עצומת יצרני הנרות
  תרגום זה למאמרו הנודע של פרדריק בסטייה הותקן לפני כחמש שנים.

מאמר זה הוא תרגום של "עצומה" (Pétition) מאת פרדריק בסטיה. במאמר זה—שהוא מכתבי היסוד של הליברליזם, מנסח בסטיה את משל החלונות השבורים ואת ההשוואה בין 'מה שנראה' ל'מה שאינו נראה'.


מאת יצרני הנרות, המנורות, הפמוטים, פנסי הרחוב, הפתילות, מכבי הנרות, ומייצרני שומן בעלי חיים, שמן, שרף, אלכוהול ובאופן כללי כל מה שקשור לתאורה

אל האדונים הנכבדים בלשכת הממונים.

רבותי:

אתם הולכים בדרך הנכונה. דחיתם את התאוריות המופשטות, ואין אתם מתרשמים משפע או מחירים נמוכים. עניינכם בעיקר בגורלו של היצרן. אתם מבקשים לשחרר אותו מתחרות זרה, במילה אחת, אתם רוצים לשמור על השוק המקומי עבור השוק המקומי.

אנו רוצים להציע לכם הזדמנות נהדרת ליישם את ה... איך נקרא לזה? התאוריות שלכם? לא, אין מטעה יותר מתיאוריה; הדוקטרינה שלכם? השיטה שלכם? העקרון שלכם? אבל אתם אינכם אוהבים דוקטרינות, ומבועתים ממערכות ובאשר לעקרונות, התכחשתם לכך שיש עקרונות בכלכלה החברתית; לפיכך נקרא לזה הפרקטיקה שלכם, הפרקטיקה שלכם בלי תאוריה ובלי עקרונות.

אנחנו סובלים מתחרות בלתי נסבלת והרסנית מצד יריב זר הפועל, כך נראה, בתנאים העולים במידה כה רבה על אלו שלנו עד שהוא מסוגל ולהציף את השוק המקומי שלנו באור במחיר זול להפליא; ברגע שהוא מופיע, המכירות שלנו חדלות, וכל הצרכנים פונים אליו, וענף של התעשייה הצרפתית שיש לו השלכות רבות לאין ספור נעצר על מכונו לחלוטין. היריב הזה, שאינו אלא השמש, נלחם בנו באכזריות כה רבה, עד שאנו חושדים שהוא מוסת כנגדנו על–ידי אלביון הבוגדנית (דיפלומטיה מעולה יש להם היום!), במיוחד בגלל העובדה שהוא מעניק לאי הזה כבוד שאינו מפגין כלפינו.[2]

אנו מבקשים מכך להואיל ולהעביר חוק שיורה על סגירת כל החלונות, האשנבים, פתחי הגגות, התריסים, האשנבים, הוילונות, הצלונים, הצוהרים, החרכים, הפתחים, החורים, הסדקים והבקעים שדרכם יכול או ר השמש לחדור לבתינו ולפגוע בתעשיה הפורחת אשר הענקנו למדינה זו, מדינה שאינה יכולה להרשות לעצמה להפקיר אותנו היום לתחרות כה בלתי מאוזנת.

אנא בטובכם, ממונים נכבדים, התייחסו לבקשתנו ברצינות, ואל תדחו אותה בלי לפחות לשמוע את הנימוקים שיש לנו להעלות בנוגע לכך.

ראשית, אם תחסמו בכל דרך אפשרית את הגישה לאור טבעי, ועל–ידי כך תיצרו צורך בתאורה מלאכויתית, האם תהיה תעשייה בצרפת שלא תזכה בעקבות זאת לעידוד?

אם נצרוך יותר שומן, יהיה יהיה יותר בקר וצאן וכתוצאה מכך יהיה גידול בשדות המרעה, בבשר, בצמר, בעור ובמיוחד בגללי בהמות, שהם הבסיס לעושרנו החקלאי.

אם נצרוך יותר שומן, נראה התרחבות בגידול הפרגים, הזיתים והלפתית. צמחים עשירים אך תובעניים מבחינת האדמה יגיעו בזמן הנכון כדי לאפשר לנו לעשות שימוש בעודף הזבל האורגני שריבוי הבקר יעניק לנו.

מישורי הבתה שלנו יכוסו בעצים מטיפי שרף. שפע להקות דבורים יאספו מן ההרים שלנו את האוצרות הבשומים המבזבזים היום את ניחוחם, כמו הפרחים שמהם הם באים. כך, לא יהיה ענף בחקלאות שלנו שלא יזכה להתרחבות ניכרת.

