שהביא עומר.
3. וזה הקטע הקשה עבורך,גיל, הוכח-נא שיש קשר בין רמת ההוצאה הסוציאלית ("רשת בטחון") לבין "שיעור ההתאבדות", וזכור - COINCIDENCE IS NOT A PROOF OF CAUSE

לא הצלחת להוכיח? אזי טענותיך הן לא יותר מספקולציות, במקרה הטוב ש
-COINCIDENCE IS A PROOF OF CAUSE
וזה מוחלש מהותית ע"י הנתון שהביא עומר.

אבל אתה הוא זה שהתחלת בטענות לקשר בין רמת ההוצאה הסוציאלית לבין "שיעור ההתאבדות", ולכן אתה, ולא עומר צריך להוכיח טענות אלה, אחרת, דבריך דמגוגיה.
 
 
 
 
עומר
25/7/2012
נכתב על ידי עומר

גיל, ראשית, לא אני צריך להוכיח דבר. אתה טענת טענה. אני טענתי לך ששיעור ההתאבדויות בישראל נמוך מזה שבאוסטרליה.

ועכשיו לפיקנטריה - גיל שואל האם עיינתי בנתונים (בצורה מתריסה. עוד נשוב לכך) ומסבר את אוזנינו בכך שהנתונים בישראל הם מ-2007 בעוד שבאוסטרליה הם מ-2009. עוד מספר לנו גיל שהנתונים באוסטרליה הם בירידה מאז 2000. ועכשיו לשלב המאוד מסובך גיל. השלב בו צריך לאמץ את המוח - אם היתה **ירידה מאז שנת 2000** הרי שב-2007 שיעור ההתאבדויות היה גבוה יותר...

אגב, אילו גיל היה מצוי בנתוני התאבדויות (לצערי, אני מצוי בשל עיסוקה של אישתי) הוא היה יודע ששיעור ההתאבדות בקרב קשישים הוא די גבוה גם בישראל וגם במקומות אחרים בעולם. כשאתה עייף, חולה ובודד זה עשוי לקרות. אבל רגע, לא אמרת שבאוסטרליה יש "רשת חברתית"? מה, גם הם לא מטפלים בזקנים שלהם?

כמובן שאפשר לטעון שהנתונים לא עדכניים. אבל גיל לא מספק לנו שום נתון חלופי. אל דאגה. הנה:
http://www.health.gov.il/PublicationsFiles/loss_2011.pdf

השיעור בשנת 2009 בישראל היה 7.4 לכלל האוכלוסיה (וכן, זה כולל גם נתונים על חיילים). אגב, הנתונים דווקא מראים שבשנות הקפיטליזם הדורסני של ביבי וקיצוץ הקצבאות היו פחות מתאבדים. כנראה שטרדות הקיום השכיחו מכמה אנשים את הרצון להתאבד (לא, אני לא רציני. סתם מהגג הגיגים מטופשים וממציא תיאוריות דביליות. מזכיר מישהו?)

אני לא רוצה להיכנס לעניין הקשר הסיבתי. לא רק כי זה עניין מורכב, וכי נראה לי שקוראי הבלוג האינטיליגנטיים מבינים שיש כאן בעיה מורכבת. אלא בעיקר כי זו לא היתה הטענה המקורית וגיל לא יוכל להסתיר את כשליו הלוגיים מאחורי עניינים שכאלה. הטענה של גיל היתה, בעצם "באוסטרליה מתאבדים פחות כי יש שם רשת חברתית שהממשלה פורשת". והנה מסתבר שבאוסטרליה מתאבדים יותר. תבדוק את העובדות, טמבל, ואל תתגולל על אחרים. אתה עוד עלול לגלות שהם גדולים עליך בכמה מידות!
 
 
 
 
עומר, רק תקון אחד קטן - הקפיטליזם אינו "דורסני", הוא "חזירי", אתה מבין?
25/7/2012
נכתב על ידי אשר פט

 
 
 
 
אני מבין עומר ואשר- מי שחושב אחרת ממכם הוא דמגוג וטמבל.. הוכחתם את טענתכם.
25/7/2012
נכתב על ידי גיל

אשר גם "הוכיח" את טענתו שהמחאה החברתית היא "בהשראת הקרן לישראל חדשה ובמימונה", ומה "שנותן להם את הכוח לקום בבוקר זה התקווה שיום אחד הם יוכלו להפיל את ישראל ולגרום להבאת מיליוני צאצאים של ערבי פלסתין לכאן ולהפוך את ישראל למדינה מוסלמית". אשר, רחמי נתונים לך..יום אחד איזה מוסלמי עוד יאנוס את הבת שלך. זה באמת מפחיד. כנס לבונקר.

אשר לא ייתן לאף אחד להקים לו פה מדינה מוסלמית, ואם כשהוא חוטב עצים יעופו (או ישרפו) כמה שבבים כמו סילמן ואחרים זה לא נורא. העיקר שאשר לא דמגוג.

ובענייני דמוגוגיה, השוואתו של אורי רדלר את מקרה סילמן למקרה רצח גדי ויכמן היא לא דמגוגיה?

