כל הממשלות טיפשות באותה מידה, אך יש ממשלות שיש להן אזרחים טפשים יותר. בניית הרכבת הקלה היא אסון מוניטרי, שיעיק במשך שנים ארוכות על כל תושבי ישראל, ועלול לגזול מכל אדם עובד בישראל יותר משנת עבודה שלמה. כדאי להחזיק אצבעות לכישלונה כבר בשלב הראשון. לפי שעה, נדמה שזו הדרך היחידה למנוע את האסון במלואו.

כמה זה עולה לנו?
העלות הכוללת של הרכבת הקלה בתל־אביב תסחרר את ראשו של כל אדם: בניית כל מסלוליה עשויה להסתכם בכ-120 מיליארד שקל, כשמתוכם כ-20 מיליארד שקל יושקעו בסלילת הקו הראשון, הקו האדום. כדי להמחיש את הדברים: כדי להשלים את תכנית הרכבת הקלה כל משק בית בישראל יצטרך לשלם כמעט 52,000 שקל — כל עובד יצטרך להשקיע כ-630 שעות עבודה כדי לכסות את ההוצאות.

וכל זה, בלי להתחשב בעובדה שפרויקט דומה בירושלים חרג בכ-640 אחוז מהמימון המתוכנן. התכנון הנוכחי מביא בחשבון חריגה של 180 אחוז מהתקציב, אך גם ההערכה הזו לא ריאלית. אם נניח כי מקרה ירושלים יחזור על עצמו — אפשרות אפשרית בהחלט כשמדובר בפרויקט בישראל — עלול התקציב הכולל לפרויקט כולו לתפוח עד כדי 426 מיליארד שקל.


press to continue reading


 
 
  אורי מוסנזון קישר בפייסבוק לסרטון האשמות השקרים של שלי יחימוביץ', עליו אמרה "כל השקרים והספינים של תשובה ומונופול הגז, אחד לאחד, ואני משיבה עליהם, אחד לאחד, ומסבירה את האמת." אורי מוסנזון הקשה: "אנא, כל חברבוקי הרציניים, אנשי השוק החופשי (גם אני בעד שוק חופשי, הוא לא כזה היום) התייחסו ברצינות למה ששלי אומרת פה. אני מת לשמוע טעוני נגד חזקים."

הנה כמה.

התקשורת נגדנו
יחימוביץ' פותחת בדבריה בקינה על כך שתשובה מקדם את ענייניו באמצעות שליטה בכלי התקשורת — כביכול יחימוביץ' היא קול בודד ואמיץ בערבה, כנגד שלל אמצעי התקשורת התומכים בתשובה. ואני תוהה: על איזה כלי תקשורת היא מדברת? הרי בידיעות או הארץ קשה לאתר מישהו התומך בעמדתו של תשובה. הרי לא היה אפילו פעם אחת בתוכנית כלכלית מישהו — מנחה או אורח — שתמך באופן ברור בעמדה של שוק חופשי או בעמדותיו של תשובה. כולם שם יחימוביץ'.

ניחא, נמשיך לטיעונים ממש.

המדינה הפרה
"המדינה הפרה הסכם שחתמה עם חברות הגז... האמת? מעולם לא נחתם הסכם בעניין המונופול" טוענת יחימוביץ'. ולא היא. הסכמים נחתמו גם נחתמו. ולא פעם אחת. ולא פעמיים.

יחימוביץ' מעלה כאן כמה רעיונות מוזרים. ראשית, היא גורסת כי נחתם הסכם על זיכיון לקידוח עם רציו, אך זה היה אמור לפקוע ברגע שרציו תמכור אותו. הרעיון הזה מנוגד לכל מדיניות הרישיונות של המדינה, וגם להיגיון הפשוט. רציו לא הייתה חותמת מלכתחילה על הסכם שאוסר עליה להעביר את הזיכיון, שכן זה היה מחייב אותה להמשיך ולקדוח גם אם נואשה מכך וגם אם אין לה מימון להמשך הקידוחים. גם למדינה היה אינטרס בהעברת הזיכיון — אם לרציו אין כסף, היא כמובן מעוניינת במישהו שימשיך להשקיע כסף בקידוח, ולא שהשדה יעמוד שומם.


