מחמאות, אבטלה, ויקינגים חרמנים ונאצים
 

Facebook ספרי החדש "התמוטטות" בפייסבוק
very small קנייה מקוונת (בהנחה נאה)


ובכן, כידוע לכל מי שאינו מנוכר לאיכות הסביבה, התראיינתי ל"מעריב" של סוף השבוע על ספרי החדש ("התמוטטות," למי שכבר הספיק לשכוח). אין זה המקום או הזמן לעמוד על בחירותיו התמוהות של הסופר והמשורר ללבוש חולצה אדומה בעודו עומד על רקע הבניין האדום, שלוק שמש, ומיחצ"ן במרץ אדמדם את ספרו אדום הכריכה. לפחות הורדתי את המיצ'קפיים.

This is me

כן-כן, הקלקה תביא אתכם למאמר.

ואגב כך שאתם מתרשמים מאישיותי הבוהקת, עוד כמה קטנות...

הערמומי
קלינטון. מה התכלית הסופית של זה, איני יודע, אבל הנשיא לשעבר של ארצות־הברית, ביל קלינטון, הפגין כמה יציאות מרהיבות בתקופה האחרונה. המוכרת ביותר הייתה ה"מזהירה": הקריירה העסקית של רומני, הוא אמר, הייתה "מזהירה."


במחנה אובמה לא התלהבו מזה במיוחד, בלשון המעטה, שעה שהיו שרויים במסע להצגת רומני בקרן הון הסיכון "ביין" כמי שעסק במיטוט עסקים פורחים ונבירה בפחי הזבל.

עוד הוא מדבר, והנה הוא ממשיך לדבר. הפעם העז קלינטון ואמר כי יש להאריך את תוקפם של קיצוצי המס של בוש עד תחילת השנה הבאה לפחות ואף תיאר את המצב הנוכחי כ"מיתון" במקום המסר הדמוקרטי הקבוע ("התאוששות" או "רוחות חזיתיות" או משהו בדומה לכך).

מדוע? לא ברור. ג'ון דיקרסון ב"סלייט" דן בנושא לעומק. ג'ון האריס ב"פוליטיקו" מספק ציטוטים מעניינים מ"מקורבים" הגורסים כי קלינטון בעצם סנילי ולא ממש שולט במה שיוצא מפיו (נזכיר: קלינטון בן 65, בערך כגילם של רומני, של אשתו ושל נתניהו). ומה הסיבה האמיתית לפליטות הפה? אני ממש לא יודע.

אתם לא מיוחדים
נאום שנשא דיוויד מקאלוק הבן (אביו, היסטוריון) אל מול בוגרי תיכון וולזלי בארצות־הברית. המסר המרכזי: "אתם לא מיוחדים. אתם לא יוצאים מן הכלל..." סערה גדולה בארה"ב: הימין מריע. השמאל. טוב. לא יודע מה השמאל. משעשע גם לראות את הפסקאות הראשונות, לפני שהוא מגיע למסר, בו הוא מסתבך ידיים ורגליים בביקורת חתונות.

לא התכנית, הוויסקונסין הבאמת
מאמר שכתב כבודו על תוצאות הבחירות החוזרות בוויסקונסין. בארץ זה כמעט נון-אישו. אבל הוא ממש לא. סיכום הרבה יותר מעמיק ורחב משלי, אצל וולטר ראסל מיד הנהדר.

הסעיף עולה, הרהיטים זזים
יאללה מכות בטלוויזיה היוונית. את הנאצי עוד אפשר להבין. זה-מה-יש. נאצי. אבל למה היא לובשת חולצה לבנה?



אחר־כך היא הייתה מאוד עצבנית (ביוונית). את הנאצי סילקו ואפילו העיפו לו את הכיסא.

עו"ד הלם בהלם
מעשה חלם, עו"ד הלם ופסק דין מעניין על העתק והדבק.

ציטוט בלוף
בזמן האחרון אני נתקל הרבה בציטוט של אלכסנדר פרייזר טיילר, מתח' המאה התשע־עשרה, על נפילתה של הדמוקרטיה האתונאית בעקבות התובענות והחמדנות של מבקשי ההטבות לעצמם. הציטוט הוא מעשייה קלאסית ואין לו איזכור כלשהו אצל טיילר, לא בספריו ולא בעל־פה, כפי שתוכלו לראות כאן.