עומר מספר לנו ששעורי ההתאבדות באוסטרליה גבוהים יותר.
עומר גם מסובב את טענתי וכותב לנו: "הטענה של גיל היתה, בעצם "באוסטרליה מתאבדים פחות כי יש שם רשת חברתית שהממשלה פורשת".

לא זו היתה טענתי עומר, ובניגוד לך אני לא אקרא לך טמבל ואשלח אותך לקורס הבנת הנקרא. טענתי היתה ש"מעולם אף אחד פה לא שרף את עצמו בעקבות "קשריו" עם "רשויות המדינה".
כן, לרשת הבטחון הסוציאלית יש בכך חלק, אבל יש עוד אלמנטים שאת חלקם פירטתי-
"בגלל שרשויות המדינה באוסטרליה מתייחסות לכל אזרח הזקוק להם כ"קליינט"". "
"משום שחיי אדם חשובים פה יותר מקליפת השום".

אני מתאר לעצמי שאשר ועומר יבקשו ממני עכשיו להוכיח שמחיר חיי קילו אדם באוסטרליה גבוה ממחיר קילו קליפת שום. בסדר, עובדים על זה.
עומר מצביע על כשלים לוגיים. גם משה סילמן חטא בכמה כשלים לוגיים. ב- Brave New World שעומר ואשר יסדרו לנו לא יהיה מקום לסילמנים. אנשים כאלו צריך להחזיק במחנות סגורים או פשוט לאדות אותם. טמבלים כמו גיל רצוי למחוק מיידית מעל פני השטח..לך תדע אולי הם יחברו לקרן החדשה ולמוסלמים ויבואו להציק לאשר בסיוטי הלילה שלו.


 
 
 
 
ואם בהשוואות עסקינן...
25/7/2012
נכתב על ידי גיל

 
 
 
 
ואם בהשוואות עסקינן...
25/7/2012
נכתב על ידי גיל

מומלץ מאד להיכנס לאתר הבא:

http://www.oecdbetterlifeindex.org/ הנותן תמונה השוואתית טובה מאד (בטח לא לדעתם של אשר ועומר) על ההבדלים במדדי איכות שונים בין מדינות ה OECD (כן, כן, הארגון הזה שנתניהו הקוסם הצליח להכניס אותנו אליו, כי החבר'ה מההי-טק מרויחים הרבה, ובינתיים משה סילמן נשרף). כנסו לנתוני ישראל, בקשו (למטה) השוואה לנתוני אוסטרליה, ולא תתפלאו למצוא איפה הפערים הכי גדולים (רמז- לא בהכנסה לנפש..):
community
civic engagement
safety

אני בטוח שאשר ועומר כבר ימצאו את הגרך ל"הוכיח" לנו שהנתונים האלה לא רלוונטיים...


What’s Your Better Life Index?

Your Better Life Index is designed to let you visualise and compare some of the key factors – like education, housing, environment, and so on – that contribute to well-being in OECD countries. It’s an interactive tool that allows you to see how countries perform according to the importance you give to each of 11 topics that make for a better life.
 
 
 
 
גיל, גיבוב הדברים שלך מהווה ראיה לדברי,
26/7/2012
נכתב על ידי עומר

אתה לא מסוגל להתמודד עם העובדה הפשוטה שהטענה שטענת הוצגה כבעייתית במקרה הטוב, אז אתה רץ לקושש עוד כל מיני טענות ממקומות אחרים. זו לא דרך לנהל דיון.

האם אתה מודה בכך שהטענה הראשונה שלך, קרי - לקשר סיבתי בין איזו "רשת חברתית" להתאבדויות, הוחלשה מאוד מכך ששיעור ההתאבדויות בישראל נמוך מזה שבאוסטרליה (בהנחה שיש איזו רשת כזו באוסטרליה והיא יותר טובה מאשר בישראל. אני לא הולך לנהל ויכוח על כך)? כן או לא? כשתענה על כך בצורה פשוטה והגיונית ולא בשילשול לינקים, אני אולי אתפנה כדי לקרוא לעומק את יתר דבריך.
 
 
 
 
לגיל
26/7/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

גיל,

אתה אומר, מחד, שאוסטרליה היא מדינה קפיטליסטית כלבבי, ומצד שני אתה טוען שיש לה רשת בטחון רחבה ומוצלחת יותר וכי היחס של הפקידים שם לאזרחים טוב יותר.

נדמה לי שיש בעייה באמירה הזו. אתה גורס אומר שאוסטרליה מדינה קפיטליסטית יותר מישראל, אך את הכמות הנמוכה יותר של בעיות חברתיות שם (נאמר שזה נכון) אתה מייחס לא לקפיטליסטיות שלה אלא דווקא לסוציאליסטיות שלה (רשת הבטחון). מדוע? אפשר היה לטעון בדיוק להיפך - וכנראה באופן משכנע יותר - שאנשים נוטים לשרוף את עצמם באוסטרליה פחות מאשר בישראל משום שמושלת שם תרבות של הסתמכות עצמית, ומערכת הציפיות של אנשים הנתמכים על־ידי מערכות הסעד שונה. כלומר, פחות משהיחס של הפקידים לבבי יותר ורשת הבטחון עבה יותר - "תרבות הזכאות" מפותחת שם פחות.

