הרשות להגבלים עסקיים מנסה, בשקט-בשקט, לנכס לעצמה סמכויות מסוכנות, המכוונות להגביר באופן שרירותי את כוחה, ולהטיל צל כבד על יכולתם של עסקים וחברות לצמוח ולהתנהל באופן חופשי ומשוחרר ממורא.

ב-3.5.2015 הוציאה הרשות להגבלים עסקיים הודעה לעיתונות על הצעה של הממונה לערוך שינוי בחוק ההגבלים העסקיים (נוסח השינוי המוצע: כאן).

עיקרו של השינוי המוצע הוא הרחבת הגדרת המונופולין ובעל המונופולין מהמצב הקיים, בו הגבלות המונופולין חלות על מי שמחזיק בשיעור של 50 אחוז ויותר, למצב בו ניתן יהיה להחיל הגבלות כאלו על כל מי שהממונה על ההגבלים יגדיר אותו בעל "כוח שוק." במלים אחרות, במקום הגדרה ברורה ומדידה, מציע הממונה על ההגבלים העסקיים לאמץ הגדרה מעורפלת, לא מדידה, ולא מבוקרת, שהמדד היחידי לנכונותה הוא עצם החלטת הממונה. ובמלים אחרות, הצעת החוק באה לקבוע כי מונופול הוא מי שהממונה על ההגבלים העסקיים קבע שהוא מונופול.

כך, לדוגמה, הממונה על ההגבלים יוכל לקבוע — כל כמה שהדבר אבסורדי — כי שלוש או ארבע חברות באותו תחום הן "מונופולין." הוא יוכל להגביל כרצונו כל רכישה או מיזוג של חברות; הוא יוכל לקבוע שכל מוצר בכל שוק, כיפה בעיניו, הוא מופרז, לא טוב דיו, לא מעוצב דיו, או כל קביעה שרירותית אחרת ולהטיל עיצומים על כל היצרנים בתחום. הממונה יוכל גם לקבוע הגבלות על פעולת חברה בשוק, גם אם בתחום פעילותה יש תחרותיות רבה ומחירים נמוכים. נתון זה הופך בלתי־רלוונטי. חמור מכל, ליצרנים לא תהיה שום דרך להימלט מן הסד הזה: מפיקוח הממונה ישחרר רק המוות.


press to continue reading


 
 
  זה לא כדאי, חברים, זה לא כדאי. כל ההתאגדות הזו בענף ההיי-טק פועלת נגדכם. כל מה שאתם מדמים שתרוויחו — לא תרוויחו. כל מה שנדמה לכם שתשיגו — לא תשיגו. בעצם, אולי דבר אחד כן: אם חלום חייכם הוא לשלם 1,500 שקל בשנה לפקידי ההסתדרות, הרי שבהחלט מדובר ביעד בר־השגה.


press to continue reading


 
 
  שלושה עניינים, לחלוטין לא קשורים זה לזה, שכל אחד מהם מעניין בפני עצמו. ראשית, פרשת האונס שהיה-או-לא-היה בקמפוס באוניברסיטת וירג'יניה, והשאלה הטורדנית של היקף תלונות השווא במקרי אונס; אחריו, וממש בלי קשר, היא המשך המתקפה על הקש—כלומר, המאבק להוציא מידי אזרחי העולם את הכסף המזומן; ואחרון, דיון בביקורת בשנקל או שלא בשנקל של יובל אלבשן, תגובת הכלכלנים... והגילוי המחריד מכולם: אלבשן צדק.


press to continue reading


 
 
  לא עברו חמש שניות מרגע שהופיעה הגבינה המיובאת "עלמה" בשוק, ותנובה הגישה בקשה לצו מניעה ותביעה נגד חברת נטו, היבואנית, להפסקת שיווקה של החברה. הסיבה: בין אריזות הגבינה, כך תנובה, התגלה דמיון רב, מה שמעורר את חשדה של תנובה כי עלמה מנסה "ליהנות מהמוניטין של תנובה ולשווק מוצר בעלת חזות דומה עד כדי זהות."