הצטרפו לקבוצת הקוראים המרגשת בפייסבוק וזכו בעדכונים


 
 
רשימת תגובות (18)
 
 
פספסת
3/6/2012
נכתב על ידי פוקימון

http://www.themarker.com/wallstreet/1.1721287
 
 
 
 
תודה בחזרה
3/6/2012
נכתב על ידי אושי

אנשים עוד יחשבו שתכננו את הכל מראש :)
 
 
 
 
לפוקימון (או שמא מר מון?)
3/6/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

לא אכחד, יצוא יצאתי חומוס.

הכתבה ב"דה מרקר" אכן מקיפה מאוד. צל"ש לעיתון, סטירה לי, וסוכריות לבר המצווה.
 
 
 
 
תודה על התודה בחזרה
3/6/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

אני לא חושש שמישהו יחשוד בי בתכנון עניין כלשהו! אני רגוע!
 
 
 
 
את מארי תמיד מעניין לקרוא, ולפעמים אפילו אפשר להסכים
3/6/2012
נכתב על ידי שאול

החלק השני בראיון מתייחס למאמר שעשה בזמנו הרבה רעש, ושבטח שווה לקרוא:
http://www.aei.org/files/2009/10/01/Murray%20Intelligence.pdf


בתור הילד הרע החצי רשמי של התגובות פה - מילה על נימוסים בויכוח. "נימוס" בויכוח לא נוגע, בעיני, למספר הפעמים שאמרת "אידיוט" על מישהו, אלא על הנכונות באמת להקשיב ובאמת לענות. על הנכונות להניח שהצד השני הוא לא אדיוט, ולא על הנכונות להגיד או לא להגיד את המילה.
למשל, לא מעניין אותי כמה נקייה או מלוכלכת הלשון שלך, אם אתה מכתיר, סתם ככה דוגמא משום מקום, תחום מחקר שאתה לא לגמרי מכיר (בלשון המעטה), ושיש בו מאות אנשים פעילים שעל פניו נראה שהם דווקא מתמצאים בחומר, בתור משהו שיראה בעתיד כמו סרטי תעמולה סוביטים - אז צחות הלשון שלך היא משנית. ואז- אפשר במילים יפות ואפשר במילים פחות יפות - צריך להתנגש. מי שעושה טעויות עובדתיות קשות (נניח, עוד דוגמא משום מקום - בנוגע לבנקים) תוך שהוא תופס עמדה של מי שרואה טוב יותר מכולם את המציאות - צריך להעיר לו. והניסוח פחות חשוב בעיני.
 
 
 
 
לשאול
4/6/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

לשאול,

לגבי מארי וענייני היהודים שלו לא אומר מילה. בעיני זה מאוד לא מבוסס.

לגבי העניין השני - לבי לך שאתה לוקח ללב כל כך את זה שאני חושב שהקיינסיאניזם הוא הוקוס-פוקוס מדרגה שנייה. זה לא עניין אישי נגד תיאוריה מסוימת בכלכלה, עבורי, כי אם תפישת עולמי באשר ליחס בין תוצר רב ערך לתוצר דל ערך בפעילות האנושית בכללה. כך אני מבין את העולם: רוב בני האדם, מוכשרים ככל שיהיו בעיני בני דורם או בכלל, מניבים כתוצר כללי של פעילותם משהו שערכו דל למדי, בהסתכלות ארוכת טווח.

בהסתכלותך, אם אני מבין את הדברים נכון, תהליך הביקורת ההדדית, ההתמודדות בתוך תחום החקר, מול סטודנטים, מול כתבי עת, במחקרים נוספים, וכדומה מספקת “בקרת הבלים” מסוימת המבצעת תהליך של ניכוי, ניקוי, זיקוק והשבחה של תיאוריות מדעיות.

ההסתכלות שלי שונה ופחות אופטימית - בתחום הכלכלה כמו גם בתחומים אחרים. בכלכלה, לתפישתי, לכלכלנים המעולים והמשובחים ביותר היו כמה רעיונות מקוריים וטובים (לרוב, ניתן למנותם על כף יד אחת) - מעין “מנעול פטנט” לנושא מסוים או לתחום מסוים ואחריהם באו אלפי ציפורים קטנות - כלכלנים משובחים, אך נעדרי חשיבה מקורית במיוחד - שעסקו בניקוי השטח ובניסיון לשפצר, לתקן, להגן, ולערוך שינויי זוטא בתיאוריה.