או שלא. בעיקרון, ההבדל הגדול בין מערכת הרווחה באוסטרליה למערכות במדינות אחרות במערב הוא בשני אלמנטים: א) במבחני היכולת, הנכסים וההכנסה המקיפים - החובקים זכאות לפנסיה, לדמי אבטלה (שם הכללים מחמירים במיוחד), בריאות, וכן הלאה. שיטה זו מביאה לכך שרשת הביטחון נפרשת בהרבה פחות מקרים, ולכן הוצאות הרווחה באוסטרליה נמוכות יחסית. או, במלים אחרות, סילמן לא היה מקבל שם גרוש. ב) בשיטה מודרגת שאין בה "מוות פתאום" (שלילה מוחלטת של תמיכה) אלא הפחתה הדרגתית בתמיכה. שיטה כזו מפחיתה במידה מסוימת את התעוקה של 'מלכודת העוני' בה הנתמכים אינם מסוגלים לוותר על התמיכה, שכן ההכנסה מעבודה אינה מספקת חלופה טובה מספיק לתמיכה.
 
 
 
 
התאבדויות בצד
26/7/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

רק כדי להניח את נושא ההתאבדויות בצד: שיעור ההתאבדויות באוסטרליה גבוה בהרבה מזה שבישראל.
* נתוני ארגון הבריאות העולמי.
* נתונים עדכניים מאוסטרליה.
* ומישראל.

יש הבדל מסוים בפרופיל הגילאים, גם מפני שהאוכלוסיה בישראל צעירה הרבה יותר, אך המגמה דומה. אין מתאם כלשהו בין שינויים כלכליים וחברתיים לשיעור ההתאבדויות. מחקר מעניין בנושא, המצביע על ירידה בשיעור ההתאבדויות דווקא בעידן ההפרטה הגדול... אני חושב שכל ניסיון לקשור בין שיעור ההתאבדויות למדיניות כלכלית או חברתית כלשהי הוא חובבני ומטעה.
 
 
 
 
אורי, תודה על תגובתך הענינית.
26/7/2012
נכתב על ידי גיל

ולעצם הדברים:

1. אני איני גורס שאוסטרליה "מדינה קפיטליסטית יותר מישראל". למעשה, במדדים הישירים ביותר של "קפיטליזם" אוסטרליה וישראל מאד דומות. אוסטרליה גם אינה מדינה מושלמת (למרות שהנתונים מאתר ה-OECD ומיקומה של אוסטרליה בטבלה המסכמת שם בכל זאת אומרים לנו משהו..). אוסטרליה הצליחה (לא בצורה מושלמת, אנחנו יודעים איפה יש מושלמות..) ליצור איזון בין מערכת קפיטליסטית (כמה שדבר כזה קיים) לבין רשת שתאסוף את הנופלים והנפלטים מהשיטה הקפיטליסטית. ישראל נכשלה בכך.
2. אוסטרליה אכן השכילה ליצור "רשת בטחון חברתית" פרוגרסיבית, וכדבריך "שיטה מודרגת שאין בה "מוות פתאום".. וגם טענתך הנוספת, ש"מושלת שם תרבות של הסתמכות עצמית" נכונה מאד, לפחות מהכרותי האישית את החברה המקומית. אבל אתה יודע מה? לתרבות ההסתמכות העצמית יש משענת חשובה. יש לה מצנח רזרבי, למקרה חירום, שימנע התרסקות בנוסח סילמן. למצנח הזה קוראים רשת בטחון. ועובדה שזה עובד. למצנח הזה קוראים למשל דיור ממשלתי לזכאים, שכאשר התברר לפני מספר שנים שנוצר בו מחסור, התערבה הממשלה הפדרלית, מימנה את התקציב הדרוש ואכפה על ממשלות המדינות ליצור את הדיור החסר הזה.
3. אתה יודע אורי, למה "תרבות הזכאות באוסטרליה מפותחת פחות" ו"ההכנסה מעבודה כן מספקת חלופה טובה מספיק לתמיכה"? מפני שיש באוסטרליה משהו שנקרא משכורת מינימום (לא מושלם, יש חורים שמעסיקים מושחתים מנצלים, אבל עדיין זה עובד ברוב מכריע של המקרים) שבה השכר השעתי (לעובדים בוגרים סדירים) הוא כ-16 דולר או 65 שקל לערך. יש עוד גורמים, כמו מס הכנסה מדורג, החזרי מס לשכירים ועוד ועוד. השורה התחתונה של כל זה הוא שמשק בית בו שני בני הזוג משתכרים משכורת ממוצעת, חי בכבוד, כבוד רב..ואגלה לך סוד..גם משק בית בו מפרנס אחד מרוויח קצת מעל הממוצע יכול להסתדר מצוין. לכן קיים מעמד בינוני נרחב ואמיתי באוסטרליה, שמתקיים בכבוד.
4. היחס של הפקידים במערכת שמפעילה את רשת הבטחון הוא לעיתים לבבי, אבל הרבה יותר חשוב הוא ענייני. כתבתי קודם ואחזור על זה שוב- הנזקק לרשת הבטחון הוא "קליינט" עבור אותם פקידים. הוא אינו צריך לחפור בנבכי השיטה והתקנות, מפני שהפקידים פורשים אותה לפניו ובמקרים רבים (מה לעשות, אני מסתמך על ידע אישי במקרה הזה) הם, שומו שמיים, "מגלים" לו הטבות שמגיעות לו על פי החוק והוא אפילו לא ידע עליהן. סילמן היה מקבל הרבה יותר מגרוש, משום שבאוסטרליה, למרות המרובעות לכאורה של המערכת הממשלתית יש התייחסות פרטנית למקרים חריגים.
5. אורי, השורה התחתונה מבחינתי היא פשוטה מאד. קפיטליזם חזירי או לא, מה שהתפתח בישראל בשנים האחרונות היא מערכת ממשל ושלטון ששואבת את האנרגיות, ההון והיכולות של האזרח הממוצע למערבולת או אורגיית הבזבוז הממשלתי, בתואנות ומצגת השווא של "מצב בטחוני", "התייעלות", "צמיחה" ושאר האג'נדות המוכרות לעיפה. בתמורה, למעט אלה שהתברגו יפה בעשירון העליון בזכות כשרון או קשרים, האזרח הממוצע, ותסלח לי על הביטוי, אוכל חרא. אני מצטער, אבל אני אישית לא מקבל שיטה שבה האזרח הוא משאב של המדינה. המדינה מבחינתי היא כלי שמספק לאזרח מסגרת מערכתית וכלכלית למקסם את משאביו ויכולתיו. ישראל מקבל ציון נכשל.
 
