מסתבר שאבא-של-אבא שלך בבון
 


כבר כתבתי (שני עורכדינים בקליפת אגוז) על תחרות למישיותרגדול המרתקת שהתפתחה, לכאורה, בין ראש לשכת עורכי־הדין, עו"ד ברזילי, לעו"ד הנכבד מאוד שלמה כהן. הפרק הקודם נחתם באי-אלו פליקים וזפטות שחלק פרופ' רון שפירא לכהן.

כהן, מסתבר, לא נשאר חייב ואחרי ימים ולילות של אשר הינו עמל מפרך, על פניו, הפיק מפיו, וזאת בלא כל התראה הינו אשר, כתב הפרכה מנומק בו הוא מבאר הינו מדוע אבא של אבא של פרופ' שפירא, כך מסתבר מהדברים, הוא האבא של כל הבבונים.

אני מאחל לכולם קריאה מהנה. ההדגשות וההערות הן שלי, וביאורן, למטה.

באחרונה שיגרתי לראש לשכת עורכי הדין, עו"ד דורון ברזילי, מכתב בו הלנתי על כך ששירבב את משוב השופטים לדיון הציבורי על השופטת ורדה אלשיך. בשולי המכתב התייחסתי ללשון העילגת במכתבו של ראש לשכת עורכי הדין (למשל "חוות דעת זו, אשר מסקנותיה ברורות, מציבה אותנו כאחראים (...) ואין ברירה אחרת אלא שאומרת, שעם כל הצער שבדבר (...). ציינתי שעילגותו "מביישת את כולנו".[1] בתגובה פרסם פרופ' רון שפירא כאן רשימה ("שיעור לשון") שבה[2] האשים אותי בהתנשאות, ייחס לי מניעים פוליטיים שונים, ומתח ביקורת לשונית על מכתבי.

פרופ' שפירא הציג עצמו כמשקיף ניטרלי על המתרחש בלשכת עורכי הדין. לא מדוייק. ראוי היה שיגלה את חיבוריו[3] עם מחנה מוגדר בלשכה, אשר גמל לו בנסיון שנכשל לדחפו לתפקידים ממלכתיים.[4] טענותיו של פרופ' שפירא על שגיאות לשון כביכול במכתבי, מעוררות חיוך.[5] שלא כטענותיו אין כל פגם במשפט[6] "(...) הנך נכון לנקוט כל צעד פופוליסטי נמוך בנסיון נואל להרוויח נקודות", או[7] "כשל חמור בהבנת מהותו ותכליתו של המשוב". זעקותיו של פרופ' שפירא על "חציצה פסולה בין סומך לנסמך" ר"ל, או "מיזוג של משלבים לשוניים מרוחקים" (מה זה?), הן רק עדות נוספת שמי[8] שמתחבט בשאלה אם ה-פ' ב"פילוסוף" היא דגושה או רפה, איננו פילוסוף ואיננו[9] לשונאי, אלא פוץ.

למרות הפגמים והפלצנות המביכים ברשימה של פרופ' שפירא, אני מסכים עימו[10] לחלוטין שהעגה המשפטנית המקובלת, המדוברת ובעיקר הכתובה, טעונה שיפור. השפה[11] היא כלי העבודה העיקרי של המשפטן, אבל משפטנים רבים מדי חוטאים בכתיבה מסורבלת, משפטים ארוכים מדי וסתומים,[12] פומפוזיות, לועזית מיותרת,[13] פלצנות וטעויות קשות בלשון, בתחביר ובפיסוק. הנה כמה דוגמאות משעשעות ומעציבות במיוחד:

"נראה, כי על פי החוק הקיים, אם הוא מוחזק כמספק תשובה לבעייה המועלית בו, אין מנוס מן המסקנה, כי 'הדעה האחת', שמדבר בה ס"ק (ב), היא דעה אחת ביחס לכל רכיב מרכיבי התביעה ואף באשר לסוג הסעדים, למידתם ולתנאיהם"."השאלה המתעוררת לעיתים קרובות במצב של קושי ראייתי ניכר לזהות את המעוול או את העבריין מקבוצת מעוולים או עבריינים, ויש שיטות משפטיות המכירות, בנסיבות מסויימות, בחלוקת האחריות האזרחית בין המשתייכים לקבוצת המעוולים בכוח, או אף בהטלת אחריות, על כל המעוולים בכוח"."הפסיקה קבעה (...)"; "סעיף (...) לחוק קובע (...)"; "(...) האינדיווידואציה של האחריות ושל הזכאות".

תקצר היריעה לפרט את הכשלים הלשוניים, התחביריים והסגנוניים הרבים שבמובאות אלה. בלשונו של פרופ' שפירא אלו "קריקטורות של עברית של משפטנים...". בין היתר: פסיקה או סעיף לא קובעים - נקבע בהם. הסעיף איננו "לחוק" אלא "בחוק". למילים בלועזית יש, בדרך כלל, מקבילות הולמות בעברית. אין בעברית סמיכות כפולה או משולשת ("מיזעור סיכוני הרשעת שוא").[14] רצוי ואפשר[15] לכתוב משפטים עם פחות מ-30 מלים.[16] וחשוב מכל, קשה - אבל אפשר - להתנסח,[17] אפילו על דין, באופן שלא יביא את הקורא למחשבות אבדניות.[18]

אגב, כל המובאות לעיל ממאמרים של פרופ' רון שפירא.


הערות
1 רצוי, "שפתו העילגת." עילגות היא תכונת שפתו.
2 בה.
3 ראוי היה שיחשוף את קשריו או בדומה לכך; את הנעלם, מגלים; את הנסתר, חושפים. "חיבוריו" מובן בהקשר של שיעורי לשון בבית־הספר, אך לא במקומות אחרים.
4 מגושם ולא נהיר. האם הכוונה הייתה לכתוב "שגמל לו בניסיון כושל למנותו לתפקידים ממלכתיים.
5 שוב, מגושם.
6 מגושם. שכן כטענותיו, יש פגמים רבים במשפט המנסה לומר שאין כל פגם במשפט הבא.
7 ניתן היה לכתוב קודם "במשפטים" או להקדים "או במשפט" למשפט השני.
8 עדות נוספת לכך שמי.
9 אינו ואינו.
10 "עימו": דוגמה יפה לעורכדינית הדלוחה שכהן יוצא נגדה ("העגה המשפטנית המקובלת, המדוברת ובעיקר הכתובה"). מדוע לא איתו? מה הסיבה להגבהה המתיפייפת, מיד אחרי "פוץ" ו"הפלצנות"?
11 שפה. יידוע מיותר.
12 דוגמה למשפט בשפה ארכנית ומסורבלת, רווייה קפיצות משלב. מדוע לא "משפטים ארכניים וסתומים"?
13 אין דבר כזה. יש "לע"ז מיותר" או "שימוש מיותר בלעז."
14 ראשית, להבנתי, "בעברית אין" ולא "אין בעברית." שנית, במשפט אין סמיכות כפולה או משולשת. "הרשעת-שווא" אינה סמיכות במובן זה, ו"סיכוני הרשעת-שווא" הוא ביטוי תקין ממש כמו "תלמידי בית־הספר" או "שופטי בית המשפט העליון."
15 אפשר ורצוי. אחרת, למשפט אין כל פשר. קודם נקבע כי אפשרי, ואחר־כך ניתן לקבוע אם רצוי.
16 עם פחות משלושים מלים.
17 חשוב מכל - קשה, אבל אפשרי - לכתוב.
18 ניכר הרצון לנסח משפט מחץ לסיום, אך כשאין יכולת, אין כל תועלת ברצון.