הכלל הזה נכון, בעיני, לכל תיאוריה - מהמרקסיסטית, עבור באוסטרית, המשך בקיינסיאנית, וכלה במוניטרית. לעתים, כך לתפישתי, התגלה “מנעול פטנט” שעובד - רעיון שיש לו בסיס סולידי - ועם אותו “מנעול פטנט” אפשר היה לעשות דברים. למרקס היו כמה וכמה רעיונות כאלו (אם כי, לדאבוננו, לא בתחום התאוריה הכלכלית). גם לקרל מנגר היו אחד או שניים. לקיינס, לא.
 
 
 
 
לא לא, ידידי
4/6/2012
נכתב על ידי שאול

לא זאת.

למשל, ג'ון קוקריין, שאותו אני מעריך מאד מאד, טען פעם שכל התנועה הקיינסיאנית על נגזרותיה הייתה טעות. סבבה. אני לא מסכים, אבל זה לא מרגיז אותי. הסיבה היא שג'ון קוקריין יודע, אחוזרמוטה יודע, על מה הוא מדבר. הוא באמת מכיר את הספרות, ומבין אותה היטב. ולא מסכים. ואין לי עם זה שום בעיה. מאד אוהב את ג'ון.

מה ש rubs me the wrong way, זה שמתוך היכרות שטחית מאד במקרה הטוב, אנשים נכנסים לעמדת האורקל מדלפי שרואים למרחוק את מה שכל התיקונצ'יקים שמה בקיינסיאניזם פשוט לא רואים. "הא! המכפיל הוא רעיון בכלל לא הגיוני! איך הם לא שמו לב." ואתה עושה את זה למכביר. זה, חוסר הצניעות הבלתי נתפס הזה - ממי שבאופן ברור לא מכיר קמצוץ מהספרות הקיינסיאנית, וחושב שדוגמא חצי אפויה מפריכה אותו, זה שמפריע לי.
 
 
 
 
אממ...
4/6/2012
נכתב על ידי שאול

ונתתי דווקא קישור למאמר של מארי על קולג'... לא על יהודים.
 
 
 
 
על כיכרות לחם ועקרונות
5/6/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

שאול,

כתבת:

למשל, ג'ון קוקריין, שאותו אני מעריך מאד מאד, טען פעם שכל התנועה הקיינסיאנית על נגזרותיה הייתה טעות. סבבה. אני לא מסכים, אבל זה לא מרגיז אותי. הסיבה היא שג'ון קוקריין יודע, אחוזרמוטה יודע, על מה הוא מדבר... מה ש rubs me the wrong way, זה שמתוך היכרות שטחית מאד במקרה הטוב, אנשים נכנסים לעמדת האורקל מדלפי שרואים למרחוק את מה שכל התיקונצ'יקים שמה בקיינסיאניזם פשוט לא רואים. "הא! המכפיל הוא רעיון בכלל לא הגיוני! איך הם לא שמו לב." ואתה עושה את זה למכביר. זה, חוסר הצניעות הבלתי נתפס הזה - ממי שבאופן ברור לא מכיר קמצוץ מהספרות הקיינסיאנית, וחושב שדוגמא חצי אפויה מפריכה אותו, זה שמפריע לי.



יש כאן שני עניינים. הראשון הוא הבדלי גישה. השני הוא גם כן הבדלי גישה.

הבדל הגישה הראשון הוא בהתייחסות השונה שלנו לתחום החקר הכלכלי. כבר דנו בנושא פעמים רבות. אתה סבור כי יש להתייחס לנושא כאל תחום מדעי ולידע בנושא כאל ידע בתחום מדעי מסוים. אני מתייחס לכלכלה כאל תחום חקר עיוני (יותר בדומה לסוציולוגיה, פסיכולוגיה והיסטוריה), אל ההוגים כפרקים במחשבה הכלכלית ואל הרעיונות מנקודת המבט של לוגיקה ופסיכולוגיה אנושית. לכן, אתה מתייחס (דומני) לרעיונות כלכליים כדברים שיש לבחון בכלים של ענף המחקר המרכזי בתחום. אני מתייחס אליהם כתוצרי לוואי של רצונות וצרכים אנושיים.