press to continue reading


 
 
 
   
  הטיית פיד-פייסבוקאי היא הטייה קוגניטיבית הדומה להטיית אישור בה מוחרפת הנטייה לראות במדגם כלשהו — במקרה זה, הכותבים בפיד-הפיסבוקאי של אדם — מדגם מייצג, כאשר בפועל מדובר בבמדגם לא מייצג.  
 
  כמה צמחונים יש באמת בעולם? וכמה אנשים באמת משנים את מינם? ומה חושבת אישה על אישה עם זקן? ואיך הופך רופא בהמות לסמכות־על בנושא שינויי אקלים, על בסיס קשקשת מופרכת של פאניקר מקצועי? לכל השאלות, תשובה חד־משמעית, מלווה תזמורת, תמונות והסתייגויות.

מתוך המאמר:
אבל יש אנשים שחושבים אחרת. הסופרת והפייסבוקאית עירית לינור, לדוגמה, מדגמת בסוגיות כאלו ואחותן גישה שמרנית יותר ממאבטח חניון על קפאין וקוק. היא נגד פונדקאות, שוללת את אלתרמן, אוסרת קפיצה לבריכה אחרי האוכל, ועומדת על כך שרק הגדי יביא צימוקים ושקדים. לפי ימים מספר היא כתבה, אם אני מבין נכון את צילום המסך שראיתי, כי קייטלין ג'אנר — היינו, מי שהייתה ברוס ג'אנר — שנישא שלוש פעמים והוליד שישה ילדים "לא היה ולא יהיה אישה. עניין של כרומוזומים... את האמת אי אפשר להסוות בעזרת ניתוחים פלסטיים וסיסמאות. אמא שלכם היא אישה, ברוס ג'אנר לא."


press to continue reading


 
 
  הרשות להגבלים עסקיים מנסה, בשקט-בשקט, לנכס לעצמה סמכויות מסוכנות, המכוונות להגביר באופן שרירותי את כוחה, ולהטיל צל כבד על יכולתם של עסקים וחברות לצמוח ולהתנהל באופן חופשי ומשוחרר ממורא.

ב-3.5.2015 הוציאה הרשות להגבלים עסקיים הודעה לעיתונות על הצעה של הממונה לערוך שינוי בחוק ההגבלים העסקיים (נוסח השינוי המוצע: כאן).

עיקרו של השינוי המוצע הוא הרחבת הגדרת המונופולין ובעל המונופולין מהמצב הקיים, בו הגבלות המונופולין חלות על מי שמחזיק בשיעור של 50 אחוז ויותר, למצב בו ניתן יהיה להחיל הגבלות כאלו על כל מי שהממונה על ההגבלים יגדיר אותו בעל "כוח שוק." במלים אחרות, במקום הגדרה ברורה ומדידה, מציע הממונה על ההגבלים העסקיים לאמץ הגדרה מעורפלת, לא מדידה, ולא מבוקרת, שהמדד היחידי לנכונותה הוא עצם החלטת הממונה. ובמלים אחרות, הצעת החוק באה לקבוע כי מונופול הוא מי שהממונה על ההגבלים העסקיים קבע שהוא מונופול.

