איך שגלגל מסתובב לו. לפני זמן מה כתבתי על "פרשת אקלים-גייט": שרשרת התכתבויות ומסמכים הקשורים בבכירי עולם חקר האקלים, ההיסטוריה של האקלים, ודוח "הוועדה הבינממשלתית לשינוי אקלימי" (IPCC) של האו"ם. עתה אנו למדים בהדרגה לא רק על טיבם של החוקרים, כי אם גם על טיבו של הדוח. התמונה אינה יפה לעין.
אחת הטענות המרכזיות של התומכים בתפישה כי התחממות כדור הארץ היא מעשה ידי אדם (הכאמ"ים) הייתה כי דוח "הוועדה הבינממשלתית לשינוי אקלימי" מייצג ומשקף את ההסכמה הכללית הרווחת בתחום חקר האקלים. לא מדובר כאן במחקר בודד של אדם מסוים, אלא באלפי חוקרים ואלפי מחקרים שפורסמו בכתבי־עת עם ביקורת עמיתים (peer-review)—כלומר, המחקרים עמדו בבחינה של חוקרים עמיתים ונמצאו מבוססים וראויים. יתר על־כן, אחת הטענות המרכזיות של הכאמ"ים הייתה כי זהו המבחין הבולט ביותר בין דוח "הוועדה הבינממשלתית" לביקורות של ספקנים: הדוח עמד בבחינה של אנשי מקצוע; הספקנים לא. כך עובד המדע.
דני ודינה עמדו ליד הביצה והביטו אל המים הטובעניים, השקטים. מדי פעם ביעבע משהו מהורהר מתוך הביצה, כמבקש לחמוק ממנה, אך אף אדווה לא טרדה את פני הביצה השלווים. ככלות רבע שעה אמרה דינה: אז מה קורה עכשיו? דני הרהר מעט ואמר: אז זהו, שאני לא חושב שאדון קוק הולך לצאת.
דמיינו לכם עולם בו אף אחד אינו משקר. ולא רק שלא משקר: אף אחד אף אינו מסוגל להעלות על דעתו את הרעיון שאפשר לשקר. רעיון פשוט אך מרתק זה הוא העומד בבסיס "המצאת השקר," סרט חדש כתב, הפיק, היה שותף לביום ובו מככב ריקי ג'רווייז ("המשרד).
גיבור הסרט, מרק בליסון, הוא כותב תסריטים כושל, העומד על סף פיטורין. מצבו נואש וכדי להוסיף לדיכאונו, פגישתו עם נערת חלומותיו, אנה (ג'ניפר גארנר) אינה עולה יפה. על סף פינוי מדירתו והפיכתו לדר־רחוב מגלה בליסון, כמעט באקראי, כי ביכולתו לשקר. בעולם של דוברי אמת, ליכולת לשקר כוח רב, לבנות ולהרוס, ומכאן מתגלגלת העלילה עד לסוף המתבקש.
עמיר פרץ, וזה יאמר לזכותו, תמיד מספק עבודה קלה. הוא מרים להנחתה וכל מה שצריך לעשות הוא פשוט להנחית. ההברקה האחרונה היא הצעת חוק לפיה "בעליהם של אולמות שמחות יחויבו יעמיד לרשות המלצרים עגלות (קלגשית) להצבת מגשים שלתוכן יוכנסו צלחות המזון." פרץ מסביר כי "מטרת החוק היא להסיר את המראות הקשים והמחפירים שבהם מלצרים ומלצריות באולמות שמחה נראים כמו סבלים שלעיתים קורסים תחת נטל המגשים."
חלק ג': ובו פרשת איי החום העירוניים הנעלמים, והסיכום
איי החום הנעלמים
סוגיה נוספת שבאה על 'פתרונה' בדוח "הוועדה הבינממשלתית לשינוי אקלימי" (IPCC) של האו"ם לשנת 2001 הייתה זו של "איי החום העירוניים." בעיית איי החום העירוניים הייתה חשובה מאוד, שכן אם נדרשת התאמה מיוחדת כלפי מטה של הטמפרטורות באזורים שעוירו, 'נעלמת' למעשה ההתחממות הגלובלית בשלהי המאה העשרים.
בעמוד 105-106 של הדוח (חלק שני) מסתמך הדוח על שני מחקרים: האחד של ג'ונס ואחרים (משנת 1990) והשני של איסטרלינג ואחרים (משנת 1997) וקובע כי השפעת "איי החום העירוניים" בטלה בשישים ומסתכמת בסך הכל בחצי עשירית המעלה. כיצד בוצעה 'הפיכת חצר' כזו לדחיית תאוריה שהייתה מקובלת, בקווים כלליים, על רוב חוקרי האקלים? התשובה: היא פשוט בוצעה. מחקריהם של ג'ונס ואחרים ושל איסטרלינג ואחרים הספיקו לדוח.
מקל ההוקי
כל הבעיות באו על פתרונן בדוח "הוועדה הבינממשלתית לשינוי אקלימי" (IPCC) של האו"ם לשנת 2001. אופן פתרון הבעיות בדוח הפך לסלע המחלוקת הבולט ביותר בין התומכים והמפקפקים בתיאוריה שההתחממות הגלובלית היא מעשה ידי אדם, ולנושא החשוב ביותר בתכתובת הדואר האלקטרוני והמסמכים שנחשפו באחרונה.