לדוגמה, כשאני עוסק בכלכלת השוק המודרנית (מעמ' 65 ואילך) איני בוחן את עליית אדם סמית' והתפישות של ממשיכיו כפריצת דרך מחשבתית (אף שיש בהן מכך, ללא ספק) אלא כתוצר של צורך ורצון אנושי ושל מערכות כוח פוליטיות מסוימות, ומאבחן את דעיכתם של הרעיונות לא כתוצר של הפרכתם אלא כתוצר לוואי של השתנות צרכים ומערכי כוח פוליטיים.

השאלה שאני שואל, במלים אחרות, אינה האם התפישה של "שוק חופשי" או של "מלכודת נזילות" או של "תמרוץ פיסקלי" נכונה — אם כי אני דן גם בכך, ואפילו בהרחבה — אלא בשאלה איזה צרכים ורצונות של בני אדם היא שירתה. אני שואל "איך בני אדם חושבים?" ומכאן ממשיך לשאלה "איך הלמה תיאוריה מסוימת את החשיבה של בני אדם?"

הבדל הגישה השני נובע מהראשון. בעמ' 49 אני מביא ציטוט של צ'רלס שולצה, שהיה מנהל אגף התקציבים תחת ממשל ג'ונסון בארה"ב ואחר כך יו"ר מועצת היועצים הכלכליים של הנשיא קרטר האומר על הצלחת הקיינסיאניזם: "איננו יכולים למנוע כל תנודה קטנה במחזור העסקים, אבל אנחנו יכולים למנוע שפל של ממש." מנקודת מבטך, אני מניח, התגובה היא: "אהה! הבה ונבדוק האם להצהרה זו יש ביסוס מדעי!" כלומר, אתה מניח שפתרונות כאלו יתכנו עקרונית וכי השאלה הפתוחה היא האם ההוכחה לכך מספיק משכנעת מדעית או מתמטית או הגיונית. אני מניח, ונקודה זו חוזרת ומועלית לאורך כל הספר, שפתרונות כאלו לא יתכנו עקרונית בתחומי הליבה—לפחות לא כפי שהדברים עומדים כעת. או, במלים אחרות, פריצת הדרך מבחינת 'תפעול' הכלכלה, שאני סוקר את התקוות לה כבר מהמאה התשע־עשרה, לא התרחשה עדיין, להבנתי. לכן, אני ניגש לתיאוריות כלכליות (או אחרות) מעמדה 'פונדמנטליסטית' ושואל: מה עקרונות היסוד של התיאוריה? מה הגיונה הבסיסי? האם היא יכולה לעבוד?

לדוגמה, אפשר לדון בשפע הסתעפויות של התיאוריה הקיינסיאנית אבל השאלה הבסיסית, לפחות עבורי, היא אם אכן היא מצליחה לערער באופן בסיסי את תפישת הכסף כ'צעיף'. כלומר, האם היא מפריכה באופן משכנע את הרעיון שבמשוואה מוצר א'=כסף=מוצר ב' אם נשנה את כמות הכסף ייווצר שינוי ממשי במצב. מנקודת מבטי הוא לא הצליח מהטעם הפשוט שהוא לא היה יכול להצליח, ולכן כל ההמשכים הנובעים מכך (היינו, הגדלת הביקוש הצרכני) אינם יכולים להיות נכונים.

או, דוגמה אחרת ואקטואלית יותר: האם תכנית תמרוץ יכולה לעבוד ולעורר את הכלכלה? אפשר לדון בנתונים הכלכליים השונים ולהתווכח על התוצאות השונות במקומות שונים, אבל אפשר לגשת גם לרעיונות היסוד ולהמשיך מהם. במקרה זה, אם נניח שערך כלל הכסף, החסכונות והרכוש שבידי התושבים יכול לקנות מליון כיכרות לחם, ולמשק מוזרם על-ידי הממשלה סכום (בכסף מודפס) השווה בערכו ל-100 אלף כיכרות לחם הרי שערך הנכסים שבידי התושבים נותר זהה, ומה שהשתנה הוא חלוקת כוח ההחלטה, כפי שאפשר לראות בתרשים הפשטני הבא:

something


אם אנחנו מקבלים את הנחת היסוד שהובעה לעיל (ערך הנכסים שבידי התושבים נותר זהה אחרי הזרמת הכספים) השאלה שעלינו לשאול היא האם טוב שלממשלה יהיה משקל גדול יותר בקביעת החלטות ההוצאה הכספית? האם שיטה כזו עובדת טוב יותר?
 