 
 
 
הקשר בין סילמן 800 מתאבדים שמוסתרים מהציבור ואפקט וורתר
27/7/2012
נכתב על ידי אבי זלינגר

http://econoblog.co.il/?p=4014

אם סילמן היה משלם 3 אחוז מס חברות כמו הטייקונים, היום הוא היה אדם עשיר, ואם הטייקונים ישלמו היום 25 אחוז מס הכנסה, הם יתאבדו ברחוב קפלן, ככה זה כשאחוז מס שרירותי קובע את גורלו של האדם בישראל, והבן אדם מת כתוצאה מאפליית מס שרירותית.

אבל העניין חמור יותר כי סילמן שבר טאבו ישראלי, והוא התאבד ללא שום בושה עצמית במעשיו, כמעט בשידור חי לנוכח כלי תקשורת בצורה שהביכה לראשונה את הממסד, שלא כמו 800 מתאבדים אחרים בשנה שהתאדו מהעולם בצורה שקטה ומנומסת, כפי שהשלטון כאן אוהב, ולא השאירו עקבות כל שהם בתקשורת מקומית וארצית, שיצרו איזה לחץ ציבורי או פוליטי על השלטון.

הם התאבדו בסבך חורשה עבותה, או במקלט אפל, או דירת רווקים מוזנחת, בדרך שמאפשרת לממסד להסתיר את התופעה המזעזעת של התאבדויות כלכליות ואחרות במדינה, כי עד היום הציבור בישראל לא שמע כמעט

(במכוון) בכלי התקשורת הממלכתיים האלקטרונים, הרדיו והטלויזיה על תופעת "מתאבדים ישראלים" למעט "מתאבדים שהידים" שהם כמובן האוייב ואינם מסכנים את השלטון, או חושפים את רשלנותו, והאשם העיקרי בכך הוא הסופר גתה שכתב את הספר " יסורי וורתר הצעיר".

"אפקט וורתר "- גל חיקוי של התאבדויות בסגנון דומה

לא ברור אם בכלי התקשורת בישראל הזכירו לאחרונה את אחד הספרים המשפיעים ביותר שנכתבו על ידי גתה, והוא " יסורי וורתר הצעיר", כי הספר הזה הביא לגילוייה של תופעה פסיכולוגית מדהימה, והיא גל התאבדויות עוקב שמחקה התאבדות של גיבור תרבות כל שהוא, שהתאבד בעקבות גורלו, ואי לכך כבר במשך שנים קיבלה התקשורת הישראלית על עצמה מרצון( חוק נקדי, ולחץ משרד הבריאות והרווחה ומשרד ראש הממשלה) את ההחלטה לא לסקר תופעות התאבדות של חיילים, בני נוער, רקע כלכלי וסוציאלי, מחלות ואחרים, ולכן הציבור בישראל אינו שומע ברדיו כמעט על התאבדויות לסוגיהן, ואינו מודע להיקף העצום של ההתאבדויות בשנה, והוא הזדעזע קשות מהתאבדות סילמן.