תנובה מעגנת את טענתה לדמיון בין האריזות בכך ששתיהן חולקות שטח צבע אדום דומיננטי על המכסה, ומעין גל צהוב המנוגד לרקע האדום. על שתי האריזות מופיעה פרוסת גבינה מקופלת, אומרים בתנובה, עליה מוצבים עגבניית שרי חתוכה ועשבי תיבול ירוקים. בשתיהן גם פינה צהובה המסמנת אפשרות לסגירה חוזרת. התביעה מתייחסת, אם הבנתי נכון, לאריזה המחודשת של גבינת עמק, שהושקה בשנת 2012.


press to continue reading


 
 
  אם דבר יותר מכוער מהאופן שבו השמאל מנצח, זה כנראה האופן שבו הוא מפסיד.... וחשוב ומעניין יותר: האם שמאלנים אינטליגנטיים יותר מימניים? ואם כן, בכמה. ואם לא, מדוע לא?


press to continue reading


 
 
  בקשה מיוחדת: אנא, הפיצו את המאמר ככל יכולתכם.

עבור מצביעים צפים, כמוני, המשנים בחירתם מפעם לפעם, עיקרון היסוד של הצבעה בבחירות הוא שהבחירה אינה בדרך כלל עניין של אמפתיה כמו של אנטיפתיה. אתה מצביע לפי המפלגה שאתה הכי פחות לא מוכן להצביע עבורה בשום אופן. משום כך, הבחירה שלי היא עניין של אלימינציה: קודם אברר למי אני לא מוכן בשום אופן להצביע, וכך אדע למי אני כן מוכן להצביע. אנא, מחלו לי על הפלצנות המובנית בכתיבת מאמר על המפלגה לה אני אצביע כאילו יש לכך חשיבות רבה. זה בסדר, אני יודע מה מידת חשיבותי האמיתית.


press to continue reading


 
 
  מניסיון אישי מצאתי כי ניסיון אישי הוא בדרך כלל המבחין הטוב ביותר לאיכותן של הצעות. אם חווית את הדבר בעצמך, אם התנסית בו, אם הבנת את קשייו על בשרך, יהיה בהצעתך בדרך כלל הרבה יותר טעם מאשר אם אתה רק חושב שזה מה שיהיה טוב יותר עבור אנשים אחרים.

מימרה ידועה אומרת כי תמצאו תמיכה של 97 אחוז מהאנשים לכך שאנשים אחרים ייסעו באוטובוס לעבודתם, אף שהם עצמם מעדיפים לנסוע במכונית. כמו באישור של הקוסמוס למימרה, סקר של מכון גיאוקרטוגרפיה מגלה כי 94 אחוז ממצביעי מרצ תומכים בתחבורה בשבת, שעה ש-96 אחוז ממצביעי יהדות התורה מתנגדים לכך—שעה שברור לכל כי רוב מכריע ממצביעי מרצ (אשכנזים מהעשירון העליון) לא ייסעו בשבת, שלא לדבר על מצביעי יהדות התורה.


press to continue reading


 
 
  איכשהו, השיחה התגלגלה לג'ורג' אורוול. אני וג' שחנו לתומנו על האופן החביב בו מונחים מסוימים מתגלגלים ומסתפחים להם פוליטית, ובעניין זה אוזכר אתר אחד, המתהדר בכך שהוא "ליברלי" וגם ידידו הטוב של אורוול, אף כי מזגו המתנשא ונטיותיו העריציות מעידות על כך שאינו זה ובוודאי לא זה. ג' תהה על הניכוס של אורוול לגלגולים המודרניים של קומוניסטים. לא כך זה היה תמיד, אמרתי.

ג' פקפק.

הבטחתי לכתוב על זה.