 
 
 
המאמר של מארי
5/6/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

לגבי המאמר - משום מה הצצתי רק במילה Intelligence בכותרת והגעתי למסקנות שגויות. אחרי קריאה אני חושב שהרעיון המרכזי (בואו נחזור לבחינות סמיכה למקצוע, לפי הדגם של בחינות סמיכה לרואי-חשבון/השיטה הגרמנית) לא ממש מעניין. אני גם לא לגמרי סגור מי הם ה"אנחנו" עליהם הוא מדבר.
 
 
 
 
פסיאודו מדע
5/6/2012
נכתב על ידי גונזו

שאול, כתבת כך:
"זה שמתוך היכרות שטחית מאד במקרה הטוב, אנשים נכנסים לעמדת האורקל מדלפי שרואים למרחוק את מה שכל התיקונצ'יקים שמה בקיינסיאניזם פשוט לא רואים [...] ממי שבאופן ברור לא מכיר קמצוץ מהספרות הקיינסיאנית, וחושב שדוגמא חצי אפויה מפריכה אותו, זה שמפריע לי."

האם אתה סבור שמי שמבקש להפריך תיאוריות פסיאודו מדעיות כמו גרפולוגיה, אסטרולוגיה, הומיאופתיה וכו. אכן נדרש להכיר את כל הספרות העניפה בתחומים הנ"ל?
 
 
 
 
על השכנוע
5/6/2012
נכתב על ידי איתמר

כתבת "גרוע מכל, השיטה פשוט לא עובדת. "
אני עדיין לא מצאתי את דרך המלך לשכנוע, אבל דבר אחד כן ברור: השיטה חייבת להתייחס בדרך שונה לאנשים שונים.
אנשים בוחרים בשמאל הכלכלי מסיבות שונות וכמובן אנשים שונים באופיים ובדמות שהם בוחרים להציג. לכן אי אפשר לדון ברטוריקה או דרך שכנוע מבלי להתייחס לסוגים השונים של ה"יריבים" העומדים מולך.
למשל:
המתפרנס - אדם המרוויח את לחמו מהעיוותים בשוק, כמו עובד חברת חשמל או מרצה באוניברסיטה. הוא מעולם לא יוציא משפט מהפה שיכול יום אחד לפגוע לו בפרנסה, לכן זה יהיה מאבק חסר סיכוי.
מחפש האהדה - אדם שגדל מוקף בסביבה אדומה אוהדת ושינאת קפיטליזם. הוא יודע איפה האהבה נמצאת ומי חוטף את אש הביקורת, לכן יהיה לו מאוד קשה להכריז על תמיכתו ברעים.
 
 
 
 
או! נפקחו עיני
5/6/2012
נכתב על ידי שאול

אכן! הטבלא הזו פשוט שכנעה אותי. כי אתה יודע, אף אחד אף פעם עוד לא העלה את הטיעון הזה, שאם יש 100 לחמים ומדפיסים עוד 10% כסף, אז זה נשאר 100 לחמים. חדש! מהפכני! איך לא חשבו על זה?! לא יודע מה אתכם, אבל אני השתכנעתי. הנה הנה הוכחה האיוולת של הקייינסיאניזם. אני שולח את זה מיד לז'ורנלים המובילים. הם יהיו בשוק!

נראה לי שהגיעה שעתו של שאול לפרוש מלהגיב כאן. היה נחמד, אבל אין באמת דיון. אם יש דבר אחד שאמרתי 2378 פעם זה שאין טעם לדבר על שום דבר קיינסיאני אם אין אבטלה וקשיחו מחירים, שתי תופעות שאין חולק על כך שהן קיימות. והנה - המסר לא עבר. אז למה סתם לחטוף אולקוס?

בשמחות.
 
 
 
 
שאול
6/6/2012
נכתב על ידי ניר

שאול אל תתרגז, אתה היחידי שנותן פה פייט לרדרליסטים, ואני אוהב לקרוא את התגובות שלך
 
 
 
 
עזבו אתכם שאול והפיתות שלו,
7/6/2012
נכתב על ידי עומר

מה אתם אומרים על זה:

http://www.facebook.com/photo.php?fbid=353848928013575&set=a.192670097464793.45354.111008208964316&type=1
 
 
 
 
גוף
8/6/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

שאול, רצונך - כבודך.