אפקט וֶרתֶר (Werther effect) הוא תופעה חברתית שבה מספר אנשים מחליטים להתאבד בעקבות התאבדות אדם אחר, ולעתים אף מחקים את אופן ההתאבדות שבוצעה על ידי אדם זה. התופעה קרויה על שם גל ההתאבדויות שהתרחש ברחבי אירופה, אשר ליווה את הפצת הרומן "ייסורי ורתר הצעיר" מאת הסופר הגרמני גתה בסוף המאה ה-18.

האירוע הידוע ביותר היה בעקבות הפצת הספר "ייסורי ורתר הצעיר" של גתה ב-1774. ברומן התאבד הגיבור בעקבות אהבה נכזבת באמצעות ירייה בראשו, ולאחר הפצת הספר נודעו מקרים רבים בהם אנשים ניסו להתאבד באותה דרך על ידי ירי בראשם. במספר מקומות אף הוחרם הספר בעקבות התופעה החברתית שליוותה אותו. הכינוי "אפקט ורתר" נטבע מאתיים שנה מאוחר יותר, ב-1974, על ידי החוקר דיוויד פיליפס.

דיווחי התאבדות- לא מסוקרים בכלי התקשורת בישראל

איש אינו יודע בדיוק כמה אנשים מתאבדים בישראל מידי יום, החל מילדים, חיילים, או על רקע כלכלי, מחלות או על רקע נפשי, ההערכה היא שהמספר עומד בין 800 ל1200 איש, כלומר קרוב ל3 אנשים ביום, המשפחות די מתביישות מהתופעה, ומסתירות את העובדה מהמקורבים, הרשויות גם הן אינן מעוניינות להציף את היקף התופעה, ועל בתי החולים אסור לדווח על התופעה ישירות, וכלי התקשורת נמנעים מלדווח בגלל "אפקט וורטר", וכך הציבור ממודר כולו מכל מידע אמיתי על היקף התופעה, והוא שומע עליה רק כשסלבריטי כמו דודו טופז מתאבד, או מפורסם אחר,כשלא ניתן להסתיר את המידע מכלי התקשורת.

וכך למעשה אזרחי ישראל חיים בעולם תקשורתי נטול התאבדויות, כשהם אינם יודעים כמה חיילים מתאבדים בשירותם הצבאי מידי שנה, כשמדובר בכמות המוערכת בעשרות רבות, ואינה מדווחת על ידי" גלי צהל-משדרים מהשטח", או "קול ישראל- קול החדשות", הם אינם יודעים כמה בני נוער מתאבדים כשמדובר במאות, וכמה אנשים כמו סילמן מתאבדים על רקע כלכלי עוד כמה מאות, ולכן התאבדותו של סילמן בשידור כמעט חיי במקום מרכזי בישראל ובנראות מלאה של הציבור שברה טאבו לפחות בנושא התאבדות על רקע כלכלי, ויצרה שובל חיקוי רחב אחריה שחייב את השלטון להקים מערכות תמיכה ומצוקה מיידיות נגד התאבדות על רקע כלכלי ,רק כשהחל גל החיקוי שהביך את השלטון ועשוי לגרום להפלתו, כתודעה מהזדעזעות הציבור.

אם סילמן היה מתאבד בפריפריית חולון או בת-ים מי בכלל היה יודע או שומע עליו, וההתאבדות מול בית העיתונאים ברחוב קפלן בתל אביב היתה גאונית, מה גם שהיה במהלך לראשונה ניראות מלאה לציבור של אדם מתאבד בשל מצבו והציבור הושפע מהמהלך שהפך לחלק מהשיח הציבורי, ונכנס לתודעה הלאומית בניגוד לרצון השלטון שחיפש את "הטרגדייה האישית" , והחשוב ביותר הוא שהאיש לא התבייש במעשהו כפי שרצה השלטון, ולא התאבד בפינה נידחת, אלא הרים ראשו על המוקד בלב תל אביב והתריס מולו בעוז, כמו אחרים שהיו מוכנים לאורך ההיסטוריה, למות עבור קידוש אמונתם.
 
 
 
 
אורי, רכשתי את ספרך! אני מבקש פרוטקציה שישלחו מייד! :)
27/7/2012
נכתב על ידי אשר פט



 
 
 
 
שיטתך: בעזרת פרטי פרטים לבטל את התמונה
8/8/2012
נכתב על ידי ירון

ראיתי את זה אצלך בדיון אחר: אתה מעמיס פרטי פרטים, רלוונטים ושאינם רלוונטים, בכדי למסמס את התמונה הגדולה. מה אתה משיג בזה? אלוהים יודע. מזכיר לי את המוזיאון הלאומי בלונדון: חילקו את החדרים לפי נושאים: יש חדר רק לחרבות - מחרבות בנות אלף שנה ועד ימינו. מה אתה מבין על התהליכים החברתיים של האנושות? כלום. אבל על ההתפתחות של החרב - הכל. אפשר לדעת הכל על התנהלותו של משה סילמן, אבל שום דבר מכתיבתך לא אומר כלום על התהליך החברתי שחל בישראל, שבו הפרטה וקיצוץ של חלקה של המדינה בשירותים החברתיים דירדרה את מרבית האוכלוסייה מבחינה כלכלית ומבחינת השירותים הציבוריים שהיא מקבלת בחינוך בדיור, בבריאות ובתשתיות. חבל.
 