ודבר זה נכון גם ביחס לספנות. אלפי כלי שיט יעסקו בלווייתנות, ובתוך זמן קצר יהיה לנו צי שיוכל לשמר בגאון את כבודה של צרפת ולספק את השאיפות הפטריוטיות של החתומים מטה, סוחרי הנרות, וכו'.

אבל מה ייעשה באומנויות הפריזאיות המיוחדות? מכאן ואילך תוכלו לראות ציפויי זהב, ברונזה ובדולח בפמוטות, מנורות ונברשות, במאחזי נרות הבוהקים בלהב יוקרתי, במקום ידיות סתם, כפי שהמצב היום.

לא עוד נראה מלקט-שרף עני על פסגת גבעת החול שלו, לא עוד כורים עגומים בעומק מנהרותיהם האפלות—כולם יהנו משכר גבוה יותר ומשגשוג הולך וגובר.

כל שנדרש הוא רק להרהר בכך מעט, אדונים כבודים, וכבר תשתכנעו שאין אפילו צרפתי אחד, מבעל המניות העשיר של חברת אנזין ועד מוכרת הגפרורים הקטנה, שמצבו לא ישתפר בעקבות קבלת בקשתנו.

אנו יכולים לחזות מראש את התנגדויותיהם, רבותי; אבל אין אחת מהן שאינה שאובה מספריהם של חסידי המסחר החופשי. אנו קוראים עליכם תגר, למצוא ולו מילה אחת שתוכלו לומר נגדנו שלא תשוב ותוחל מייד עליכם והעקרונות המנחים את מדיניותכם.

האם תאמרו לנו כי, למרות שאנו נרוויח מהגנה זו, צרפת לא תרוויח מאומה, משום שהצרכנים ישאו במחיר?

נשיב לכם:

אין לכם זכות להעלות על הפרק את האינטרסים של הצרכן. אתם הקרבתם אותו בכל פעם שבה עניינו היה מנוגד לזה של היצרן. עשיתם זאת כדי לעודד את התעשייה, כדי להגדיל את התעסוקה המקומית. מאותה סיבה, עליכם לעשות זאת שוב גם כאן.

אתם בוודאי צפיתם התנגדות זו. כאשר נאמר לכם: לצרכן יש אינטרס בייבוא חופשי של ברזל, פחם, שומשום, חיטה וטקסטיל. כן, אתם אומרים, אבל ליצרן יש אינטרס באיסור ייבוא חופשי שלהם. טוב מאוד! לצרכנים יש אינטרס לקבל אור טבעי, אך ליצרנים יש אינטרס באיסור השימוש בו.

אבל, תמשיכו ותאמרו, היצרן והצרכן חד הם. אם היצרן יוצא נשכר מן ההגנה, הוא יגדיל את רווחי החקלאי. אם החקלאות תשגשג, היא תפתח שווקים למוצרי ייצור. - מצויין! אם תעניקו לנו מונופול על ייצור התאורה בשעות היום, הדבר הראשון שנעשה יהיה לקנות כמויות גדולות של שומן, פחם, שמן, שרף, שעווה, אלכוהול, כסף, ברזל, ברונזה ובדולח לצורכי התעשיה שלנו, ונוסף על כך, אנחנו והספקים הרבים שלנו, משהפכנו עשירים עתה, נצרוך כמות גדולה ונפיץ את עושרנו בכל ענפי התעשייה המקומית.

האם תאמרו לנו כי אור השמש הוא מתנתו של הטבע, וכי התנגדות לשי שכזה תהיה דומה לדחיית העושר עצמו בתואנה של קידום האמצעים לרכישתו?

אבל אימוץ עמדה כזו יהיה כמהלומת מוות על ליבה של המדיניות הפוליטית שלכם. הרי עד הים מנעתם תמיד ייבוא מוצרים מבחוץ דווקא בגלל דמיונם למתנה נדיבה, וככל שהם דומים יותר למתנה כזו. עם המונופוליסטים הקיימים נעניתם לדרישות עם סיבה טובה פחות במחצית לעומת היענות לדרישה שלנו, העולה בקנה אחד בשלמותה עם המדיניות הקיימת. דחיית התביעות שלנו בגלל שהן מבוססות יותר משל אחרים תהיה דומה לקבלת המשוואה + כפול + = -; בניסוח אחר, אתם תוסיפו אבסורד על אבסורד.

בייצור מוצרים, העבודה והטבע משולבים ביחסים שונים, בהתאם למדינה ולאקלים. תרומת הטבע היא תמיד חינם; תרומת העמל האנושי היא היוצרת את הערך שעליו ניתן התשלום.