אני מודה שלא הבנתי את הקשר בין הטיעון שלי ("מה שהשתנה הוא חלוקת כוח ההחלטה") ומה שהבנת ממנו ("אף אחד אף פעם עוד לא העלה את הטיעון הזה, שאם יש 100 לחמים ומדפיסים עוד 10% כסף, אז זה נשאר 100 לחמים").

אבל אולי אי ההבנה אינה מקומית אלא מערכתית. אחרי הכל, אני מדבר כל הזמן בחיטים (בוא נבחן את העקרונות) ואתה עונה לי בשעורים (פרטים כמו "אין טעם לדבר על שום דבר קיינסיאני אם אין אבטלה וקשיחו מחירים"). ממני נבצר להבין כיצד אתה נאחז בתיאוריה הנמצאת בפרפורי גוויעה לפי הכללים הפופריאניים, כולל הוספת תנאים מקדימים, והתפוררות מנגנוני ההפרכתיות - ואילו לך נראה תלוש מהמציאות לומר דבר כזה על תיאוריה כלכלית שרבים מטובי הכלכלנים מצדיעים לה מדי בוקר בעיניים לחות מידיעת האמת השלמה.

בשורה התחתונה, עם זאת, זה תמיד שב וחוזר לאותו דבר: אתה סבור שכלכלה היא מדע במובן ממשי, הנע על בסיס עקרונות מכאניסטים כאלו ואחרים; אני סבור שמדובר בענף חקר עיוני. במטבע דומה, אתה מבקש עולם בו הדברים סדורים ומאורגנים - תיאוריות נבחנות, מוכחות או מופרכות, והעולם ממשיך הלאה לתיאוריה טובה ומשופרת יותר, עם דיון הנערך סביב החידושים האחרונים. אני רואה את הדברים כהתרחשות הרבה יותר כאוטית שביסודה, בסופו של דבר, עיון השב וחוזר אל המקורות הרעיוניים.

את אי ההסכמה הזו לא ניתן לפתור, דומני, ולא ברורה לי תוחלתך הנכזבת מכך שהיא לא נפתרת. היא לא נועדה להיפתר.

אגב. למה בגוף שלישי? נישאר עם התהיה.
 
 
 
 
מחול אחרון ופרידה
12/6/2012
נכתב על ידי שאול

אין לי שום בעיה עם הניסיון שלך לגלות את השורשים הפוליטיים, פסיכולוגיים, או מה לא של החשיבה הקיינסיאנית. הניסיון לגלות מה גרם לאנשים לחשוב על התיאוריה הזו, ולמה הם בחנו אותה כפי שבחנו הוא ניסיון ראוי ומעניין. יש לי בעיה עם זה שאתה מדבר על קיינסיאניזם כך:
"[תיאוריה] הנמצאת בפרפורי גוויעה לפי הכללים הפופריאניים, כולל הוספת תנאים מקדימים, והתפוררות מנגנוני ההפרכתיות", שלא לדבר על ההשוואה לסרטי תעמולה. אתה לא רק אומר מה גרם לאנשים לחשוב כך או אחרת, אתה גם טוען שהם טועים. בענק. טעות שרק ילד לא ישים לב אליה.

אולי התשובה נמצאת בפנטזיה שלך על "רבים מטובי הכלכלנים מצדיעים לה מדי בוקר בעיניים לחות מידיעת האמת השלמה". כמובן שאין כאלה. אתה כנראה מחפש את בבואתך בקרב הכלכלנים. מה אתה מצדיע לפון מייזס בעיניים לחות - הם מצדיעים לקיינס. במילה אחת - קדחת. אף אחד לא מדבר ככה. אף אחד לא מתלחלח. יש דיון ומחקר עשיר, ענף וניואנסי. יש ירידה לפרטי הפרטים של המשמעויות, הראיות, ואיך לפרש אותן. יש הקשבה אמיתית, והרבה אי הסכמה. רק על דבר אחד יש הסכמה - אנחנו עוד לא מבינים את המקרו כלכלה, וכולנו נתאכזב מאד במקרה הבלתי סביר שעוד 30 שנה מהיום, המחקר המקרו כלכלי יראה כמו שהוא נראה היום.