 
 
 
ארוך כאורך הגלות ולא מוכיח דבר
8/8/2012
נכתב על ידי אורן

על איכות השירות בביטוח לאומי או מדיניות ההוצאה לפועל.
 
 
 
 
היתכן שהנתונים שאתה מביא חדשות לבקרים מהמקור החביב עליך- הלשכה המרכזית
3/9/2012
נכתב על ידי גיל

לסטטיסטיקה, בעייתיים משהו?

הנה דוגמא-

http://www.haaretz.co.il/news/health/1.1815176
 
 
 
 
סילמן ומחוזי תל-אביב – ספרים כפולים בנט המשפט
7/12/2012
נכתב על ידי דר' יוסף צרניק

View as PDF: http://www.scribd.com/doc/114284541/
View as blog post: http://inproperinla.blogspot.co.il/2012/11/12-11-24-press-release-selfimmolated.
html

סילמן ובית המשפט המחוזי תל-אביב – ספרים כפולים בנט המשפט
במכתבו האחרון, העלה סילמן טענות חמורות נגד בית המשפט, והראיות מצביעות על כך שבעניינו התנהלו אכן הליכים למראית עין. כתבים חדשים שנמצאו בתיק הערעור, מראים שמונה (8) החלטות כביכול מן החודשים האחרונים. החלטות אלה מופיעות במערכת ניהול הכתבים של בית המשפט, אינן מופיעות במערכת המקוונת לניהול גישת הציבור לכתבים, ולא הומצאו לבעל העניין בהחלטות. חמש (5) מתוך החלטות כביכול אלה הן של השופט חגי ברנר - בתיק ערעור, שנבע מהחלטתו הוא. מקרהו של משה סילמן חשף את הדרכים בהן מערכות הכתבים האלקטרוניים של בתי המשפט בישראל, ובמיוחד נט המשפט, משמשים כספרים כפולים, תוך הפרת מושגי היסוד לגבי זכויות האדם למשפט הוגן וציבורי ולבתי משפט לאומיים להגנה על זכויות. בעשור האחרון, בתקופה בה אהרון ברק ודורית בייניש כיהנו כנשיאי בית המשפט העליון, הושחתו בתי המשפט בישראל בצורה חסרת תקדים, במקביל להנהגת מערכות כתבים אלקטרוניים חדשות.
ירושלים, נובמבר 24 – במכתבו האחרון, מטיח משה סילמן טענות קשות כנגד השופט חגי ברנר ובית המשפט המחוזי בתל-אביב. אי תקינותם של כתבי בית המשפט בתיקים הנוגעים לסילמן, שנחשפה בחדשים האחרונים, מעלה חששות שבמקרהו של סילמן אכן התנהלו הליכים למראית עין. [1]
מאז יולי 2012, הגיש דר' צרניק חמש (5) בקשות בתיק הערעור, כחלק ממאמציו לעיין בתיק. אולם עד יום זה לא הומצאה לו אף החלטת בית המשפט בעניין בקשות אלה. [2-4]
לעומת זאת, במהלך ביקורו האחרון של דר' צרניק במזכירות בית המשפט, התגלו שמונה (8) כתבי החלטות בתיק הערעור – סילמן נ ביטוח לאומי (6909-01-10) . אף אחת מהחלטות אלה, הנוגעות לבקשתו של דר' צרניק לעיין בתיק, לא נמסרה לדר' צרניק כדין. הכתבים החדשים מחזקים את החששות שהתיק התנהל ומתנהל כתיק למראית עין. [5]
המערכת המקוונת לניהול גישת הציבור לכתבים מורה שרק החלטה אחת (1) ניתנה בתיק זה בנוגע למאמציו של דר' צרניק לעיין בתיק – על ידי השופטת עפרה צ'רניאק. [6,7] גם החלטה זאת, כמו קודמותיה, לא הומצאה/ ולא נמסרה למבקש, דר' צרניק.
יתרה מכך, בדיקת כתבי ההחלטות מורה שבית המשפט עצמו היה ער לעובדה שכתבי החלטות אלה מעולם לא הומצאו ולא נמסרו לבעל העניין כדין: החלטתה של הרשמת תמר אברהמי מיום ה-4 לנובמבר, 2012, מורה למזכירות להמציא את כל החלטות בית המשפט הקודמות בעניין. אולם גם החלטתה של הרשמת אברהמי מיום ה-4 לנובמבר, כמו כל שאר ההחלטות בעניין העיון בתיק, לא הומצאה ולא נמסרה למבקש.
חמש (5) מתוך כתבי ההחלטות שהתגלו ביום ה-19 לנובמבר, הנוגעות לבקשה לעיון בתיק הערעור, שאינן מופיעות במערכת ניהול גישת הציבור לכתבים, ושלא נמסרו למבקש, נכתבו בשם השופט חגי ברנר.
בתיק ערעור זה גרם השופט המחוזי בפועל חגי ברנר לסגירת ערעור, שנבע מהחלטת הרשם חגי ברנר עצמו בתיק התביעה המקורי.
כמו כן העלה הביקור במזכירות בית המשפט:
∙ בית המשפט מסרב להתיר למבקש לעיין ברשימת הכתבים (רשימת הבקשות, רשימת ההחלטות), ובכלל זה רשימת הכתבים שהתקבלו כביכול לרישום מן המבקש עצמו, ורשימת החלטות בית המשפט בעניין בקשותיו של המבקש.
∙ בית המשפט מסרב להתיר לבעל העניין לעיין ברשימת המצאת ההחלטות על ידי בית המשפט בעניינו.
∙ בית המשפט מסרב להתיר לבעל העניין לעיין ברישומי המזכירות, המאשרים את הפניית התיק לגורם השיפוטי המתאים.
התנאים השוררים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב אינם מאפשרים למבקש עצמו, או לציבור בכלל לוודא, שכתבי הבקשות אכן התקבלו לרישום על ידי בית המשפט, ושהחלטות בעניין בקשות אלה נרשמו כדין על ידי בית המשפט. תנאים אלה גם מעלים חששות כבדים לגבי אמינותה של מזכירות בית המשפט.
הנהגת מערכות הכתבים האלקטרוניים החדשות בבתי המשפט הייתה כרוכה בערעור סמכותם חובותיהם של המזכירים הראשיים בבתי המשפט לגבי אמינות כתבי בתי המשפט. דו"ח סייג לזכויות האדם לשנת 2013 למועצת זכויות האדם של האו"ם מתעד את סירובה של הנהלת בתי המשפט לענות על בקשות, בכפוף לחוק חופש המידע (1988) לגבי הנהלים החדשים שהונהגו במזכירויות בתי המשפט כתוצאה מהנהגת מערכות אלה. הנהלת בתי המשפט גם סירבה להמציא את כתבי המינוי של המזכירים הראשיים של בתי המשפט המחוזיים ובית המשפט העליון. בקשות שהגיש דר' צרניק לבית המשפט ולמזכיר קובי בלייך עצמו, להמציא את העתק כתב מינויו עדיין תלויות ועומדות.
מקרהו של משה סילמן מספק תיעוד ייחודי, כיצד מערכת הכתבים האלקטרוניים החדשה של בתי המשפט המחוזיים – נט המשפט – משמשת למעשה כמערכת ספרים כפולים, ומערערת את אמינות הכתבים ואת אמינות מזכירות בית המשפט. [8] מערכת זאת מפרה את מושגי היסוד לגבי משפט הוגן וציבורי ובתי משפט לאומיים להגנה על זכויות.