התפישה המקובלת בקרב חסידיה של ברית־המועצות בשנות החמישים הייתה כי אורוול הוא "בוגד," איש שלא הבין מהו סוציאליזם באמת, שכתב את ספריו "חולה בגוף ובנפש" (כפי שכתב לב גרדנר, קומוניסט בריטי, ב"דיילי וורקר" בשנת 1954). אורוול היה בסך הכל "אנרכיסט פשטני," כתב יצחק דויטשר (מחשובי ההוגים הסוציאליסטים ואפולוגט פר-אקסלנס). מנקודת מבטם של אותם קומוניסטים, אורוול שימש לא יותר כלי משחק מבלי דעת בידי "הימין." כאשר הוענקה פרשנות חיובית לכתביו, או כאשר נדרשה תגובה סוציאליסטית הולמת לפופולריות הרבה של "חוות החיות" ו"אלף תשע מאות שמונים וארבע," צוינה תמיד ה'שגיאה' של אורוול שלא הצביע על־כך ש'מיניסטריון האהבה' ושאר היבטים של משטר האימים של ווינסטון סמית' הם גם נחלת המערב; שאורוול לא הבין כהלכה מהו מעמד ושאם יש בכתביו אזהרה, הרי היא האזהרה מפני כתבים נטולי הבנה מסוג זה.


press to continue reading


 
 
  ידיד הבלוג גלעד אלפר פרסם מאמר ב"מידה" בו הציף אל פני השטח, בזהירות, את אחת האמיתות המובהקות שרוב אוהבי החירות מעדיפים שלא להכיר בהן: בתנועה הליברטריאנית יש מנה לא מבוטלת של אנטישמיות.

זו כמובן אמירה מוזרה ביחס לתנועה שהתעצבה במידה רבה ברוחם של יהודים כלודוויג פון מיזס, מארי רות'בארד, רוברט נוזיק, ישראל קירצנר או איין ראנד. זו גם אמירה לחלוטין לא נכונה ביחס לרבים בתנועה הליברטריאנית, שאין בהם אפילו שמץ מזה. ובכל זאת, היא נכונה בהחלט ביחס לכמה וכמה דמויות מרכזיות בעולם הליברטריאני.

היא נכונה בהחלט ביחס לנושא הדגל של הליברטריאניזם האמריקני, חבר הקונגרס רון פול, וככל הנראה גם ביחס לבנו, ראנד פול. יש יותר מדי צירופי מקרים של התבטאויות כאלו והתייחסויות כאלו מכדי שנניח שמדובר במקריות בלבד. אופייני לגישת שניהם אותו עיוורון של אנטישמים ביחס להתבטאויות אנטישמיות שלהם. אלפר מפנה לכתבה המפנה לרשימת ספרים מומלצים שהציב ראנד פול באתרו, שכללה שורה של ספרים שנודף מהם ניחוח אנטישמי. הרשימה הוסרה, כמובן, כפי שהוכחשו בלשון רפה כל הקישורים הנאלחים אצל רון פול. בכל זאת, צריך להיות עיוור כדי שלא להבחין בכך.


press to continue reading


 
 
  העסק מתפרק באופן סופי, כך נדמה. חברת נובל אנרג'י הכריזה על עצירת ההשקעות בישראל "עד להתבהרות הסביבה הרגולטורית." חברת BW הודיעה כי פרויקט לווייתן נדחה, ושחררה את העובדים הקשורים לפרויקט. המנגנון הממשלתי ימשיך מן הסתם לטחון את הסיפור הזה ולחלק את עור הדוב הזה, השוכן כבר לבטח בלב היערות, אבל מי שצופה מראש איך יתפתחו הדברים, כבר יודע שזה כנראה נגמר (עדכון: תפוח האדמה החם או הריסוק הסופי, נוידו לממשלה הבאה).

מה שמרגיז במיוחד בכל הסיפור הוא שאפשר היה לדעת את זה מראש. זה לא רק היה אפשרי או צפוי מראש, זה היה הכרחי. אין צורך בגאון גדול כדי לנחש שאם משליכים כדור כלפי מעלה, הוא ייפול כלפי מטה בסופו של דבר; ואין צורך בגאוניות יתרה כדי לצפות שכאשר אתה מעלה מסים גחמנית, משנה החלטות רטרואקטיבית, קורע חוזים שחתמת עליהם ומועל סדרתית באמון המשקיעים אף אחד לא ישקיע אצלך. כלומר, אם אתה מתנהג כמו הוגו צ'אבס, מה שתקבל הוא ונצואלה.

למעשה, מידת הגאוניות הייתה כה מצומצמת, עד שגם עבדכם הנאמן, לכאורה, הצליח לחזות את מה שיקרה בדיוק נמרץ, עוד לפני שהוא התחיל לקרות.


press to continue reading


 
 
על ספרי החדש—"התמוטטות"