ויש לך גם פנטזיה נוספת - שכל הטכנוקרטיים בעלי היומרה המדעית, מפצים על היסודיות המתמטית שלהם, ועל ההיכרות המעמיקה שלהם עם הספרות והראיות, בהיותם כסילים פילוסופיים. אם הם קוראים מאמרים - הם לא מכירים את האייק ואת הביקורת שלו. אם הם בודקים את הראיות - הם לא חושבים על היסודות הפילוסופיים. שוב קדחת. הם יודעים. הם מכירים. הם חושבים והרבה.

מה שעולה פעם אחר פעם כשאתה כותב על קיינס (זוכר את ההבל שכתבת על איך המוחים יכולים לפתור את הבעיות אם רק יעבירו ביניהם שטר של 100 ש"ח מספיק פעמים?), או על בנקים (אתה עדיין לא יודע מה זו הלימות הון), או אגב, על חוק סיי (שגם בהגדרה שלו טעית, או לפחות לא הסכמת עם הערך שתומאס סואל כתב), הוא שאתה לא מבין את חוק סיי, מבין רק בקושי את המערכת הבנקאית, וההיכרות שלך עם החשיבה הקיינסינאית מוגבלת לידע של מבוא לכלכלה פלוס קריאה של קיינס עצמו וכמה מקורות משניים. בעיקר - אתה חף לחלוטין מכל מושג שהוא על מה עשו קיינסיאנים בחמישים שנה האחרונות - אתה לא מכיר את התיאוריה, ובטח שאתה לא מכיר את הדיון בראיות. אני בספק אם תוכל לתת שמות של עשרת המאמרים הכי משפיעים על החשיבה הקיינסיאנית בשלושת העשורים האחרונים, ובטח שלא קראת אותם. ואם אתה לא מכיר את הקרם של הקרם - עשרה מאמרים בשלושים שנה, איך אתה יכול לחשוב שאתה בעמדה להכריז על כשלון המפעל הקיינסיאני? אתה הרי אפילו לא יודע מה הוא.

כל מי שיש לו חצי מושג רואה שאין לך מושג כשאתה כותב על הנושא. אתה באמת סבור שדיבורים על "הצעיף" מגיעים לאיזשהו עיקרון עמוק שכולם מתעלמים ממנו בכסילותם? אתה באמת מאמין שיש איזה ויץ כזה, מכה מתחת לחגורה, יסוד פילוסופי רעוע, שממוטט את הענף כולן? ראבק.

לא קשור מדע או לא, ענף חקר או לא, יסודות פילוסופייים או לא. יש פה דבר מאד פשוט ומאד ניתן להכרעה - אתה כותב על קיינסיאניזם, בטוח שהוא מופרך מהיסוד, וכיום בכלל עומד בפני הפרכה פופריאנית ***למרות שאין לך שמץ של מושג מה זה***. אם כל השנים שבילינו פה ביחד לא גרמו לך אפילו לפקפק בעצמך בנושא -ומה שלא תכתוב פה בתגובות, אתה הרי יודע שאין לך מושג על מה קיינסיאנים בכלל מדברים בחמישים שנה האחרונות - אז מה הטעם?

אני ממשיך לחכות לקריסת המערב, התמוטטות פיסקלית של ארה"ב, ופיצוץ בועת הנדל"ן בישראל.
 
 
 
 
וכדי שלא יראה שאני מקשקש, או סתם מבלף
12/6/2012
נכתב על ידי שאול

מה שאורי קורא לו "הצעיף" הוא טיעון מוכר ומובן היטב, שבא לעולם בערך מיד יחד עם קיינס - שאין לכסף משמעות. ששכמישהו מקבל 10 ש"ח, לא מעניין אותו ה 10 ש"ח, אלא רק מה הוא יכול לקנות איתם. הניסוח המקובל לבעיה הזו הוא שלא ניתן לבנות תיאורית בחירה (השם של התיאוריה היסודית במיקרו כלכלה, שממנה נגזרות תורת הצרכן ותורת היצרן) שממנה ניתן יהיה לגזור פונקציות התנהגות שקונסיסטנטיות עם ההתנהגות שמניחים הקיינסיאנים. הבעיה הזו הובעה בחריפות הרבה ביותר במה שמכונה "חמש התוצאות": תיאורית ההכנסה הפרמננטית, תיאורית הציפיות הרציונאליות, שקילות ריקרדו, משפטי מודליאני מילר, ותיאורית שיעור האבטלה הטבעי. כל אחת מהן זיכתה את יוצרה בפרס נובל - לא ממש התעלמות מהנושא.