אם תפוז מליסבון נמכר בחצי המחיר של תפוז מפריס, הדבר נובע מחומה הטבעי של השמש המגיע, כמובן, חינם אין כסף, ועושה עבור התפוז מליסבון מה שנעשה עבור התפוז מפריס באמצעות אור מלאכותי.

לכן, כאשר מגיע אלינו תפוז מפורטוגל, ניתן לומר שהוא ניתן לנו בחצי-חינם, או בניסוח אחר, בחצי חינם בהשוואה למחירו של תפוז מפריס.

ובכן, בגלל היותו חצי-חינם (סליחה על הביטוי), אתם טוענים כי יש לאסור את יבואו. אתם אומרים: איך יכול העובד הצרפתי להתמודד עם תחרות מצד כוח עבודה זר, כאשר עליהם לעשות את כל העבודה, בעוד שהאחרים צריכים לעשות רק חצי עבודה, כשהשמש משלימה את המחצית השנייה? אבל אם העובדה שמוצר הוא חצי בחינם מובילה אתכם למנוע התחרות מצידו, איך זה שאתם מתירים תחרות מצד מוצר שהוא חינם לחלוטין? או שאינכם עקביים או שעליכם, אחרי סילוק המוצרים בחצי-חינם כמזיקים לתעשייה המקומית, לבוא ולסלק את המוצרים שהם חינם לחלוטין בהתלהבות גדולה פי שתיים.

אם לקחת מקרה נוסף, כאשר מוצר כמו פחם, ברזל, חיטה, או טקסטיל מגיע מחו"ל, אנו רוכשים אותו בעבור פחות עבודה מאשר אילו ייצרנו אותו בעצמנו, וההפרש הוא מתנת חינם המוצעת לנו. ככל שההפרש גדול יותר, כך גם גודל המתנה. גודלה רבע, חצי או שלושה רבעים מערך המוצר, אם הזרים מבקשים מאיתנו רק שלושה רבעים, חצי או רבע מהמחיר. הוא שלם ומושלם לחלוטין כאשר התורם, כמו השמש המספקת לנו אור, אינה מבקשת דבר מאיתנו. השאלה, ואנו מציגים אותה באופן פורמלי, היא האם מה שאתם מבקשים לתועלתה של צרפת הוא צריכה של מוצרים בחינם או היתרונות לכאורה של יצור העולה בעמל. בחרו כרצונך, אבל היו הגיוניים; כי כל עוד אתם אוסרים, כפי שאתם אכן עושים, על יבוא פחם, ברזל, חיטה וטקסטיל מחו"ל בפרופורציה לנומך מחיריהם, יש חוסר עקביות בהיתר השימוש באור השמש, שמחירה או אפס לאורך כל היום.

הערות
1 פרק שביעי בחלק הראשון של "סופיזמים כלכליים" (Sophismes Économiques). הגרסה המקורית נמצאת כאן. גרסה באנגלית כאן.
2 אלביון הבוגדנית היא אנגליה, שהשמש מפגינה כלפיה כבוד ואינה חודרת מבעד לערפל המכסה אותה תדירות.
זכויות יוצרים
מאמר זה נכתב לפני למעלה ממאה וחמישים שנה והתפרסם בשנת 1863 כאן: Frédéric Bastiat, Pétition, 1845, Chapitre VII de la Ière série des ''Sophismes Économiques'', Œuvres complètes de Frédéric Bastiat, tome IV, ''Sophismes Économiques'', Ière série, chapitre VII, "Pétition...", pp. 57-62. כל הזכויות לתרגום שמורות לאורי רדלר.

נכתב: דצמבר 2005.
 
 
רשימת תגובות (2)
 
 
תיקונים קלים
28/12/2011
נכתב על ידי א.א. הגהות

אנו מבקשים מכך => מכם
או ר => אור
מלאכויתית => מלאכותית
יהיה יהיה => יהיה
הרי עד הים => היום
בחרו כרצונך => כרצונכם
שמחירה או אפס => הוא?

לאחר יישום התיקונים (או דחייתם) אפשר ואף רצוי למחוק תגובה זו. תודה.
 
 
 
 
חלונות שבורים?
20/3/2012
נכתב על ידי איציק

תודה רבה על התרגום.
שני סייגים, אחד, אני לא רואה פה התייחסות או אנלוגיה, לחלונות השבורים.
התיאור מיחס למאמר משמעות רבה מידי לדעתי, מדובר במאמר סאטירי שתוקף אספקט מאוד בסיסי בסוציאליזם, אבל לתאר את המאמר כפי שתיארת גורם לליברטאיזם כאילו כולו אנטי תזה לסוציאליזם ולא פילוסופיה פוליטית מבוססת בפני עצמה.