בעשור האחרון, בתקופה בה כיהנו אהרון ברק ודורית בייניש כנשיאי בית המשפט העליון הושחתו בתי המשפט בישראל בצורה חסרת תקדים במקביל להנהגת מערכות כתבים אלקטרוניים חדשות. [9,10]
LINKS:
[1] 12-10-11 Human Right Alert's Appendix IV to Submission; 2013 UPR of the State of Israel -
The case of Moshe Silman
http://www.scribd.com/doc/109693460/
[2] 12-11-19 Moshe Silman v Bituach Leumi (1752-08) in the Tel Aviv District Court - Request
for: a) Due process, b) Appointment record of Chief Clerk Kobi Bleich
http://www.scribd.com/doc/113693035/
[3] 12-11-21Moshe Silman v Bituach Leumi (1752-08) in the Tel Aviv District Court - Purported
certificate of service of false on its face court record - Request for the appointment record of
Chief Clerk Kobi Bleich
http://www.scribd.com/doc/114000783/
[4] 12-11-21 Moshe Silman v Bituach Leumi (1752-08) in the Tel Aviv District Court - Request
for the appointment record of Chief Clerk Kobi Bleich - forwarded to Chief Clerk Kobi Bleich as a
letter
http://www.scribd.com/doc/114003635/
[5] 12-11-19 Moseh Silman et al v Bituach Leumi et al (6909-01-10) - Appeal in the Tel Aviv
District Court – electronic records – clerk's terminal
http://www.scribd.com/doc/114109644/
[6] 12-11-19 Moshe Silman et al v Bituach Leumi et al (6909-01-10) - Appeal in the Tel Aviv
District Court – electronic records – local terminal
http://www.scribd.com/doc/114114053/
[7] 12-11-17 Moshe Silman et al v Bituach Leumi et al (6909-01-10) in the Tel Aviv District Court
– online public records – remote terminal
http://www.scribd.com/doc/113622603/
[8] 12-11-24 Silman, Net HaMishpat, and the Tel-Aviv District Court – a double books system –
table summary
משה סילמן, נט המשפט, ומחוזי תל-אביב – מערכת ספרים כפולים – טבלת סיכום
http://www.scribd.com/doc/114287550/
[9] 12-05-10 Human Right Alert, Appendix I to Submission; 15th UPR - State of Israel -
"Integrity, or lack thereof, of the electronic record systems of the courts of the State of Israel"
https://docs.google.com/open?id=0B8Aa2xQGbmk5cjNxd2szX05oMkU
[10] אמינותם, או חוסר אמינותם של הכתבים האלקטרוניים בבתי המשפט של מדינת ישראל - דו"ח 12-05-10
( סייג לזכויות האדם ( 2013 // (Hebrew short report)
http://www.scribd.com/doc/114254105/
_____________
Joseph Zernik, PhD
< josephzernik@humanrightsalertngo.org>
Sent from "1984", Iceland-based Internet Service Provider
_____________
Human Rights Alert (NGO)
* United States - the 2010 submission of Human Rights Alert to the Human Rights Council
(HRC) of the United Nations was reviewed and incorporated in the official HRC Professional
Staff Report with a note referring to “corruption of the courts and the legal profession and
discrimination by law enforcement in California.”
[1] 10-10-01 United Nations Human Rights Council Records for 2010 Review (UPR) of Human Rights in the United
States, where Human Rights Alert (NGO) submission was incorporated with a note referring to "corruption of the courts
and the legal profession and discrimination by law enforcement in California."
http://www.scribd.com/doc/38566837/
* State of Israel - the 2012 submission of Human Rights Alert to the HRC, titled, "Integrity, or
lack thereof, of the electronic record systems of the courts of the State of Israel', is scheduled
for review in January 2013.
[1] 12-06-04 Human Right Alert's Submission; 2013 UPR of the State of Israel: Integrity, or lack thereof, of the
electronic record systems of the courts of the State of Israel
http://www.scribd.com/doc/92826212/
[2] 12-05-10 Appendix I to Human Right Alert's Submission; 15th UPR - State of Israel: Integrity, or lack thereof, of the
electronic record systems of the courts of the State of Israe
http://www.scribd.com/doc/108663259/
[3] 12-07-18 Human Right Alert's Appendix II to Submission; 2013 UPR of the State of Israel: Integrity, or lack thereof, in
the electronic record systems in the courts of the State of Israel - Additional Responses by National
Authorities/Experts, Re: ComSign, LTD - sole certifier and hacker of the digital signatures of the State of Israel
http://www.scribd.com/doc/108662869/
_____
Human Rights Alert online:
http://inproperinla.blogspot.com/
Flag Counter: 145
http://www.scribd.com/Human_Rights_Alert
Total Reads: 959,129
Followers: 1,601
http://www.scribd.com/SeyagLizhuyotHaadam
Total Reads: 45,147
http://twitter.com/inproperinla
http://www.liveleak.com/user/jz12345
Total Item Views: 664,803+500,065
http://www.examiner.com/x-38742-LA-Business-Headlines-Examiner
http://www.facebook.com/joseph.zernik
Facebook Friends: 4,165
http://www.opednews.com/author/author81971.html
http://www.opednews.com/author/author42343.html
 