אבל - תנאי מספיק (לא הכרחי) לקיומו של צעיף בפועל הוא קיומה של קשיחות מחירים, כלומר, מצב שבו שינוי בעלויות או בביקוש לא מתרגם באופן מיידי לשינוי במחירים. אם יש קשיחות מחירים, אז אפשר להתווכח עד מחר אם זו הנחה אד הוק או שאפשר לבנות תיאוריה קוהורנטית שתסביר אותה - היא שם, ואיתה - הצעיף.
הויכוח על קיומה של קשיחות מחירים היה חשוב - מאד קשה להוכיח את קיומה, בגלל שבשום מקרה לא ניתן לראות את כל שיקולי העלות ובדך כלל אי אפשר לראות בכלל את הביקוש, לכן קשה לדעת מתי המחיר "היה צריך להשתנות" אבל לא השתנה. למרות זאת - הראיות הקיימות מראות באופן חד משמעי שיש קשיחות מחירים. הראיה המפורסמת ביותר נוגעת לשערי חליפין - כאשר שער החליפין משתנה, עבור יבואנים ויצואנים זהו שינוי ברור, קל למדידה, ודי מנותק מהרבה משתנים אחרים. למרות זאת - יש ים של ראיות שנאספו בשיטתיות וזהירות שמראות שגם כשלוקחים בחשבון 1001 דברים, השינוי בשע"ח שהיה אמור להביא לשינוי במחיר המקומי לא גורם לשינוי - בנושא הזה לבד יש לפחות ספרות ענק. והיו עוד נסיונות, למשל מדידה של שינוי ברמת המחירים בעקבות הודעות של הבנק המרכזי שסוטות מכלל מסוים, ועוד המון. אני כבר לא מדבר על כך שיש תיעוד שמראה מעבר לכל ספק ששינויים בשער הריבית של הבנק המרכזי מביא לשינוי בשיעור האבטלה (וכן, בוודאי שהאתגר הגדול של הספרות הזו הוא לנסות לקבוע את כיוון הסיבתיות) - הוכחה ברורה לקיומו של צעיף.

נשארת השאלה - איך קשיחות מחירים גורמת למחזור עסקים? אז יש את האג'נדה שפיתח חתן פרס נובל בוב לוקס, שבבסיסה חסור היכולת של בעל עסק להבחין בין שינוי במחיר היחסי של המוצר שלו - שאמור לגרום לו לשנות את התנהגותו, ובין שינוי במחירים בכלל המשק. רוב הכלכלנים דחו את התיאוריה הזו כי היא התקשתה להסביר אמפירית את המשך והעומק של מחזורי העסקים. והיה את האג'נדה של מנקיו - עלויות תפריט (menu cost) לפיה העלות של עדכון מתמיד על המחירים (לך תחשב כל הזמן, ותשלח הודעות לכל הסניפים לשנות את המחירים וכו) מביאה לקישחות מחירים, ויכולה לגרום למחזורי עסקים. יותר מזה, התיאוריה הזו יכולה להסביר אמפירית מחזורי עסקים ארוכים ועמוקים במידה דומה למה שיש בנתונים. לאחרונה, יש התפתחות של מדלים שמדגישים את השינויים - אולי האנדוגניים - במידת אי הוודאות. הם מכונים מודלים של מומנטים גבוהים, והם מציעים דרכים נוספות להתמודד עם הקשיים התיאורטיים והאמפיריים שעדיין קיימים - שטח שעדיין קיימים, באג'נדה הקיינסיאנית. את כל אלה, ברור לחלוטין לכל מי שקורא כאן בבלוג, אורי לא מכיר בלירה. אלו לא ההסתפעויות של התיאוריה הזו, אלו הדיונים על ליבתה.

אבל אורי חושב שהצעיף, אותו צעיף שדורות של חוקרים מקדישים קריירות שלמות ללימודו, הוא הוכחה ניצחת שהקיינסיניזם לא יכול להיות נכון. זה, פלוס זה שעכשיו כנראה קורה משהו פופריאני. חלאס גבר.

"שבעה דברים בגולם, ושבעה בחכם: ... (בלה בלה בלה), ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת; וחילופיהן בגולם"
דגש - על מה שלא שמע אומר לא שמעתי. תחשוב על זה.