כך, לדוגמה, הממונה על ההגבלים יוכל לקבוע — כל כמה שהדבר אבסורדי — כי שלוש או ארבע חברות באותו תחום הן "מונופולין." הוא יוכל להגביל כרצונו כל רכישה או מיזוג של חברות; הוא יוכל לקבוע שכל מוצר בכל שוק, כיפה בעיניו, הוא מופרז, לא טוב דיו, לא מעוצב דיו, או כל קביעה שרירותית אחרת ולהטיל עיצומים על כל היצרנים בתחום. הממונה יוכל גם לקבוע הגבלות על פעולת חברה בשוק, גם אם בתחום פעילותה יש תחרותיות רבה ומחירים נמוכים. נתון זה הופך בלתי־רלוונטי. חמור מכל, ליצרנים לא תהיה שום דרך להימלט מן הסד הזה: מפיקוח הממונה ישחרר רק המוות.


press to continue reading


 
 
  זה לא כדאי, חברים, זה לא כדאי. כל ההתאגדות הזו בענף ההיי-טק פועלת נגדכם. כל מה שאתם מדמים שתרוויחו — לא תרוויחו. כל מה שנדמה לכם שתשיגו — לא תשיגו. בעצם, אולי דבר אחד כן: אם חלום חייכם הוא לשלם 1,500 שקל בשנה לפקידי ההסתדרות, הרי שבהחלט מדובר ביעד בר־השגה.


press to continue reading


 
 
  שלושה עניינים, לחלוטין לא קשורים זה לזה, שכל אחד מהם מעניין בפני עצמו. ראשית, פרשת האונס שהיה-או-לא-היה בקמפוס באוניברסיטת וירג'יניה, והשאלה הטורדנית של היקף תלונות השווא במקרי אונס; אחריו, וממש בלי קשר, היא המשך המתקפה על הקש—כלומר, המאבק להוציא מידי אזרחי העולם את הכסף המזומן; ואחרון, דיון בביקורת בשנקל או שלא בשנקל של יובל אלבשן, תגובת הכלכלנים... והגילוי המחריד מכולם: אלבשן צדק.


press to continue reading


 
 
  לא עברו חמש שניות מרגע שהופיעה הגבינה המיובאת "עלמה" בשוק, ותנובה הגישה בקשה לצו מניעה ותביעה נגד חברת נטו, היבואנית, להפסקת שיווקה של החברה. הסיבה: בין אריזות הגבינה, כך תנובה, התגלה דמיון רב, מה שמעורר את חשדה של תנובה כי עלמה מנסה "ליהנות מהמוניטין של תנובה ולשווק מוצר בעלת חזות דומה עד כדי זהות."

תנובה מעגנת את טענתה לדמיון בין האריזות בכך ששתיהן חולקות שטח צבע אדום דומיננטי על המכסה, ומעין גל צהוב המנוגד לרקע האדום. על שתי האריזות מופיעה פרוסת גבינה מקופלת, אומרים בתנובה, עליה מוצבים עגבניית שרי חתוכה ועשבי תיבול ירוקים. בשתיהן גם פינה צהובה המסמנת אפשרות לסגירה חוזרת. התביעה מתייחסת, אם הבנתי נכון, לאריזה המחודשת של גבינת עמק, שהושקה בשנת 2012.


press to continue reading


 
 
  אם דבר יותר מכוער מהאופן שבו השמאל מנצח, זה כנראה האופן שבו הוא מפסיד.... וחשוב ומעניין יותר: האם שמאלנים אינטליגנטיים יותר מימניים? ואם כן, בכמה. ואם לא, מדוע לא?


press to continue reading


 
 
  בקשה מיוחדת: אנא, הפיצו את המאמר ככל יכולתכם.

עבור מצביעים צפים, כמוני, המשנים בחירתם מפעם לפעם, עיקרון היסוד של הצבעה בבחירות הוא שהבחירה אינה בדרך כלל עניין של אמפתיה כמו של אנטיפתיה. אתה מצביע לפי המפלגה שאתה הכי פחות לא מוכן להצביע עבורה בשום אופן. משום כך, הבחירה שלי היא עניין של אלימינציה: קודם אברר למי אני לא מוכן בשום אופן להצביע, וכך אדע למי אני כן מוכן להצביע. אנא, מחלו לי על הפלצנות המובנית בכתיבת מאמר על המפלגה לה אני אצביע כאילו יש לכך חשיבות רבה. זה בסדר, אני יודע מה מידת חשיבותי האמיתית.


press to continue reading


 
 
על ספרי החדש—"התמוטטות"