 
 
 
מדינת רווחה
18/2/2014
נכתב על ידי שרית

לידיעתך כותב נכבד, אתה טוען פה כלפי את אותן הטענות שאתה טוען כלפי משה סילמן ואני רוצה להבין.
האם אני ובעלי שמגדלים 4 ילדים בהם אחד נכה, שאיבדנו את רכושנו לפני שנה בערך, ומאז אנחנו סובלים מצוקה כלכלית קשה מאד שאתה לא יכול אפילו לדמיין, אבל בכל זאת מתעלמים ממני ברווחה וטוענים שלא מגיע לנו כלום,באמת לא מגיע לי עזרה? הרי לפי דבריך אם יצא מכתב מבית מדרשם של ב"ל בית משפט או רווחה זה ודאי אמת לאמיתה.
אז כנראה שבאמת לא מגיע לי כל עזרה (למרות שלפי בדיקה מדוקדקת שלי אנחנו כן זכאים) וכנראה תלונות הציבור של משרד השיכון צדקו כשהם טענו שלא מגיע לי סיוע בשכ"ד כי אנחנו מרוויחים 10,000 ש"ח בחודש, למרות שבאותה העת הוגשו מסמכים גם לב"ל ונקבע ששכרינו הוא 4,500 ש"ח בלבד. הם חבורה של מאפיה שקרנים כולם שמחפים אחד על השני. אני מבינה היטב את התסכול של משה סילמן ואת המעשה שעשה, הייתי עושה אותו הדבר אם לא הייתי מאמינה באלוקים.
אגב לאחר המקרה התראיינו 3 משפחות לשבועון ודיברנו על העוול שהרווחה ומשרד השיכון גורמים לנו ולעוד אנשים עד שאפשר מרוב תסכול להגיע למצבים קיצוניים. מה שיצא זה שאני ובעלי הופענו על השער הראשון כמו מסכנים, ולא נאמרה בכתבה מילה על הרווחה אלא על המסכנות שלנו. בושה גדולה נגרמה לנו כי לא זו היתה הכוונה. אבל הרשויות תמיד צודקות, נכון אורי? ואנחנו נמשיך לסבול לי בשקט עם הילדים עד שנמות מאיזה מחלה שתנבע בגלל מצבינו הכלכלי והלחץ הנפשי.