הצטרפו לקבוצת הקוראים המרגשת בפייסבוק וזכו בעדכונים


 
 
רשימת תגובות (5)
 
 
ישי פלג מתקן בפייסבוק
30/6/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

מה מהתיקונים שלך - טעויות. למשל, השמטת "ש" הזיקה בתיקון השני ("שבה" היא הדרך הנכונה).

הצחיקה אותי מאוד הבעיה של עורך הדין עם הסמיכות הכפולה והמשולשת. סמיכות כפולה - כל סמיכות היא "כפולה". משולשת - מקובל מאוד. מרובעת ומעלה - עורכי לשון נוהגים לפרק, אבל אפילו בתנ"ך יש "פרי גודל לבב מלך אשור". בכולופן, "הרשעת שווא" - סמיכות. "שופטי בית המשפט העליון" - סמיכות משולשת בלבד (אין "שופטי בית משפט העליון" - בניגוד ל"שופטי בית משפט השלום").

ובתיקון האחד לפני האחרון, כתבת "חשוב מכל - קשה, אבל אפשרי - לכתוב". נראה לי שעורך הדין דווקא צדק, והקו המפריד צריך להיות אחרי "קשה". לקווים המפרידים יש תכונה של סוגריים, ובמקרה של המשפט שלך, כאילו כתבת "וחשוב מכול (קשה, אבל אפשרי) להתנסח", מה ששגוי.

סרבול בניסוח מקשה גם על עבודת העריכה, שלא יהיה ספק. ראשית כול, הרגו את כל עורכי הדין.
(נ"ב חוק וישנה קובע שגם בתגובה שלי נפלו טעויות. אם כן, הכנסתי אותן בכוונה.)
 
 
 
 
תגובה לישי
30/6/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

ישי, אני רחוק משלמות. תהיות לי:

א) מדוע "שבה" נכון כאן? המשפט אומר "הרשימה שבה" ובעיני זו שגיאה להוסיף זיקה כאשר זו אינה מוסיפה מידע נחוץ (דוגמת "האישה לידה עמדתי" או "הבריכה בה שחיתי.")

ב) אני למדתי כי מה שסוגר בין מקפים, אם מסירים אותו, צריך להותיר תוכן נהיר: "ישבנו - אני, יואל, משה פלתיאל ורן - וריכלנו." במקרה שלפנינו, בהסרת הנתון בין המקפים, נותר: "וחשוב מכל, קשה להתנסח, אפילו על דין, באופן שלא יביא את הקורא למחשבות אבדניות" שעה שכוונתו לומר כי כך כותב פרופ' שפירא. בנוסח שלי, בהסרת הנתון בין מקפים, מתקבל "חשוב מכל לכתוב, אפילו על דין, באופן שלא יביא את הקורא למחשבות אבדניות.

היכן אני טועה?
 
 
 
 
מדידת עומק קינון הסמיכות
1/7/2012
נכתב על ידי focus

ישי, אני מניח שב"כפולה ומשולשת" עורך הדין התכוון למספר הנסמכים המשורשרים.

המשפט => אפס נסמכים
בית המשפט => נסמך אחד
שופטי בית המשפט => שני נסמכים
מינוי שופטי בית המשפט => שלושה נסמכים

========
אגב, לפעמים הקינון הוא בתוך הסומך:
שופטי- (בית- המשפט)

ולפעמים בתוך הנסמך:
(בית- משפט)- השלום

========
לגבי השמטת ש' הזיקה: בעיני ההשמטה לא נתפסת כחיסכון אלא כהגבהה מאונגלזת. (מותר להגביה ומותר לאנגלז, אבל לא חייבים).
 
 
 
 
התיקון הראשון שגוי לדעתי
5/7/2012
נכתב על ידי דודי

"רשימתו שבה האשים אותי בהתנשאות" זה הנוסח העברי הנכון, ולא "רשימתו בה האשים אותי בהתנשאות".
 
 
 
 
אוקי, מבטל את קינת ה"ש"
5/7/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

עתה נותרנו עם 17 שגיאות בלבד